כל מה שחשוב ויפה
ריקארדו סקאמרצ׳ו ומרים ליאונה, העד הבלתי נראה
ריקארדו סקאמרצ׳ו ומרים ליאונה, העד הבלתי נראה

העד הבלתי נראה: כנגד הזמן

״העד הבלתי נראה״ אינו עוד תעלומת רצח, שבמרכזה חשוד עיקרי הטוען לחפותו. ערכו בערכים שהוא מתווה: האמת, ערכם של הפרטים הקטנים ומשמעותם של החטא ועונשו

האווירה שנוצרת בפתיחת ״העד הבלתי נראה״ – סרטו של הבמאי האיטלקי סטפנו מורדיני, שמהווה גרסה מהודקת יותר למקור הספרדי המוקדם שכתב וביים אוריול פאולו (2016) אורח בלתי נראה (למקור הופקו שלוש גרסאות בשפות שונות) – היא אווירה לופתת עד כדי מחנק. הכביש שמצולם ממבט ציפור, התאורה האפלה, המוסיקה שהמרקם שלה כמו מוחדר לוורידים, לא מאפשרים פתח מילוט מהמותחן הבלשי המרתק הזה.

חשיבותו של ״העד הבלתי נראה״ בכך שהוא אינו עוד תעלומת רצח, שבמרכזה חשוד עיקרי הטוען לחפותו, אלא הערכים הנוגעים לכולנו שאותם הוא מתווה: האמת, ערכם של הפרטים הקטנים ומשמעותם של החטא ועונשו. אולי לכן, על אף שהצפייה תפסה אותי באמצע כתיבת ביקורת על סרט אחר (בתי הקולנוע שנפתחים השבוע מוצפים בסרטים שמתחרים על תשומת לב המבקרים), עצרתי הכל והתיישבתי לכתוב על הסרט הדחוס הזה.

התסריט שעובד על ידי מורדיני ביחד עם מסימילאנו קטוני, מודד את ערך הזמן ביחס לדחיסות הסצנה המרכזית שלכאורה מתרחשת כולה בחדר אחד (במקור הספרדי שם הסרט מדייק יותר ונקרא Contratiempo, כנגד הזמן). חכמת התסריט היא שבעודה לוכדת את תשומת ליבנו לכיוון אחד, נדרשת חדות הבחנה להבין כי היא סוללת נתיב לכיוון אחר. 

לחדר שבו מתרכז זמן ההווה, חלונות ומסך טלוויזיה, שדרכם אפשר לצפות, לסירוגין, במציאות בחוץ. בתוך החדר אדם שיכול להעיד מה באמת מסתתר מאחורי המציאות הזאת, וכך נעשים השחזורים לנקודות האל־חזור, אל שרשרת אירועים שהובילו לתעלומת רצח, שמסתירה רצח נוסף. המפרט העדין נע בין המזיד לשוגג אבל הרצועות תואמות אל שאלות מוסר עמוקות יותר.

אל בניין המגורים של אדיאנו דוריה (בגילומו של ריקארדו סקאמרצ׳ו) – איש עסקים מבוסס ויזם מצליח, נשוי לשעבר, אב לבת, השוהה בדירתו במעצר בית לאחר שנאשם ברצח – מגיעה עורכת הדין וירג׳יניה פרארה (מריה פייאטו) שמתמחה בהכנת עדים ונשלחה לחיזוק ההגנה מטעם עורך דינו. פרארה, שמקדימה את הגעתו, מעדכנת את דוריה שלמשרד התובע המחוזי יש עד בעל עניין, שעלול להפוך את הסיפור שלו על פיהו.  איננו יודעים מיהו אבל העד יגיע למשרד התובע תוך שלוש שעות מרגע כניסתה לחדר.

לכניסה של פרארה לחדר ולסיפור, קודמת כניסה למתחם המגורים, כניסה שמתווכת בין הריבועים (החלונות, מסכי האבטחה של בניין המגורים, המעלית) והם שמקשרים בין הפנים לחוץ ולהפך. הכניסה הנחרצת שלה נובעת ממניע עמוק לחקר האמת. לטענתה, על אף שדוריה טוען שאמר את כל האמת, יש בגירסתו כמה חורים, והוא לא תמיד אמין. כעת עומדים לרשותה, ולרשותנו הצופים, 180 דקות לפצח באמצעות הפרטים הקטנים את התעלומה כולה.

אין גאולה ללא סבל

לדוריה, הייתה מאהבת, צלמת בשם לאורה ויטאלה (בגילומה של מרים ליאונה), שנרצחה בזמן ששהתה עם דוריה בחדר 215 במלון מרוחק. דוריה טוען לחפותו ולפי הגרסה שלו הוא מצא אותה מתה בתוך ערימת שטרות, על אף שהחדר היה נעול ועל אף שלא היו בו חלונות (האם זו התשובה להיצ׳קוק?), מצלמות או פתחים שיעידו אחרת. כעת היא דורשת את גרסתו למה באמת קרה שם.

גרסתו שופכת אור על תעלומה אחרת וחושפת סוד אפל. פרארה מניחה שעון על השולחן, ומספר החדר מרמז על השעתיים ורבע הראשונות, שבהן נפתולי העלילה יובילו לפתרון עד לטוויסט הבלתי צפוי בעלילה, כשדרך פיתולי השקר ייסדק מקום לאמת. כך, בחירות הבימוי עושות חסד רב עם התמקדות המצלמות בהבעות הפנים, במבטים ובמאבק הנחוש לגילוי האמת שמתחולל בחדר.

אך מבט לאחור על היצירה המאוד אינטנסיבית הזו, מותיר סדקים קטנים גם בעלילה. כך לדוגמה, מערכות היחסים של דוריה עם אשתו ועם לאורה המאהבת, נותרות רדודות ולא מספקות, ולא ברור מה פשרן. ייתכן ואם היה מושקע בהם מעט יותר, דמותו של דוריה הייתה מתגבשת כדרמטית־טרגית ולא נאלצת להיכנע לאובר־דרמטיות, שמעט חוזרת על עצמה במאפיין הבולט של האיפוק, הנע בין פאסון לעיוורון.

זה אולי נשמע שולי ביחס לעלילה שפועלת היטב במישור הבלשי, צעד אחר צעד בקצב מושלם, אך קורט המלח הזה מרגיש מעט חסר בתערובת כדי להעמיק אותה ולהוביל אותה לשיא נוסף. התעמקות במערכות יחסים אלו הייתה יכולה לחדד את המתח ולהפוך את מותה של לאורה לטרגי גם מבחינת המאהב שנדמה ונשאר אדיש.

הגיבור, שחטאו המרכזי הוא ההיבריס, מנסה להילחם בגורלו, ולא רק שאינו מצליח אלא אף מעמיק את הטרגדיה, בשל המעשה שלא יעשה וחוסר הידיעה למה שמולו. ״אין גאולה ללא סבל״, מפטירה כנגדו פרארה, ״ואתה לא יותר חכם ממני״ היא מוסיפה, כשהשעון מתקתק

ואולי זה הרגיש ככה, חסר, כי הסרט מציג שאלות של מוסר וברגע מסוים מצליח לגרום לנו להזדהות עם הגיבור, שמצד אחד, כלפי חוץ, ההצלחה משחקת לו בכל המישורים; ומצד שני, באמצעות מה שמתחולל בתוכו, הסודות והשקרים, נחשף כישלון מוחלט. כך, הפעולות החד צדדיות – שכן המידע נשען בעיקר על הפלשבקים והסיפור של דוריה – לא תמיד פועלות לטובתו. החקירה של פרארה בחדר סגור מזכירה־חושפת במידת מה את הקשר לטרגדיה הקלאסית.

הגיבור, שחטאו המרכזי הוא ההיבריס, מנסה להילחם בגורלו, ולא רק שאינו מצליח אלא אף מעמיק את הטרגדיה, בשל המעשה שלא יעשה וחוסר הידיעה למה שמולו. ״אין גאולה ללא סבל״, מפטירה כנגדו פרארה, ״ואתה לא יותר חכם ממני״ היא מוסיפה, כשהשעון מתקתק. אני כותבת ונזהרת, שוב, ומאוד, לא לפרסם ספויילרים ולהרוס את חוויית הצפייה המתגמלת. 

מריה פייאטו

מריה פייאטו

birds

ואם אמינות מבוססת על פרטים, הרי שהמותחן חושף את הפסיכולוגיה האנושית המעוצבת באמצעות דמותו של דוריה. יש שאדם חותר לחרותו ועל מנת להשיג חרות זו של מימוש עצמי ורגשי, הוא פוסח על כל הסעיפים וכובל עצמו לסוד שהדרך היחידה לצאת לחופשי ממנו, הוא האמת. ומי מאיתנו, לא חטא כשבטח בעצמו? מי לא חטא כשביקש לשחרר את נפשו לחופשי?

אלא שכמו באקסיומה הדתית, חטא מוליד חטא נוסף, ולבסוף עשוי להגיע לפשע שממנו אין חזור. התסבוכת האנושית הזאת היא קונפליקט מניע סבל ומתכון נפלא למותחן גם כשמדובר בפרשייה שלכאורה עניינה המרכזי פיענוח רצח.

כך לדוגמה, כשפרארה שואלת, ״למה היית עם הקורבן באותו מלון״, היא שואלת על הבחירה הגורלית של דוריה. וכשהיא שואלת ״מי היה האיש בחדר״ היא גם שואלת מי האיש בחדר כאן ועכשיו, ומדגימה כיצד מערכת השיפוט האנושית משטה בנו.

הפערים בין החוץ לפנים משקפים את חוסר האונים של השקר גם כשהוא פועל ממקום של כוח, מעמד וכסף. הסיפור הצדדי של תאונה בשוגג, שלכאורה הדמויות שנפגעו ממנה, שוליות וחסרות משמעות, תופס תאוצה כשהוא הופך שוגג למזיד ויש בסיפור הקטן לשפוך צל על מה חשוב באמת הפשוטה.

בסופו של דבר הסרט – שיצא לאקרנים בעולם ב־2018 (וזמין לצפייה בנטפליקס בגרסה הספרדית שלו), ויוצא כעת לראשונה לאקרנים בישראל (בסינמטק תל אביב וברשת יס פלנט) – ראוי לצפייה על המסך הגדול, משום שאינו רק גרסת כיסוי למקור המצליח אלא יצירה העומדת בכבוד בפני עצמה. 


העד הבלתי נראה
איטליה, 102 דקות
כתב וביים: אוריול פאולו
3.5 כוכבים

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden