מהאוברול של עדן בן זקן לשמלת הברבור של ביורק

בשנת 2013 עלתה זמרת צעירה בשם עדן בן זקן לאודישן טלוויזיוני באוברול מנומר שרכשה ב־30 שקלים בלבד. 12 שנים קודם, הדהימה הזמרת האיסלנדית ביורק את העולם על השטיח האדום בטקס האוסקר בשמלת ברבור אייקונית שנכרכה סביב צווארה, במסגרת הופעה שכללה גם ״הטלת״ ביצים לאורך השטיח. ובשנת 1998, לאחר זכייתה באירוויזיון, חזרה דנה אינטרנשיונל לבמה כשהיא לבושה בבגד של ז׳אן פול גוטייה, שבמרכזו ז׳קט נוצות תוכי מרהיב.

לכאורה, מדובר בשלושה קצוות מנוגדים של עולם האופנה: שוק מקומי, הוט קוטור פריזאי ואוונגרד פרובוקטיבי. אבל מתחת לתגי המחיר ולבדים מסתתר דחף קדום ומשותף: הרצון האנושי לשאול מהחיה את כוחה.

באוברול המנומר של בן זקן אפשר לראות מעין שריון של טורפת, דימוי של עוצמה חייתית ונוכחות בלתי מתנצלת. דנה אינטרנשיונל, עם נוצות התוכי הססגוניות, מזכירה את עולם החיזור בטבע, שבו צבע, גודל וקישוטים יכולים לשמש אותות חזותיים במשיכה ובתחרות בין פרטים; וביורק הפכה את גופה לדימוי של טבע, פריון והומור פרוע.

אלא שהאופנה לא המציאה את זה. מעצב האופנה הראשון היה ונשאר הטבע, או כמו שניסח זאת המעצב אלכסנדר מקווין – ״אין מעצב טוב יותר מהטבע״. מקווין מצא בעולם הטבע מקור בלתי נדלה של השראה – מציפורים, נוצות וכנפיים ועד חרקים, זוחלים וצורות גוף של בעלי חיים.

כשאנחנו לובשים בגד המזכיר בעל חיים או מחקה את מרקמו, אנחנו עוטים על עצמנו מעין עור שני – משהו מהאצילות של הברבור, מהמהירות של הצבי או מהעוצמה של הטורף

בעיצוביו הוא לא רק העתיק את הטבע, אלא השתמש בו כדי ליצור דמויות של נשים חזקות, מאיימות ולעיתים כמעט לא אנושיות. בראיון לגרדיאן בשנת 2005 הסביר: When you see a woman wearing McQueen, there׳s a certain hardness to the clothes that makes her look powerful. It kind of fends people off. הוא תיאר את בגדיו גם כשריון, לבוש שמעניק לאישה כוח, נוכחות והגנה.

רבים מהמבנים והתכונות של בעלי החיים הם תוצאה של תהליכים אבולוציוניים שנמשכו מיליוני שנים, ובהם ברירה טבעית ופעמים רבות גם ברירה מינית. צורה, טקסטורה וצבע ממלאים תפקידים שונים: מבידוד וויסות חום הגוף באמצעות פרווה או נוצות, דרך צבעי אזהרה בולטים המאותתים לטורפים להתרחק, וכלה בדפוסי הסוואה המפרקים את קווי המתאר של הגוף.

מדע הביומימיקרי (חיקוי הטבע לצורך יצירה) מבקש ללמוד מהפתרונות שהתפתחו בטבע ולתרגם אותם לחומרים, למוצרים ולטכנולוגיות. אבל ההשראה מהטבע לא נשארת רק במעבדה. היא מגיעה גם אל עולם העיצוב, שבו צורות, צבעים וטקסטורות מהחי הופכים לשפה אסתטית.

הרבה לפני המדענים ומעצבי העל, היצר לחקות את הטבע היה קשור פשוט להישרדות. בעוד בעלי החיים מתפתחים עם מגוון התאמות גופניות להגנה ולהתמודדות עם סביבתם, האדם נולד חשוף, ונאלץ ליצור לעצמו את ההגנה שהטבע לא העניק לו. בסיפור המקראי, רגע הגירוש מגן העדן מביא עימו את הבגד הראשון: ״וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר, וַיַּלְבִּשֵׁם״ (בראשית ג׳, כ״א).

בתחילה נועד הלבוש להגן על הגוף מתנאי הסביבה, אבל במהרה קיבל גם תפקידים של זהות, מעמד ועוצמה. בני האדם צדו והשתמשו בחלקים מגופם של בעלי החיים כדי ליצור בגדים וקישוטים מנוצות, פרווה, עורות, שיניים ועצמות, לעיתים במחיר של פגיעה קשה באוכלוסיות בעלי חיים ובמערכות אקולוגיות.

מאור צבר. צילומים: רן יחזקאל

ירון מינקובסקי

כיום, גובר החיפוש אחרי תחליפים סינתטיים וחומרים שאינם מן החי. אבל גם התחליפים האלה לא תמיד חפים מבעיות: תהליך הייצור שלהם עלול לצרוך משאבים, ליצור פסולת ולפגוע בסביבה. לכן, השאלה היא לא רק איך לחקות את הטבע, אלא איך לעשות זאת באחריות: ללמוד מהחי בלי לנצל אותו, ובלי להעביר את הנזק אל מקום אחר.

כשאנחנו לובשים בגד המזכיר בעל חיים או מחקה את מרקמו, אנחנו עוטים על עצמנו מעין עור שני – משהו מהאצילות של הברבור, מהמהירות של הצבי או מהעוצמה של הטורף.

תנועה במרחב שבו הזמן קופא

בימים אלה מוצגת במוזיאון האדם והחי ברמת גן התערוכה ״אופנה חיה״, שמכניסה תנועה למרחב שבו הזמן בדרך כלל קופא. 12 מעצבי ומעצבות אופנה ישראלים הוזמנו אל האוסף המדעי של המוזיאון, לא כדי להעתיק צבע או הדפס, אלא כדי לחקור את המנגנונים הביולוגיים העומדים מאחורי המראה.

כך, לדוגמה, יצרה קיי לונג פרשנות עכשווית לברבור הלבן, תוך שימוש בחומרים סינתטיים בלבד ובמסכה פיסולית, כדי לחקור אצילות, פאר וטקסיות מלכותית. לצד הדגם מושמעת בתערוכה היצירה ״הברבור״ (Le Cygne) מאת קאמי סן־סנס, מתוך ״קרנבל החיות״, שבה קו הצ׳לו הזורם מתאר בתנועה מוזיקלית את הברבור הגולש על פני המים. כך, אותו בעל חיים מקבל בתערוכה שתי פרשנויות שונות: האחת דרך חומר, צורה וגוף, והאחרת דרך צליל ותנועה.

אביעד אריק הרמן חקר את הציפור הנקראת ״אפודי סהרוני״ ותרגם את מנגנון החיזור שלה ואת הניגודיות של נוצותיה לבולרו פיסולי עשיר בטול רקום, המדמה פרישת כנפיים וזנב סביב הגוף. רביד הקן התבונן באוזניו הענקיות של שועל הפנק המדברי, המשמשות לוויסות חום בסביבת הסהרה החמה, ותרגם אותן לשרוולים נפחיים ודרמטיים בשמלה סרוגה מזהב מטאלי.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

בעבודות אלה, הפכו מנגנונים מהטבע לשפה של אופנה. הגנה הפכה לצללית, הסוואה הפכה לדוגמה וחיזור הפך לעיצוב. הטבע הופך לשפה.

מוזיאון האדם והחי הוא בראש ובראשונה מוזיאון טבע, ולכן הוא מרחב טבעי לחיבור בין זואולוגיה לעיצוב. התערוכה, שמוצגת במרכז החינוכי ובגלריות של המוזיאון, לוקחת את האוסף המדעי המוכר והופכת אותו ממוצגים קפואים בארונות התצוגה למקור השראה שנושם, נע וממשיך לספר את סיפורו של עולם החי.

אז בפעם הבאה שאתם פותחים את הארון בבוקר, התבוננו בבגד שבחרתם לא רק כפיסת בד. שאלו את עצמכם – איזה מנגנון מהטבע בחרתם לעטות על עצמכם היום? האם בחרתם בצבעי הסוואה כדי להיטמע בסביבה, או שאולי פרשתם נוצות ססגוניות כדי שכולם יביטו רק בכם?

*
אלכס קפלן הוא מנכ״ל מוזיאון האדם והחי ברמת גן, ואוצר שותף בתערוכה ״אופנה חיה״, לצד יואב מאיר וגילי סיוון כהן

אופנה חיה
אוצרים: יואב מאיר, גילי סיוון כהן ואלכס קפלן
מוזיאון האדם והחי, הפארק הלאומי רמת גן
נעילה: 30.10