כל מה שחשוב ויפה
אניסה אשקר, דרגות האהבה בבית האמנים תל אביב. צילומים: יוסי צברי
אניסה אשקר, דרגות האהבה בבית האמנים תל אביב. צילומים: יוסי צברי

הזדמנות אחרונה לראות // אניסה אשקר בבית האמנים

״דרגות האהבה״: תערוכת היחיד של אניסה אשקר, זוכת פרס רוזנבלט לשנת 2020, בבית האמנים בתל אביב, עד 15.5. הזדמנות אחרונה לראות: מדור חדש

״דרגות האהבה״ תערוכת היחיד של אניסה אשקר, מוצגת עד סוף השבוע הקרוב (15.5) בבית האמנים בתל אביב. בתערוכה ציורים ועבודות שונות שיצרה אשקר בעת שהות אמן במסגרת בינלאומית ב״סיטה״ בפריז (Cité internationale des arts). אוצרת: אורלי הופמן.

מה צריך לדעת לפני שבאים

אניסה אשקר היא הזוכה החמישית בפרס רוזנבלט לאמנות ישראלית בת זמננו, שייסדו בני הזוג אן וארי רוזנבלט מלוס אנג׳לס ב־2016. ועדת הפרס בוחרת מדי שנה אמנ.ית שיציגו פרויקט ייחודי בבית האמנים.

ב״דרגות האהבה״ אשקר מחברת בין עולמה האישי ושורשיה – כילידת עכו, ערבייה מוסלמית ואמנית ישראלית – לבין החוויה של זרות והיקסמות שחוותה בפריז, שם שהתה במשך חצי שנה ב־2020. הבדידות, הניתוק מהבית וגם הרומנטיקה של העיר והשפה הצרפתית, חילצו ממנה דווקא תחושת שחרור ואולי אף שייכות מסוג חדש.

החקירה שלה לעומקן של ״14 דרגות האהבה״, מצטטת מתרבות האיסלאם ומתבטאת בעבודה אקספרסיבית, בצבעוניות של אדום/שחור/זהב, במגע יד ומריחה של צבע דשן בכפות ידיה על גבי הנייר. אשקר ידועה במנהגה לרשום מדי יום משפט בקליגרפיה ערבית על פניה. הריטואל שהחל בימיה כסטודנטית במדרשה לאמנות נמשך כשני עשורים, והפך לחלק משפתה האישית והפרפורמטיבית.

אניסה אשקר בבית האמנים תל אביב. מראה הצבה. צילומים: אלה אורגד

אניסה אשקר, מראה הצבה בבית האמנים תל אביב. צילומים: אלה אורגד

למה כדאי להתאמץ

״התערוכה היא מעין תמצית, מהות של היצירה שלי. הייתי אומרת שכל התערוכה היא דיוקן עצמי. הדיוק, לצד הספונטניות, הפינה באטלייה – שבה אני משחזרת את פינת העבודה שלי מהסיטה – הן חלק ממסע אישי/אמנותי״ אומרת אשקר.

״יש משהו מאוד מרגש בתהליך כולו, בהכרה באמנות שלי – נבחרתי מבין כמה מאות אמנים וזכיתי בתוכנית השהות הבינלאומית, ולאחר מכן הזכייה בפרס רוזנבלט (גם מבין מאות המגישים). ההתגלגלות של פרויקט כזה, שמסכם מחקר מעמיק של שנים ובסופו של דבר התערוכה עצמה היא רק טעימה. ולמה אני אומרת טעימה – כי תמיד אני חוזרת למזון הבסיסי, אם זה באמנות ואם זה באוכל. בפרפורמנס שאעשה בתערוכה (באירוע למוזמנים בלבד) ביום רביעי אגיש ממתקי תמרים וביצי דרז׳ה מוזהבות – זה אגב יוצא בערב חג, איד אל פיטר״.

אניסה אשקר. צילום: יוסי צברי

אניסה אשקר. צילום: יוסי צברי

דליה זרחיה. צילום: אבי אמסלם

דליה זרחיה. צילום: אבי אמסלם

אם אתם כבר בסביבה

״ידיים טובות״, תערוכתה של דליה זרחיה, מוצגת אף היא בבית האמנים, ומתכתבת בצבעוניות ובחומריות עם עבודותיה של אניסה אשקר. זרחיה עוסקת בקשר שבין חפצים וזיכרון פרטי וקולקטיבי, והיא עושה זאת דרך שילוב של חפצים מן המוכן ועבודת יד עמלנית. החפצים הם עבורה ״נשאים״ של סיפורי תקופה, אירועים שהתרחשו והאנשים שנגעו בהם ועשו בהם שימוש. הקראפט המסורתי הוא דרכה שלה לגעת – תרתי משמע – בחיבור בין הווה לעבר.

זרחיה נותנת מקום של כבוד למלאכות־יד אשר עוברות אט־אט מן העולם, מפגישה בעבודותיה חומרים קשים ורכים – פרטי סכו״ם מכסף, שברי צלחות חרסינה, מפות בסריגת קרושה – תוך ניסיון לשמר את תפקידם התרבותי של החפצים ולהעניק להם חיים חדשים על ציר הזמן. בתוך כך, היא מציעה מבט ביקורתי על התרבות החומרית והמהירות שבה מתיישנים הדברים. אוצרת: הגר רבן.


בית האמנים תל אביב
רחוב אלחריזי 9, תל אביב. נעילה: 15.5

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden