כל מה שחשוב ויפה
JR ברומא. צילום: ליאת לוי עזרן
JR ברומא. צילום: ליאת לוי עזרן

JR בארמון השגרירות: מהפיכה צרפתית ברומא

״החתך״, עבודה מוזמנת של אמן הרחוב JR, מכסה את הבניין ההיסטורי של שגרירות צרפת ברומא, ומספקת הצצה למסדרונות ולעבודות האמנות שבפנים

בניין השגרירות הצרפתית ברומא, פלאצו פרנזה (Palazzo Farnese), שוכן באחת הפיאצות היפות ביותר בעיר, לא רחוק מקמפו די פיורי. בכל פעם שאני עוברת בפיאצה פרנזה אני מוצאת את עצמי מתפעלת שוב ושוב מהבניין, וחושבת לעצמי איזה ברי מזל הצרפתים וכמה סטייל יש בבחירה הארכיטקטונית שלהם.

הפלאצו הוא מבנה בעל חשיבות היסטורית מרכזית בפוליטיקה ובאמנות של העיר רומא. במשך מאות שנים התארחו בארמון דיפלומטים, מלכים, אמנים ואפילו אפיפיורים וקרדינלים. בנייתו החלה ב־1517 והוא עוצב ותוכנן בתחילת הדרך על ידי האדריכל סן גאלו הצעיר. כשזה נפטר תפס את מקומו לא אחר מאשר מיכאלאנג׳לו בונרוטי, שהמשיך את הפרויקט, אך גם הוא לא הספיק להשלימו. המשימה עברה לג׳יאקומו דלה פורטה, שהשלים את המלאכה בשנת 1564.

במאה ה־17 ירשו את הבניין המלכים הבורבונים של נאפולי, ובשנת 1874 שכרה ממשלת צרפת את הארמון עבור השגרירות שלה בעיר. אך הצרפתים לא הסתפקו בכך: ב־1911 רכשו את הבניין ומאז הוא בבעלותם הרשמית.

JR בפירנצה. צילום: אלה ביאלקובסקה

JR בפירנצה. צילום: אלה ביאלקובסקה

הוא התחיל לצלם אחרי שמצא מצלמה במטרו, והתפרסם בין לילה, אחרי שתיעד את הפגנות המחאה בפריז, ותלה את הצילומים בענק ברחובות העיר. מטרתו – למשוך את תשומת הלב של קהל שלא נמנה על מבקרי המוזיאונים

וכל זה הופך לרלוונטי במיוחד כעת, משום שהארמון הרנסנסי המהודר שינה את פניו בשבועות האחרונים. ראשית, משום שמתנהלות בו עבודות שימור הכרחיות, ושנית, כי על חזיתו הופיעה בשבוע שעבר עבודת אמנות עצומה של אמן הרחוב JR. העבודה, כמו עבודות קודמות שלו, מעלימה את הבניין מאחורי דימוי בשחור לבן של אותו מקום בדיוק, בקנה מידה 1:1, ויוצרת אשליה אופטית של שבר ופריצה פנימה.

הוא אמנם מחזיק בכינוי של דמות טקסנית מהסדרה האייקונית של האייטיז ״שושלת״, אך JR הוא אמן צרפתי עכשווי, כוכב בין־לאומי וזוכה פרסים – מפסטיבל הסרטים של קאן ועד TED. עבודותיו הן מיקס של אמנות ואקטיביזם חברתי, והן עוסקות בנושאים כמו זהות, חופש וגבולות. הוא עשה בשנים ספורות קפיצת דרך מפוארת, מאמן רחוב אנונימי לכוכב אמנות מוערך, שמוזמן להציג בזירות המכובדות ביותר (ובתקציבי ענק) – כמו אולימפיאדת ריו, הלובר וכעת השגרירות הצרפתית ברומא.

birds

כנער הוא החל להתעניין באמנות רחוב ברחובות פריז, ועקב בדבקות אחרי אמני גרפיטי צעירים באזורים היותר קשים של העיר. כשבגר עבר לצילום – על פי האגדה שהוא מספר, בעקבות מצלמה שמצא במטרו – ומאז הפרספקטיבה שלו על העולם ועל אמנות רחוב השתנתה.

בשנת 2004 תיעד במצלמה שלו את המהומות שפרצו בפרברי פריז, על רקע מחאת המוסלמים והמהגרים האפריקאים על אי שוויון חברתי. את הפורטרטים פרסם ברחובות העיר, משום שמטרתו כאמן, לדבריו, היא למשוך את תשומת הלב של הקהל שלא נמנה על מבקרי המוזיאונים. העבודות גדולות המידות של צילום בשחור לבן ברחובות פריז התגלו ככלי אפקטיבי, והפעולה הקנתה לו פרסום והכרה עולמית.

ריו דה ז'נאירו

ריו דה ז׳אנרו, 2008

גבול מקסיקו ארצות הברית, 2017

גבול מקסיקו – ארצות הברית, 2017

מאז הציג את עבודותיו במקומות רבים בעולם, באזורים בעלי חשיבות פוליטית ובהזמנת גורמי תרבות שונים. בין היתר יצר סרט על עבודתו לפסטיבל טרייבקה, בשיתוף עם להקת הבלט של ניו יורק, עם הזמר פארל ויליאמס ושחקנים כמו רוברט דה נירו. בהמשך הזמין אותו מוזיאון הלובר בפריז – שם איתגר את הפרספקטיבה של הבאים ויצר ייצוג של פירמידת הזכוכית בצילום מודפס על פני כל הרחבה וחזית הבניין.

לישראל הוא הגיע בשנת 2007 והתמקד בסכסוך הישראלי־פלסטיני. הוא תיאר את המשיכה שלו לאיזור הקונפליקט – מקום שמסמל אהבה ושנאה, תקווה וייאוש. את נקודת מבטו הציג לאחר שבוע של שיטוט משני עברי חומת ההפרדה, שהייתה אז בשיא בנייתה, בפרוייקט FACE 2 FACE – הוא תלה בחוצות ירושלים ותל אביב פורטרטים של ישראלים ופלסטינים באקסטרים קלוז־אפ, באופן המדגיש שלא ניתן באמת להבדיל מי הוא מי. זו נחשבה לפחות באותה עת לתערוכת הצילום הבלתי חוקית הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם.

גם באיטליה הציג JR לראשונה לפני מספר שנים, כששיתף פעולה עם תיאטרון ורדי בפירנצה. השנה הוא חזר לפירנצה בחודש מרץ האחרון, ויצר את העבודה LA FERITA (״הפצע״) – צילום קולאז׳ תלת־ממדי בשחור לבן, בשפה החזותית המזוהה שלו, המאפשר הצצה אל יצירות מופת כמו ״לידתה של ונוס״ ו״לידת האביב״ של בוטיצ׳לי.

שגרירות צרפת ברומא, אוגוסט 2021ץ צילום: ליאת לוי עזרן

שגרירות צרפת ברומא, אוגוסט 2021. צילומים: ליאת לוי עזרן

העבודה מתנוססת על חזיתו של מוזיאון פלאצו סטרוצי (PALLAZZO STROZZI) מאז פתיחת אולמות התרבות והכרזת ה״חזרה לשיגרה״, לאחר סגרים חוזרים ונשנים באיטליה, שסבלה קשות בשנה הראשונה של מגיפת הקורונה. העבודה מקיימת שיח בין העולם הקלאסי לאמנות מודרנית, באופן שמוציא את האמנות מעבר לכותלי המוזיאון ופונה החוצה.

השם הסימבולי, ״הפצע״, מתאר את הפגיעה והכאב העמוק של מוסדות התרבות באיטליה ובעולם והקושי הגדול הקשור באפשרות של ביקור במוזיאונים, ספריות, בתי קולנוע, אולמות תיאטרון וכדומה בעידן של ריחוק חברתי. העבודה נוצרה בכדי לעורר שיח על נגישות לתרבות בעידן הקורונה.

JR נוהג לשתף את הקהל ולהזמין מתנדבים לקחת חלק בהתקנת המיצב, ובכך מקרב אותו אף יותר לאמנות שלו. עבודתו היא הראשונה בסדרת יצירות שהמוזיאון מתכנן להציג על חזית הבניין, כחלק מתכניתו להנגיש את האמנות לקהל הרחב, במציאות של אי ודאות, שבה לא ניתן לדעת מתי מוסדות התרבות ייאלצו להיסגר שוב.

כעת, כאמור, הוא מגיע ללב רומא הבירה, ומציג עוד קולאז׳ אופייני, הפעם תחת הכותרת SCUARCIATA – ובעברית ״החתך״. העבודה מסתירה בפועל את הבניין אך מאפשרת הצצה וירטואלית אל תוככי גלריית קאראצ׳י, דרך מסדרונות הבניין, העמודים הדוריים, הקמרונות ופסל גדול מימדים של הרקולס – מהסמלים של הארמון ההיסטורי.

הצגת עבודות במרחב הציבורי היא לא עניין חדש, אך זו מקבלת חשיבות עליונה בעידן של מגיפה עולמית. זהו חלק מתהליך של דמוקרטיזציה וכינון יחסים חדשים בין האמנות לצופים – הוצאתה של האמנות מהמרחב הסגור של הגלריות והמוזיאונים אל מרחב אלטרנטיבי, הפתוח לכול. הרחוב, המרחב הציבורי שהוא גם הגלריה הגדולה ביותר בעולם, מהווה סמל לחופש יצירתי ולבחינת אופנים חדשים לשיתוף ולהשתתפות באירועי תרבות.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה

    מוסיפה שמפתיע שלא צויין כאן שיתוף הפעולה היוצא דופן בין הבמאית אנייס וורדה ל JR בסרט שיצרו יחד ב- 2017 , אנשים ומקומות. הוקרן גם כאן בארץ, בקולנוע וביס, סרט מופלא.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden