כל מה שחשוב ויפה
Diversity United מראה הצבה. צילומים: Silke Briel
Diversity United, עבודות של פטריסיה קרסונהוט ואנדרס פטרסן. צילומי הצבה: סילקה בריאל

רוחות ההווה בשדה התעופה טמפלהוף: ״אירופה היא עבודה בתהליך״

תערוכת הענק Diversity United בברלין, מציגה את מצב הרוח העכשווי של אירופה דרך עיניהם ועבודותיהם של 90 אמנים מ־34 מדינות. ויקטור שמרלינג, ראש צוות האוצרים: האמנים והמקום הסימבולי משקפים את נקודות החוזק והקונפליקטים של אירופה כיום

״אירופה היא יבשת המושתתת על מגוון, הדמוקרטיה היא דרך ביטוי של מגוון, וביופי המוטמע בתוך המגוון אנו יכולים לזהות את כל מה שמשותף לנו ומאחד אותנו״.
אנדראס גורגן, ראש תחום התרבות במשרד החוץ הגרמני

אפשר לדמות את התערוכה Diversity United לסיור אמנותי בקו האופק של אירופה הנוכחית. קו אופק שמאפשר מעין מבט על, ממעוף הציפור – אסוציאציה הולמת, לאור העובדה שהתערוכה הוצגה בשניים מההאנגרים העצומים של שדה התעופה לשעבר טמפלהוף, בליבה של ברלין, עד לנעילתה בימים אלה. התערוכה היא גם מסע בין כוכבים בעולם האמנות בן זמננו, עם מקבץ מרהיב של אמנים שהתבלטו בביאנלות ותערוכות יוקרה בשנים האחרונות.

האתר עצמו מעורר סקרנות ומושך קהל – בזכות זכרונות העבר, ולעומתם הפתיחות הדמוקרטית שהוא מציע כיום, כפארק עירוני עצום, פתוח לקהל, השומר על כמה מסממני שדה התעופה. כאלה הם ההאנגרים שהתרוקנו ממטוסים, מסלולי המראה לשום מקום, בניין הטרמינל לשעבר, בעל נוכחות מרשימה ומטרידה, ותזכורת לאימת ההיסטוריה.

שדה התעופה הידוע לשמצה שופץ בשנים 1936-1939 בהוראת אדולף היטלר, במטרה להפוך ל״שדה התעופה הגדול ביותר בעולם״. במלחמת העולם השנייה הוא שימש בעיקר כבסיס תחזוקה לטייסות הקרב של חיל האוויר הנאצי. המבנה המרכזי גדול המידות נבנה בסגנון ארכיטקטוני ברוטליסטי ובתפיסה של ארכיטקטורת־כוח, במטרה להטיל על רואיו תחושה של עוצמה ואימה. הבחירה בו כרקע לתערוכה שעוסקת בשוויון, חירות הגירה וכבוד האדם היא פואטית.

שדה התעופה טמפלהוף, ברלין. צילום מל

שדה התעופה טמפלהוף, ברלין

אנרי סלה

אנרי סלה

תפקידה של אירופה בעולם

העבודות בתערוכה משקפות את השוני והחיוניות המופלאה של סצנת האמנות העכשווית באירופה. תמונת מצב של אירופה העכשווית – מפורטוגל ועד רוסיה, מנורבגיה ועד טורקיה, כולל נציגות ישראלית אחת של האמנית יעל ברתנא (החיה ועובדת בברלין).

בשעה שהעולם נאבק במגיפה שכפתה על מרבית המדינות הסתגרות והתבדלות, התערוכה מנהלת רב־שיח אמנותי פנים־יבשתי, ועוסקת בשאלות בוערות ובחששות מרכזיים המעסיקים אזרחים ברחבי היבשת והעולם: חרות וצנזורה, חשיבותה ושקיעתה של הדמוקרטיה, הגירה ואחריות, פחד מהעתיד, סולידריות ואנטגוניזם. אלה נושאים חשובים מאי פעם, בתקופה של אבדן אמון במנהיגים ובמערכות השלטון, ותחושת חוסר אונים עולמי.

כתערוכה קבוצתית מדובר על מגה־אירוע, המציג 90 אמנים, ותיקים ומבוססים כמו אולאפור אליאסון, מאוריציו קטלן, מונה חאטום ועוד רבים אחרים, ולצידם אמנים צעירים בתחילת דרכם – בעיקר כאלה שזכו לנוכחות בולטת בסצנת האמנות העולמית. אפשר לראות את התערוכה – בציר אחד של פרשנות – כבוחנת כיצד מגיבים אמנים מדורות ורקעים שונים לנושאים הדוחקים של היום, לעבר ולעתיד של אירופה. עבודות שמספקות את נקודת מבטם על נושאי כוח ושוויון, הגירה וטריטוריה, זהות פוליטית ואישית – ומתמודדות עם השאלה החוזרת ונשנית על תפקידה של אירופה בעולם.

האמנים המשתתפים חיים ופועלים (או נולדו) באוסטריה, אוקראינה, איטליה, איסלנד, אירלנד, אלבניה, אסטוניה, בולגריה, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, הונגריה, טורקיה, יוון, ישראל, לטביה, מולדובה, נורבגיה, סרביה, סלובקיה, ספרד, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ׳כיה, צרפת, קוסובו, קרואטיה, רומניה, רוסיה, שבדיה ושוויץ.

וולטר שמרלינג. צילום: דויד אוסרהופר

וולטר שמרלינג. צילום: דויד אוסרהופר

מראה הצבה, עבודות של אליציה קוודה וארווין וורם

מראה הצבה, עבודות של אליציה קוודה וארווין וורם

גילברט וג'ורג'

גילברט וג׳ורג׳

״את התערוכה אפשר להבין כפרשנות על ההווה, דרך לשאול שאלות על הרצוי לעומת המצוי, במצב הדברים הנוכחי, בנוגע לכבוד האדם וחרותו. התערוכה מפתיעה בעוצמת החזון והפואטיקה של העבודות, וממחישה את הפנים הרבות והיצירתיות של אירופה על כל גווניה״, אומר יו״ר הקרן לאמנות ותרבות של העיר בון, וולטר שמרלינג, נציג צוות האוצרים.

איך נולד הרעיון ואיך יוצאים לממש פרויקט בסדר גודל כזה?

״הרעיון לתערוכה עלה בטיסה חזרה מהתערוכה Germany 8, התצוגה הנרחבת ביותר של אמנות גרמנית עכשווית שנערכה עד כה בסין. היא התקיימה בשמונה מוקדים שונים בבייג׳ינג בשנת 2017. בשיחה שהתעוררה אחריה, עלו תהיות לגבי ׳הדימוי העצמי התרבותי של אירופה׳, ומה התרומה שאמנות יכולה לתרום לדיאלוג חברתי. זה הוליד את הרעיון ליצור תמונה של הפנים האמנותיות של אירופה, בתערוכה פאן־אירופית.

״דיאלוג בין־תרבותי הוא מהותי. אנו לא מציגים אמנות לאומית, אלא מצב רוח אמנותי המתפתח לפי חלוקה לתשעה פרקים, המשתרעים על פני שטח המבנה פתוח: חלומות ודמוקרטיה; משבר והתנגדות; זיכרון וקונפליקט; דיאלוגים ויומנים; כוח ושוויון; פעולה והפשטה; נופים ונופי מחשבה; גבולות וגבולות; עתיד והארה.

Diversity United היא תמונת־מצב אמנותית של ההווה האירופאי. התערוכה פונה לערכים המכוננים את יחסה של אירופה לחיים, כמו חופש, סובלנות או הזכות לאינדיבידואליות. יחד עם זאת, עבודות האמנים מבהירות עד כמה ערכים אלה מאויימים ושבירים ועד כמה אנו נקראים לעמוד על המשמר

״האמנים, שמגיעים מ־34 מדינות, משקפים את נקודות החוזק והקונפליקטים של אירופה בעידן הגלובליזציה ובעולם המורכב ביותר שלנו. הבחירות שעשינו כאוצרים מתייחסות ברצינות רבה לנושא של מגוון, אך כמובן שבחירה תמיד נשארת סלקטיבית ואישית. אוצרים שונים עשויים לעשות בחירות שונות, וזו אחת הדרכים להשגת מגוון. לא רצינו לעבוד עם רשימה מוכתבת, אלא לבטא יחסי גומלין של עמדות״.

ואז הגיעה מגיפה עולמית

התערוכה נולדה כיוזמה של הקרן לאמנות ותרבות של העיר בון, והתפתחה לכדי פרויקט עצום, שלהקמתו חברו עשרה אוצרים מגרמניה, פינלנד, צרפת, בריטניה, אוסטריה ורוסיה. היא הייתה מתוכננת לשנה שעברה, ונפתחה ביוני השנה, בנסיבות מגפת הקורונה. עם סגירתה בימים אלה בברלין, היא תנדוד למוסקבה ולאחר מכן לפריז.

כשהתחלתם לעבוד על התערוכה, קצת לפני מגיפת הקורונה, מה היו השאלות והחיפוש האוצרותי? וכיצד המגפה העולמית השפיעה עליהם בהמשך?

״איסוף היצירות האמנות כמעט הסתיים כשהמגיפה השתלטה על חיינו. כמו כולם, הרגשנו שהעולם השתנה מאז הרעיון ההתחלתי, ואיפשרנו לכל האמנים לחשוב מחדש על חלקם. כמה מהם החליטו ליצור עבודות חדשות, המתמודדות ישירות עם המשבר החדש הזה, כדוגמת עבודתה של יעל ברתנא, שבמקור הזמנו ממנה עבודה אחרת״.

יעל ברתנא. צילום: גונתר לבקובסקי

יעל ברתנא. צילום: גונתר לבקובסקי

מונה חאטום. צילום: Silke Briel, Diversity United

מונה חאטום, Remains to be Seen. צילום: Silke Briel, Diversity United

פרננדו סנצ'ז קסטילו. צילום מל (יובל סער)

פרננדו סנצ׳ז קסטילו

אולאפור אליאסון, מסדרון צהוב

birds

ברתנא יצרה במיוחד לתערוכה שלט־ניאון, בסגנון המזוהה עימה לאורך השנים – עבודה שניתן לקראה כהצהרה או כזעקת שבר. המילה משבר מאוייתת בשלל שגיאות־כתיב מכוונות, במשחק מילים ומשמעויות חבויות בין שברי המילה. "משבר־משבר־משבר" – שכל אחד מהם בנוי מאותיות שונות ונושא מטענים אחרים, וביניהם מתחבאת הזעקה והבכי (CRY), האיום והשיטה.

עבודתה של מונה חאטום, אמנית פלסטינית החיה ופועלת בלונדון, מעלה שאלות על איזון, תלות הדדית, גיוון ואחידות. העבודה שרידים חשופים (ובאנגלית Remains to be Seen – משחק מילים על העתיד הבלתי נודע), נוצרה במקור עוד טרם הברקזיט. חאטום יוצרת מבנה גאומטרי בפלדה, לבנים ובטון, הנראים כמו מפץ שעצר מלכת – לא ברור אם ימשיך או ייפול. השבריריות בשיווי המשקל חושפת את הפער העצום בין השאיפות למציאות של ״תרבות הכנסת האורחים״ באירופה.

״בסופו של יום Diversity United היא תמונת־מצב אמנותית של ההווה האירופאי. התערוכה פונה לערכים המכוננים את יחסה של אירופה לחיים – ערכים כמו חופש, סובלנות או הזכות לאינדיבידואליות. יחד עם זאת, עבודות האמנים מבהירות עד כמה ערכים אלה מאויימים ושבירים ועד כמה אנו נקראים לעמוד על המשמר. דיאלוג כמו זה שמנהלים האמנים, יכול לתת מענה לאי־ודאות חברתית ולחוסר קול פוליטי״.

כבר על סף התערוכה, באזור ביקורת הכרטיסים – לא ממש בחוץ אך עדיין לא בתוכה – המבקרים ניצבים בתוך עבודה של אולאפור אליאסון. תוכל להסביר את ההחלטה האוצרותית המעניינת?

״אולאפור אליאסון ביקש מקום שיתאים להצגת ׳המסדרון הצהוב׳ שלו, ורצוי אזור מעבר. הצבת היצירה הזו ממש בכניסה לתערוכה הייתה בחירה לא רק הגיונית אלא ממש מושלמת: האור המונוכרומטי מציף את החלל בצבע צהוב ובהשפעתו רואים רק גוונים של אפור. כשהכול שטוף באותו צבע, כל הגיוון הולך לאיבוד. מערכת היחסים עם הסביבה מנוטרלת. אפשר לומר שהאמנים קוראים לנו לצאת למסע בקרקע בתולית, להיפטר מן המטען שהבאנו ולבסוף לפקוח את עינינו לעולם הסובב אותנו״.

כשמהרהרים על השם של התערוכה Diversity United – למה הכוונה במילה ״איחוד״? אתה רואה את הגיוון ככוח מאחד?

״אירופה אף פעם אינה רק הווה. אירופה היא עבודה בתהליך, כפי שז׳אן מונה, אחד האבות המייסדים של אירופה, היטיב לנסח. תפיסה זו נשארה אקטואלית עד היום: אירופה היא פרויקט, וככזה היא עדיין בעיצומה של הדרך והאמנים ממלאים תפקיד משמעותי בפרויקט המתמשך. ללא הפרעה של מחסומים גיאוגרפיים, לשוניים או אסתטיים, הם משקפים את המצב וההתפתחות על כל ההבטים של החברות האירופאיות, בעבר ובהווה.

״אמנים יכולים לבנות גשרים מעל לפערים שנוצרים ממתיחות פוליטית. זהו הכוח המניע שמאחורי התערוכה. אמנות היא מעצם הגדרתה ללא גבולות, ועל כן מאפשרת לנו לחשוב מחדש על גבולות באופן חופשי״.

אנסלם קיפר. צילום: יובל קידר

אנסלם קיפר. צילום: יובל קידר

איליה ואמיליה קבקוב

בעבודת הזוג הרוסי איליה ואמיליה קבקוב ״החתירה האחרונה או אנדרטה לאדם האחרון״, שייט בודד חותר במאמץ רב בים שיש. העבודה – ששמה קשה לתרגום ונושא במכוון ריבוי משמעויות – היא מטאפורה למצב אירופה והעולם: מגיפה, תסיסה פוליטית, משבר פליטים ובריחה. ההבטחה לחיים חדשים היא אשליה מסוכנת, אבל עדיין לא שקעה. הספינה האירופית הזו, הנושאת מטען יקר של תרבות, נאבקת לשרוד והיא עדיין מחוז חפץ למי שבא מבחוץ. עבורנו, השגיאה בעברית בטעות (או שלא) שכתובה במהופך, מוסיפה ניחוח של כתב צופן וזרות.

אתה חושב שמי שייכנס לתערוכה מבלי לדעת את הסיפור שמאחוריה, יזהה בה את אירופה העכשווית?

״אני בטוח שהם יזהו את אירופה בהרבה יצירות אמנות, במיוחד בנושאים העוסקים בדמוקרטיה, שינויי אקלים, הגירה או נושאים פוליטיים. התערוכה כמכלול בנויה על רעיונות משולבים, שבאים לידי ביטוי בכותרות החלקים השונים כמו ׳דיאלוגים ויומנים׳, ׳זיכרון וקונפליקט׳, ׳נופים ומחשבות׳. קטגוריות המייצרות דיאלוגים אומנותיים אסוציאטיביים.

״גם ההבט הצורני של התצוגה מתייחס למאפיינים ולמוזרויות של כל הנופים האירופיים השונים – גיאוגרפית, מנטלית ואינטלקטואלית. שוב ושוב עולות שאלות לגבי האחריות באירופה והאחריות על אירופה בנושאי דמוקרטיה וצנזורה, זהות אינדיבידואלית ופוליטית, נאמנות טריטוריאלית ומשמעות הגבולות, תלות כלכלית, פער חברתי וסכסוכים דתיים, סביבה ואקולוגיה, הגירה ואלימות״.

עד כמה הבחירה בשדה התעופה טמפלהוף במרכז ברלין, על כל הסימבוליות שהמקום מייצג, השפיעה על התהליך?

״נמל התעופה טמפלהוף הוא אחד המונומנטים האדריכליים הגדולים באירופה וחלל סמלי המאיר את ההיסטוריה הקשה של גרמניה. בהאנגרים 2 ו־3 ההיסטוריים יש כ־8,000 מ״ר שהפכו לחלל תצוגה זמני, במיוחד עבור התערוכה.

״העיצוב וההצבה תוכננו במיוחד כך שיעשירו את האינטראקציה בין האמנות לבניין ההיסטורי. החלל התמלא על ידי אמנים שמטפחים דיאלוג, מעבר לנסיבות קשות מבחינה פוליטית, במקום שנכנס להיסטוריה כסמל לחירות – דרך הגשר האווירי לברלין לאחר המלחמה״.

התערוכה שתינעל ב־10.10 תנדוד לאתרים אחרים באירופה – תחילה למוסקבה ואחר כך לפריז – שלוש המדינות שפרשו חסות על התערוכה.

מה דעתך על הצגת התערוכה בישראל? גם אצלנו יש מגוון.

״ישראל עשויה להיות מקום מעניין מאוד לתערוכה״.


Diversity United
נעילה:10.10
גלריה טרטיאקוב, מוסקבה, 11.11.21-21.2.22

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden