כל מה שחשוב ויפה
תמיר שפר, הזעות יום
תמיר שפר, הזעות יום. צילומים: דן פונדק ואסתר אתי גרון

הרשימה המשותפת // 15.7.2021

תמיר שפר בגלריית החווה, סערה בכוס תה במוזיאון בת ים ובית שלום אש, לחיצת יד במוזיאון הגיאולוגי רמת השרון, נירה פרג בגלריה ברוורמן

תמיר שפר בגלריית החווה

התערוכה ״הזעות יום״ של תמיר שפר היא מיצב אמנותי שבו גלריית החווה בחולון הפכה מחלל המציג אמנות ליצירה אחת הומוגנית הפרושה בחללים המשלבים ציור, איור, פיסול תנועה, אינטראקציה וסאונד שבהם הצופה הופך לחלק אינטגרלי מהיצירה.

בחלל הכניסה הקהל נחשף לאוסף של עבודות ציור ומיצב היוצרים תחושה של טיילת עירונית. שלושת החללים הבאים מיוצגים על יד שלושת האלמנטים של רוח אש ומים. רוח הוא חלל יומן קורונה המכוסה טפט ייחודי מודפס על קנווס ובו כ־80 ציורי יומן. חלל האש הוא חלל יומן מלחמה ובו פסל עצום הבנוי קרטונים צבעוניים בדמות טנק דו ראשי הדחוס בתוך חדר שכל קירותיו מצוירים באדום. חלל המים הוא חלל שקירותיו מצוירים בדמויות ששוחות במרחב שחור לבן כשמעליהן מוקרן יומן מאויר כחול בתנועה מעגלית סביב החדר, מלווה סאונד של שחיה הנותנת תחושה של כניסה לבריכת מים.


סערה בכוס תה בבמוזיאון בת ים ובית שלום אש

התערוכה ״סערה בכוס תה: יששכר בר ריבק בדיאלוג״ (אוצרות: נעמה ערד, הילה כהן־שניידרמן), מתבוננת מחדש מנקודת מבט עכשווית על עבודותיו של הצייר יששכר בר ריבק (1897-1935), הנמצאות באוסף מוזיאון בת ים. היא בוחנת את מופעיה השונים של העיירה היהודית, אז והיום, ומקיימת שיחה פתוחה בין העבר להווה.

בר ריבק (1935–1987) מעולם לא ביקר בבת ים. עזבונו הגיע אל העיר בשנות ה־50 של המאה הקודמת לאחר שאלמנתו, סוניה, הוזמנה על ידי ראש העיר הראשון, דוד בן־ארי, להתגורר בה. ביתה נבנה סמוך למוזיאון לאמנות, בלב שכונת רמת יוסף, ובתוכו חלל תצוגה ייעודי לעבודותיו של ריבק. לאחר מותה של סוניה בשנות ה־70, וכחלק מתהליכים מורכבים שעברה בת ים, ננטש בית ריבק, האוסף נזנח, ויצירותיו לא הוצגו מאז ועד היום. בשנים האחרונות עבר הבית הסבה למרכז חינוך לאמנות, ובמהלך מגפת הקורונה הפך באופן זמני למרכז חיסונים. במקביל עבר האוסף, שעדיין מאוחסן בבית, רסטורציה מקיפה. 

התערוכה הנוכחית, הסובבת סביב גוף העבודות של ריבק, היא תוצאה של ביקור מחודש בהיסטוריה של המוזיאון, לרגל 60 שנה להקמתו, ומתוך מחשבה על תפקידו הסמלי והממשי בעת הנוכחית כבית לתרבות מקומית השרויה במשבר. 

משתתתפים: יששכר בר ריבק, אתי אברג׳יל, יעל אפרתי, ביאנקה אשל גרשוני, עדן בנט, יובל בצלאל, נועה גלזר מיכל הלפמן, אנה ים, גיא ניסנהויז, שיר מורן, אוהד מרומי, שי־לי עוזיאל, רותי דה פריס, גליה הילי פסטרנק, שני פרי־נס, אלכסנדרה צוקרמן, סמואל קראוס, אפרת רובינשטיין, מארק שאגאל, נועה שוורץ, אסתר שניידר, פרל שניידר

יששכר ריבק, מתוך הסדרה שטעטל ביתי החרב הוא זיכרון

יששכר ריבק, מתוך הסדרה שטעטל ביתי החרב הוא זיכרון. צילום: אלעד שריג

שיר מורן, מעשנים בסלון

שיר מורן, מעשנים בסלון. צילום: מ״ל

גיא ניסנהויז, דאלי לא עונה לי

גיא ניסנהויז, דאלי לא עונה לי. צילום: מ״ל


לחיצת יד במוזיאון הגיאולוגי רמת השרון

לחיצת יד במוזיאון הגיאולוגי רמת השרון (אוצרים: אריאל לאביאן ודניה צ׳למינסקי) הוא פרויקט המבקש ליצור שיתוף פעולה, שיח פעיל ותהליך עבודה רב דורי, בין יוצרים ותיקים לבין יוצרים צעירים בשדה הצורפות העכשווית. הנחת היסוד היא שבתהליכי עבודה שיתופיים, מתקיים לימוד דו כיווני בין הצדדים.

תחת התמה ״גבולות מקומיים״ נבחרו 14 צורפים שחולקו לשבעה זוגות. כל זוג בחר לעצמו את דרכי העבודה וההתקשרות ביניהם. לחיצת היד נמשכה במהלך מגפת הקורונה במפגשים דיגיטליים. תחושת הבדידות שרווחה בקרב אנשים רבים סביב העולם התפוגגה מעט במהלך הפגישות הן בין הזוגות והן כקבוצה. ועתה אחרי יותר משנה, תהליך זה מגיע לסיומו עם תערוכה בחלל המוזיאון.

משתתפים: דניה צ׳למינסקי / נעמה הנמן; ורד בבאי / עדי פרבר; יעל פרידמן / מיכל כספי; נגה חדד / תמר פלאי; נועה טמיר / בתעמי בנטור; עדן הרמן רוזנבלום / שיר פינס; שרה שחק / אריאל לאביאן

דניה צ׳למנסקי

דניה צ׳למנסקי. צילום: מ״ל

אריאל לאביאן

אריאל לאביאן. צילום: חן לאביאן

נגה חדד

נגה חדד. צילום: רועי חן


birds

נירה פרג בגלריה ברוורמן

בתוספת שבת, תערוכת היחיד החדשה של נירה פרג בגלריה ברוורמן (אוצר: עמי ברק), ממשיכה פרג לבחון גבולות ומחסומים, הן כחומר ממשי והן כהבניות חברתיות. התערוכה, הכוללת עבודות וידאו ופיסול, בוחנת לעומק את מורכבויות מנגנוני הריסון והחסימה המופעלים על נוף חברתי־פוליטי טעון ונפיץ, מנגנונים שאחיזתם במרחב רק גברה עם הטלת מגבלות התנועה בזמן מגפת הקורונה וההפגנות הפוליטיות בישראל של 2020. גוף עבודות חדש זה שופך אור על הגילויים השונים של מדיניות החסימה וההפרדה, כמו גם על חלופות אפשריות לפוליטיקה זו.

בפרקטיקה שלה, פועלת פרג בכפוף למערך כללים ותנאים שאותם קבעה לעצמה מראש. בעוד שעבודתה מעוגנת במהלך התיעודי, פרג פיתחה מה שהיא מכנה ״משחק רזולוציות״ משל עצמה. במהלך תקופת הסגרים החוזרים־ונשנים פרג הגבילה את עבודתה למנעד מצומצם, שכלל סימני חסימה דוגמת סרטי אזהרה באדום־לבן, חרוטי תנועה (קונוסים), מחסומי מתכת, אורות מהבהבים ואבנים, וכך הסתגרה בסטודיו עם אותם עצמים המשמשים לחסימת המרחבים בחוץ. בהפיכת האוביקטים היומיומיים לכאורה לפסלים, ניטרלה אותם פרג מתפקידם והעניקה להם משמעות אורנמנטלית כפעולה פוליטית.

נירה פרג, Optimus

נירה פרג, Optimus

מתוך Guardianess of the Walls

מתוך Guardianess of the Walls

מתוך Krateo

מתוך Krateo

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden