כל מה שחשוב ויפה
קדוש ופרוע, שוק תלפיות, חיפה
קדוש ופרוע, שוק תלפיות, חיפה. צילומים: אדווה רז

קדוש ופרוע: מחיים כהן ואיביזה לשוק תלפיות בחיפה

כרמל ברק ורועי היימס פתחו בחיפה חלל אירוח עם ארוחות בקונספטים שונים ואירועי תרבות קולינרית, בשאיפה להעניק ״חוויה כוללת, שתנתק מהטירוף של העולם החיצוני״

״זה מרתק לראות איך אנשים מגיבים לבית בפעם הראשונה שהם נכנסים אליו. חלק מתחילים לצחוק, חלק בשוק מהגודל והעוצמה של המקום, וחלק פשוט מסתובבים בשקט בין החדרים לפני שהם מצליחים להוציא מילה מהפה.

״כך או כך, יש משהו בחלל הזה שמכניס אותך לאיזה בועה מהעולם החיצון, וזו בדיוק החוויה שאנחנו מכוונים אליה עם האורחים שלנו. זה מתחיל מהעיצוב של הבית, הריהוט שבחרנו בקפידה ועמלנו קשה להביא לפה, יצירות האמנות שמוצגות בחלל, המוזיקה, וכמובן – החוויה הקולינרית שהיא הדבק של הכל״. 

*

קדוש ופרוע, המקום חדש והמסקרן בשוק תלפיות בחיפה, נפתח קצת במקרה אחרי שהקורונה שיבשה את התוכניות לכרמל ברק ורועי היימס, בני זוג והבעלים של המקום שחיים ועובדים מתוך החלל. בבית יש ארבעה חדרים עצומים הכוללים חדר אירוח, חדר אוכל, סטודיו וחדר שינה. בנוסף קיימת גם מבואה ענקית בכניסה, מטבח גדול ושתי מרפסות שטופות שמש ומלאות עציצי תבלין.

כל זה נמצא בתוך מבנה יפהפה (אם כי לא מתוחזק כראוי, וחבל), שלוקח את המבקרים לזמנים שבהם היה כבוד לבנייה. חדר המדרגות לבדו משתווה לשטח של דירת שני חדרים סטנדרטית בתל אביב.

הבניין נבנה בשנת 1932 על ידי אדריכל יהודי בשם חיים הרי, עבור משפחות ערביות אריסטוקרטיות, והוא קרוי עד היום ״הארמון״. בשנות ה־30 וה־40 החיים המשותפים בעיר המעורבת הצמיחו שיתופי פעולה רבים בין אנשי מקצוע יהודים לבעלי עסקים ערבים, אך רבים מהם עזבו או גורשו בשנים 1947-8, ובתים רבים נשארו ריקים ומוזנחים, ללא תחזוק ראוי.

הבית שבו מתגוררים ברק והיימס נקנה על ידי איילת ביתן שלונסקי, האוצרת הראשית והמנהלת של מתחם ביאליק בתל אביב. היא עצמה דמות מוכרת באזור שוק תלפיות, גרה בבניין צמוד זהה הקרוי גם הוא הארמון.

בראיון לכלבו חיפה והקריות היא מספרת שזיהתה את הפוטנציאל, שיפצה ובעיקר שימרה את המקום. היה לה חשוב לשמר את האלמנטים המיוחדים בבית, ביניהם התקרות הגבוהות, הריצוף המקורי ובאופן כללי את ההוויה של הבנייה והעיצוב. זו אחת הדירות היחידות בשוק ששומרו בצורה הזו: ״יש פה נוכחות היסטורית מאד מורגשת ואנחנו שומעים המון סיפורים על הבית מאנשים שמגיעים לאזור״. 

לאחר השיפוץ והשימור של ביתן שלונסקי הדירה נמכרה והיום מתגוררים ופועלים בה בשכירות כרמל ברק ורועי היימס. בתכנון המקורי הם היו אמורים להיות עכשיו באיביזה. ברק היא בוגרת של המחלקה לאופנה בוויצו חיפה.  היימס, שף במקצועו ודמות מוכרת בעולם הקולינרי החיפאי, קיבל הצעה מהשף חיים כהן, להוביל את הצוות במסעדה חדשה שכהן בנה עבורה את התפריט. הוא רצה שף ישראלי שיתן את הטון בתוך הצוות, ורועי היה האדם למשימה. 

תוך חודשיים מרגע ההצעה בני הזוג ארזו את עצמם וטסו לאי בכוונה להיות שם לפחות עונה אחת. בשלב הזה רק התחילו להבין ברחבי העולם מה המשמעות של נגיף הקורונה, אבל תוך שבועיים מהרגע שנחתו, איביזה כולה נכנסה לסגר. 

״למזלנו, עדיין היו שווקים פתוחים באזור, והם היו מטריפים! פירות וירקות מפוצצים בטעם, המון זנים מקומיים שלא טעמנו בעבר, דגים מדהימים וטריים מדי יום, יינות מצוינים והכל בזול בצורה שלא תיאמן. 

״היינו יוצאים כל יום, למרות הסגר, מסתובבים ומכירים לאט לאט את השוק הקולינרי המקומי. בבניין שלנו גרו כל מי שעבד במסעדה בצורה כזו או אחרת, אז הכרנו דרך המרפסות את כל השכנים – אירופאים שבאו לעבוד במגוון עצום של תחומים. הכרנו את מי שהגיעה לעשות קניינות רהיטים למסעדה, ואת מי שאחראי על הארט והעיצוב, וככה נחשפנו גם לצדדים האלה של המקום. זו הייתה ממש חוויה משמעותית כי היא לימדה אותנו הרבה על איך שאנחנו רוצים לבנות את המקום שלנו בעתיד, רק שבסוף הוא הגיע מהר יותר משציפינו״. 

 הכרנו את מי שהגיעה לעשות קניינות רהיטים למסעדה, ואת מי שאחראי על הארט והעיצוב, וככה נחשפנו גם לצדדים האלה של המקום. זו הייתה חוויה משמעותית שלימדה אותנו הרבה על איך שאנחנו רוצים לבנות את המקום שלנו

כשאירופה נפתחה לאחר תקופת הסגר הראשונה, המסעדה התחילה לעבוד בטירוף. ״כ־400 איש עברו במקום מדי יום, הצוות עבד נון־סטופ והעבודה הייתה משוגעת. בתכנון, היינו אמורים לעשות קפיצה קטנה לארץ להתארגנות ולחזור, אבל זה התבטל בגלל הסגר. מצאתי את עצמי, מעצבת אופנה, חסרת בגדים. באי מצאתי רק בגדי חוף והבנתי שאם אני רוצה משהו אחר ללבוש אני צריכה לגרום לזה לקרות לבד.

״מצאתי חנות בדים אחת בכל האזור, קניתי מכונת תפירה פשוטה יחסית, והתחלתי לתפור לנו הכל – חולצות, מכנסים, כובעים – מה לא. בדיעבד, זה היה מצוין, כי זה נתן לי הזדמנות להדק את הקו העיצובי שלי אחרי הלימודים ולהבין איך אני מייצרת בגדים ולא רק חלומות״.

רועי היימס וכרמל ברק

רועי היימס וכרמל ברק

כיום הסטודיו של כרמל ממוקם באחד מהחדרים בקדוש ופרוע. ״סיימתי את הלימודים ב־2016. לצערי הבנתי שאני לא כל כך מוצאת את עצמי בתעשיית האופנה בארץ, ורציתי לחסוך ולטוס לסאטז׳ באירופה. תוך כדי חיפוש הזהות העצמית שלי כמעצבת, התחלתי לפתח שם ולוגו, שהיו תוצרים של משימה שעשיתי בשנה א׳ שבה היינו צריכים לצאת ליצירה מתוך פריט וינטג׳. כחובבת יד שנייה ותיקה וכמי שבאה מבית שמחובר מאוד לארץ ישראל, הפרויקט הזה התאים לי מאוד והוביל בסופו של דבר לשם wild and holy, שמחובר גם לסטודיו וגם לבית. 

״בתחילת דרכי יצרתי פריטי יד שנייה מחודשים, גם כי זה השתיק לי את הקונפליקט שיש לי עם עולם האופנה המהירה וכל הרעות החולות שהוא מביא איתו. אבל הכל היה נורא איטי, ועיקר התפירה והייצור היו בשבילי, בשביל בן זוגי ובשביל מכרים. לאט לאט עברתי לייצר גם פריטים חדשים, מתוך צורך בפריטי אופנה עדכניים אך לא טרנדים מידי, עם גזרה ובדים לא סינתטיים שמכבדים את הבגד ואת הגוף.

״אני חושבת שחשוב לבן אדם להתלבש טוב, ולהשקיע בעצמו, אין צורך בארון גדול בשביל זה אבל יש צורך בכמה פריטים ברורים, מחמיאים ונעימים; שמתחשבים גם באקלים הבעייתי שלנו וגם בגילו של האדם. לא צריך להיות פאשניסטה בשביל להיראות טוב, קצת חינוך לצרכנות נבונה והבנה.

״אני לא עובדת בקולקציות ואני מייצרת הכל לבד, חוץ מבחירת הבד שהרבה פעמים נעשית על ידי רועי: אני התדמיתנית, הגזרנית והתופרת. אני משתדלת לייצר פריטים שיתאימו ויחמיאו לכמה מידות, לגברים ולנשים. בקרוב נתחיל לעשות אירועי סלון פתוח בבית, ואציג בהם את הפריטים למכירה״.

הרבה מעבר לארוחה טובה

ובחזרה לקדוש ופרוע. ״כשנגמרה העונה באיביזה נאלצנו לחזור לארץ. רצינו להמשיך להסתובב ולעבוד/ללמוד במקומות אחרים אבל המצב העולמי שינה לנו את התכניות וחזרנו לפה. הגענו ישר לבידוד כמובן, בשוק טוטאלי מהמצב שהיה מאד שונה ממה שחווינו באיביזה. כל הדרמה הייתה מועצמת, הכל שודר ותוקשר בסטרס כמו שהישראלים אוהבים.

״אז הבנו שחו״ל יורד מהפרק והתחלנו לחשוב מה הלאה. שקלנו לפתוח מקום קטן משלנו אבל ויתרנו בגלל התקופה הלא יציבה, עד ששמענו משתי חברות טובות שלנו שמתפנה פה דירה בשוק. הגענו לראות ונפלה לנו הלסת. מהר מאד הבנו שזו הדרך הכי בטוחה לעבוד. בלי שיפוץ ובלי דמי שכירות של מקום בזמן קורונה. היה לנו ברור שאנחנו הולכים לקחת את הבית ולפעול ממנו״.

בשלב הזה המשימה העיקרית הייתה לרהט את הבית. רועי התחיל לפשפש בחנויות של שוק הפשפשים בתלפיות שהיה פתוחות מתחת לרדאר גם בימי הסגר. ״היינו פותחים יחד איתם את המכולות כדי להגיע לדברים השווים באמת. במקביל, בגלל שאנחנו אספנים בנשמה וכבר מכירים את השוק, התחלנו לחפש גם בעולם של המכירות הפומביות והבאנו משם ריהוט ופריטים מטריפים. 

קדוש ופרוע, שוק תלפיות, חיפה

קדוש ופרוע, שוק תלפיות, חיפה. צילומים: אדווה רז

birds

״גם אני וגם רועי מגיעים מבתים שמלאים באמנות ויצירה. שנינו ספגנו את זה מילדות וזה רכיב מרכזי באישיות שלנו. כמה שנים לפני ההרפתקה שלנו באיביזה עשינו רואד־טריפ בארצות הברית, שהיה חשוב בהבנה של מה שאנחנו רוצים לעשות בעצמנו. בכל מקום עשינו מחקרי שוק, מצאנו את הדייגים המקומיים, הכרמים והיקבים, יצרני הגבינות והנקניקים – חיפשנו המון וכל הזמן היינו בתנועה סביב זה.

״ביקרנו בלונדון, קורפו, ארצות הברית, איביזה, טורקיה ותמיד חיפשנו את המקומות המיוחדים. אנחנו לא מטיילים עם טלפונים וגוגל, לרוב לוקחים המלצה מחברים ומתחילים להסתובב ולדבר עם המקומיים, לשאול שאלות – קצת כמו שאנשים היו מטיילים פעם. זה גורם לנו לחוות את המקום אחרת. במובן מסוים אנחנו עושים את זה גם פה בחוויה של קדוש ופרוע״.

מה שהנחה אותם בתכנון ובבנייה של הקונספט של המקום, שהתחיל מסוג הריהוט, דרך יצירות אמנות, ועד למזלג שמחזיקים בארוחה, הוא ש״אנחנו רוצים לתת למי שנכנס לפה חוויה כוללת, שתנתק אותו מהטירוף של העולם החיצוני.

בסוף החללים שהשאירו עלינו חותם עמוק הם אלו שניתקו אותנו מהחוץ, שעבדו על כל החושים שלנו מהרגע שנכנסנו אליהם. הכל נבנה כדי להעביר אותנו חוויה אחרת שהיא הרבה מעבר לארוחה טובה

״טיילנו המון יחד, ראינו הרבה מסעדות, בתי מלון וחללים אלטרנטיבים ובסוף אלו שהשאירו עלינו חותם עמוק הם אלו שניתקו אותנו מהחוץ, שעבדו על כל החושים שלנו מהרגע שנכנסנו אליהם וזה כלל התייחסות להכל – האוכל, הלבוש של הצוות, האמנות שמוצגת בחלל, השירות והשיחה עם הלקוח – הכל נבנה כדי להעביר אותנו חוויה אחרת שהיא הרבה מעבר לארוחה טובה״.

לתוך החוויות מהעולם הם יוצקים את המנטליות המקומית ואת מה שמייחד את ישראל, ובפרט את שוק תלפיות שבו הם חיים. ״חיפה היא עיר עם בנייה היסטורית, נוף יפהפה, אנשים מגווניםף אבל איכשהו לא מצליחה לעמוד בפער התרבותי מול תל אביב. חסרים פה יותר חיי לילה, מסעדות, ברים, בתי קפה מיוחדים. במובן הזה זו ממש שליחות לפתוח מקום עם קונספט כל כך מגוון, וככל שהזמן עובר אנחנו מבינים כמה הוא מתאים לשוק ולאווירה שיש בו, למרות שחיפאים לא אוהבים את האזור הזה כל כך״. 

נכון להיום קדוש ופרוע מציעה ארוחות במספר קונספטים: ארוחות פרטיות מוזמנות מראש; ארוחות פתוחות למוזמנים בסגנון eatwith (״אנחנו מאד נהנים מהקונספט הזה שהולך וצובר תאוצה. אתה מגיע ולא יודע מי יישב לידך בשולחן. יש בזה משהו מרגש שפותח אנשים לשיחות מעניינות לצד האוכל). 

ואירועי תרבות קולינרית, כמו לדוגמה ערב טעימות יין, בראנצ׳ים עם טעימות קפה ואירועים נוספים עם ערך מוסף. ״היה פה גם נשף פורים בקונספט של אוכל מחופש. בקרוב יהיו פה אירועי אמנות, שיכללו הצגה ומכירה של פריטים לצד תפריט קליל כיפי ואלכוהול. הרעיון הוא שאורחים יכולים להגיע לפה מספר פעמים וכל פעם לחוות חוויה שונה״.

התפריט משתנה כל הזמן ותלוי בשוק, בדגה, בעונה, ״בכיוון הירח ובמצב הרוח. אנחנו מביאים חומרי גלם לא רק מהשוק, יש לנו ספקים מדהימים בכל רחבי הארץ: קצביות, יקבים, חקלאים שמגדלים פירות וירקות בשיטה הידרופוניות, פרחי מאכל, חלב, גבינות מטריפות, דבש ומה לא. אנחנו מתנהגים בארץ כמו שאנחנו בחו״ל. כל הזמן מחפשים את הייצור המקומי והמיוחד. 

״בשורה התחתונה, אנחנו מקווים להביא בשורה חדשה ומעניינת לשוק תלפיות בפרט ולחיפה ככלל. אנחנו אוהבים לארח, להרגיש את זרם האנשים המתחלף פה ואת החוויות שנוצרות כתוצאה מהארוחות וערבי הקונספט השונים. 


אדווה רז היא בוגרת המחלקה לצילום במנשר, צלמת אדריכלות ועיצוב פנים, שותפה מייסדת של ARTik סיורי אמנות בתחום הצילום ויוצרת בתחום הווידאו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. גלית

    מהמם!
    תהיו כשרים ואני באה!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden