כל מה שחשוב ויפה
גפן רוזן מירון, MŌY. צילומים: בן יצחקי
גפן רוזן מירון, MŌY. צילומים: בן יצחקי

MŌY כיף: גפן רוזן מירון למדה ליהנות מלעשות רק דבר אחד בכל פעם

אחרי קריירה עניפה בקסטרו, שכללה שימוש בילדי המעצבים של הסטודיו (״גם לנו מגיע״) כדי לשכנע את הנהלת החברה להקים מחלקת ילדים, גפן רוזן מירון יצאה לדרך עצמאית והקימה את MŌY, מותג בגדי תינוקות ״שכיף לקנות לעצמך ולקבל מתנה״

עמית: הי גפן. בוקר טוב. מה נשמע? יום חמישי. את אוהבת?

גפן: הכל טוב. אוהבת את כל השבוע מלבד ראשון.

עמית: חחח. מה שאומרים שביזות ראשון. את מאלו? בשבת בערב במועקה?

גפן: לא להגזים🤪, אבל יותר קשה לי 

עמית: מבינה לגמרי לליבך. אני מאמינה שאם את אוהבת את מה שאת עושה, אז הכל הרבה יותר קל ופשוט

גפן: לגמרי. אני מאוד אוהבת

עמית: אז ספרי מה על שולחנך? מה ומי הוא MŌY, הבייבי החדש שלך? 

גפן: מוי הוא מותג לבגדי תינוקות מלידה עד מידה 4, מעוצב פרקטי ואורגני. התחלתי בשם אחר וכבר ייצרנו תוויות וחומרים, אבל אז הסתבר שהשם רשום ברשם החברות והעדפנו להחליף. השם בנוי מהאותיות הראשונות של שמות הילדים שלנו: maya oren yotam

עמית: מקסים! וגם מוי כיף 😆. אבל ספרי איך הגעת עד הלום? מה הרקע שלך?

גפן: כבר כשהייתי ילדה קטנה ידעתי שאני רוצה להיות מעצבת אופנה; כמו הרבה אחרות, אבל כנראה שקצת יותר. לבת מצווה ביקשתי כמתנה מכונת תפירה, קנו לי וישר התחלתי לתפור. כשהייתי בחטיבה, ההורים שלי הציעו לי לעבור לתיכון המקצועי ויצו צרפת ללמוד אופנה. זה היה מאוד יוצא דופן כי זה פחות ״נחשב״ מבחינה לימודית, אבל ישר הסכמתי.

אני חושבת שזאת היתה חוויה מיוחדת בשבילי כי זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי מעולה במסגרת בית הספר. הדבר היחיד שבדקתי כבר אז לפני המעבר היו תנאי הקבלה לשנקר, כי ידעתי שלשם אני רוצה להגיע. עוד במדי הצבא הגעתי למבחנים בשנקר והתקבלתי

עמית: מה שנקרא ״אחת עם משנה סדורה״. באיזו שנה זה היה? ומה היה פרויקט הגמר שלך?

גפן: בול! התחלתי ב־1996 וסיימתי ב־2000. פרויקט הגמר שלי היה ״דרומית לאירופה״: הנחתה אותי צפרה פרלמוטר, ובחרתי לשלב בין העולם האתני, שאני אוהבת מאוד, לעולם עכשווי יותר

עמית: נהנית בשנקר? 

גפן: בשנקר היה מהכל. מהעשייה מאוד נהניתי. הייתי סטודנטית מצטיינת וחרוצה. סיימתי את כל שנות הלימודים בהצטיינות. זה בעיקר נראה לי קסם שלומדים רק מקצועות שווים, נהניתי אפילו ממקצועות שכל הסטודנטים שנאו. החיבור לאופנה בלט אצלי במיוחד. בחטיבה הייתי תלמידה בינונית ובתיכון טובה אבל ממש לא מצויינת. אני צריכה חיבור רגשי בשביל לעוף. ואני צריכה להאמין בדרך

עמית: זה מרגש. תקופת לימודים של משהו שאתה אוהב וצמא ללמוד אותו – זו תקופת חיים מכוננת

גפן: נכון. אבל האמת שנהניתי עוד יותר בעבודה אחרי

עמית: ידעת או חשבת שאת בכיוון של בגדי ילדים?

גפן: ממש לא, זה נראה לי תחום פחות נחשק. כשסיימתי את הלימודים זרמתי עם אדם מירון – מי שהיום הוא בעלי. יצאנו לנסיעה ארוכה למזרח ואין כמו המזרח כהפסקה בחיים כמו גם הזדמנות לעשות סדר בעניינים.

טיילנו יחד בערך חצי שנה והטיול שעשינו היתה חוויה משנת חיים. כשחזרנו רציתי לעבוד בקסטרו, אבל לא התקבלתי. הסטודיו היה מלא. המשכתי לחפש כמו כולם ומאחר שקסטרו לא התממש חיפשתי מקום נעים. התמזל מזלי והתחלתי לעבוד בסריגמיש בגדי ילדים

עמית: ככה התחילה קריירת בגדי הילדים?

גפן: כן. סריגמיש נוהלה על ידי אנשים מקסימים, ואז יום אחד אחרי חצי שנה שאני בסריגמיש, התקשרה אלי אתי רוטר מקסטרו והציע לי עבודה

עמית: מטלטל…

גפן: זה לא הצליח לטלטל אותי. היחסים בסריגמיש היו כל כך טובים, וישר שיתפתי אותם בהצעה שקיבלתי. הם עודדו אותי לעבור לקסטרו. אמרו לי שזו הזדמנות מעולה בשבילי. זאת היתה נדיבות יוצאת דופן ואני אסירת תודה עליה.

בקסטרו בהתחלה, לא היה לי ממש תפקיד בסטודיו. שוייכתי למחלקת יצוא והייתי אחראית על הצגת קולקציות לקניינים בגרמניה. באותה תקופה קסטרו מכרה להם זכויות על עיצובי דגמים מהסטודיו. זה לא מה שחלמתי, אבל מצאתי דרך ליהנות גם מהמקום הזה. אמנם לא עיצבתי את הדגמים, אבל הייתי צריכה להתאים בין הקולקציות ולהיות קשובה לצרכים שלהם. הרכבתי קולקציות – זאת היתה יותר עבודת סטיילינג ושיווק

עמית: וכמה זמן היית בתפקיד הזה? ואיך התפתח מכאן?

גפן: בהמשך החלפתי מעצבת שיצאה לחופשת לידה ומאז נשארתי בסטודיו במחלקת נשים עד הקמת רשת הילדים. במחלקת נשים מילאתי תפקידים שונים, עם סגנונות מגוונים. בהתחלה עבדתי רק בשוק המקומי, שזו היתה חוויה מטורפת עבורי ובהמשך גם מול ספקים בחו״ל. 

עמית: אין ספק שקסטרו זה בית ספר מקצועי, לא אגזים אם אגיד לחיים?

גפן: קסטרו זה הרבה יותר מבית ספר עבורי, קסטרו היה בית. ארבע שנים לפני ההקמה של קסטרו קידס, הצעתי שנפתח רשת ילדים. אחר כך ביקשתי, ואז התחננתי, בסוף הפעלתי קמפיין פנימי

עמית: מה זאת אומרת קמפיין פנימי? את מי רתמת לעניין?

גפן: זה היה בדיוק בזמן של המהפכה החברתית ובמקביל צילמתי את ילדי המעצבים בסטודיו מחזיקים שלטים שאמרו ״גם לנו מגיע״, ״זה לא פייר״ וכו׳. העליתי לישיבת הנהלה פוסטר של זה, ובאותו היום נולדה לגבי ואתי רוטר הנכדה הראשונה, וזה היה כנראה תזמון מושלם. כל הסקרים הראו שזה כישלון כלכלי. ההנהלה ברובה התנגדה. והיה רק גבי רוטר אחד שאמר הולכים על זה

עמית: זה סיפור מהמם. איש של חזון ״ה״גבי רוטר הזה

גפן: הכי. תוך שנה זה קרה

גפן רוזן מירון. צילום: מאיה מירון

גפן רוזן מירון. צילום: מאיה מירון

birds

עמית: ומה התפקיד שלך בשלב הראשון ובהמשך?

גפן: אני הרגשתי שהכל. הכל עניין אותי ונדחפתי להכל. מה עשיתי שם? ברור שעיצוב כל קולקציית הילדים. עבדה איתי עוד מעצבת לבגדי התינוקות. אני עיצבתי לילדים והמעצבת השנייה לתינוקות. אבל הייתי מעורבת בכל התחומים שקשורים להקמת הרשת. הרגשתי בחלום

עמית: מאמינה לך. היו לך כבר ילדים אז?

גפן: היו לי שתי בנות וחלמתי על ילד שלישי. עברתי לא מעט הפלות ועדיין רציתי את השלישי. במקביל להקמת הרשת עברתי טיפולי IVF ועם השקת הרשת, נכנסתי להריון שלא במסגרת הטיפולים. מה שנקרא הילד השלישי שלי נולד עם הרשת קסטרו קידס

עמית: אז כמה שנים היית בקסטרו קידס? כמה קולקציות ״עברת״ שם?

גפן: עבדתי שני עשורים בקסטרו ומתוכם שבע שנים בילדים 

עמית: איך ומתי החלטת לעזוב ולהקים את MŌY?

גפן: תקופת הקורונה התחילה, מצאתי את עצמי הרבה בבית. עבדתי כמו משוגעת והרגשתי לאט לאט שזה לא הגיוני גם וגם. היו גם משברים עם הילדים שלא קשורים לעבודה והרגשתי שאני חייבת הפסקה; שאני מתקשה לתעדף ואני בעיקר לא מרוצה. חלמתי על עשר דקות על הספה בלי לעשות כלום. לא היו לי אפילו חמש דקות כאלה ביום. 

פתאום לא היתה לי הפרדה בין בית לעבודה. זה היה אינסופי. מצאתי את עצמי עובדת ברצף לא הגיוני בלי לצאת, לראות אנשים, או לנשום. זה חנק אותי. עבדתי גם בקסטרו וגם בבית. הילדים היו זקוקים לי

עמית: בני כמה הם היום? 

גפן: מאיה בת 16, אורן בת 12 ויותם בן 7

עמית: אז מתי החלטת לעזוב את קסטרו? ומה קורה מכאן?

גפן: בשנתיים האחרונות הייתי המעצבת הראשית של כל הסטודיו, זה לא היה רק הילדים. זה כלל אנשי טכנולוגיה ופיתוח וכו׳. בקורונה כל אחד עבד בשעות אחרות. משבע בבוקר עד שעות הלילה הייתי בתקשורת עם המעצבים והעובדים האחרים בסטודיו. היה לי מאוד מאוד קשה ובקשתי לעזוב. כולם היו בהלם, כולל אני. הרגשתי שאני חייבת שקט. נשארתי כמה חודשים לחפיפה ועזבתי בלי תוכניות. עזבתי לשקט

עמית: על מה אנחנו מדברות? על פני שנה? 

גפן: בערך, קצת יותר. אני כנראה טיפוס של עשייה כי שקט לא היה לי😍 לא היה לי ממש מושג מה הלאה, אבל לא ראיתי את עצמי עובדת אצל מישהו אחר. זו תחושה מאוד מוזרה. איכשהו למדתי ליהנות מלעשות רק דבר אחד כל פעם. רק לטגן שניצלים, רק ללוות את הילדים. זה לקח לי זמן להתרגל. ועשיתי כמובן כל מיני פרויקטים מסביב שלא קשורים למקצוע שלי. 

ואז אדם (בעלי) ביקש ממני לקנות שתי מתנות ליולדות במסגרת העבודה שלו. כמובן שאמרתי שאין בעיה וחיפשתי אונליין. לא רציתי להביא קסטרו, כי לאורך השנים אנשים חשבו שאני מקבלת את זה מתנה וזה פחות נעים. חיפשתי והתקשיתי. לא היה מה שרציתי. חיפשתי משהו מעוצב, שיהיה שימושי, ארוז יפה ובמחיר משתלם. וככה נולד הרעיון

עמית: מגניב. אז עם מה התחלת? ולאן זה התפתח?

גפן: חשבתי על קולקציית תינוקות שכיף לקנות לעצמך וגם כיף לקבל מתנה. עם הגזרות הכי שימושיות, עם אפשרות מקסימלית למיקס אנד מאצ׳, עם הצעת ערך שווה, פריטים שעשויים רק מבדים איכותיים ותפירה ברמה גבוה. בדקתי כמה אופציות בחרתי לייצר בתורכיה. נכון להיום הקולקציה מיועדת מלידה עד למידה 4, והיא כוללת בגדי גוף, אוברולים, טייצים, מכנסיים, סווטשירטים, חולצות, ובקרוב נוסיף מצעי תינוקות כי יש לזה דרישה

עמית: רק מצעים או שגם אביזרים בכלל? טטרות, כיסוי לעגלות למשל?

גפן: זה כיוון לעתיד, אבל לא בעונה הנוכחית

עמית: מה הצבעוניות? והאם יש הפרדה מגדרית?

גפן: העדפתי לעצב מבחר מוצרים ממוקדים. הקולקציה בנויה משלוש קולקציות. אדמה: צבעי אדמה עם ירקרק וורוד פודרה; ירח: שחור שמנת ואפורים; ואוקיינוס: כחול נייבי עם נגיעות של שמנת, קאמל וחרדל. רוב הקולקציה היא יוניסקס מלבד פרטי בנות מובהקים (פרחוני/סלסולים/פפיון) היה לי חשוב שיהיה יוניסקס. אני אוהבת שזה מתערבב ושאין שמרנות יתר. כך גם צילמתי את התינוקות

עמית: ברור. ההסללה עברה כמעט מהעולם. מה טווח המחירים?

גפן: כל המוצרים נמכרים בזוגות או בשלישיות. המחירים נעים בין 69.9 ₪ ל־119.9 ₪, כאמור לשלישייה או לזוג פריטים. כמעט הכל מכותנה אורגנית שעומדת בסטנדרטים בינלאומיים. אפשר לקנות רק אונליין אבל אני לא פוסלת גם חנויות פיזיות בעתיד. כרגע אני מתרכזת בללמוד, להבין ולשכלל

עמית: כמה זמן את כבר באוויר ואיך הולך? יש התעניינות?

גפן: שבועיים באוויר. תגובות מטורפות, כל הבית בהתרגשות עם כל הזמנה שנכנסת

עמית: איזה יופי. ברור, זה כמו מעקב אחרי התפתחות של תינוק חדש

גפן: זה מטורף. לא האמנתי שזה יקרה, אני עדיין לא מאמינה

עמית: מה ומי במגרש התחרות שלך?

גפן: כל מי שמוכר בגדי תינוקות הוא תחרות. אני מחפשת כל הזמן מה חסר, לא מה כבר יש

עמית: מה גילית שחסר?

גפן: מתנות שוות, לא יקרות ושימושיות. קולקציות שקל להרכיב מהן לוקים. אריזות יפות, פריטים נוחים ולא מסובכים. יש הצפה, אבל חסר מיקוד. יש רשתות ויש בוטיקים לילדים. הרגשתי שחסר אמצע. גיליתי גם שלאנשים חשוב להיות ידידותיים לסביבה אבל בלי לשלם הון 

עמית: את מזהה שאנשים חושבים על האקולוגיה באופנה?

גפן: כן. גם אם הרוב לא מאוד רוצים להתאמץ בשביל זה, או לשלם יותר עבור זה

עמית: ממש מעודד. תחילתה של מהפכה. ולקראת סיום, אני לרוב שואלת איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים. אותך אני שואלת איפה את רואה את עצמך בעוד שנה?

גפן: אני עובדת על עצמי להפסיק לחשוב באופן הזה. אני מאוד הישגית וזה כבר פחות נכון לי. אני לומדת להנות ממה שקורה כאן ועכשיו. העשייה מובילה אותי כל הזמן קדימה ואני לא טיפוס מתפזר

עמית: אבל בעסקים זה טיפה שונה. יש לך יעדים?

גפן: נכון. זה כנראה לא יישאר קטן כמו ששכנעתי את עצמי. יש לי יעדים מספריים מאוד ברורים. יש כמה אופציות להתרחבות. בינתיים אתמקד בעולם התינוקות

עמית: ואחריהם? את פוזלת לילדים בוגרים יותר?

גפן: זה נראה לי עוד רחוק, אבל כן😍. אני מאוד אוהבת ילדים. כשהם גדלים יש לי תקשורת יוצאת דופן איתם. אני מבינה את אופן החשיבה שלהם ומתחברת לעולמות שלהם. אם לא הייתי מעצבת אופנה הייתי גננת. הצלחתי לשלב בין שני העולמות, והאושר הכי גדול שלי בקסטרו ילדים היה כשילדים השתגעו על הבגדים שעיצבתי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. מיכל

    חבל מאוד שלא שמתם קישור לאתר.
    חיפשתי בגוגל ולא מצאתי את חנות האונליין.

  2. עמית סנדיק

    https://hellomoy.com/
    ממש בתחילת הכתבה יש קישור לאתר.
    ובכל מקרה, הנה הוא שוב

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden