כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021
דורון אשכנזי
דורון אשכנזי. צילום: דפי ברקאי

שדרת המעצבים // דורון אשכנזי

מהחנות הראשונה שפתח בשינקין ב־1989, המעצב דורון אשכנזי מאמין ב״מפגש בין העיצוב האיטלקי המוקפד לרחוב התל אביבי״. לאחרונה הצטרפו לקהל לקוחותיו גם נשים, במקביל לחשיבה חדשה על עיצוב ללא מגדר

״הבגד הוא הבית של הגוף ולכן צריך להיות בו נעים ונח״. כך מגדיר מעצב האופנה דורון אשכנזי את מערכת היחסים שלנו עם הבגדים שאנחנו לובשים; באופן הזה הוא גם מתייחס לאופנה שהוא מעצב. ״יש את הגוף וצריך לעטוף אותו״, הוא מסביר. ״אנחנו צריכים לייצר אריזה לגוף. יש מעצבים שמייצרים עור שני לגוף ויש את אלו שעובדים רחוק מהגוף. אני תמיד מעדיף לתת לגוף טווחי מרחק שונים מהבגד״.

למה הכוונה? 

״אין שום דבר אחר שאנחנו נמצאים איתו במשך היום יותר מהבגדים שלנו. לעיתים אנחנו יוצאים מהבית בבגדים שאיתם אנחנו חוזרים הביתה רק בערב. אם לא חיים טוב בתוך הבגד, אם הבגד לא נוח והוא נלבש כי רצו להראות בו בצורה מסוימת, התוצאה היא שכל שפת הגוף תשתנה. במקרים כאלו יש פספוס בהבנה של מה התפקיד של הבגד עבורנו״. 

״הבגד לא צריך להשפיע על התנועה שלנו, צריך שיהיה קל לנוע בו. הסגנון שלי לא תמיד מדבר לכל הקהלים, אבל בסופו של דבר אני מייצר רק פריטים שאני מאמין בהם וכאלו שאני עצמי מודד תחילה ומרגיש נוח בהם. רק אז זה כנראה גם נראה טוב״. 

חורף 21 צילומים: הילה חן

אשכנזי, בן 62, הוא אחד המעצבים הבולטים והוותיקים בתחום בגדי הגברים בארץ, בוודאי מהראשונים שבהם. הוא נולד וגדל בבית שלא בהכרח היה עסוק בעולמות האמנות והאופנה, אחד מבין שלושה אחים. ״תמיד שרבטתי סקיצות ציור לעצמי. בזכות הפרעות הקשב שהיו לי ישבתי בבית הספר ובמהלך השיעורים נהגתי לצייר את המורות שלי, החלפתי להן כל הזמן בגדים״.

המשיכה לעולמות האמנות הביאה אותו בגיל 20 לתיאטרון הבימה, שם עבד בהקמת תפאורות ויצירת תלבושות. שם החליט שהוא רוצה ללמוד עיצוב אופנה. הוא חשבתי על שנקר, אבל איטליה משכה אותו. הוא התקבל לאקדמיה לאמנות שבפירנצה, ללימודי עיצוב של ביגוד לקולנוע ותיאטרון, ומאז במקביל לעיצוב מסחרי הוא מעצב גם קולקציות לקולנוע, לתיאטרון ולמופעי מחול.

הוא עיצב את התלבושות לסרט ביקור התזמורת, עובד באופן קבוע עם יוסף פיצ׳חזדה ועם שמי זרחין; עבד בתיאטרון חיפה, בקאמרי, ומעצב קולקציות ללהקות וזמרים כמו משינה, הדג נחש, ירמי קפלן, החברים של נטאשה, אתניקס, מיכה שיטרית, אברהם טל ועוד. 

גרתי בפירנצה מול בוטיק שהיה האכסניה של כל המעצבים היפנים. הם כבר הכירו אותי, ידעו שאני סטודנט לאופנה ושלא אקנה לעולם במחירים הדמיוניים שהיו שם, אבל אפשרו לי להגיע לשם על בסיס יומי ולמשש את הבגדים

״כשיצאתי ללימודים באיטליה לא חשבתי להתעסק באופנה. בפירנצה נחשפתי לתחום: גרתי מול בוטיק בשם ׳לואיזה ויה רומא׳, שהיה האכסניה של כל המעצבים היפנים שנמכרו אז באיטליה – יממוטו, קנזו, איסי מיאקי ועוד. ממש ביקרתי שם על בסיס יומי, לפני כן, לא ראיתי דבר כזה. 

״הוקסמתי מהעיסוק בצבע השחור, מהאסתטיקה מהאינטרפרטציה שהם נותנים לבגד, מהעיצוב המרוחק מהגוף – התאהבתי בסגנון. בבוטיק כבר הכירו אותי, ידעו שאני סטודנט לאופנה ושלא אקנה לעולם במחירים הדמיוניים שהיו שם, אבל אפשרו לי להגיע לשם על בסיס יומי ולמשש את הבגדים״.

יזמים, הייטקיסטים, פיינשמקרים

לאחר ארבע שנות לימודים ועוד שנתיים של התמחות חזר אשכנזי ארצה. באותה תקופה של שנות ה־80, השמות הבולטים היו אביבה פיבקו, טובהלה, חיה ניר (כתומנתה), דורין פרנקפורט וגרשון ברם. בביקורים אותם שבארץ, עוד לפני שובו, מיפה את המצב ובחן היכן יוכל להשתלב. ״די מהר הבנתי שאין אופנת גברים. הגבר הישראלי לבש אז סוג של מכנסי חאקי וחולצת טריקו מהוהה וכזו שהתרחבה בכביסה״, הוא צוחק. 

הוא החל לעבוד כשנה וחצי כמעצב בחברת אופנה מקומית ותוך כדי עיצב קולקציה ראשונה לגברים. ״אבל אז הבנתי שאין לי איפה למכור. ׳שידלתי׳ את חיה מכתומנתה שתמכור עבורי אבל אי אפשר היה להתבסס על זה. החלטתי לפתוח חנות בוטיק, וב־1989 פתחנו את הבוטיק הראשון שלנו ברחוב שינקין. אורנה ואלה כבר היו שם, אבל לדעתי היינו הבוטיק הראשון ברחוב. שינקין עוד לא היה מה שנהיה ממנו, אבל זה מה שיכולנו להרשות לעצמנו ולכן בחרנו בו. מצאנו את עצמנו צומחים עם הרחוב אל תוך סצנת האמנות והתרבות שהתחילה כאן״. בהמשך פתח חנות ברחוב דיזנגוף, שקיימת עד היום.

להקת טיפקס

להקת טיפקס. צילום: מאיה ברקאי

ג׳יין בורדו

ג׳יין בורדו. צילום: צופית ברבי

מירב מיכאלי

מירב מיכאלי. צילום: דניאל ברליה

ביקור התזמורת

ביקור התזמורת

בת זוגו רחל, שלה הוא נשוי יותר משלושה עשורים, עובדת יחד איתו. הם הכירו דרך חברה משותפת בשנה השנייה ללימודיו באיטליה, כשהיא הגיעה ללמוד עיצוב פנים. ״יחד ביקרנו בחנויות הבגדים והנעליים בפירנצה ויצרנו את עולם התוכן המשותף לנו״. רחל, שמנהלת את העסק, מוסיפה: ״דורון הוא טאלנט ואני מאפשרת לפרי־ספיריט שבו לעוף. הלוואי שהיה מישהו אחר שמנהל אותו, אבל אני עושה את זה מאז ומתמיד והיום כבר אין דרך אחרת״. 

בנוסף על פעילותו כמעצב אשכנזי מרצה מזה 20 שנה במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. בשנה ג׳ הוא פוגש את הסטודנטים בקורס יחודי שהוא ״ממציא״ בכל פעם מחדש. ״כנראה בגלל שאני מרצה ותיק והיחיד שנמצא בתעשייה, מאפשרים לי את זה״.

כך לדוגמה בשנה שעברה הנחה את הקורס ״לבוש לבמה, הדמות והבגד״ שבו לקחו חלק 12 סטודנטים שנדרשו להתחקות אחר כוכב הפופ יהונתן מרגי, ובימים אלו הוא מוביל קורס בשם ״לבושה לבמה״, פרויקט עיצוב עבור הזמרת נטע ברזילי. 

אני מגדיר את עצמי כמי שעושה אינטרפרטציה לבגדים: אני מעצב אופנה שמחפש לתת לבגדים פרשנויות שנוטות יותר לצדדים האמנותיים, פחות למסחריים. אני שואל את עצמי כל הזמן מה שונה ביני לבין זארה או H&M? אם יבואו לקנות אצלי חולצה לבנה, היא תעלה כנראה 30% יותר מבזארה, למה שיעדיפו לרכוש אצלי?

״גם באקדמיה וגם ביום־יום אני מנסה לשלב בין אמנות לעיצוב אופנה. אני מגדיר את עצמי כמי שעושה אינטרפרטציה לבגדים: אני לוקח בגד קלאסי ובונה אותו אחרת. אני מעצב אופנה שמחפש לתת פרשנויות שונות לבגדים, פרשנויות שנוטות יותר לצדדים האמנותיים, פחות למסחריים. אני שואל את עצמי כל הזמן מה שונה ביני לבין זארה או H&M? אם יבואו לקנות אצלי חולצה לבנה, היא תעלה כנראה 30% יותר מבזארה, למה שיעדיפו לרכוש אצלי?״.

מי הלקוחות שלך? 

״לקוחות המיינסטרים שלי הם חתנים, אבל לא השגרתיים שביניהם. הם אלו שמחפשים מראה שונה מהמקובל. העבודה עם חתנים התחילה דרך חולצות פשתן לבנות שעיצבתי וחתנים התחילו ללבוש אותן. לא כיוונתי לשם. 

״הלקוחות האחרים שלי הם בני 30, ממקצועות חופשיים, יזמים, הייטקיסטים, פיינשמקרים, שמסתובבים הרבה בעולם, כאלו שלא רוצים ללבוש את החליפות הקלאסיות. הם אלו שמחפשים בגדים עם טוויסט״.

חורף 2021. צילומים: גלעד בר שלו1

לאחרונה, מספר אשכנזי, הצטרפו לקהל לקוחותיו גם נשים. ״לא שיניתי גזרות, הן לובשות את הפריטים שלי דווקא בגלל שהם לא מעוצבים בגזרות קלאסיות: הרוב אוברסייז, הז׳קטים עם כתפיים רחבות ושמוטות, מכנסי ברמודה – פריטים שאת כולם נשים יכולות ללבוש. בקולקציה האחרונה לדוגמה עיצבתי סרבל שהיה עשוי מחיבור בין ז׳קט ומכנסיים. זה היה פריט שלגברים היה קשה לעכל, אבל הוא נהנה מאד מפופולאריות אצל נשים״.

כל אלו הביאו את אשכנזי לתחילתה של חשיבה עיצובית חדשה ללא מגדר. ״במקביל לשינויים חברתיים לשמחתי ההתוויה המגדרית ריככה חוקים ועיגלה פינות. הבחירה בסגנון No Gender קורית בעידן של צרכנות נבונה ואופנה מקיימת, וכל אלו נכונים עבורי. זו בין השאר חשיבה שרואה את הצרכים המדויקים, לא מבזבזת וניזונה ממרחב של תחומים והשפעות״.

הכפתור כתכשיט

השפה של אשכנזי כוללת שילובי בדים ובעיקר ביטנות צבעוניות מודפסות שהוא משלב בפריטים השונים. הבדים שמהם הוא מייצר, כולם מתוצרת איטליה. הוא קונה אותם דרך יבואן מקומי, אולם אלו מיוצרים עבורו אקסקלוסיבית. ובאופן קבוע הוא עושה הרבה ניסיונות בעצמו: הוא צובע בגדים בטאי־דיי ומשנה דרך כך את הנראות שלהם, פורם חלקי בדים ובגדים ומרכיב מהם פריטים חדשים, כך שכל פריט יוצא שונה מקודמו.

״אני תמיד מחפש את המשהו האחר והשונה. את הכפתורים לדוגמה אני בוחר בעצמי. איש הסדקית, שממנו אני קונה כבר יותר מ־20 שנה, שואל אותי למה אני עדיין בא בעצמי לבחור את הכפתורים ולא שולח מישהו שיבחר עבורי. זה לא בגלל שאני קונטרול פריק, זה בגלל שאני מתייחס לכפתורים כאל תכשיט וחייב לבחור ולהתאים אותם לבד כחלק מהעיצוב כולו״.

איש הסדקית, שממנו אני קונה כבר יותר מ־20 שנה, שואל למה אני עדיין בא בעצמי לבחור את הכפתורים. זה לא בגלל שאני קונטרול פריק: אני מתייחס לכפתורים כאל תכשיט וחייב להתאים אותם כחלק מהעיצוב כולו

אשכנזי עובד כ־25 שנה עם מתפרה בעזה שאליה הוא שולח את אב הטיפוס של כל דגם יחד עם עץ מוצר, ומקבל בחזרה את הפריטים המוגמרים. את הדגם הראשוני תופר חייט שעובד איתו בסטודיו, כשאשכנזי כמובן בונה את הגזרות. כל ההעברות מתל אביב לעזה נעשות באמצעות נהג מיוחד. ״לא הוא ולא אני יכולים לעבור את מעברי הגבול ולהיפגש, אבל זה עובד נהדר. אנחנו כבר מבינים אחד את השני״.

קיץ 2020. צילומים: גלעד בר שלו

על פריטי האופנה של אשכנזי כתוב ״חייטות אורבנית״, ולא מצוינת מדינת הייצור. ״זה מפגש בין העיצוב האיטלקי המוקפד, עם ערכי הלבוש של התרבות המקומית הים־תיכונית, והרחוב התל אביבי. כל אלו יוצרים שפה חדשה.

״בחייטות הכוונה היא שימוש בבדים איכותיים, תפירה מדויקת, גזרות קלאסיות שמוצעות בפרשנות ייחודית ומומחיות של מסורת רבת שנים. ואורבניות – ערבוב של ישן וחדש, מלוכלך ונקי, צבעוני ואפרורי, נוצץ ועמום, תרבותי ושכונתי; שכבה על שכבה, צבע על צבע, הכול מתערבב יחד ומגיע לשולחן העבודה, נחתך ונתפר בקפידה ובתשומת לב והמוצר הסופי עומד במבחן הזמן״.

טרנדים מעניינים אותך?

״טרנדים לא מעסיקים אותי. אני לא מתנגד להם, אני פשוט משתדל לעצב אופנה שהיא על־זמנית. הפריטים שלי הם כאלו שאפשר להוציא אותם מהארון גם אחרי עשר שנים והם יהיו רלוונטיים.

״הבת שלי בת ה־18 מחברת אותי לעולם העכשווי. היא, לצד הסטודנטים שלי מבצלאל: הם מגיעים לכאן, בני 25, ואני מתנהג איתם כאילו שאני בן גילם ואז אני תופס את עצמי ואומר ׳בואנה, הם בגיל של הילדים שלך׳. אבל זה כנראה מה שמרגש אותי ושומר על החדווה שלי. אז למה אני צריך טרנדים?״.

הבת שלי בת ה־18 מחברת אותי לעולם העכשווי. היא, לצד הסטודנטים שלי מבצלאל: הם מגיעים לכאן, בני 25, ואני מתנהג איתם כאילו שאני בן גילם ואז אני תופס את עצמי ואומר ״בואנה, הם בגיל של הילדים שלך״. אבל זה כנראה מה שמרגש אותי ושומר על החדווה שלי. אז למה אני צריך טרנדים?

מה יש לך להגיד על התעשיה המקומית?

״התעשיה בארץ בעייתית. השוק מאוד קטן ומצומצם ופרמטר המחיר הוא שמכתיב. לא ניסיתי לשווק בחו״ל: זה תמיד היה קשה ומסובך, למרות שדווקא עכשיו, קצת לפני הקורונה, היו מגעים עם הודו ועמדנו לחתום על פרוייקט יצוא, אבל הקורונה שיבשה הכל. רחל אומרת שזה עוד יקרה״. הוא מחייך. 

אתה עושה הרבה מאד שיתופי פעולה.

כן. זה מפרה אותי ודרך אלו אני נחשף לעולמות תוכן חדשים. אנחנו המעצבים, כמו לימון שנסחט ונסחט ולעיתים אין יותר מה לסחוט. שיתופי הפעולה עם גורמים שהם לא בהכרח מהתעשייה ממלאים אצלי את מעיני היצירה״.

קיץ 2019 צילומים: הילה שייר

birds

נכון להיום אשכנזי משתף פעולה עם אמן הגרפיטי דדה, שבשנים האחרונות מרבה ליצור יחד עם בת זוגו, ניצן מינץ. אשכנזי מעצב להם סידרת חליפות שאותן הם ילבשו בחו״ל. את הבדים לקולקציה הזו מדפיס אשכנזי בקורנית דיגיטל, חברה ישראלית העוסקת בפיתוח וייצור מכונות להדפסה דיגיטלית על גבי טקסטיל. עיצוב הדפוס מגיע מהעולמות של דדה, שסימן ההכר שלו מתאפיין בדימוי של פלסטרים שמופיעים ברבות מעבודותיו. 

עם קורנית דיגיטל עושה אשכנזי שיתוף פעולה נוסף, שבמסגרתו הוא מייצר חומר גלם מעודפי קולקציות ישנות שלו. הוא ממחדש בד באמצעות מרכז קיפוד שבכפר סבא, שהוקם מתוך הצורך לשינוי תפיסתי והתנהגותי ומעבר מחינוך למחזור והפרדה, לחינוך שמהותו צמצום פסולת וחתירה ל־zero waste (אפס פסולת). על הבד שימחדשו עבורו בקיפוד יודפס פרינט אקסקלוסיבי של אשכנזי שממנו הוא יעצב את קולקציית קיץ 2021.

עד מתי תמשיך לעצב?

״אני לא ממש יודע, אני עוד רוצה להספיק וליהנות מהחיים. יחד עם זאת, כל עוד אמשיך להרגיש מידי בוקר את אותה התחושה בעודי נכנס בבוקר לסטודיו – אמשיך. אני משלב בחיים עוד דברים: אני מצלם כבר הרבה שנים, נכון לעכשיו הכל במגירה. אני מבשל, וגם כאן אני מנסה להתחדש כל הזמן. לעיתים אני אומר לעצמי שכבר בישלתי הכל, אבל אז אני ממציא מתכון חדש. 

״אני מאמין שצריך ליהנות ממה שאני עושה, להמשיך ולהיות מופתע, ולראות כל בוקר את הים״, הוא אומר בחיוך. ״אני מגיע לכאן לסטודיו כבר 30 שנה וכל יום שמח מחדש. אני מתנסה כל הזמן בדברים חדשים ועושה שיתופי פעולה חדשנים שמרגשים ומפרים אותי ובעיקר גורמים לי הנאה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden