כל מה שחשוב ויפה
שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן

שמעון אנגל: אוכל עושים עם הרבה לב, ולכן אין משמעות להסבר שלו

כששמעון אנגל קיבל לאייר את ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוא לא ידע שהיא זו שעומדת מאחורי דמותה של לייזה פאנלים. ״אני פחות בעניין של בישולים, וכשאני כן מבשל זה בדרך כלל האוכל של אמא שלי לשבת״

יובל: הי שמעון, מה קורה? מה שלומך בימים אלו של פוסט סגר שלישי טרום בחירות אחרי שנה של קורונה?

שמעון: אהלן יובל! האמת שאני ב״ה בסך הכל בטוב מאוד. בוא נאמר שלא חליתי, שזה כבר התחלה יפה מאוד.

יובל: לגמרי. איך עברה עליך השנה האחרונה?

שמעון: בסך הכל בטוב. היו כמובן את האתגרים (זו תקופה לא משהו לג׳נגל חמישה ילדים מסגר לסגר ומבידוד לבידוד) אבל כמובן גם יצאו ממנה הרבה דברים טובים ומשמחים. אני חושב שהדבר המרכזי שנתן לי עוגן בתקופה הזו הוא שלשמחתי העבודה שלי בסטודיו דוב אברמסון המשיכה כרגיל לאורך כל הזמן, עושים שם דברים נהדרים 😊

יובל: כן, להמשיך לעבוד משאיר איזו מסגרת של נורמליות והנה, גם יצא ספר בהוצאת מודן מכל התקופה הזו, על מילי ונח הבשלנים וטבח גאון ומעצבן שמאבד את חוש הטעם שלו. זה ספר הילדים הראשון שלך?

שמעון: לא ממש, כי איירתי כבר שני ספרי ילדים בהוצאות פרטיות של אנשים, הדסטארט וכזה, אבל זה כן ספר ראשון שאני מאייר דרך הוצאה ובתפוצה רחבה וכזה

יובל: אז עם ובלי קשר מזל טוב! ספר איך נוצר הקשר עם ההוצאה/מחברת, באיזה שלב נכנסת לתהליך

שמעון: תודה רבה!

האמת היא שמיכל פז־קלפ, העורכת, פשוט פנתה אלי יום אחד אחרי שהעלתי איור לפייסבוק באחד הסבבים שלנו במנהרת הזמן, סיפרה שהיא מאוד מאוד אהבה את האיור ושאלה אם אני רוצה לאייר את הספר. רק אחר כך נזכרתי שהיה לי קשר איתה ממש אחרי סיום הלימודים, כשניסיתי באיזשהו אופן להוציא לאור את פרויקט הגמר שלי שהיה רומן גרפי, ורותו מודן – שהייתה המנחה שלי – חיברה בינינו.

שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן

שמעון: אני נכנסתי לתהליך כשהטקסט כבר היה גמור כמעט לגמרי, והיה ברור מה הכיוון שהספר הולך אליו, ומה הצרכים שלו (קומיקס למשל). וכשהתחלנו לעבוד על האיורים עשינו פגישה יחד עם חגית הסופרת, לדבר על הצעות ראשונות וכיוונים וכו׳

יובל: מגניב, מה היה איור שמיכל אהבה? 

שמעון: זה היה האיור שעשיתי לשנת 1889 ובו ציינתי את הכתרתו של ריצ׳רד לב ארי, שהוא הריצ׳רד שהיה בקשר עם רובין הוד באגדה, וגם מסתבר שהיה טוב ליהודים בסך הכל, מה שנתן לי את האופציה לצייר יהודים מימי הבנים מרקדים להם, דבר משמח מאוד!

יובל: נייס. אז הגעת לפגישה, ידעת כבר מיהי אותה חגית, שרובנו מכירים כלייזה פאנלים?

שמעון: האמת שלא 🙂 אני פחות בעניין הזה של בישולים, וכשאני כן מבשל אז זה לשבת וזה כזה את האוכל של אמא שלי בדרך כלל. כמובן שאחרי שמיכל שלחה לי את הטקסט וסיפרה לי עליה אז גיגלתי ושאלתי חברים וכו׳, והבנתי במה זכיתי

יובל: הכי. עם מה התחלת אחרי שקראת את הטקסט? אימג׳ ספציפי? כפולה? סדר כרונולוגי? ספר קצת על התהליך

שמעון: אחרי שקיבלתי את הטקסט התחלתי להעמיד באופן עקרוני את הקונספט של מהלך האיורים בספר. די היה ברור מההתחלה איך ייראו הדמויות: חגית כתבה אותן בצורה מאופיינת וספציפית מאוד, כך שישר היה לי את הכיוון של הדמויות בראש. אני חושב שקשקשתי לי כמה אופציות בספר סקיצות, קצת להרגיש אותן, אבל ישר עברתי להבין מה קורה בכל כפולה ואיך העלילה מתפתחת.

בשלב הזה לא עשיתי סקיצות מאויירות לכפולות אלא פשוט רשמתי לעצמי מה קורה בכל כפולה. מתוך הרשימה הזו נולדו עוד דברים שלא מופיעים בטקסט באופן ישיר ומאוד אהבתי, וחשבתי שהם יכולים להוסיף ואפילו קצת להוביל את העלילה. עם הרשימה הזו באתי לפגישה ההיא של שלושתנו, ולשמחתי חגית ומיכל אהבו את הפתרונות הללו ואף הוסיפו משלהן

שמעון אנגל

שמעון אנגל. צילום: אלעד ליפשיץ

שמעון: שם גם התחדדה לי יותר האווירה הכללית של הספר והתנועה. חגית הבינה, שלטה בעניינים וידעה לכון אותי לעולמות הוויזואליים שהיא אוהבת ומכוונת אליהם.

וזהו. מפה זה המשיך להעמדה ספציפית של הדמויות והכפולות עצמן. היה קצת פינג פונג על העיצוב של השפה כולה והאפיון של הדמויות, אבל דברים שהם יותר בגדר חידוד ולא איזה חיזלושים והרכבה מחדש… 

מתוך הכפולות הראשונה שאיירתי וחיפשתי את השפה הייתה הכפולה של מילי ונוח בתוך בית התמחוי כשהם מבשלים. זה ממש לב הסיפור, ולכן משם נוצרה השפה של הספר

חגיגה ושמחה עם הרבה לב

יובל: מה אתה יכול לספר על השפה מבחינת קו, צבעוניות – ובמיוחד הבחירה של שני הרבדים מבחינת צבע – הרובד הצבעוני והרובד התכלכל?

שמעון: מלכתחילה היו שני אתגרים מרכזיים שהיינו צריכים להתמודד איתם. האחד הוא שיש בו יחסית הרבה טקסט בכל עמוד: זה לא פיקצ׳רבוק קלאסי מהבחינה הזו, וגם לא מבחינת הגילאים שהוא מכוון אליהם.

האתגר השני היה שבספר מתקיימים שני רבדי תוכן שונים, אחד הטקסט הרץ והאיורים שלו, והשני הוא הקומיקס שחי לצידו. שני האתגרים הללו הובילו אותו לשני עקרונות שהנחו אותי במהלך העבודה. 

האחד הוא שהאיורים יהיו יחסית נקיים, כלומר שהם לא ימלאו תמיד את כל הכפולה, עם מרווח של הרבה אויר ולבן סביב האיור עצמו, אבל שהצבעוניות עצמה תהיה מלאת חיים, כי הילדים והדמויות שבספר הם מלאי חיים וזה היה ממש מתבקש.

שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן

שמעון: הפתרון השני היה להבדיל באופן צבעוני בין קטעי הקומיקס ושאר האיור שבספר, בעיקר כדי להשקיט קצת את העומס, להבדיל ולתת לילד את האפשרות לדעת בכל קטע באיזה עולם הוא נמצא, ואיך לקרוא את הדברים.

אחרי שעשינו את קטעי הקומיקס רק במונוכרום של הכחולים, ראינו שזה לא מחזיק מספיק, אז החלטנו שהדמויות המרכזיות בקומיקס יהיו בצבע רגיל ודמויות המשנה יהיו בכחולים. ככה שמרנו על השקט והבידול, אבל גם השארנו את החיות הצבעונית וקישרנו בין החלקים השונים.

יובל: מעניין! והסגנון עצמו? איפה אתה רואה בו המשך של עבודות וקו איורי שלך ואיפה אתה רואה בו משהו אחר? כי הוא לא זהה (ולא שאני אומר שהוא צריך להיות זהה) לאותו איור, נגיד, ממנהרת הזמן

שמעון: זה מעניין שאתה אומר את זה, כי בעיניי היה בו איזה המשך של האיור ההוא. אני חושב שלעניין סגנונות איור, בדרך כלל אצלי זה פשוט המקום שמעניין אותי באותו רגע, שאני חוקר אותו בזמן הנתון, ואיכשהו הוא מקבל אדפטציה או פיתוח או איזו זוית לפרויקט הספציפי, בצבע, בקו או בסגנון עצמו, לפי מה שמתאים לפרויקט.

אני לדוגמה כבר הרבה זמן יחסית אוהב מאוד מברשת מסויימת ועובי קו מסויים ואיתם אני רץ על הרבה מאוד פרויקטים. גם האיור של מנהרת הזמן וגם האיור של הספר כולו, נעשו באותה המברשת ובאותו ההגיון האיורי מבחינתי.

שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן שמעון אנגל, ספר ״מצחיק־טעים״ מאת חגית ביליה, הוצאת מודן

שמעון: כמובן שבספר הייתי צריך למתן מאוד את ההצללות שאני אוהב לעשות לאחרונה, מכיוון שהן מאוד עמוסות וקיצוניות ולא מתאימות לספר ילדים. אני חושב שלכן בחרתי (לא נראה לי שבמודע) למלא את משטחי הצבע במברשות שהן יותר עם טקסטורה ולעשות גם הצללות צבעוניות, דבר שלאחרונה אני עושה פחות, בשביל להוסיף עניין וחיים באיור

יובל: תראה, לא אמרתי שהוא הבדל של שמיים וארץ מהאיור ההוא, אלא שהוא לא זהה. אבל אני מקבל את מה שאתה אומר… תגיד, מה אמרו הילדים בבית על הספר שאבא אייר? מבין כל החמישה יש מי שבגילאים הנכונים?

שמעון: אני חושב שזה משמח אותם מאוד 🙂 כבר בערב הראשון שישבתי עם הטקסט בבית, הגדולה שלי שאוהבת מאוד לקרוא (והיתה אז בכיתה ד׳) לקחה את הדפים, קראה אותם מהקצה לקצה, ומאוד נהנתה, שזה בהחלט היה סימן טוב. ומאז הם כל הזמן מחכים שהספר כבר יבוא, בטח אחרי שכבר שנה הן רואות את הדמויות ואת האיורים ואת אבא שיושב ועובד כל ערב…

יובל: אני מניח שהיה צריך להסביר להן קצת על כל המאכלים המשונים שמופיעים בו…

שמעון: כאמור גם לי היה צריך להסביר עליהם, אז לא בטוח שאני האיש הנכון לזה 🙂

יובל: לול

שמעון: אבל הדבר היפה בספר, ובכלל אצל חגית, הוא שזה באמת בכלל לא העניין. אוכל הוא חגיגה ושמחה, ועושים אותו עם הרבה לב, ולכן אין משמעות להסבר שלו, פשוט אוהבים אותו ואת האנשים שבסביבו!

יובל: אהבתי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

שמעון: לא, נראה לי שזה הכל, רק שזה באמת משמח, והלוואי שהאביב שבא יביא על כולנו שמחה, פריחה ובריאות!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden