כל מה שחשוב ויפה
משרדי חברת SVB בתכנון אורבך הלוי אדריכלים
משרדי חברת SVB בתכנון אורבך הלוי אדריכלים. צילומים: עוזי פורת

אורבך הלוי: וריאציה על נושא

האדריכל אורי הלוי לא מאמין בקופי־פייסט, גם כשהלקוח מבקש ממנו להעתיק את העיצוב שהוא עצמו יצר בעבר, למשרדים חדשים. ״המקום והקונטקסט הם הגורמים החשובים בגיבוש הקונספט והם מה שמנחה אותו״

שיחת הטלפון שקיבל האדריכל אורי הלוי, מבעלי משרד האדריכלים אורבך הלוי, הפתיעה אותו. על הקו היה לקוחו וידידו מנכ״ל חברת SVB (סיליקון ואלי בנק) שבישר לו שהחברה מעתיקה את מיקומה מהרצליה פיתוח לתל אביב, ושהוא מפקיד בידיו את פרויקט עיצוב משרדה החדש. ״זה היה מהלך ממש מפתיע. רק שנים ספורות קודם לכן עיצבנו בעבורם את המשרד בהרצליה, ופתאום משום מקום התבשרתי על המעבר הלא צפוי״ מספר הלוי.

חברת SVB היא שלוחה של חברה בנקאית שמקורה בעמק הסיליקון. הבנק פועל ללא סניפים ופעילותו הייעודית מתמקדת בסיוע לחברות בתחום ההיי־טק, בעיקר חברות הזנק. ההחלטה על המעבר לתל אביב הייתה החלטה אסטרטגית של חברת האם, ומכיוון שעיצוב המשרד הקודם בהרצליה היה אהוב ומוצלח מאד, הבקשה שהוצבה להלוי הייתה ״פשוט״ להעתיק אותו.

״לבקשה התלוו גם לו״ז צפוף על גבול הבלתי אפשרי ותקציב סגור, והיא עוררה דילמה. קודם כל ולפני הכול, מפני שלשיטתי, ולשיטתנו במשרד, ׳קופי־פייסט׳ הוא לא פחות מביטוי מגונה. עיצוב משרדים וסביבות עבודה תופס נפח לא מבוטל מסדר היום שלנו, וכל חלל כזה לעולם מעוצב לגופו, כי המקום והקונטקסט הם הגורמים החשובים בגיבוש הקונספט והם מה שמנחה אותו. מאידך, המשרד הקודם בהרצליה, שהיה חלל ׳אמנותי׳ באופיו, עוצב עם פרטים שנהגו ופותחו ייעודית על בסיס רוח החברה וצרכיה הספציפיים, ואלה הרי לא השתנו״.

משכנה החדש של החברה ממוקם בקומה ה־25 במגדל הארבעה בתל אביב, ושטחו 800 מ״ר. ״מדובר בחלל לא גדול במונחים משרדיים המוכרים לנו היום, וכך היה גם במשרד הקודם, ששטחו עמד על 1,000 מ״ר. חללים בסדר גודל כזה מאפשרים לתפור עיצוב פנים ׳כירורגי׳ במובן של כניסה לפרטי פרטים ופיתוח פרטים ייעודיים למקום, וכך עשינו במשרד בהרצליה.

״במשרד הנוכחי, עם כל הלו״ז הקצר והמאתגר, פתרנו את דילמת השכפול בהחלטה לבסס שפת עיצוב כסוג של ׳וריאציה על הנושא׳; לא לחזור כמובן על העיצוב הקודם, אבל כן לשמר את הצביון ואת הרוח האמנותית שאפיינה אותו״. 

שפת העיצוב של המשרד הקודם שמה דגש על אור והייתה מבוססת על פלטה מונוכרומטית של צבעי אפור, ריצוף טרצו, מחיצות זכוכית כאנטי חומר ואלמנטים שעוצבו בעבורה ובוצעו כקאסטם־מייד, ואת קצה החוט לעיצוב החדש מצא הלוי במילאנו. בעת ביקורו בעיר זמן קצר קודם, הוא ״פגש״ בפופים ששבו את לבו; פופים שנשאו את חתימתה של המעצבת הספרדייה נני מרקינה, והיו עשויים מאריגי קילים בדיגום גיאומטרי ובתתי גוונים של צבעי אדמה, אוקר, שחור ולבן.

בלוח הזמנים המהודק שנקבע לעיצוב המשרד החדש, הפופים של מרקינה, שנחקקו בזכרונו, נראו להלוי אלמנט מתאים ליצור על בסיסו גרסה צבעונית לשפת העיצוב הקודמת, ולדבריו ״האסימון נפל. דמיינתי את הפופים הצבעוניים על רקע ריצוף טרצו אפור, והקונספט קיבל כיוון והתחיל להתגלגל״.

למרות שמדובר היה במארג אסתטי שונה, הלוי קיבל קארט־בלאנש לזרום איתו. ״הדיאלוג המתקיים עם הלקוח מבוסס על אמון הדדי וקשרי ידידות חמים שנרקמו בעת העבודה על פרויקט הקודם, והחוקים ידועים לנו. אנחנו מכירים את רוח הארגון ואת הצרכים שלו, כך שסמכו עלינו ונתנו לנו יד חופשית״.

מה שקרה במילאנו, לא נשאר במילאנו

בכניסה למשרד ניצבת עמדת קבלה, שממנה נפתח חלל מרשים במופעו הזורם ללא מסדרונות או ״צווארי בקבוק״, כשתכנונו משלב משרדים פרטיים ואזור אופן־ספייס. ״מטבע הדברים הפרוגרמה הייתה אותה פרוגרמה וכללה את אותן פונקציות, וכך גם תפיסת המרחב, שעל הדרך התאימה אף לתקופת הקורונה שפרצה לקראת סיום הפרויקט״.

בתוך כך, המשרדים, חדרי הישיבות ואזורי האופן־ספייס מוקמו בהקף החלל, בצמוד לקירות המסך של מעטפת הבניין, כך שכל העובדים נהנים ישירות מאור יום ומהנוף הנשקף בעדם. הלוי מציין ש״החדרת אור יום טבעי לכל אזור במרחבי החללים שאנחנו מתכננים היא לדידנו סוג של ייהרג ובל יעבור, וככזו היא מהווה גם כאן מרכיב עיצובי שכן עבר ׳אחד לאחד׳ מהמשרד הקודם״.

אורי הלוי

אורי הלוי. צילום: יוסי צבקר

החלל הפנוי שנותר במרכז השטח מכיל פינות הסבה, אזור קפיטריה ובו שולחן בר ארוך וכיסאות מעוצבים, ״שגם הם עברו מהמשרד הקודם״, ומקום של כבוד שמור לפופים, שמהם נבט העיצוב – שישה פופים צבעוניים שנרכשו והוצבו בו בפיזור המייצר מעין מיצב מלבב במופעו המיוחד. 

עמדת הקבלה עשויה עץ, וכך גם יחידת האחסון שממוקמת מאחוריה, כשהיא מגדירה שני עברי חלל וצדה השני משרת את אזור הקפיטריה. את ההפרדה בין המשרדים ואזורי העבודה לבין האזור הציבורי שבמרכז החלל מייצרת מערכת חציצה אוורירית שתוכננה ייעודית; שילוב של מסגרות ברזל ומשטחי זכוכית בחלוקה חופשית לקטעים רבועים ומלבניים.

birds

על פני שטחם של קטעי הזכוכית השקופה מודבקים שמות החברות בהן החברה מטפלת והלוגואים שלהן, כעין פורטפוליו חי המציג את פעילות התאגיד. ״אופן שילוב השמות באמצעות מדבקות, שאף ניתנות להסרה קלה במידה ודברים משתנים, מייצר ממד דינמי שאינו ׳צועק׳ אבל בהחלט נוכח״.

לעומת הזכוכית, כאנטי חומר ששימש במשרד בהרצליה, בשפת העיצוב הנוכחית של המשרד בתל אביב, ניכרת נוכחות חומרית שמייצרים אלמנטים שפותחו בעבורה או שולבו בה. כך, הפופים שבמרכז החלל מנהלים דיאלוג עם הקיר מולם, שאינו אלא רצף של חזיתות ארון אחסון רב תכליתי, שעיצובן מבוסס על זכוכיות צבעוניות אטומות במשחק גדלים וצבעים תוך יצירת קומפוזיציה עם ארומה מונדריאנית.

נוכחות חומרית משמעותית נוספת היא של אריחי בטון מחוררים בצבע לבן, העוטפים את הגרעין, את חדר המחשב ואת השירותים הפנימיים. למרות היותם לא קשורים לכאורה, השילוב בין צבעוניות ״קיר הארון״ והאריחים המחוררים מייצר ויזואליה הרמונית, והלוי מסביר ש״לא מדובר ברצון ליצור איזו אקלקטיות לשמה ו/או בכל מחיר.

״הבחירה האסתטית באריחי הבטון או באזכור המונדריאני צמחה מתוך הקשרים ומקורות השראה ׳פרטיים׳ שלי כמודרניסט, כך שמקורה טמון בערכים שאלמנטים אלה מייצגים; חומריות בסיסית, צמצום צורני ופשטות גיאומטרית״.

כך, מסתבר שמה שקרה להלוי במילאנו, לא נשאר במילאנו. למרות השוני ולמרות הצבעוניות שתפסה את מקום המונוכרומטיות, נראה שאת עיצובו המושכל של המשרד החדש אפשר להגדיר כאותה הגברת בשינוי אדרת. העטיפה האסתטית אולי השתנתה אך לא על חשבון הערכים, הצביון והאווירה שנותרו כשהיו, והשורה התחתונה, לדברי הלוי היא ש״האהבה הגדולה שהייתה למשרד הקודם עד כדי בקשה להעתיק אותו, פשוט עברה בשלמותה למשרד החדש ואולי אפילו התעצמה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden