כל מה שחשוב ויפה
רותם ביקסנשפנר
רותם ביקסנשפנר. צילום: אלה ברק

רותם ביקסנשפנר מעצב וכותב, ועדין מנסה להבין את הגבול בין השניים

ספר השירים של רותם ביקסנשפנר, ״ואם היו אומרים לך, תבחר: לב של אריה או שיער של פנתר״, הוא תוצאה של דו שיח ״על כמה צריך להיכנס איור ועיצוב, וכמה צריך לתת מקום לשירה״

גל: ז׳ורז׳ פרק כתב ״החלל מתחיל איפוא במילים ותו־לא, בסימנים משורטטים על גבי הדף הלבן״, והמילים האלו כמו מכינות אותי בעדינות אל ספר השירים החדש שלך, ואם היו אומרים לך, תבחר: לב של אריה או שיער של פנתר. השירים שלך סקרנו אותי במיוחד לאור העובדה שאתה מעצב גרפי, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל

רותם: כולם מתחילים בזה שהם יודעים לצייר בבית ספר; אז לי היו מחברות של קומיקס שציירתי, ולמדתי ציור במוזיאון בת ים. הכיוון שלי היה תמיד איור כי זה מה שהייתי עושה, לא ידעתי מה זה עיצוב בכלל, או מה זה תקשורת חזותית.

אני חושב שפשוט לא תפסתי מעצמי אמן. ואז בשנים הראשונות בבצלאל הבנתי שאני גם לא יודע לאייר כמו שצריך. בשנה ג׳ בתואר התחלתי להבין את הקו שלי ומה אני עושה, ואז גם התחלתי לערב תוכן. הבנתי שאני רוצה לערב תוכן שלי, כזה שאני מתחבר אליו ברמה הרגשית

גל: נשים רגע את העיצוב בצד, מתי התחלת לכתוב?

רותם: בגיל 12 החלטתי שאני כותב 12 פסקאות לכבוד יום ההולדת שלי. זה אחד הדברים הכי מצחיקים בעולם. (בשלב הזה הוא ניגש לארון ושולף מזוודה מלאת חפצים ישנים וזיכרונות, כולל הדף המדובר). 

אז יש את הקטע הזה שאומרים ״אני כותב מאז שאני זוכר את עצמי?״, אז זה לא נכון לגמרי, אבל אני כותב מלא זמן. הבנתי שזה מגניב מגיל 18. אז גיליתי את האתר במה חדשה, הוא עדיין קיים ולא השתנה בכלל, זה הממשק הכי אולדסקול שיש. היית יכול להעלות מה שאתה רוצה, דברים ממש גרועים.

העליתי טקסטים שכתבתי בגיל 18-20, והרבה מהם נמצאים בספר, אבל עברו עריכה רצינית. באופן כללי רוב העבודה על הטקסטים שלי היא כזו – אני כותב, קורא ומוריד מלא. ככה אני עורך את עצמי. אז יש באתר דברים שהם ללא פילטר בכלל, המון דברים שלא קראתי גם שנים. וככה התחלתי להוציא החוצה

ואם היו אומרים לך, תבחר: לב של אריה או שיער של פנתר

ואם היו אומרים לך, תבחר: לב של אריה או שיער של פנתר. צילום: אלה ברק

גל: איזה שירים בספר הם מגיל 18? 

רותם: מגיל 18 זה יותר שירי אהבה. בתיכון לא הייתי כל כך מגובש, ולחברים שלי יש בדיחה עליי שהייתי מתאהב בכל בחורה. ובאמת יש בספר הזה הרבה חוויות, והמון אהבות, קטנות, גדולות. האהבה הכי גדולה, מן הסתם. אבל איך שלומי שבן אומר? לא כל שיר נכתב על.

אז יש בו טקסטים שלא נאמנים למציאות במיוחד; שירים שמתארים סיטואציות שלא באמת קרו, או שעיוותי אותן, או שקרו למישהו אחר. אני מניח שיש גישות שאומרות לא לחזור לטקסטים שלך, אבל אני ממש אוהב לחזור

גל: ומתי התחלת לשלב בין הכתיבה לעיצוב? זה קרה כבר בבצלאל?

רותם: כן, חד משמעית. היו פרויקטים שהייתי כותב להם טקסטים ומצרף. שילוב בין טקסט לעיצוב קורה בשני מישורים – טקסט שמלווה וטקסט שמתערב. הבנתי שזה כוח שיש לי, ואם בשנה א׳ ו־ב׳ לא הייתי כל כך טוב, כשהייתי מביא טקסט הוא היה מקפיץ את העבודה.

אני עושה לעצמי כל הזמן בקרה אם אני אילוסטרטיבי מדי, ואם זה באמת משרת את הטקסט או סתם אורנמנט. זה חשוב

אבל ממש לעצב את הטקסט ולהתחיל לעבוד עם שירה קונקרטית קרה בשלב הרבה יותר מאוחר, אני חושב שאפילו אחרי בצלאל. בספר אין הרבה מזה, אלו דברים שאני אוהב, אבל היום הם כבר נראים לי אילוסטרטיביים מדי

גל: למה הכוונה אילוסטרטיביים מדי?

רותם: יש גבול שצריך לדבר עליו בהקשר הזה; בשיר אחד שכתבתי והעלתי לאינסטגרם, אני מדבר על עיניים אז יש בו עין. ואני עושה לעצמי כל הזמן בקרה אם אני אילוסטרטיבי מדי, ואם זה באמת משרת את הטקסט או סתם אורנמנט. זה חשוב

גל: קראת לפני כן שירה קונקרטית? או שתוך כדי הבנת שזה מה שאתה עושה?

רותם: תוך כדי הבנתי שזה מה שאני עושה, ממש ככה. לא חשבתי שהמצאתי את הגלגל, אבל תוך כדי הבנתי שככה קוראים לסוגה הזו. ואם אני יכול לחשוב על אמן, סופר ומשורר שגרם לי לחשוב על מילים ועל הפירוק שלהן (זה הכי קלישאתי בצלאלי) זה יהיה ז׳ורז׳ פרק. הוא לא באמת משורר קונקרטי, אבל מה שהוא כן, כשמו כן הוא – ממש מפרק.

הוא מדבר על חלל מהמיקרו למקרו. בפרויקט הגמר שלי בתואר לקחתי קטעים שאני אוהב מתוך הספר שלו, ״חלל וכו׳: מבחר מרחבים״, ונתתי להם ביטוי גרפי. פרק מתייחס לדף, וזה הגניב אותי; שהדבר הזה הוא עולם, שאפשר לזוז בתוכו, ושהוא יכול לשרת אותי.

הוא כן קצת טרחן ״לשמאל, מימין, למטה, למעלה״, אבל הוא מאוד השפיע עליי; גם יואל הופמן, יש לו קול מאוד מיוחד. שניהם מפרקים ומפרטים, ואני הכי לא. פרק יכול לכתוב פרק שלם על מה שיש על השולחן. זה כמו שנדבר ותהיה לי היכולת במילים לבודד רק את הצלחת הזו ולדבר עליה שעות. אז אני מרגיש שהוא עזר לי בלתפוס את הרגע. ויואל הופמן הוא סטורי־טלר מדהים

גל: בשלב הזה כבר מיקמת את עצמך בתוך התבנית הזו – של בן אדם שכותב שירה לצד העיצוב? 

רותם: כן. זה לקח קצת זמן. קודם כל הפידבק מאוד עזר, כבר בגיל 18 כשהעליתי טקסטים. וזה גם הגיע כי היכולת לצמצם עזרה מאוד לביטחון, הכוח לערוך את עצמך מאוד חשוב״

גל: אני חושבת קצת על השירים של דוד אבידן, שבהם הפרגמנטריות היא גסה, בקצב הקריאה אפשר להרגיש את התקתוק של מכונת הכתיבה שלו, את המהירות והשעטה. השירים של ביקסנשפנר לעומת זאת דיי קצרים, משלבים צורניות מינימליסטית, והנחה מדויקת של המילים וסימני הפיסוק. הקריאה בהם מזמינה להשתהות. והנופים, בניגוד לשל פרק, הם מקומיים; מושב, חרובים, דוד טופז, ערוץ 8

רותם: תמיד השתעשעתי ברעיון של ספר, אבל לא באמת ידעתי איך עושים את זה. וכאן נכנסו בצלאל ועיצוב, שזה לא כזה ביג דיל להוציא משהו פתאום. אחרי הלימודים עבדתי במשך ארבע שנים בסטודיו Roof לעיצוב. זו הייתה תקופה מדהימה, ואלון שמנהל אותו, לימד אותי כל מה שאני יודע פחות או יותר.

הספר הוא תוצאה של דו שיח, על כמה צריך להיכנס איור ועיצוב, וכמה צריך לתת מקום לשירה. לא רציתי שזה יהיה ספר עיצוב, אני מנסה להפריד. אני מעצב ואני גם כותב. אני עדין מנסה להבין את הגבול

גם אני וגם רותם אשתי, שעבדה אז בחברה גדולה, הרגשנו שאנחנו צריכים הפסקה. נסענו לאיטליה לשנה – היא למדה תואר שני ואני הייתי פרילנס. הכרנו איטלקים שנהיו חברים טובים שלנו, ולאחד מהם היה בית דפוס בטורינו. אז ניסינו לגבש קונספט לספר. זה היה בוהמייני לגמרי, אבל זה לא באמת עבד כי קשה לייצר שיח כשהם לא מבינים את מה שאתה כותב.

אבל הרעיון נשאר. הספר כרגע הוא תוצאה של הרבה דו שיח עם עצמי, ועם חברים, על כמה צריך להיכנס איור ועיצוב, וכמה צריך לתת מקום לשירה. לא רציתי שזה יהיה ספר עיצוב, אני מנסה להפריד. אני מעצב ואני גם כותב. אני עדין מנסה להבין את הגבול

גל: בסופו של דבר אין הפרדה לגמרי

רותם: אין הפרדה לגמרי כי אני אותו בן אדם. אבל יש גם עניין של נגישות, כמה אתה רוצה שאנשים יבינו את מה שאתה עושה, וכמה אנגמטי אתה יכול להיות. הנגישות חשובה לי, אבל אני חושב שזה חשוב גם לאתגר. פשוט צריך לעשות את זה ברגישות ולא לעצבן. כל אדם הוא רסיבר, וצריך לשחק עם הטרייבל, עם הבס, איפה אתה מגביר מה״

גל: ורצית שיהיה יותר דגש על הטקסט?

רותם: כן, חד משמעית. 

גל: וכמה הצורניות מכתיבה את קצב הקריאה? 

רותם: זה אתגר לנסות להוביל את הקורא.ת, ואני לא תמיד מצליח. יש בספר כל מיני חלקים שאני לא חושב שהצלחתי בהם. אבל אם אתה מעצב יש לך יותר כוח בקטע הזה. העיצוב של הספר עבר תהפוכות, הוא היה בכמה גדלים, פורמטים, היה בו המון איור ועיצוב.

ובאיזשהו שלב הבנתי שאני לא יכול לעשות את זה לבד. אמרתי לאיל זקין, השותף שלי, שייקח את זה ממני, והוא עזר לי לקבל החלטות – על הפורמט, על העימוד, כמה עיצוב יהיה. הכריכה לדוגמה – השפה שלי היא לא כל כך לאייר עם גליפים ואותיות. זה גם מאוד במקרה. 

גם השם של הספר מקרי. זה טקסט שכתבתי ב־2018 וחזרתי אליו, הוא היה יכול ללכת לאיבוד גם אבל זה הרגיש לי נכון

birds

גל: אז ביום יום־שלך יש ממש עיצוב וכתיבה בשני צירים מקבילים?

רותם: זה מאוד תלוי, יש כתיבה לעיצוב, ויש עיצוב לכתיבה, ויש לקוחות. אבל היום אני יכול להגיד שאני כותב טוב, וזה פורטה ענק שלי בעיצוב. באופן כללי, לעבוד מתוכן זה אחד הדברים הכי חשובים.

אני אף פעם לא יושב עם מקטורת וכותב, זה מגיע; אני כותב בטלפון, על דף, ואז מעביר את זה למחשב ומתחיל לצמצם. לקח הרבה זמן לכתוב את הדברים האלו שאני תוהה אם הספר הבא יהיה עוד חמש/עשר שנים. הדבר הזה כאילו כבר עומד בפני עצמו, ועכשיו אני צריך לכתוב דברים חדשים. לא כתבתי משהו חדש כבר הרבה זמן

גל: לא להתייחס לכתיבה כאל משהו מהצד או כתחביב, אלא להגיד – זה חלק מהמהות שלי וממה שאני עושה, זה בטח לא קל. על אחת כמה וכמה שיש לך כבר סטודיו לעיצוב. 

רותם: זה לא קל, אבל זה כיף, ואני גם מקבל פידבקים מדהימים. אני מקבל המון תגובות, אני יכול לפגוש מישהו שיגיד לי – איך ריגשת אותי; ואני יכול לפגוש מישהו שיגיד לי – קרעת אותי מצחוק. בהתחלה כשאמרו לי שזה מצחיק, לא הבנתי מה מצחיק? זה ספר שירים.

אני יכול לפגוש מישהו שיגיד לי – קרעת אותי מצחוק. בהתחלה כשאמרו לי שזה מצחיק, לא הבנתי מה מצחיק? זה ספר שירים

אגב, לפעמים כשאני רוצה לכתוב ואין לי על מה, אני פותח את המילון של דוב בן אבא. מה שמדהים במילונים שלו, זה שחוץ ממילים יש גם ביטויים. אז אני יושב ומסמן, לדוגמה כמו חוסר פעילות זמנית, כתב בראשי תיבות, עתודה לעת צרה, אחיזת עיניים, מניח את הדעת, הביט בעין יפה.

את שני האחרונים הכנסתי לשירים, זו ממש שירה בעיניי. יש בו ממש ביטויים שאתה אומר וואוו, מניח את הדעת, איזה יפה זה. זה כל כך אילוסטרטיבי בלי לעשות שום דבר, זה מדהים. 

***
בזמנו
לא נתת לי
להניח את הדעת
על הדברים שנאמרו
עבודה יפה שלך

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden