כל מה שחשוב ויפה
יזהר כהן
יזהר כהן

אור סגל // מאיירים לזכר ילדי ישראל ועזה

באמצע העבודה על פרויקט הגמר בבצלאל, פנתה אור סגל ל־40 מאיירים וביקשה מהם ליצור איור לזכר הילדים שנהרגו בסבב הלחימה האחרון. ״יש נקודות שבהן אסור לשתוק. לאייר זו הדרך שלנו לקרוא לשינוי ולהביע סולידריות״

האזעקה בירושלים נחתה עלי לגמרי בהפתעה. הייתי אצל חברה ועבדנו במרץ על פרויקט הגמר. אחד הדברים הטובים באווירה הסטודנטיאלית, בייחוד בבצלאל, הוא היכולת להתנתק מהסביבה, ואני התנתקתי לגמרי והתרכזתי בלימודים.

יחד עם זאת, מאז תחילת סבב הלחימה האחרון לא יכולתי לחשוב על דבר מלבד הכאב והאלימות המקיפים אותנו. הסתכלתי על תמונות הילדים שנהרגו בישראל ובעזה והרגשתי כאב על המציאות שאנחנו חיים בה ורצון חזק לקרוא לשינוי. חיפשתי מה לעשות מבלי להתסיס עוד יותר את השטח, ומה שאני יודעת לעשות הוא לעצב ולאייר.

פניתי למאיירים מוכשרים, חברים מבצלאל ומשנקר, למרצים שלי, בוגרים מהמחלקה, למאיירים שאני הכי מעריכה. ביקשתי מהם לאייר לזכר ולמען ילדי עזה וישראל. לשמחתי, כ־40 מאיירים מוכשרים נרתמו ויצרו עבודות חזקות, עצובות – ואולי במקום מסויים גם מעוררות תקווה. בעזרתן של נעה פלד ויעל ולובלסקי פתחנו עמוד אינסטגרם לפרויקט והקמנו חמ״ל קטן של רשתות חברתיות, חמ״ל שפועל למען שינוי ושותפות. 

הילה נועם

הילה נועם

סרגיי איסקוב

סרגיי איסקוב

יעל ולובלסקי, לזכר אחמד ראמי מוחמד אלהואג׳ירי

יעל ולובלסקי, לזכר אחמד ראמי מוחמד אלהואג׳ירי

אור סגל, לזכר אמירה, אסלאם וזיינ

אור סגל, לזכר אמירה, אסלאם וזיינ

ג׳וליה שרר, לזכר בשאר אחמד אברהים

ג׳וליה שרר, לזכר בשאר אחמד אברהים

זו הפעם הראשונה שאני מנהלת פרויקט בסדר גודל כזה, וזה בא בתקופה ״ממש לא מתאימה״, במקביל לעבודה על פרויקט הגמר ובתוך הטלטלה שאני עצמי חווה, כמו כולם, מהמצב הנוכחי. אך בסופו של דבר, אסונות אף פעם לא באים בזמן המתאים ויש נקודות שבהן אסור לשתוק, גם אם מה שיש לך להגיד לא מושלם.

המאיירים בפרויקט בעלי דעות שונות על המצב הפוליטי, אך כולנו הרגשנו צורך עמוק להביע סולידריות, אנושיות והכרה בכאב ובמחיר הכבד שמשלמים שני הצדדים. כולנו הרגשנו שהמציאות הזו לא יכולה לעבור לסדר היום. הופתעתי מכמה מהר יוצרים ציירו, כנראה שלכולנו בוער משהו בפנים.

המאיירים בעלי דעות שונות על המצב הפוליטי, אך כולנו הרגשנו צורך עמוק להביע סולידריות, אנושיות והכרה בכאב ובמחיר הכבד שמשלמים שני הצדדים. כולנו הרגשנו שהמציאות הזו לא יכולה לעבור לסדר היום

הבריף שנתתי היה פשוט, לאייר לזכר ילד שנהרג, או לזכר כל הילדים. חלק מהמשתתפים איירו פורטרטים של הילדים, חלק איירו את הבית שלהם, את הסביבה או את מה שהם היו רוצים להעניק לילד. חלקנו הקדשנו את העבודה לילד אחד וחלקנו ציירנו עבודה שמוקדשת לכלל הילדים. אחד הדברים שהיו חשובים לי בפרויקט הוא להיישיר מבט אל המציאות, ללא קלישאות.

כשהתחלנו לעבוד על האיורים, ביום ראשון (16.5), נהרגו יותר מ־40 ילדים. כשהפרויקט עלה ביום חמישי (21.5) כבר היו מעל ל־60 ילדים שנהרגו. רצינו לתת להם שמות, פנים, תקוות וחלומות, מעבר למספר. 

שוהם אליאב, לזכר עידו אביגל

שוהם אליאב, לזכר עידו אביגל

עמית טריינין, לזכר זאיד מוחמד טלבאני

עמית טריינין, לזכר זאיד מוחמד טלבאני

אלון ברייאר

אלון ברייאר

הדס חיון, לזכר מוחמד זין אלעטאר

הדס חיון, לזכר מוחמד זין אלעטאר

נועה פלד

נועה פלד

מרינה גרצ׳אניק, לזכר אברהים יוסף אלמסרי

מרינה גרצ׳אניק, לזכר אברהים יוסף אלמסרי

הנושא של מוות ושכול קשה וכואב לאיור. הייתה לי שיחה ארוכה על כך עם אלון ברייאר, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שבסופו של דבר אייר את אחת העבודות שהכי נגעו בי וריגשו אותי בפרויקט. כשיזהר כהן שלח אלי את העבודה שלו, הוא כתב ״הכי קשה לעשות פשוט״. ובאמת, הרגשתי שהמבט העדין, הפשוט והמדויק על המציאות הוא מה שעושה את העבודה שלו לחזקה כל כך. שוהם אליאב ציירה לזכר עידו אביגל עבודה רגישה ושקטה, מלאת אמפתיה.

מה שהכי כאב לי לראות ברשימת השמות של הילדים שנהרגו הוא את המשפחות. בסופו של דבר, הקדשתי את האיור שלי לשלושה אחים, אסלאם בן ה־8, אמירה בת ה־7 וזיינ בן השמונה חודשים. לא יכולתי להתנתק מהמחשבה שבזמן שאני והאחים שלי זכינו לגדול ולהתבגר, שלושה אחים נהרגו יחד עם אמם בימים האחרונים.

ציירתי שלוש סירות שטות הרחק מכל הכאב. רציתי להעניק להם את החופש והשלווה שהם לא זכו בה. זה בדיוק מה שעמית טריינין, גם הוא  מרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, כתב לי כשהוא שלח את העבודה שלו לזכר מוחמד בן ה־5. לאייר זו הדרך שלנו להתבונן במציאות, לקרוא לשינוי, ובעיקר, כאמור, להביע סולידריות והכרה במחיר הכבד של סבב הלחימה.


*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

2 תגובות על הכתבה

  1. מרב דביש בן משה-אמנית ואדריכלית נוף

    פרויקט מעורר השראה ותקווה, איורים נוגעים ללב ונהדרים כל אחד בדרכו, כל הכבוד לכולכם

  2. נירה כלב

    פשוט עצוב אתה רואה עולות מסביבך ולא יכול לעשות כלום.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden