כל מה שחשוב ויפה
ורוניק ענבר
ורוניק ענבר. צילום: עדי סופר

ורוניק ענבר: בריאת העולם בשלושה ציורים

פורטפוליו Promotion: בתערוכה ״שלושה פעלים״ במקום לאמנות בקריית המלאכה, ורוניק ענבר נותנת לחומר ליצור את קו האופק מתוך כאוס, בהשראת פעלי היצירה בסיפור הבריאה

חגית: בוקר טוב ורוניק, מה שלומך?

ורוניק: 😅 במזגן שלומי לא רע

חגית: כן. לא קל. אולי זו ההזדמנות שלי לשאול מאיפה את? שמך ורוניק תמיד סקרן אותי

ורוניק: אני ממש מכאן, נולדתי באסותא, אבל השם שלי צרפתי. ההורים שלי היו שניהם פרנקופונים, ואני דיברתי רק צרפתית עד גיל ארבע. אבא מצרפת אמא ממרוקו. והמשמעות של השם בלטינית הוא ציור אמיתי

חגית: לא נכון?!? ציור?

ורוניק: כן, כן. גיליתי את זה כשבדקתי את המיתוס של הקדושה ורוניקה והמטפחת שנתנה לישו, שפניו הוטבעו עליה. זו אחת התחנות של ישו בויה דולורוזה, המסע לגולגלתא

ורוניק ענבר ״שלושה פעלים״ במקום לאמנות בקריית המלאכה. צילומים: אבי אמסלם

ורוניק ענבר ״שלושה פעלים״ במקום לאמנות בקריית המלאכה. צילומים: אבי אמסלם

״ויאמר״

״וירא״

חגית: לא ידעתי שזה המקור. הם לא ידעו שקבעו את גורלך כשנתנו לך שם

ורוניק: כן… חשבו שאהיה מוזיקאית

חגית: למה? הם אנשי מוזיקה?

ורוניק: אבא שלי היה קונטרבסיסט ג׳ז, רוז׳ה אברהם, סבתא, אמא שלו, הייתה מורה לפסנתר. ולדודה שלי, ארלט אברהם, הייתה תכנית מיתולוגית בקול המוזיקה. אבל אני הלכתי ללמוד קולנוע. הפכתי לעורכת וידאו, והצורך ליצור התעורר אחרי שכבר הייתי עורכת ותיקה. עבדתי בשידורי קשת, בגיא פינס. הארד קור

חגית: הכי

ורוניק: אבל זה היה לפני 20 שנה. כשהתחלתי לערוך בטלוויזיה אלו היו ימים אחרים, מאוד יצירתיים וניסיוניים. לפני ערוץ שתיים וממש בהתחלה שלו – היה לנו מגרש משחקים, והיה ערך גדול במיוחד לערוך ״לשידור״

לידה ובריאה

חגית: מתי ואיך התרחשה התפנית לאמנות פלסטית?

ורוניק: בזמן לימודי הקולנוע הייתי מלצרית ואח״כ דיילת באל על. עריכת וידאו בעיניי היתה עוד צורה של נתינת שירות. ואז, כשהבת הבכורה שלי נולדה, עלה בי צורך עז להתבטא. האימהות העלתה הרבה חרדות ומחשבות. וכך חזרתי לצייר. לא ציירתי מאז התיכון ועד שהגעתי למדרשה. בכלל למסלול לצילום (וכשלמדתי במדרשה ערכתי בתכנית של גיא פינס)

חגית: אז בקפיצה בזמן, עכשיו את כבר אמנית פעילה ומוכרת, וחוקרת את העולם מזווית הראייה האמנותית

ורוניק: נכון

חגית: בימים אלה את מציגה תערוכת יחיד במקום לאמנות בקריית המלאכה, ״שלושה פעלים״ מסדרת שלבי הבריאה (אוצרת דניאל צדקה כהן). למה פעלים? למה שלושה?

ורוניק: מה שמשך אותי לעבר סיפור הבריאה הוא הכאוס והכנסת הסדר. אני מאד אוהבת כשיש איזושהי מסגרת ליצירה. מסגרת לתוהו ובוהו המנטלי, לכן אני מחפשת סדים לעבוד לתוכם

חגית: תסבירי?

ורוניק: אתחבר לעניין השפה. בגלל שעברית לא הייתה השפה הראשונה שלי – הגעתי מהבית לגן ישראלי דוברת צרפתית ולא הבנתי מילה. החוויה הזו של הזרות, גם השפתית וגם התרבותית הייתה מכוננת עבורי. ובאמנות אני עסוקה בלפרק את השפות האמנותיות ולבדוק איך הן פועלות

birds

חגית: בדרך כלל העיסוק בבריאה מסתפק בחלוקה לימים. את יורדת לרזולוציה של פעלים ושפה. זה מרתק

ורוניק: המשפט הפותח של ספר בראשית מרתק אותי. מבחינת הסיפור, הוא די דומה למיתוסים אחרים של בריאה. החומר הקמאי דומה גם במיתולוגיות של תרבויות רחוקות.

אם חושבים על החלוקה לימי הבריאה – זה לא שהזמן לא מטריד אותי. שתי עבודות שעשיתי במקביל לעבודות האלו (והוצגו במקרר לפני שנתיים ובתערוכה ״מארגים״), עסקו בשאלת הזמן של הציור. שם הכנסתי וידאו לתוך הציור, והעבודות היו הקרנות וידאו על נייר. אלו היו ציורים ״טמפורליים״, שיש להם משך. הפעם אני דווקא חוזרת להציג עבודת נייר פר־סה

״ויבדל״

חגית: הטכניקה של ציור שלך נותנת דרור לתהליכים בלתי נשלטים, זרימה טבעית של הדיו על הנייר. כך את יוצרת כאוס ובוראת ממנו משהו חדש?

ורוניק: הם לא לגמרי בלתי נשלטים. יש הרבה ניסוי וטעיה כדי להגיע לתוצאות שאני מכוונת אליהן. אבל בהחלט יש התכוונות שלי לתת לחומרים לפעול, ואני נותנת את המסגרת. כלומר אני מאפשרת לזרימה הטבעית (ליטראלי) של החומריות אבל במגבלות שאני מציבה – אני מציירת על שולחנות או על הריצפה ורוכנת על הנייר. זו פעולה מאד גופנית, חומלת אפילו

חגית: עולה בעיני רוחי תמונה מילולית: כחומר ביד היוצר(ת). אם לחזור לתוהו ובוהו – מה את מחפשת בו?

בסיפור הבריאה אחרי שנבראו השמים והארץ – כזכור היה תוהו ובוהו ואלוהים משכין סדר בבריאה באמצעות השפה. ״ויאמר״ – שאלתי את עצמי מה המקבילה של המילה בשפה האמנותית? והבנתי שזה הקו. הקו המאוזן שנמתח בין שני קצוות הדף מיד מחלק את הדימוי לשמים וארץ. זו ממש התניה שיש לנו

ורוניק: זה מעניין. את יודעת שהרמב״ם מדבר על זה שהפעולה של הבריאה היא יש מאין – ומבחין בין הבריאה ליצירה. אלוהים לא ״יוצר״ את העולם, הוא בורא אותו. כי היצירה על פי הרמב״ם היא של יש מיש, שזו ממש פעולת היצירה האמנותית.

בסיפור הבריאה אחרי שנבראו השמים והארץ – כזכור היה תוהו ובוהו ואלוהים משכין סדר בבריאה באמצעות השפה. ״ויאמר״ – שאלתי את עצמי מה המקבילה של המילה בשפה האמנותית? והבנתי שזה הקו. הקו המאוזן שנמתח בין שני קצוות הדף, או הפריים נניח, מיד מחלק את הדימוי לשמים וארץ. זו ממש התניה שיש לנו (ומבחינת הציור – רציתי לספק את התנאים להיווצרות הקו בלי לצייר אותו בעצמי)

חגית: העין נמשכת אל קו אופק

ורוניק: לגמרי. וקו האופק הוא אשליה. ככל שנתקרב לא נגיע. הוא לא הדבר עצמו – בדיוק כמו השפה, היא רק מצביעה על הדברים היא לא הדברים עצמם. סוגימוטו מדבר בסדרת נופי הים שלו על המסתורין הגדול שהוא חש כשהוא צופה בים

חגית: סוגימוטו שיכלל את הצילום של קו האופק, כהוכחה לקיומו של דבר שאין לו ממשות, ואת מחברת בין נעשה הבריאה וקיום או אי קיום של הקו?

ורוניק: בזן בודהיזם הרבה פעמים מופיע הרעיון שאנחנו תופסים את מה שארעי כנצחי. אני חושבת שאני באה עם שאלה. החידה הגדולה של הקיום עדיין מסעירה אותי, אני מנסה להבין למה בכלל. והספקנות הזו מביאה לרזולוציות כאלה, כמו לחקור את ה״ויאמר״ המקראי.

כלומר, התחושה שיש כאן איזו אשליה שהשפה מכסה עליה, ונותנת סדר והגיון לדברים. אולי הפתרון הוא דווקא לא בחשיבה המילולית. או לא הפתרון, אולי המסע שלי (למרות שבסוף אני תמיד חוזרת לשפה)

חגית: בחרת שלושה פעלים: ויאמר, וירא, ויבדל. למה דווקא הם?

ורוניק: אוקיי, התשובה קצת בנאלית. בחמישה פסוקים הראשונים בספר בראשית מופיעים חמישה פעלים. חמש פעולות שאלוהים מבצע. אני לא תופסת את זה ממקום אמוני אלא דווקא מנסה לחשוב את זה כמיתוס – מיתוס הבריאה.

בסדרה שלי יש חמישה ציורים, אבל ידעתי שלא יכנסו חמישה בתערוכה הנוכחית, אז בחרתי בשלושה המרכזיים. בחוץ נשארו הבריאה (המובן מאליו) והפועל האחרון – ויקרא. כשאלוהים קורא לאור יום ולחושך לילה. אז את הבריאה הוצאתי כי זה החלק שקודם לאור – הוא החושך המוחלט. ואת הקריאה בשם כי היא כבר אחרי השכנת הסדר

חגית: כמי שלמדה בלשנות (במקור המקצועי שלי) אני נפעמת מהשיחה הזו

ורוניק: תודה. אפרופו שפות אמנותיות

חגית: ממש כך – איך מצאת עולם ומלואו בחמישה משפטים, ואז את עוד הולכת ומצמצמת ומתמקדת במילה הבודדת – הפועל, שמניע את העלילה. מי שיתבונן בציורים יידע איזה מהם שייך לאיזו מילה? זה קצת ״מצא את ההבדלים״, לא?

ורוניק: לי זה ממש ברור, אבל כנראה שלא יוכלו. זאת אומרת, ההבדלה, היא כבר רגע שבבירור רואים הבדל בין ה״שמים והארץ״. כלומר כשציירתי, וערבבתי ומהלתי דיו, בניתי מדרגות של קירבה בין החלק העליון לתחתון. והמפגש שלהם בציור ״ויבדל״ ממש מרגש (את מי שחומר מרגש אותו כמובן :-))

חגית: מה קורה שם?

ורוניק: זה מפגש שמתרחש על הנייר. אני עובדת בנייר שבמקור נועד לקליגרפיה ולכן הוא נותן לדיו להתפשט, ומשתמשת בשני סוגי דיו. המפגש ביניהם מייצר מין התפוצצות בזעיר אנפין

חגית: מקסים! אהבתי שכתבת על זה: ״אני רוצה להציע לקרוא את הזוג הזה ׳שמים וארץ׳ לא כזוג דיכוטומי, אלא דווקא כזוג דיאלקטי. בדומה ליין ויאנג במחשבת הזן, שהם שני מרכיבים שיוצרים שלם אחד. שמים וארץ הם העולם. ובכל פעם שאנחנו מתבוננים בקו האופק, ונדמה לנו שאנחנו מזהים איפה עובר ביניהם הגבול, אם אנחנו מתקרבים מספיק הגבול הזה מיטשטש והולך״.

שזו הבחנה יפה, כי בכל מפגש, מערכת יחסים או זוגיות יש גם פיצוצים קטנים וגם השלמה. הדדיות

ורוניק: נכון… גם ביחסים בין אמהות ובנות – שזה מה שהביא אותי למדרשה במקור

חגית: לידת ילדים היא לגמרי סוג של בריאת עולם, והיא גם נקודת מפנה טבעית בחיים. בת כמה בת שלך היום?

ורוניק: יש לי שתיים. 26 ו־17 ובעיניי לגמרי יש קשר בין inception ל־conception בין התחלה/בריאה והתעברות

חגית: אז שלושה ציורים, שלושה פעלים ושלוש תמונות עולם של שמים וארץ, המשלימים זה את זה. סוג של מינימליזם אופטימי. התערוכה הזו הייתה חשובה לך גם מבחינת התקופה שבה היא מתקיימת? לצאת מהתוהו ובוהו? מתחילים משהו חדש?

ורוניק: או כן! אני עוד לא בטוחה שיצאנו, אבל אני מקווה שאנחנו לקראת סיום. בתחילת הקורונה הייתי כל כך בטוחה שכולם מגזימים

חגית:  גם אני. מה קורה אצלך עכשיו? על מה את עובדת קדימה?

ורוניק: אני עובדת כרגע על וידאו שמורכב מציורים, מעין אנימציית גיפים, משולבת בפעולת ציור מוקלטת. המון ציורים שהפכו לסרט של 2.5 דקות.

אני מלמדת במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, אז אני פוגשת הרבה אנימציה בשנים האחרונות, ופתאם הרגשתי שזו תהיה הדרך הנכונה לתווך את העבודות האלו, באנימציה. העבודות קצת ״הזמינו״ את זה, כי הן סדרתיות. אז זה ניסוי, שבינתיים אני ממש נהנית מהתהליך שלו – בווידאו יש מימד זמן…

חגית: את מיישמת את מה שאת מדברת עליו בציור: שתי המהויות המקצועיות שלך, הקולנוענית והאמנית, סוף סוף נפגשות ומשלימות זו את זו

ורוניק ענבר distance from loved ones

distance from loved ones

הגיון של עץ

אליה

ורוניק: נכון. ולקח לזה זמן לתבשיל הזה…

חגית: אני חושבת שזה גם סוג של בשלות בחיים. להגיע למקום שבו אפשר לקבל את עצמנו גם וגם, ללא היררכיה ושיפוטיות

ורוניק: לדעת מתי לזרום ולא להתנגד לזרם, זו בשלות. זה נובע גם מרצון תמידי ללמוד (אני מסיימת בימים אלו תואר שני בתרבות הקולנוע באוניברסיטת חיפה. הכל קורה במקביללללל)

חגית: וחוץ מכל אלה את גם פעילה בהנהלת איגוד האמנים הפלסטיים

ורוניק: כן. אני מזכ״לת וחברת הוועד המנהל. האיגוד הוא עבודה לכל דבר שאני עושה בהתנדבות, כי אני מאמינה שיש צורך לטפח את התחום שהוזנח במשך המון זמן – באמצעות רגולציה ולא רק מילים יפות. להיות נוכחים במאבקים בכנסת ובחקיקה, לא לתת לתקציבים להתמסמס, וזה מירב המאמץ שלנו – להשפיע לטווח הארוך

חגית: אז את האישה שעליה נטבע הביטוי ״רבת פעלים״. כך גם התערוכה שלך

ורוניק: וואו, כן 🙂

חגית: בהצלחה!


ורוניק ענבר I שלושה פעלים
אוצרת: דניאל צדקה כהן
מקום לאמנות בקריית המלאכה, שביל המרץ 6, תל אביב. נעילה: 28.8

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden