כל מה שחשוב ויפה
קופל גרובין, עקידת יצחק
קופל גורבין, עקידת יצחק. צילומים באדיבות משפחת גורבין

קופל גורבין: הסיפור, האורנמנט והשטיחים

שלושה עשורים לאחר מותו, אתר חדש מנציח את שטיחי הקיר המרהיבים שיצר בשנות ה־70 וה־80 קופל גורבין, המעצב הגרפי שעיצב בין השאר ארבע כרזות יום עצמאות בשנים 1960-1971

כ־200 דוגמאות שונות של שטיחי קיר עשויים לבד עיצב ותפר קופל גורבין, החל משנות ה־60 המאוחרות ועד מותו בשנת 1990. בתקופה שבה נוצרו, זכו השטיחים הצבעוניים והססגוניים להצלחה מקומית ובינלאומית, הוצגו בתערוכות חשובות בארץ ובעולם, ונרכשו בעבור אוספים ציבוריים ופרטיים. גורבין, שהחל את דרכו כמעצב גרפי, עסק במדיומים אמנותיים נוספים כמו ציור, אך מאז מותו הוא ושטיחי הלבד שיצר נשכחו.

כעת, 31 שנה לאחר מותו בגיל 67, משפחתו של גורבין – אלמנתו חנה, בנו בועז ובתו שירה – הקימו אתר אינטרנט הסוקר את חייו ופועלו, ומציג את מיטב עבודותיו. האתר משמר ומנציח את פועלו של גורבין, ואף מפנה לאתר etsy שבו אפשר לרכוש כרזות שעליהן מופיעות סריקות של שטיחי הלבד שיצר.

גורבין (במקור גורוויץ׳) נולד בשנת 1923 לאמו מלכה ולאביו מרדכי, בווילנה בירת ליטא, שם גם גדל. הוא למד עברית בבית הספר של רשת החינוך ״תרבות״ והיה פעיל בתנועת השומר הצעיר. למלאכת התפירה נחשף לראשונה כנער בשנות ה־30, בעת שעבד בבית מלאכה להכנת חליפות, וזאת לצורך סיוע להוריו בפרנסת הבית.

קופל גרובין, שנות ה־60

קופל גרובין, שנות ה־60. צילום: פיטר הרצוג

מזל שור, 1975

מזל שור, 1975

מזל גדי, 1975

מזל גדי, 1975

מזל קשת, 1975

מזל קשת, 1975

מזל דלי, 1975

מזל דלי, 1975

במהלך מלחמת העולם השניה עבר גורבין מסע מפרך. כשנכנסו הגרמנים לוילנה נכלאו היהודים במחנות ובגטאות. הוא ואחיו משה הופרדו מהוריהם ונלקחו לעבוד במכרות. ההורים נלקחו למחנה הריכוז שטוטהוף, שם מתו שניהם ממחלת הטיפוס. אחותו של גורבין חווה הוסגרה בידי משפחה פולנית לגרמנים ונרצחה.

שני האחים נעצרו על ידי הגרמנים, אך ניצלו בזכות קשריה של מורתו של גורבין. הם הסתתרו בעליית גג, בהמשך התגלו ונמלטו, הגיעו לריגה, שם נתפסו ונשלחו גם הם למחנה הריכוז שטוטהוף, בו היו כלואים עד סוף המלחמה. הם נלקחו לעבודות תחזוקה של רכבות ואף השתתפו באחת מצעדות המוות.

ביולי 1946 הפליגו קופל ומשה להלסינגבורג בשוודיה, במסגרת מבצע ״פולקה ברנדוט״, שבמסגרתו קלטה שוודיה ניצולים חולים לשיקום. לאחר שהחלים עבד גורבין בבית דפוס ובהמשך מונה למנהל סניף תנועת החלוץ המקומית. בשנת 1950 עלה קופל גורבין יחד עם אחיו משה לישראל. 

עת הזמיר הגיע

את צעדיו המקדימים בתחום החזותי עשה בשנת 1951, כשהתגייס לצה״ל, שם שובץ לחיל הקשר ושירת כשרטט צבאי. לאחר שחרורו מהצבא, בגיל 29, החל ללמוד במחלקה לגרפיקה בבצלאל בירושלים. כסטודנט הוא בלט; בסוף שנת הלימודים הראשונה, ב־1954, זכה בפרס ״ראובן ושרה ליף״ בעבור הצטיינות בלימודי הכתב. בהמשך זכה בבצלאל בפרסים נוספים, ביניהם פרס ״הרמן שטרוק״ היוקרתי, שהוענק לו בשנת 1956 בעבור רישום בנושא ירושלים. 

במהלך השנים רשם גורבין לא מעט השגים כמעצב גרפי, בעיקר כמעצב כרזות: בשנת 1958 זכה בפרס ראשון בעבור עיצוב כרזה לשנת היובל של תל אביב. שנתיים לאחר מכן זכה שוב בפרס ראשון, הפעם בעבור כרזה לציון הקונגרס הציוני ה־25. אך מעל כל אלה בלטו כרזות יום העצמאות שעיצב. בתחרות עיצוב כרזת יום העצמאות, שהייתה החשובה ביותר בעולם העיצוב הגרפי המקומי של אותן שנים, זכה גורבין ארבע פעמים, בשנים 1960, 1964, 1968 ו־1971.

אך עיקר פרסומו של גורבין הגיע כאמור משטיחי הקיר עשויים לבד סיבי שאותם יצר. לבד הוא בד שאינו ארוג, העשוי מסיבים שנדחסו יחדיו. שטיחי הקיר של גורבין תלויים במבני ציבור, בתי כנסת ובתי מלון ברחבי הארץ והעולם. בישראל עיטרו השטיחים בין השאר את קירותיהם של מלון המלך דוד בירושלים, חדר האח״מים בנמל התעופה בן־גוריון ותיאטרון כפר־סבא.

הזמיר, 1969

הזמיר, 1969

רות מלקטת, 1987

רות מלקטת, 1987

שלום

שלום

birds

השטיחים המפורסמים ביותר שיצר גורבין עסקו בסיפורי התנ״ך ובדמויות התנ״ך. סדרה בולטת נוספת הציגה את 12 המזלות. בנוסף יצר גם שטיחים דקורטיביים שבהם הוצגו נופים. בין הבולטים שבשטיחיו, היה השטיח ״עת הזמיר הגיע״, שבשנת 1978 הודפס על כרטיס ברכה של ארגון יוניצף.

את שטיח הלבד הראשון שלו הכין גורבין בעבור מרכז התרבות האמריקאי בירושלים. נושא השטיח היה מגילת העצמאות של ארצות הברית, גודלו היה 2.85×1.85 מטר והוא הודבק על לוח עץ. אך את פריצתו הגדולה כאמן שטיחי לבד עשה גורבין בספטמבר 1967 כשהשיק תערוכת יחיד ראשונה בגלריה ״משכית 6״.

בבוקר גרפיקאי, בערב שטיחי קיר

חנה גורבין (לבית ברוקס) היא אלמנתו של קופל. הם הכירו בסוף שנות ה־60, היא עסקה בעיצוב טקסטיל לתעשייה וארגה אריגים אמנותיים למעצבי אופנה. השניים השתתפו במספר פרויקטים אמנותיים לבתי מלון ומבני ציבור. בספטמבר 1974 הם נישאו.

חנה מספרת על תחילת הדרך של קופל בנושא שטיחי הלבד: ״עם סיום הלימודים בבצלאל, קופל התקבל לעבודה במשרד הגרפיקה של שמואל גרונדמן. שם בסטודיו הוא נחשף לראשונה ללבד. הם עשו שימוש בבד הזה לצורך קישוט פאנלים, מדפים ושולחנות לתערוכות שאותן הם עיצבו. החומר הזה מאוד מצא חן בעיניו, הוא לקח הביתה את השאריות של הבד, ובבית שיחק איתן וניסה ליצור בעזרתן. היות והוא היה גרפיקאי ואף עסק בציור, כל נושא האמנות לא היה זר לו.

״לאחר מספר ניסיונות יצירה בלבד, הראה קופל את התוצרים לידידתו הקרובה מעצבת הפנים אלופה עילם, שעבדה בזמנו אצל המעצבת והאדריכלית דורה גד. עילם העלתה את הרעיון שיראה את העבודות לרות דיין, וכך עשה. דיין התלהבה מהעבודות והציעה לעשות לו תערוכה, וכך נולדה תערוכת היחיד הראשונה שלו. קופל עבד על שטיחי הקיר בשעות הערב במשך שנה שלמה, בעוד שבבקרים המשיך לעבוד כגרפיקאי אצל גרונדמן״.

גורבין גם נזכרת בהצלחתה של התערוכה: ״לאחר שנה של עבודה של השטיחים נפתחה התערוכה בגלריה משכית 6 בבית אל־על ברחוב בן־יהודה בתל אביב. הוצגו בה 12 שטיחי קיר גדולי ממדים עשויים לבד, וכבר בערב הפתיחה כל השטיחים נמכרו. באחד הימים ביקרה בתערוכה מאירה גרא, שהייתה מנהלת פעולות האמנות של קרן התרבות אמריקה־ישראל. גם היא התלהבה, ויזמה תערוכה נוספת באולם התערוכות של הקרן בניו יורק. התערוכה עוררה עניין רב, ובהמשך הוצגה גם במוזיאון היהודי של ניו יורק. משם היא נדדה למקומות נוספים בארצות הברית״.

ראיתי חכמה תחת השמש, 1979

ראיתי חכמה תחת השמש, 1979

משמיע שלום

משמיע שלום

עד באם אל ארץ נושבת, 1980

עד באם אל ארץ נושבת, 1980

יציץ ויפרח ישראל, 1986

יציץ ויפרח ישראל, 1986

גורבין מצביעה על החוט המקשר בין כל השטיחים: ״בכל אחד מהשטיחים של קופל תמיד ישנם שלושה מוטיבים מרכזיים: המוטיב הראשון זה הסיפור. זה יכול להיות סיפור תנ״כי או כל סיפור אחר. המוטיב השני זה האורנומנט, המוטיב הקישוטי. המוטיב השלישי שהופיע בכל אחד מהשטיחים הוא הכתב העברי. קופל תמיד נהג לשבץ בעבודה טקסט בשפה העברית. זה יכול היה להיות פסוק מהתנ״ך, שם של אחד המזלות וכו׳״.

לדבריה של גורבין, אפשר לחלק את השטיחים לשני סוגים: סוג ראשון הם שטיחים מוזמנים מראש על ידי לקוחות שבעבורם יצר גורבין את השטיח במיוחד ובעותק בודד. סוג שני הם שטיחים שהוא יצר ביוזמתו שלו, והועמדו למכירה לכל המעוניין. באשר למספר העותקים של הסוג השני היא מספרת שחלק מהדוגמאות נוצרו בעותק אחד וחלק אחר במספר עותקים. ״מדוגמאות שהיה להן ביקוש רב, קופל ייצר עד שישה עותקים, אך לא יותר מכך. העותקים לא היו ממוספרים, אך מי שרכש עותק עודכן על ידי קופל האם יש עותקים נוספים״.

לא רק למשוגעים לדבר

מי שבעיקר לקח על עצמו את פרויקט ההנצחה הדיגיטלי הוא בועז גורבין, בנו של קופל, שהיה בן 15 כשאביו מת. ״אני זוכר את אבא שלי עובד בסטודיו, שהיה ממוקם בבית שלנו בבית ינאי״, מספר הבן. ״אבא היה מאוד מרוכז בעבודה וגם עבד הרבה מאוד שעות״.

בועז מסביר איך אביו ביצע את השטיחים: ״אבא שלי תמיד היה מתחיל בסקיצה קטנה בעיפרון על נייר עבה, בגודל A5 או אפילו פחות. הוא היה לוקח את הנייר ומצייר את הסקיצה שהייתה לו בראש. הוא היה יכול לא לישון שבועיים שלמים מרוב מחשבות על הסקיצה, אבל ברגע שהייתה לו את הסקיצה בראש, היא הייתה מדוייקת וכללה את כל הפרטים. הכל היה מתחבר ברגע אחד, כולל כל הצורות וכל הצבעים.

״לאחר שהיה מסיים לצייר את הסקיצה בעיפרון הוא היה מקרין אותה בעזרת מקרן על הקיר, ומגדיל אותה. הוא היה מצמיד לקיר נייר פרגמנט שקוף ומעתיק על הנייר את הציור המוגדל. לאחר שסיים להעתיק הוא היה מניח את הנייר על השולחן, שם עליו את הלבד ומתחיל לגזור. הוא היה מצמיד את חלקי הלבד לנייר בעזרת סיכות ותופר. מתחת ללבד היה בד בסיס ומאחור הייתה בטנה״.

רות ונעמי, 1986

רות ונעמי, 1986

וגר זאב עם כבש

וגר זאב עם כבש

נח והמלאך, 1985

נח והמלאך, 1985

קופל גרובין, עקידת יצחק

עקידת יצחק

ולגבי האתר, מספר גורבין ש״במשך שנים רבות רצינו במשפחה, בעיקר אמא שלי, שתהיה הנצחה לאבי. כבר בשנת 1991, שנה לאחר מותו, אמי הוציאה לאור ספר בשם ׳קופל גורבין – האמן ויצירתו׳, שעסק באבי וביצירותיו. הרעיון להקים אתר אינטרנט עלה כבר לפני מספר שנים אך לאחרונה הוא הבשיל וכיום האתר החדש כבר באוויר״.

באתר התדמיתי אפשר למצוא ביוגרפיה מורחבת ולצד הטקסט הביוגרפי כולל האתר גם גלריית יצירות. היצירות המוצגות באתר הן אלה שנותרו בעיזבון של גורבין. בועז אסף את כל שטיחי הלבד שנשארו ברשות המשפחה, שמספרם בסביבות 30, ולקח אותם לסריקה איכותית.

בועז מדגיש כי להקמת האתר החדש היו שתי מטרות עיקריות: הראשונה הייתה להנציח את שמו של אביו ואת פועלו, והשניה הייתה להנגיש את האמנות שלו לקהל יותר רחב מזה שמכיר אותו כיום. את המטרה השניה החליטו בני המשפחה לעשות על ידי מכירה של כרזות שעליהן מודפסות סריקות של השטיחים.

״במשך תקופה ארוכה ביצעתי מחקר אודות השטיחים״, מספר גורבין. ״נפגשתי עם הרבה אנשים משדה האמנות, ביניהם חוקרים ואוצרים, והבנתי מהם שמה שהיה מאוד פופולרי בשנות ה־70 של המאה ה־20 – זאת אומרת שטיח לבד תלוי על הקיר, לא בהכרח פופולרי בימינו. זה לא משהו שמקובל היום, אלא רק למשוגעים לדבר״.

לאחר שהגיעו למסקנה שבעזרת שטיחי הלבד המקוריים אי אפשר יהיה להנגיש את יצירות האב, הוחלט במשפחת גורבין לעבור לפרינט. ״היה לי חשוב שהשטיחים יוצגו על גבי הכרזות ברמה הכי גבוהה שניתן, ושהפרינטים יכבדו את המקור״, הוא מסביר.

״לקחנו את העבודות לסריקה תלת־ממדית איכותית. הסורק נתן תוצאה מעולה, הפרטים והטקסטורה שצפים מהסריקה הזו הם מדהימים״. לאחר שדאג לסריקה, להתאמת צבעים ולהדפסה באיכות גבוהה, חיפש גורבים פלטפורמה למכירה הכרזות, ומצא אותה באתר Etsy.

גלריית העבודות שמופיעות באתר מחולקות לשלושה חלקים, על פי נושאים: סיפורי התנ״ך, המזלות והעבודות הדקורטיביות. ״סיפורי התנ״ך זו הקטגוריה שבזכותה אבי התפרסם״, מדגיש בועז. ״הוא לא הגיע ממשפחה דתית, אבל כן ממשפחה מסורתית. כאן בישראל הוא חי אורח חיים חילוני. אבל הוא פשוט אהב מאוד את סיפורי התנ״ך, ולכן אלה הופיעו בצורה משמעותית בעבודותיו״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. בועז גורבין

    רני יקר, תודה רבה על הכתבה המקצועית, המקיפה והרגישה. שנה טובה וחג שמח.

  2. דוד נופר

    אמן בעל דמיון ויצירתיות מרשימים. נזדמן לי לשלבו במספר מבני ציבור ונתרשמתי ביותר מיכולותיו ועוצמותיו. שילובי הצבעים שהשלימו את הצורניות הייחודית – העבירה אותו מ״תמונה״ בחלל- למירקם,לתחביר, למעטפת ולהקשר.
    חיוכו ונעימות הליכותיו ,ענוונותו- כה שונה ממיקומו בפסגתו המקצועית…
    תמיד הזכרתיו -ולא רק בשל תכונותיו אלו החשובות- אלא התבטאותו האחרת ״המקצועית״…

  3. משה גנוז

    זכיתי להכיר את בועז- בנו של קופל, ועכשיו זכיתי לקרוא את סיפור חייו וגבורתו של קופל – אביו של בועז.
    התמונות של יצירות האומנות של קופל מוכיחות שהוא היה אומן ייחודי ויוצר חכם לב.
    תודה על כתבה מעניינת ומרתקת על שורד שואה ששייך לדור שהקים את המדינה.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden