שקט בעיניים ואזכורים מעודנים לעבר: הדירה שתכנן כפיר גלאטיה־אזולאי בדרום ת״א

למראה חזותו של הבניין הישן השוכן בדרום תל אביב, הכניסה לדירה שמעוצבת לעילא עד אחרון פרטיה בקומה השלישית, היא בבחינת הפתעה של ממש, שלא לומר דיסוננס. בוודאי לא כזו שמצופה למצוא בבניין הלא מתוחזק שנבנה בשנת 1938 וחושף מאפיינים מובהקים של הסגנון הבינלאומי (אך אינו מוכרז לשימור).

״מדובר בדירה קטנה ששטחה 55 מ״ר ושבמקור היו בה שני חדרים״, אומר האדריכל כפיר גלאטיה־אזולאי. ״היא נרכשה על ידי בחור תל אביבי שלא הציב דרישות עיצוב מיוחדות מעבר לנוחות. כל מבוקשו היה דירה פונקציונלית ונעימה שתתאים לו ותשמש אותו נכונה״.

גלאטיה־אזולאי, בעליו של סטודיו K.O.T ARCHITECTS שהיה אמון על תכנונה של הדירה (יחד עם המעצבת הדר שר ממשרדו), הזדהה עם מה שהוגדר לו: ״הנוחות מדברת אלי. התפיסה שלי ככלל מאמינה באמירות ברורות; בחללים קריאים, מנומקים, ונכונים למקומם, ללא אלמנטים גחמניים או מתוחכמים מידי שלא מוסיפים לכך, והם גם לאו דווקא הדרך לייצר עניין עיצובי״. 

על בסיס זה, הרעיון שהגה בעבור הדירה הקטנה שמתארה צר וארוך, גובש, לדבריו ״בקונטקסט של ׳מכונת מגורים׳, שמתאים גם לבקשת הדייר וגם לתקופה שבה נבנה הבניין. מעבר לכך, שטח קטן תמיד מאתגר, וגם כאן המטרה הייתה לנצל אותו מיטבית ולייצר חלל שעובד ועונה על צרכי בעליו ואורח חייו בצורה הטובה ביותר״.

גרז׳ – נס קפה 

בשלב הראשון של השיפוץ הוסרו מהדירה כל מחיצות הפנים המקוריות, והיא נותרה כמרחב ״לופטי״ שתכנונו פותח על ידי כסכמה המדמה תסריט ומתאימה לעיסוקו של בעליה בבימוי. הסכמה מבוססת על שתי יחידות ארון ייעודיות החוברות וממשיכות זו את זו: יחידה קטנה מול דלת הכניסה, שהינה יחידת שירות המכילה פונקציות רטובות וגרדרובה לתליית מעילים; ויחידה נוספת, שהיא הגדולה והמרכזית, שנמשכת לכל אורכו של החלל, מכילה פונקציות ביתיות נדרשות ״ותופרת״ אותו, תוך שהיא מגדירה את מהלך התנועה בו ואת אזוריו השונים. 

היחידה הקטנה עוצבה בחיפוי פורניר שחור המבדל אותה ויזואלית מהיחידה הגדולה שחופתה בפורמייקה ננו בגון ״גרז׳ (הלחם של גריי ובז׳) – נס קפה״, וכך הכניסה לדירה שלאחר השיפוץ עוברת דרך מעין מבואה קטנה שיוצרות היחידות ושממנה נחשף חלל הזורם ״מקצה לקצה״, כרצף המשכי נטול מחיצות הפרדה; מהמרפסת החזיתית ועד חדר שינה.

״היעדר קירות חלוקה וקביעת הפונקציות בתוך היחידה הגדולה הופכות את החלל לגמיש, לכזה שיודע להשתנות בהתאם לצרכי הפעילות. במקביל, במיקומים שבהם מתבקשת לעתים הפרדה כמו בחדר השינה, היחידה מספקת גם אותה״, מסביר גלאטיה־אזולאי, ומוסיף שלקונספט היחידות סייעה העובדה שהקירות בדירה הישנה היו קירות נושאים בלבד, ללא אילוצים של עמודים תומכים, וכל התשתיות החדשות ששולבו במסגרת תהליך השיפוץ הוטמעו בהם אחרי שעובו לצורך זה. 

הפונקציות שמכילה היחידה הגדולה כוללות ויטרינה לתצוגת דברי נוי, אוספים, ופריטים בעלי ערך רגשי כמו פרסים שבהם זכה בעל הבית על עשייתו המקצועית, אזור/דלפק עבודה, אזור מטבח ובכלל זה חלל ייעודי למקרר, מחיצה נגררת שנשלפת בעת הצורך לצורך סגירת חדר השינה, ארון בגדים, ואפילו ״בוידעם״.

כפיר גלטיה אזולאי. צילום: בני פלד

תכנונה חושב בקפידה כך שכל המשולב בתוכה יגיב לפונקציה שמולו ויתפקד ביעילות מיטבית. כך לדוגמה, באזור המטבח שולבה טלוויזיה הנשלפת מתוך משטח השיש, כשהיא נצפית מהסלון שמולו ומייתרת צורך לשלב בעבורה אלמנט נוסף. 

במישור המבני המהלכים שביצע גלאטיה היו מעטים וכללו ״נגיסה״ משטחו של החלל הפתוח לצורך בניית חדר רחצה סמוך לחדר השינה, וכן שינויים במרפסות ובפתחים. במרפסת החזיתית (המערבית) שביציאה מהסלון, הורחב הפתח הקיים לכדי מפתח רחב שבו הותקנה ויטרינה עם שלוש כנפיים, שבמצב של פתיחה מאפשרת לאחד את שני המרחבים לחלל אחד. מרפסת נוספת, שהייתה מקורה עם גגון פח בצדה המזרחי של הדירה, סופחה לחדר השינה, כשהיא מרחיבה את שטחו ומשמשת בו כאזור הלבשה נוח. 

בין מה שהיה לבין כאן ועכשיו

פלטת החומרים והצבעים שנבחרה לעיצוב החלל מגבה את הרעיון התכנוני בתמצות חומרי ובמופע מונוכרומטי ובהיר בעיקרו, שנשען על גווני אפור, שחור ולבן. ״הכוונה הייתה שהכול יתכתב עם הכול. לייצר שקט בעיניים ועניין נעים המכיל אזכורים מעודנים לעבר״.

הריצוף בוצע בפלנקים גדולים של טרצו, המגלמים זיקה לסגנון הבינלאומי שרווח בשנים שבהן נבנה הבניין, וגונם האפרפר־לבן בהיר חושף את האגרגטים של החומר ומעניק תחושה של אבן טבעית. המרפסת שביציאה מהחלל רוצפה באריחי טרצו בגון טרקוטה, וכל חזותה, על העציצים שבה והמרקיזה בדיגום פסים שהותקנה בה, מהדהדת את המרפסות של פעם. 

התאורה בחלל מלווה את היחידה ממעל ומדגישה את הציר האורכי של הדירה. היא מושתתת על גופים אדריכליים כפסי תאורה עם ספוטים שהוטמעו בתוך הנמכת גבס, להוציא שני גופים דקורטיביים קבועי קיר משני צדי ספת הסלון וגוף תלוי מעל שולחן פינת האוכל. 

התקרה שתוכננה כמנותקת נוסכת ממד אוורירי, ומהמרווח שנוצר כך בינה לבין הקירות משתלשלים וילונות לבנים מעודנים. מרבית הקירות חופו בטיח לבן, ואלה המצויים לצד הווילונות נצבעו בגון נס קפה בהיר, כנגיעת צבע שונה שמבדלת אותם ביחס לוילונות ואף חוברת לגון החזיתות שמולו. לחיפוי הקיר באזור המטבח משמשים אריחים לבנים מלבניים, הנקראים כסוג של פרשנות עכשווית לאריחים הלבנים הגנריים שזכורים מדירות ותיקות, ומדף עליון שעליו מוצבים פריטי נוי מובחרים משלים מופע מוקפד, מסוגנן בפשטותו הטובה. 

חדר הרחצה הוא החדר הסגור היחיד בדירה, ובנוכחותו בתוך וכחלק מהמרחב הפתוח, דלת הכניסה אליו היא מחיצת זכוכית גלית; שקופה במידה שמשמרת את ממד הפתיחות והמראה האוורירי, ובה בעת מבטיחה הצנעה מתבקשת. לריצוף וחיפוי חללו נבחרו אריחי גרניט פורצלן – במרקם חלק בריצוף ומחוספס בחיפוי הקירות – המקנים מראה שלם ותחושת מרחב, שאותה מעצימים אביזרים סניטריים מרחפים ומחיצת זכוכית באזור המקלחון.

 פריטי הריהוט והנוי בדירה הקטנה־גדולה שולבו במינון מדויק וחף מעומס. מרביתם עוצבו על ידי גלאטיה־אוזלאי בתפירה אישית ובאותה שפה ברורה המאפיינת את החלל כולו, נצמדים לצבעוניות שבו ומשמרים את מופעו השקט־מעודן.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

לדוגמה, ספה בקווים קלאסיים שניצבת על רגלי ברזל דקות, שולחן קפה שמתקבל משני שולחנות שהאחד מהם ״רוכב״ על השני ועיצובם משלב רגלי ברזל ומשטחי עץ שחורים אובליים משהו, כורסת עץ קלילה עם קליעה וינאית, שולחן אוכל עגול לו צוותו כיסאות שחורים בעיצוב פיסולי־אוורירי, ושטיח בדיגום גיאומטרי.

לחדר השינה תכנן גלאטיה־אזולאי יחידות נגרות מפורניר שחור, כמו יחידת מדפים/ספריה ויחידת מגירות באזור ההלבשה, ולצדם בולטת בחללו נוכחותם הנוסטלגית של סקרטר עתיק עם כיסא תואם, שהדייר קיבל בירושה מסבתו. ״זהו בדיוק הסיפור״: מסכם גלאטיה־אזולאי: ״שפת העיצוב היא אמנם מה שאפשר לכנות עכשווית, אך היא נהגתה וצמחה מתוך רפרור לסגנון הבינלאומי. החיבור הזה, בין מה שהיה לבין כאן ועכשיו נושא איתו רובד תוכני שנכון למקומו, ולצד המענה שהוא מספק לפרוגרמה הוא מה שאליו כיוונתי״.