כל מה שחשוב ויפה
מלון אסמבלאז׳
מלון אסמבלאז׳. צילומים: מ״ל

בתים מבפנים 2021 מפנה את הזרקור לדרום תל־אביב וליפו

לאחר שנת היעדרות אירוע בתים מבפנים יתקיים בסוף השבוע ויספק, בין השאר, הצצה לארבעה מלונות שאיכלסו בעבר את משרדי קק״ל, מועדון ההסתדרות, מפעל המעליות נחושתן ומשטרת המנדט הבריטי

אחרי שנת ״סגרים וסגורים״ שגרמה לו לדלג על שנה, אירוע בתים מבפנים חוזר ויתקיים בסוף השבוע הקרוב. האירוע, שמתקיים בהפקה ובסיוע של עיריית תל־אביב-יפו, מפנה השנה את הזרקור בעיקר לדרום העיר, ומציע תכנית מגוונת המתייחסת למרקמם מרובה השכבות והרבדים.

יריעת הסיורים נפרשת ומקיפה עבר והווה, ישן וחדש, פרטי וציבורי, בתי ספר וגנים, שכונות, מבנים ואתרי חוץ וטבע, הבטים חברתיים וקהילתיים המוצאים ביטוי ביוזמות סביבתיות, התחדשות עירונית ובכלל זה בינוי תשתיתי רחב היקף, ואפילו משמיעה את קולם של ענקי תרבות כאלתרמן וש״י עגנון, כפי שהוא משתקף ביצירותיהם שמתייחסות לחלקי עיר אלה. 

כל אחת מהקטגוריות הנושאיות מציעה מנעד אתרים ומקומות ראויים, ומאירה אותם מזוויות מבט שונות ומגוונות. כך לדוגמה, שכונת עג׳מי ״מוצעת״ בחמישה סיורים המתמקדים בתמות שונות, או פרויקט הרכבת הקלה, כשכל תחנה מהווה סיור בפני עצמו. וכך גם פארק המסילה, שהסיורים בו מתייחסים להבטי שימור, לאדריכלות ולהיבטי תכנון נוף, ונערכים בהתאם כסיורים נפרדים.

עם סיומה של תקופה מאתגרת, שכללה מגיפה מאיימת, מבצע צבאי ועימותים חברתיים קשים, השנה, יותר מתמיד, חותרים הסיורים להפגיש ולחבר בין עולמות ואנשים, בין עדות וקהילות, ודומה שאין מקום נכון לכך יותר מהסביבה הרבגונית; סביבה שרובדי ההיסטוריה המקופלים בה מהווים, בין היתר, ״ספק״ משמעותי של מבנים שערכי העבר והאותנטיות שלהם ״מאומצים״ לשמש כמלונות נחשקים. היום, כשהסגור התחלף בפתוח, וכשבתי המלון פתחו סוף־סוף את דלתותיהם, בתים מבפנים 2021 מבקר בארבעה מהם, בתקווה שגם התיירים ישובו לפקוד אותם בקרוב. 


מלון אסמבלאז׳

מלון אסמבלאז׳

מלון אסמבלאז׳ 

מלון אסמבלאז׳, ששמו נגזר מטכניקה אמנותית שנולדה בשנות ה־50 ושעיקרה הוא חיבור בין מרכיבים שונים לכדי קולאז׳, שוכן בבית שכנובסקי; בניין שנבנה ככל הנראה במחצית שנות ה־20 של המאה הקודמת כבית מגורים, ולאחר מכן שימש את משרדי קק״ל.

זהותו של האדריכל המתכנן אינה ידועה, ולדברי איריס הורוביץ שלוש, שבשיתוף עם האדריכלית לירז גרוס ערכה את תיק התיעוד של המבנה לצורך תהליך השימור, ״אפשר לזהות בו אלמנטים מובהקים המאפיינים את הבניה בסגנון האקלקטי, שהיה נפוץ בשנות ה־20 של המאה הקודמת, מהקומפוזיציה ועד הפרטים.

״קומפוזיציה סימטרית, פתחים בפרופורציה אנכית עם הדגשה אנכית, מסגרות סביב החלונות להדגשת הפתחים, חלונות־דלתות ותריסים עשויים עץ, שימוש באלמנטים טרומיים מבטון, בליטות ושקעים דקורטיביים בטיח, דוגמת טבלה – מרובע בולט המשמש לעיטור החזית, קרניזים, פילסטרים, מעקות ברזל במרפסות וחזית המשקפת את השימוש בחלל הפנימי. טכנולוגיית הבנייה מבוססת על קירות נושאים בנויים מלבני סיליקט, וחללי הפנים מרוצפים ברצפת בטון עשירה בצורות גיאומטריות וצבעוניות״. 

המלון התחיל את דרכו כבניין שהציע דירות לטווח קצר, ובתום תקופת הקורונה הוסב לשמש כמלון בוטיק. חלל הפנים ששופץ נצמד ללייאאוט המקורי ושימר בו אלמנטים ומאפיינים מבניים ששימשו בו, דוגמת מעקה המדרגות, ובגלגולו הנוכחי כמלון הוא מכיל פונקציות מפנקות כסאונה וספא, בית קפה צמוד ו־20 חדרי אירוח מטיפוסים שונים.

שפת העיצוב משלבת אסתטיקה עכשווית עם ארומה של שנות ה־50, תוך שימת דגש על שיווי אופי תל אביבי־מקומי ועל תוכן אמנותי. בתוך כך קירות המלון וחלל המדרגות משמשים כגלריה להצגת תערוכות מתחלפות, ונכון לכתיבת שורות אלה מתקיימות במקום שתי תערוכות המציגות עבודות של האמניות עירית תמרי ואלינור מילצ׳ן.  


סלינה נווה צדק

סלינה נווה צדק. צילומים: מ״ל

סלינה נווה צדק

ארבעה מבנים טמפלריים, שעברו תהליך שימור מחמיר ומכונים מתחם נחושתן בנוה צדק, מהווים את משכנו של מלון סלינה שהושק בקיץ האחרון. המבנים שימשו בעבר כמפעל ליציקות ברזל ומשאבות מים של משפחת וגנר הטמפלרית וכמקום מגוריהם, ולאחר קום המדינה כמפעל המעליות נחושתן.

סלינה, סוג של ״הוסטל בוטיקי״, הוא הסנונית הראשונה בארץ של רשת מלונאות ואירוח שלה סניפים באמריקה הלטינית, ושלאחרונה התרחבה גם לצפון אמריקה ולאירופה. תכנון המלון, עיצובו (אדריכלות ושימור: אסף סלומון אדריכלות ועיצוב; עיצוב פנים: קורין בן ארי, גיא פלומבו, הסדנה) והפונקציות שהוא מציע, כמו חללי עבודה משותפים ואופציה של חדרים משותפים, הם תוצר של תפיסת העולם של הרשת הדוגלת בהתחברות למקום ולקהילה המקומית, והוא פונה לקהל יעד צעיר, כמו נוודים דיגיטאליים המבקשים לחוות את מקום שהייתם.

המבנה בן שתי הקומות ששימש כלב המפעל הוא ה״פקטורי״, שחציו הוא חלל ציבורי פתוח בגובה כפול שמכיל אזור קבלה ומסעדה, וחציו השני מכיל קומת חדרים וחדרי גג. במבנה המכונה ״הווילה״ ממוקמים מטבח וחדר אוכל העומדים לשירות כל האורחים, לאונג׳ וחדרים, ובשני מבנים נוספים, חד קומתי ודו קומתי, ממוקמים חדרים פרטיים ומשותפים. 

עיצוב הפנים מגלם אסתטיקה אקלקטית נעימה ונינוחה, חפה ממראה מעונב מידי, וכחלק מהאג׳נדה של הרשת כל מה שאפשר היה למחזר ולנצל לטובת העיצוב משולב בו, דוגמת ריצופים מסוגים שונים ששוחזרו. הצבעוניות חיה וחמה, ובחללים משולבים אלמנטים שמתכתבים עם העבר ״המפעלי״ ובוצעו ייעודית, כמו מיצב צינורות המתנשא לכל גובה קיר בחלל הפקטורי, עמדת הקבלה שעוצבה על בסיס מראה שנמצאה נטושה, או ספריה שעוצבה עם מעין נישות שאפשר לשבת בתוכן. 


מלון סטאי

מלון סטאי. צילומים: אסף פינצ׳וק

מלון סטאי 

המבנה העתיק שבו שוכן מלון סטאי, ביפו, עבר לא מעט גלגולים מאז היה חלקו הדרומי של מבצר צלבני שהיווה חלק מחומת העיר. בגלגול שאחריו הוא היה בית מעצר תורכי, ״קישלה״, שסביבו התפתחה כיכר השעון של יפו, ולאחר מכן שימש את משטרת המנדט הבריטי. בגלגולו האחרון לפני שהפך למלון, שימש המבנה את משטרת ישראל, ולמען הטריוויה: הסרט השוטר אזולאי הוסרט במקום.

עם רכישתו במטרה להפכו לבית מלון, בוצע בו תהליך שימור מחמיר שארך לא פחות מעשור (אדריכלות: פייגין אדריכלים; שימור: אדריכל אייל זיו; עיצוב פנים: סטודיו ARA׳, לונדון), והקיף גם חפירות ארכיאולוגיות שביצעה רשות העתיקות. במהלכן נחשפו שרידי החומה התורכית הראשונה משנת 1500 לספירה ופריטים נוספים, כמו כלי נשק.

לצד עבודות שימור, שחזור ורסטורציה רבות שבוצעו בקפידה יתרה, במסגרת הסבת ייעודו של המבנה ההיסטורי לשימוש מלונאי, נוספו לו שתי קומות וכן מבנה חדש, שתוכננו בשפה דומה ליצירת המשכיות. 

חלוקת חלל הפנים נשענת על החלוקה המקורית, ועיצוב הפנים מפגיש את הישן עם החדש באופן שבו האלמנטים המקוריים משתלבים עם המודרני והעדכני תוך יצירת הרמוניה. המלון מכיל 110 חדרים, עשר סוויטות, ובכלל זה סוויטה נשיאותית, מכלול פונקציות מפנקות כראוי למלון יוקרה מסוגו, וגולת כותרת בדמות בריכת אינפיניטי על הגג המשקיפה על סביבת העיר ועל נוף הים.חצרות הכלא משמשות בגלגול הנוכחי של המבנה כאזורי ישיבה ואירוח חיצוניים, והדהוד העבר מתגלה כבר בפתח הכניסה המקושת ששוחזר ונושא את חתימת הסולטאן הטורקי.


מלון אלמינה

מלון אלמינה. צילומים: מ״ל

מלון אלמינה

מלון אלמינה ממוקם בקרבת הים, וקרבתו היא שהכתיב את שמו שפירושו בערבית הוא נמל. הבניין כולל קומת קרקע ושתי קומות נוספות, ומאפייניו המבניים משייכים אותו לתקופה העות׳מאנית. הוא נבנה לפני 100 שנים כבית מגורי משפחה אמידה, ומאוחר יותר שכנו בו מועדון ההסתדרות ומשרדי לשכת המס.

לצד תהליך שימור שבוצע במעטפת המבנה, בוצע שיפוץ מקיף למדי בחללו הפנימי, כשחלוקתו לחדרי מלון, עשרה במספר, נגזרה ממקצב החלונות המקוריים. בתוך כך החדרים אינם זהים בגודלם אך כל חדר נהנה ממבט לחוץ, בין אם לנוף הים ובין אם לכיוון נוף העיר.

עיצובו המוקפד ((עיצוב: סטודיו מיכאל אזולאי) נרקם בהשראת הסביבה, כמו גם בשאיפה לחבר בין העבר לבין כאן ועכשיו. ככזה הוא מגלם אסתטיקה ברוח סגנון הארט־דקו בבחירת חומרים כפליז וזהב, בקווי עיצוב של פריטי ריהוט ובגופי התאורה, ומשלבת עמם אמנות מקומית, אביזרי סטיילינג מסוגננים ואביזרים שלוקטו ייעודית בשווקים. חללי החדרים רוצפו באריחי פרקט ורסאי המאופיינים בצורניות גיאומטרית מגוונת ועשירה, וחללי המעברים באריחים צבעוניים, כששפת הצבע ככלל עשירה וססגונית למדי.

את גגו של המבנה, שבו ממוקמים אזורי בר וישיבה, עיצב רון ארד בשיתוף עם אזולאי. שטחו רוצף וחופה באריחי טרקוטה שיוצרו ייעודית בעבורו, ופריטי הריהוט בו הם פריטי קולקציה שעיצב ארד בעבור המותג האיטלקי מורוסו, והם בוצעו בעבודת יד של אומנים צעירים מסנגל.


בתים מבפנים
17-19 ביוני
מלון אסמבלאז׳, רח׳ אלנבי 48; סלינה, שביל האטד 5, נווה צדק; מלון סטאי, רח׳ דוד רזיאל 22, יפו; מלון אלמינה, רחוב שמעון בן שטח 9, יפו

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden