כל מה שחשוב ויפה
מיה ואבי מילגרום, הרזידנסי הניגרי
הרזידנסי הניגרי, גלריה המקרר. צילום הצבה: מ״ל

הרזידנסי הניגרי: ״מעשה גזל קולוניאליסטי מרושע״

״מדובר באחד ממופעי הניצול הכי ציניים שראיתי כבר הרבה זמן״. שירה גלזרמן חושבת שהתערוכה ״הרזידנסי הניגרי״ בגלריה המקרר אינה מחאה יצירתית, כי אם ההפך: ״ייצוג אלים, פריבילגי, יהיר, חסר מצפון וחסר מודעות של מנגנוני הכח עצמם״

הסיפור הזה הופך לי את הבטן מעצבים כבר יומיים ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כן, יש עוולות גדולות מזו, אבל כאמנית, שחלק מהשגרה המייאשת והסיזיפית שלה היא עבודה על הגשות לקולות קוראים, אני לא רוצה להסתכל על זה מהצד ולשתוק.

מיקה ואבי מילגרום, צמד אמנים ואוצרים פעילים ומוכרים (היא ראש המחלקה לאמנות בבית הספר לאמנות מנשר) פרסמו קול קורא (לדבריהם, לא ראיתי אותו), מטעם קולקטיב אמנות צרפתי להגשת מועמדות לרזידנסי בניגריה הכולל סטודיו ומימון חלקי לטיסה, למגורים ולהפקת יצירת אמנות. לצורך הענין, הם כותבים, הוקם גם אתר והקול הקורא הופץ בעולם והזמין אמנים, בעיקר ממדינות מתפתחות וממקומות נידחים שאין בהם הרבה הזדמנויות להציג ולהתפתח, להגיש מועמדות.

אלא שהקולקטיב והרזידנסי היו פיקטיביים, ובעבודות שנשלחו אליהם ונבחרו השתמש הזוג כחומר גלם לתערוכה שלו, שנקראת הרזידנסי הניגרי על משקל העוקץ המפורסם. העבודות מוצגות בה ללא שמות האמנים וללא ידיעתם והם גם מעולם לא קיבלו תשובה על ההגשות שלהם. האתר ואמצעי התקשורת הקשורים אליו, כולל אשת הקשר הפיקטיבית בפייסבוק, הושמדו כדי שהאמנים המוצגים לא ידעו על כך ולא יוכלו ליצור קשר.

למי שאינו מהתחום אני רוצה רגע להסביר. רזידנסיז, פרסים, מלגות והצעות דומות המתפרסמות בקולות קוראים הם מטרות נחשקות שאמנים עובדים קשה מאד כדי להשיג. אנחנו זקוקים להם לא רק בתור שורה ברזומה אלא גם ובעיקר כדי להתפתח כאמנים, להתפרנס, להרחיב את רשת הקשרים המקצועית ולבנות את הקריירה שלנו. זו עבודה מתישה ומתסכלת שחלק ניכר מזמן העבודה שלנו בסטודיו מושקע בה וברוב המקרים לשווא.

רזידנסיז, פרסים, מלגות והצעות דומות המתפרסמות בקולות קוראים הם מטרות נחשקות שאמנים עובדים קשה מאד כדי להשיג. זו עבודה מתישה ומתסכלת שחלק ניכר מזמן העבודה שלנו בסטודיו מושקע בה וברוב המקרים לשווא

כשקראתי על הדבר הזה לראשונה בדף הפייסבוק של הפרויקט ממש קיוויתי שמדובר בבדיחה גרועה ואני עדיין קצת מקווה אבל כרגע נראה שמדובר בפרויקט אמיתי שמוצג עכשיו, לפי הפרסומים ברשת, בגלריה המקרר בתל אביב. בראיון איתם במגזין פורטפוליו (קשה לקריאה אבל שווה את המאמץ כי זה באמת מדהים) הם מתארים, בהתנשאות וחוסר אמפתיה קיצוניים, את האמנים הנואשים שנענו לקול הקורא: ״התנאים שהצענו היו ממש לא אטרקטיביים, כך שמי שפנה לשם מראש היה מן הסתם אדם שצמא לכל דבר״, את האופן שבו ניצלו אותם ״קצת כמו מכונה שתייצר אמנות עבורנו״, ולועגים להם ״יש בעבודות משהו מביך, זו נראה כמו תערוכה שאפשר למצוא בגלריה על חוף הים בסלוניקי״.

בטקסט בדף הפייסבוק של הפרוייקט נכתב שהוא ״עוסק בשדה האמנות כמרחב של יחסי כוח בו האמן בעמדת חולשה. במהלך שמעלה שאלות אתיות, אך עם ביקורת עצמית והומור – המילגרומים מנכסים עבודות אמנות לעצמם ומעלים שאלות על זכויות יוצרים, על בעלות ועל דינמיקה של שליטה ואחריות בשדה האמנות״.

מעבר לשטחיות ולאיוולת שבלמחות נגד עוולה באמצעות נקיטת אותה עוולה עצמה, באמת מדובר באחד ממופעי הניצול הכי ציניים שראיתי כבר הרבה זמן. לא מדובר כאן בהעלאת *שאלות* על שליטה ואחריות ובטח שלא בביקורת עצמית. מדובר פה במעשה גזל קולוניאליסטי מרושע. הזוג מילגרום הם הילד הבריון שדורך על הילד הכי חלש בכיתה, צוחק על חשבונו עם החבר׳ה: ״ראינו גם כמה זה שובה את ליבם של המבקרים בתערוכה – הם מתחברים נורא מהר לתעלול״, ולקינוח גם מאשים את הקורבן על ה״כוח שהוא לא לוקח לעצמו״.

מעבר לשטחיות ולאיוולת שבלמחות נגד עוולה באמצעות נקיטת אותה עוולה עצמה, באמת מדובר באחד ממופעי הניצול הכי ציניים שראיתי כבר הרבה זמן. לא מדובר כאן בהעלאת *שאלות* על שליטה ואחריות ובטח שלא בביקורת עצמית

ברור לי שגם על הטקסט הזה יהיו תגובות שטוענות שפספסתי את החתרנות הרדיקלית, שהפרובוקציה מכוונת ושהמטרה של המעשה הברוטלי הזה היא לעורר דיון או כמו שאיריס פשדצקי, האוצרת של הפרויקט, כתבה באחת התגובות בדיונים על זה בפייסבוק: ״אני מסכימה שזו פרובוקציה שמטרתה לעורר דיון והביקורת והכעס הם חלק מהדיון״.

אבל הענין הוא שאף אחד לא שאל את הקורבנות של מעשה הרמיה העלוב הזה אם הם מסכימים שהדיון הזה יתבצע על גבם ועל חשבונם, ואני מקווה בכל ליבי שאחד האמנים והאמניות שהצמד הזה בזז יגלה את זה ויצליח, למרות שהזוג ככל הנראה החתים אותם מראש שהם יכולים לעשות כרצונם עם העבודות, לתבוע אותם על הונאה, התחזות וגניבה.

יש הרבה מקום לביקורת על יחסי הכח והניצול בעולם האמנות אבל הפרויקט הזה הוא ההפך ממחאה יצירתית. הוא ייצוג אלים, פריבילגי, יהיר, חסר מצפון וחסר מודעות של מנגנוני הכח עצמם וכל מי ששיתף איתו פעולה, מהאוצרת והגלריה ועד המבקרים בתערוכה (אם ידעו מראש במה מדובר) הם חלק ממנגנון הניצול הזה.

אני לא מכירה אישית אף אחד מהמעורבים בפרויקט הזה, לא את האמנים ולא את האוצרת. לא ראיתי את הקול הקורא, את האתר או את התערוכה. כל מה שנכתב פה מבוסס על טקסטים שהתפרסמו בדפי הפייסבוק של האמנים עצמם, של הפרויקט ושל הגלריה ועל הראיון איתם בפורטפוליו.

עלתה בתגובות שוב ושוב השאלה שגם אני שאלתי ועדיין שואלת: האם ייתכן שהמתיחה, סליחה, ״תעלול״, פה הוא על חשבון הקוראים ושהם לא באמת עשו את מה שהם מספרים שעשו, כלומר האם ייתכן שזו הונאה של הציבור ולא של האמנים. אז אני מאד מקווה.

ברור לי שבמקרה כזה זעם הקוראים ופוסטים כמו שלי הם חומר הגלם האמיתי של הפרויקט ועדיין, אני מאד מקווה שזו המקרה, כי במקרה כזה זו עדיין תהיה תערוכה פח והטרלה ילדותית, היפסטרית, מרוצה מעצמה ואנוכית שניזונה מכעסם וזמנם של אנשים ובאופן כללי מוסיפה עוד ייאוש ותסכול לעולם מחורבן גם ככה אבל לפחות אף אמן שנאבק לשרוד לא נוצל ורומה כך בתהליך הייצור שלה.

* * *
הטקסט פורסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של שירה גלזרמן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. עמיר

    איפה המשטרה פה? מדובר על הפרת זכויות יוצרים ברורה. ואיך מכללת מנשר ממשיכה להעסיק אותם?

  2. דניאל בר

    גם עולם האומנות ממש לא פטור מפעולות פוגעניות, ובוודאי שנמצא גם בו הרבה צביעות, ניצול, תאוות בצע ופרסום . אם העובדות המובאות הכתבה נכונות, בהחלט שיש מקום לפרסום ולמחאה הרבה מעבר לכתבה בעיתון – רשת שלא רבים הקוראים את הנאמר בו

  3. מיי

    מחשבות דומות עלו לי כשקראתי את הראיון המתנשא המדובר לפני כמה ימים באתר. Yikes.

  4. אוהד

    מעניין מאד, כשקראתי את הכתבה המקורית חשבתי בדיוק את אותם דברים שאת מתארת פה. לא הבנתי איך הם חושבים שלעשות את הדבר שהם יוצאים נגדו יכול להיות ביקורת עליו, זה כמו שטבעונים היו רוצחים גורי כלבים תחת הכותרת בשר=רצח. כאילו…. כן, אתם מחזקים את הדבר שאתם טוענים שאתם מנסים להחליש.
    אבל רק אחרי שקראתי את הביקורת שלך הבנתי כמה הפרויקט הזה מופרך ודל, ועכשיו אני די בטוח שהם לא עשו את זה באמת.. כאילו הם באמת באמת אמרו את הדברים הכי איומים בראיון.. פתאום זה נורא ברור לי שזה נעשה בכוונה.
    זה מזכיר לי סטודנטים בשנה א בבתי ספר לעיצוב ואומנות שעובדים כל הלילה על משהו כדי שיהיה ממש ממש כן ומרגש ואז בבוקר מבינים שהוא לא אז הם מציגים אותו כ"אומנות גרועה בכוונה".

    אני מנחש שהם נורא נהנים לקרוא את כל הביקורות האלה.

  5. איציק רנרט

    דוחה.

  6. יאנה

    כל הכבוד!
    נשחפתי ל"מיזמם" הז כאשר קראתי את הפוסט בעמוד הפייסוק שלך. בעיקבות זה קראתי את הכתבה. היו לי הרבה רגשות עזים, אבל בסוף נשארתי בעיקר עם תחושת כאב. כי בעיניי זה מעבר לנושא של אמנות. זה על טבע של אדם, על המוסריות והאנושיות.
    תודה לך!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden