כל מה שחשוב ויפה
קארי מאליגן בסרטה של אמרלד פנל, צעירה מבטיחה
קארי מאליגן בסרטה של אמרלד פנל, צעירה מבטיחה

צעירה מבטיחה: לנקום ולזעוק את כאבן של נשים באופן מרחיק לכת

למרות שצעירה מבטיחה הוא לא סרט טוב במיוחד, הוא (אולי) הסרט הכי חשוב שמוקרן כעת בבתי הקולנוע. ״צריך לתת לנשים להוביל את הנרטיב שלהן כבמאיות, מנקודות תצפית שונות. ואז, אולי, משהו ישתנה״

אף על פי שיצאו כבר כמה וכמה סרטים חדשים, שוב ושוב חוזרת אלי הבקשה להתייחס לצעירה מבטיחה, סרט הבכורים של השחקנית אמרלד פנל כבמאית. בקשות דומות קיבלתי גם עם צאת הסרט עוזרת אישית, סרט ביכורים אחר, של קיטי גרין: שני סרטים של נשים שבחרו לעסוק בהטרדה מינית בצורה שונה ומרתקת. ומכיוון ששני הסרטים עדיין רצים בבתי הקולנוע, אני עושה רגע סטופ, ומתייחסת אליהם ולו רק כדי להצדיע למגמה המרתקת של העיסוק בנושא, מנקודת מבטן של במאיות.

שני הסרטים לא מראים אונס מפורש, וזה בדיוק ההבדל והעוצמה של עין נשית, ששמה ברקס במקומות הנכונים, כדי למנוע אונס שני, מצד הצופים. ואם כבר, אני מהמרת שגברים יאהבו יותר את עוזרת אישית, המינורי, מאת צעירה מבטיחה, הוולגרי.

למה? חוץ מלהקיש אל לאורה מאלווי, שהצביעה על כך שהנורמה היא הצופה הגברי, ושגברים לא יאהבו את חיסול החשבונות בצעירה מבטיחה – שבלשון המעטה, לא משרתת את הנורמה שלהם, הסרט אף עשוי למנוע מהם, כלשונה של מאלווי, ״להגשים את הפנטזיות והאובססיות דרך שליטה בשפה, על ידי כפייתו של הדימוי השותק של האישה הכבולה״. ואם כבר לצאת מהאוביקט לסוביקט, שני הסרטים האלו מבטאים מעין ראשית חירות נשית וחדשה בקולנוע. תכף נראה.

מסע נקמה שהולך ומסתבך

צעירה מבטיחה, סרטה של פנל, מציג גיבורה שיוצאת מהנשיות שלה כנקודת מוצא למסע נקמה, ועושה בה שימוש כדי להגיב לעולם הגברי, שעושה שימוש בנשים ובמיניותן. גיבורת הסרט קאסי, בגילומה של קארי מאליגן, היא מישהי שעולמה חרב עליה כשחברתה הטובה נינה פישר, התאבדה בעקבות אונס קבוצתי מצד סטודנטים לרפואה.

בעקבות המקרה גם קאסי וגם נינה נשרו מהלימודים. ועל אף שנינה התאבדה, קאסי לא שוכחת, ונדמה שמצבה הנפשי לאור המקרה מכביד עליה מאוד. הבחירה של פנל, להתמקד בחברה שמתקשה להתגבר על אונס של חברה שהתאבדה, היא בחירה מעניינת, שמלמדת משהו על קשר בין נשים ועל ערבות הדדית.

זו אינה אמא שהבת שלה נאנסה, אחות של נאנסת או מטפלת ומטופלת שההיררכיה של מערכת הקשר ביניהן ברורה, אלא קשר שוויוני של חברות, שלכאורה בא ללמד שאונס, בצורה הפשוטה, יכולה לעבור כל אחת. כמו שזה קרה לנינה, זו יכלה להיות קאסי, וכמה שקשה ונורא לחשוב על זה, את או אני.

הסרט עצמו ארוז ומוגש לנו הצופים כמו סוכרייה. קשה לי להסביר למה קפץ לי הדימוי לאורכו: אולי זו הפסטליות הצבעונית של הפריימים? אולי זה בגלל שקאסי מופיעה פעמים רבות עם סוכריית זנב סוס־ליקריץ־ אדומה? ואולי כי יש בו משהו שמחריג את הקיטש של האהבה, זו שסוחטת אותנו הנשים, כדי להעביר ביקורת עמוקה יותר על הדבר הרדוד הזה ביחסם של גברים פעמים רבות (מידי) לנשים.

במהלך הסרט, שנפתח בפריים של ענטוז ישבני גברים רוקדים בדיסקוטק בשעת לילה, אנחנו רואים עוד מחזה מוכר של בחורה שיכורה שמאבדת שליטה. והנה, עוד חבורת גברים, שאחד מהם הולך לנצל את זה ולנצל אותה. אלא שאז ובהדרגה, נחשפת הטקטיקה הנקמנית של קאסי, שבשלב המתקדם לכיוון ניצול מיני, אחרי שאחד הבחורים אוסף אותה, היא מתפכחת ונותנת לו שיעור שבחיים לא ישכח.

פנל מגשימה כאן, אולי, חלום של נשים רבות, שרוצות לנקום ולזעוק את כאבן. היא כאילו אומרת לצופים: רציתם לחפצן נשים? יאללה, בואו, ודרך המציאות העגומה הזאת, פורמת את התפרים של הניצול הגברי

פנל מגשימה כאן, אולי, חלום של נשים רבות, שרוצות לנקום ולזעוק את כאבן, והיא עושה את זה באופן מרחיק לכת, תוך כדי התעלמות מהאופן שבו זה עלול להיתפס כילדותי או מגוחך. היא כאילו אומרת לצופים: רציתם לחפצן נשים, במציאות ובקולנוע? יאללה, בואו, ודרך המציאות העגומה הזאת, פורמת את התפרים של הניצול הגברי.

קאסי, שעשור אחרי סיפור האונס של נינה, עובדת כמלצרית בבית קפה קטן, מסמנת ביומנה השחור, גבר אחרי גבר שעבר אצלה את שלבי התוכחה הזו. היומן עמוס בסימונים, אלא שיום אחד העבר חוזר אליה מהדלת האחורית והיא נדרשת למסע נקמה שהולך ומסתבך.

הנקמה היא בכל מי שפגע בנינה, ועל הדרך הרס לה את החיים ומנע ממנה להגשים את חלומה להיות רופאה. בשלב כלשהו היא עצמה מתאהבת בראיין, סטודנט שלמד איתה וכיום רופא ילדים, באופן שמראה לנו, איך על אף ולמרות ש… גם מי שנדמה לנו שאנחנו הכי בטוחות בקרבתו ובאהבתו עשוי להתגלות כנבל.

הצדק לא נעשה במקום הזה ששמו אוניברסיטה

אפשר להגיד על צעירה מבטיחה הרבה דברים רעים. כמו לדוגמה שהמערכות שלו לא קוהרנטיות ולכן העלילה לא רציפה; שהוא לא אמנותי מספיק, מהבחינה הזאת שברור שהשיגעון של קאסי הוא גם השיגעון וחוסר ההיגיון המובנה במציאות של הסרט, ושלפעמים זה חורק באופן בוטה.

ואולי גם זה שהבמאית, שהיא עצמה צעירה מבטיחה, לא בדיוק משתלטת על סצנות חשובות שנמרחות בלי סיבה. ויש גם את כל חלקו האחרון של הסרט, שנדמה כבדיוני ומוגזם, ושלא ברור אם הוא טרגי או קומי. 

אבל אני לא אתפס לאף אחת מהמגרעות של הסרט, מהסיבה הפשוטה שזה סרט חשוב. כן. צעירה מבטיחה הוא אולי הסרט הכי חשוב שמוקרן עכשיו בבתי הקולנוע, והוא מלמד אותנו שלפעמים סרט לא צריך להיות טוב כדי להיות חזק; טוב זה נפלא, אבל לא מספיק.

והנה, סרט עם המון מכשולים, שהיה אפשר לגמור בכוכב אחד ולקטלג אותו כגרוע, הוא דווקא סרט חריג, משמעותי ובעל מסר שימשיך ללוות אותנו, ואולי יתן לגברים להסתכל קצת אחרת ומחדש על סיטואציות כאלו. אז נכון, יש שיגידו, אדרבא, אם זה סרט כל כך חשוב, למה לא לעשות אותו כמו שצריך, מהודק? ועל כך אשיב שזה בדיוק החן שלו: החולשות של הגיבורה שניצבת כמו מול ראי כנגד החולשות של הבימוי.

הסרט הזה נועד בראש ובראשונה להעביר מסר, נוקב וחד – ובזה הוא מצליח מצוין. המסר רץ לאורכו ולרוחבו של הסרט על כל חלקיו, ושתי סצנות קטנות מבהירות לנו את החדות של המסר הזה: סצנה אחת שבה קאסי חוזרת לאוניברסיטה אחרי עשור, ונכנסת לדיקנית שאפילו לא זוכרת את שמה של נינה, על אף שהיא הגישה תלונה, בעוד שהתוקף מצטרף לסגל המרצים וההצלחה מאירה לו פנים. הצדק לא נעשה במקום הזה ששמו אוניברסיטה.

בסצנה נוספת ומצוינת, קאסי נפגשת עם עורך הדין שייצג את התוקף המרכזי בפרשת אל מונרו – האנס המרכזי בתקיפה של נינה. בסצנה זו נחשף, שלמרות שהוא זכה במשפט וזיכה את התוקף, הפרשייה רודפת אותו והוא מתייסר ומחפש דרך לתיקון.

מיותר לציין שכל הגברים התוקפים סיימו לימודי רפואה, הפכו לרופאים והשאירו את הסיפור מאחוריהם, בטענה שהיו ״צעירים״ או רק ״ילדים״. מי שהקריבו את חייהן עד לשניות האחרונות של הסרט, הן הנשים. פנל מצאה דרך מחוכמת להגיד הרבה דברים שהיא רצתה, ושאולי כולנו רוצות. וכן, היא ארזה את זה בהרבה קיטש כמו שארזו (והרסו) חיים להרבה מאוד נשים.

מפצחת תעלומה קטנה של מצפון

לסיום חשוב לי להתייחס בקצרה ובאותה נשימה גם לעוזרת אישית, סרט מאופק יותר ונקי מבחינה אמנותית. הוא מתרחש במשרדי חברת הפקה גדולה, תוך כדי שאנחנו מתוודעים לפעולות ולשגרת היומיום של העוזרת האישית (בגילומה של ג׳וליה גרנר) של הבוס הגדול, מפיק בכיר (שלא רואים אותו לאורך הסרט, רק שומעים את קולו).

הטוויסט מתרחש על רקע הגעתה של עובדת חדשה, יפה וחסרת ניסיון, שמשהו באופן הזמנתה של הבוס למלון, מפיל את כל האסימונים. לאט לאט העוזרת (ששמה לא לגמרי ברור לנו) חושדת שהבוס שלה, בשל תפקידו הבכיר, מנצל מינית נשים צעירות תוך כדי הבטחות סרק. היא מצליבה כל מיני רמזים ברורים, שרצו לאורך סדר היום של הבוס, וכעת, היא כאילו מפצחת תעלומה קטנה של מצפון.

גרין, הבמאית, עושה חסד גדול בטיפול העדין בהתרחשויות ובאופן שבו ברור לנו שיש לעוזרת, שהיא סוג של סטז׳רית, הרבה מה להפסיד. ועל אף שהסרט מציג את הדברים באופן מינורי, מאופק ורציונלי, הוא מצליח לתעתע, בדומה למציאות, במקומות הנכונים (היה, לא היה) וגם כשהעוזרת מחליטה לפנות לדמות בכירה יותר מהבוס שלה ולהתלונן, התגובה שלו מקטינה אותה ומלעגת לעניין כולו. ובכך היא דומה מאוד לייצוג שמשתקף בצעירה מבטיחה: טיוח, זלזול, מחיקה, הפניית עורף. 

birds

הקיום השברירי שלנו בעולם גברי, נשים, שבסרטים רבים צוירו לאורך שנים כאוביקט, השתנה ללא הכר בעשור האחרון. וזה לא קרה סתם כך. זה קרה, בראש ובראשונה בזכות קריאה לשינוי. ואם הקריאה הדהדה מרחוק, היא הלכה והתעצמה ככל שנחשפו סיפורי תקיפה והטרדות של מפורסמים כלפי נשים, וככל שסומנה מגמה של שינוי עם תנועת מי־טו.

אבל זה לא מספיק. כדי שסוף־סוף גברים יתחילו לקרוא נכון נשים ולכבד אותן ואת גופן, צריך לתת להן להוביל את הנרטיב שלהן עוד ועוד כבמאיות, ולספק לנו עוד ועוד סרטים, מנקודות תצפית שונות. ואז, אולי, משהו ישתנה.


צעירה מבטיחה
ארה״ב, 2020, 113 דקות
בימוי: אמרלד פנל
משחק: קארי מאליגן, לאברן קוקס, קוני בריטון, אליסון ברי
ציון: 3.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
This error message is only visible to WordPress admins

Error: API requests are being delayed for this account. New posts will not be retrieved.

Log in as an administrator and view the Instagram Feed settings page for more details.

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden