כל מה שחשוב ויפה

מי לעזאזל יכול ללבוש את זה: סופה של מגמת ה״אופנה לכולם״

אחרי שבשנים האחרונות גברו הקולות הקוראים למעצבים לפנות לקהל יעד רחב ומגוון יותר, הקולקציות החדשות שהוצגו בחודש האחרון, יחד עם חזרת בתי אופנה כמו בלנסיאגה להוט קוטור, מוכיחות דווקא את קיומה של אליטה גלובלית חדשה וסגורה

מי יכול לשכוח את קולקציית הבכורה של המעצב ריקרדו טישי לברברי, שהוצגה בספטמבר 2018? עם 134 מערכות לבוש, זו הייתה אחת התצוגות הגדולות והארוכות ביותר שהציג בית האופנה הבריטי אי פעם. מבחינה אופנתית זה היה אוסף שמרני למדי, אבל רוחב היריעה העצום המחיש את הגישה הכללית שנקט בה המעצב, שנחשבה כחלק מגל חדש באופנת יוקרה – הנגשה. או במילים אחרות, לוודא שלכאורה כ־ו־ל־ם, כל אחד ואחת, יוכלו למצוא משהו בהצע העונתי.

וטישי אכן ניסה לסמן וי בכל המשבצות: עיצובים למבוגרים ועיצובים לצעירים, בגדים למשרד, אבל גם למסיבות ולרחוב, אופנה שבליבה יש פאנק ואופנה שמתאימה לתה של אחר הצהריים. היה נראה כי לא הייתה ולו קטגוריה אחת של הלבשה שהמעצב לא התייחס אליה בכוונה להפלות כמה שפחות. וזה היה העניין – יצירת תחושה של הכללה וגיוון, של אינקלוסיביות ושל מענה לקהל יעד רחב, גם במחיר של הסתכנות ביצירת חזות כללית ששמורה בדרך כלל לחנויות כלבו גנריות.

מתוך קולקציית אביב 22, Burberry

צילום: מתוך קולקציית אביב 22, Burberry

אבל עכשיו, שלוש שנים לאחר מכן, מסתמן שאופנה לכולם זו אולי כותרת שנשמעת נחמד, ואולי אפילו הוגנת חברתית, אך היא מובילה לחזון יצירתי מדולל מאוד, שמתנדף מהר בשוק האופנה העמוס. אופנה לכולם, מתברר, חייבת להיות גנרית למדי, וגנרי, כידוע, הוא משעמם. וכך, לאור האדישות המסוימת בה התקבלו הקולקציות הראשונות של טישי בברברי, בתוספת לקטסטרופות הקמעוניות שהביאה הקורונה, בית האופנה הבריטי מבצע עכשיו סיבוב פרסה חד. 

לחורף 2021 ולקיץ 2022, טישי התנתק מהנוסחה הראשונית שיצר עבור ברברי. ניצני הכיוון החדש הופיעו לפני מספר חודשים בקולקציית הנשים, והבשילו במלוא עוצמתם עם קולקציית הגברים שהוצגה ביוני האחרון. זו צולמה על רקע דיונות פרא, עם דוגמנים הנושאים על כתפיהם דוגמניות, כנמלטים מאסון בסרט אפוקליפטי. בהתאם, היא כללה עריכה מהודקת של סגנון מתקדם למדי; אוסף הומוגני ולא מגוון מבחינת הצללית והרעיונות העיצוביים, שחוזר אל מוזות אולטרה־מצ׳ואיסטיות ומפתות, גבריות ומוזרות בעת ובעונה אחת, שאפיינו את טישי בראשית דרכו כמעצב.

אופנה לכולם זו אולי כותרת שנשמעת נחמד, ואולי אפילו הוגנת חברתית, אך היא מובילה לחזון יצירתי מדולל, שמתנדף מהר בשוק האופנה העמוס. אופנה לכולם, מתברר, חייבת להיות גנרית למדי, וגנרי, כידוע, הוא משעמם

טישי הוא לא היחיד שמושך בחזרה אל האקסצנטרי אחרי שהייה קצרה במחוזות התקינות הפוליטית. כותרת מתאימה לקולקציות החדשות שהוצגו במהלך חודשי יוני ויולי – במיוחד בבגדי גברים – תהיה ״סוף מגמת האופנה לכולם״. המעצבים האירופאיים פנו שוב לסגנונות אסתטיים חזקים וסלקטיביים שמטרתם לאתגר את הזרם המרכזי; חזרו לאופנה שמקדשת את שבט האופנה, שניסה תמיד לבדל את עצמו מבני התמותה הרגילים. במטרה להצית מחדש את התשוקה והסנסציה, קולקציות רבות היו אקסצנטריות, נועזות ומפלות לרעה כל מי שאינו מסוגל ללבוש אותן, והוצגו על צבאות של דוגמנים ודוגמניות שנראו וסוגננו כנציגים של קבוצות חברתיות סגורות בהחלט. 

התהייה ״מי לעזאזל יכול ללבוש את זה?!״ חוזרת להיות רלוונטית מתמיד. בית האופנה סן לורן – שבדרך כלל נוטה למראה אנדרוגני למדי, המושפע מסצינות המוזיקה בשנות ה־70 וה־80 – הלך עם התמות הקבועות שלו רחוק יותר. באמצע יולי הוא חשף קולקציית גברים בוונציה, והציג לא רק מצב רוח תיאטרלי על רקע עיר עתיקה ודרמטית, אלא גם נעלי פלטפורמה בעקבים עצומים, גלימות עשויות סאטן, או חולצות מלמלה עדינות, שלבשו דוגמנים צנומים, שציפורניהם צבועות בלק שחור. תהיות דומות מעורר גם בית האופנה פראדה, שעד לשנה החולפת נקט דווקא בגישה שמרנית למדי ומיחזר להיטים שלו מהעבר.

מתוך קולקציית אביב/קיץ 22, Saint Laurent

צילום: מתוך קולקציית אביב/קיץ 22, Saint Laurent

מתוך קולקציית אביב/קיץ 22, Saint Laurent

מתוך קולקציית אביב/קיץ 22, Saint Laurent

מתוך קולקציית אביב 22, Prada

צילום: מתוך קולקציית אביב 22, Prada

מתוך קולקציית אביב 22, Prada

מתוך קולקציית אביב 22, Prada

בהנהגתם המשותפת של מיוצ׳ה פראדה והמעצב רף סימונס, מרכז הכובד בקולקציה לקראת האביב הבא הושם על הצגתם של מכנסי־חצאית קצרצרים להחריד, שנלבשו עם סוודרים בעלי צווארון וי עמוק מאוד. מיותר לציין שזו מערכת לבוש שמתאימה לגברים בהקשר מסוים, בעלי מתאר גוף מסוים עוד יותר. גם השמות העולים בתעשיית האופנה, כמו GMBH או Y-Project, נקטו בקולקציות האחרונות באותה הגישה, ושילבו סטריאוטיפים של בגדים מערביים עם אופני התלבשות הנחשבים קוויריים יותר. 

הקולקציות החדשות מאשרות מחדש ומחצינות את הסגנון ואת הערכים של קהל לקוחות עירוני ופוסט־היפסטרי ספציפי – אמנותי, משכיל, שמאלני, צעיר בדרך כלל וספקן לגבי תפקידי מגדר – המאוחד כקהילה באמצעות הרשת החברתית

בעוד שיש מי שיטען שהקולקציות והתצוגות האחרונות מגוונות הרבה יותר מבחינת גזע ומגדר – עם יותר דוגמנים כהי עור או אסייאתים, ושאר א.נשים מכל קצוות הקשת המגדרית – הרי שהן עדיין רחוקות מאוד מלהזמין את כולם פנימה. הן מאשרות מחדש ומחצינות את הסגנון ואת הערכים של קהל לקוחות עירוני ופוסט־היפסטרי ספציפי – אמנותי, משכיל, שמאלני, צעיר בדרך כלל וספקן לגבי תפקידי מגדר – המאוחד כקהילה באמצעות הרשת החברתית. 

בעולם גלובלי, כל אחד או אחת מחברי הקהילה הזו עשוי להגיע ״מכל מקום״ – ממזרח או ממערב, מסקנדינביה או דרום אפריקה – אך הם חולקים קווי דמיון מבחינת נגישות להון, חינוך או הקשר למקורות חברתיים ותרבותיים דומים. הפאשניסטות הבינלאומיות החדשות הללו – והמעצבים שמבקשים לחזר אחריהן – הם קבוצה איתנה ובלעדית הפועלת כאליטה חברתית, הן ביחס למקומות שמהם הם מגיעים, והן למעמדות בינלאומיים אחרים.

מתוך קולקציית קוטור סתיו 21, Balenciaga

צילום: מתוך קולקציית קוטור סתיו 21, Balenciaga

מתוך קולקציית קוטור סתיו 21, Balenciaga

מתוך קולקציית קוטור סתיו 21, Balenciaga

בהקשר הזה – בשבוע שעבר הציג בית האופנה הצרפתי בלנסיאגה את קולקציית התפירה העילית, ההוט קוטור, הראשונה שלו מאז 1968. החזרה מסתמנת כצעד אסטרטגי נבון. במיוחד כשלוקחים בחשבון שבהשוואה לאופנה מוכנה ללבישה, מדובר בקולקציה יקרה במיוחד, ושתחת הנהגתו של דמנה וסאליה, המנהל האמנותי של הבית והמעצב הראשי, היא גם יוצאת דופן באופן שבו היא מזגזגת בין צלליות מפוסלות, תמירות ואלגנטיות מאמצע המאה ה־20, המצריכות יכולות טכניות מופלגות, לבין ציטוטים מתרבויות הנגד הצעירות. 

ומדוע זהו צעד משמעותי? משום מצד אחד, וסאליה הוא אחד האבות המייסדים של אחד משבטי האופנה המוגדרים והגלובליים האלה, המשתרע ממעמד הביניים והרבה למעלה מזה, ומסצנת הטכנו בברלין ועד למוקדים בולטים בסין. חותמת הקוטור שהוא מטביע על העבודה שלו משמשת כהוכחה לקיומו של קהל לקוחות בינלאומי ספציפי ומבוסס. מצד שני, קוטור – גבוה, סלקטיבי ואישי – הוא מבחינה היסטורית אחד הכלים שהאופנה המודרנית השתמשה בהם כדי לשרטט את הגבול בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם, אלה שיודעים, ואלה שמודרים. במילים אחרות, ההוט קוטור של בלנסיאגה הוא דרך לאשר מחדש את ההיררכיות החברתיות ולמקם את השבט הגלובלי שהוא מוביל בקצה העליון. וזהו, ללא ספק, ההפך המוחלט מאופנה לכל.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden