כל מה שחשוב ויפה
ליאורה לוי, בתערוכה ״שים שלום״ של ניצה פלאנץ׳. צילום: בועז לניר
ליאורה לוי, בתערוכה ״שים שלום״ של ניצה פלאנץ׳. צילום: בועז לניר

מגלים אוצרות // ליאורה לוי

ליאורה לוי מצייינת עשור לגלריה אורייתא שפתחה בביתה הפרטי בגליל בישוב הושעיה, בתערוכה שהיא דיאלוג שמתקיים בין מרחבים שונים, בין ירושלים לגליל, בין מרכז לפריפריה

הפעם הראשונה

ההנעה להקים גלריה נבעה מהחלטה לשינוי. לפני כ־14 שנים פרשתי מעבודתי במערכת החינוך. בתפקידיי הקודמים כמדריכה ארצית לאמנות במינהל החינוך הדתי יזמתי פעילויות רבות, היוצרות זיקה בין תחומי האמנות השונים ליהדות. באומץ רב בחרתי לעזוב מערכת טובה ובטוחה במשרד החינוך על מנת לעשות שינוי וללכת אחרי החלום. ליצור מקום שיאפשר את החיבורים בין תחומי הדעת השונים.

הרעיון לפתוח גלריה לאמנות ישראלית עכשווית, בבית הפרטי שלי בישוב הושעיה, נולד לאחר כברת דרך ארוכה שבה חיפשתי מבנה להקים בו את הבית לתרבות יהודית וישראלית בגליל. לאחר הרחבת הבית הפרטי שלנו, הצופה לציפורי, החלטתי שאני הופכת את ביתי הפרטי לגלריה. 

אורייתא (אור ו־ART), מהווה בית ומקום לשיח ומפגש לאמנים, יוצרים, אנשי רוח וקהל רחב ממגזרים שונים. בעשור האחרון אצרתי בגלריה יותר מ־30 תערוכות עם יצירותיהם של אמנים מהחשובים באמנות הישראלית כמו ישראל רבינוביץ, נחמה גולן, רות קסטנבאום בן דב, אורית חופשי, ז׳אק ז׳אנו, יאיר גרבוז, חיה גרץ רן, הדר גד ועוד רבים. בנוסף לתערוכות המתחלפות כל שלושה חודשים, מתקיימים בגלריה מפגשים חווייתיים ויצירתיים, אירועים תרבותיים של שיח ומפגשים של מגוון קהילות.

תחומי הדעת של אמנות ויהדות והחיבורים ביניהם, הם שמובילים אותי לעשייה המאתגרת של הבית לתרבות ישראלית בגליל. אני מאמינה שבית זה מוביל לשינוי חברתי, תרבותי, ומהווה פריצת דרך בשיח החברתי והאמוני הנדרש כיום. אחד האירועים המרגשים שהיו בגלריה היה בתערוכה ״הנני העני ממע״מ״ של יאיר גרבוז. התקיים בה שיח גלריה בין האמן לבין דבורה עברון, רבנית אורתודוכסית. 

אורנה אורן יזרעאלי מתוך ארבע אמות של אור. צילומים: מ״ל

אורנה אורן יזרעאלי, מתוך ארבע אמות של אור. צילומים: מ״ל

דרורה וייצמן, היאחזות

דרורה ויצמן, היאחזות

חיה גרץ רן, חלוצה עם צמה. צילום: בועז לניר

חיה גרץ רן, חלוצה עם צמה. צילום: בועז לניר

ישראל רבינוביץ, כל עוד. צילום: מאיר קהן

ישראל רבינוביץ, כל עוד. צילום: מאיר קהן

התערוכה הראשונה שאצרתי ב־2011, ״זרעים כחולים״, חנכה את גלריה אורייתא בהושעיה, שנמצאת בעמק יזרעאל בגבול הגליל התחתון. אצרתי בה עבודות של דבי ספינר, רחל אהרון ושלי – כולנו אמניות מהושעיה, ששותפות כבר הרבה שנים רעיונית ויצירתית, ומפרות זו את זו בתהליך היצירה. כל אחת נגעה בשורשים משפחתיים, אך מעבר לכך לקחה זרעים שנשתלו בעבר וזרעה אותם מחדש בגלריה המתחדשת.

המוטו לתערוכה היה טקסט שכתבתי על אחת העבודות שלי: ״מהלכת בין לבין. זורעת צבע בסדקים שנוצרו. זרע כחול אחד עושה את ההבדל. אני הולכת ומטמינה זרעים כחולים בשדות לאחר קציר. משדה לשדה״.

מעבר לאוצרות שהובלתי בגלריה אורייתא, אצרתי את התערוכות הארציות של בוגרי מגמות האמנות בחינוך הדתי בשבע השנים האחרונות בבית חסיד בירושלים, במוזיאון לאסירי המחתרות בירושלים ובמוזיאון משה קסטל במעלה אדומים.

התחנה האחרונה

התערוכה האחרונה היא תערוכת העשור לגלריה, ארבע אמות של אור: גלריה אחת, אוצרת אחת, עשר שנים, יותר מ־30 תערוכות, יותר מ־40 אמנים, ו״ארבע אמות של אור״. בתערוכה אני מבקשת להתחבר לביאנלה של ירושלים בנושא ״ארבע אמות״, כדיאלוג שמתקיים בין מרחבים שונים, בין ירושלים לגליל, בין מרכז לפריפריה.

ארבע אמות הוא מושג ביהדות המשמש קנה מידה קאנוני, הבא לתאר את המרחק המינימליסטי שבין יצור חי למשנהו. הוא אינו דבר העומד בפני עצמו, אלא זיקה בין דבר לדבר; הוא משרטט את שטח המחיה שזקוק לו בן אנוש, בפועל באדמה.

ארבע אמות הוא מושג ביהדות המשמש קנה מידה קאנוני, הבא לתאר את המרחק המינימליסטי שבין יצור חי למשנהו. הוא אינו דבר העומד בפני עצמו, אלא זיקה בין דבר לדבר; הוא משרטט את שטח המחיה שזקוק לו בן אנוש, בפועל באדמה

כ־30 אמנים ואמניות, שהציגו בגלריה בעשור האחרון, מציגים יצירות בדיאלוג בין ד׳ האמות של כל אחד מהם עם ד׳ האמות של גלריה אורייתא, בין אם מדובר בד׳ אמות פיזיות או מטאפוריות: אבנר בר חמא, אגי פריד, אורנה אורן יזרעאלי, אלה צימבליסטה ננצל, בתיה רוזנק, דבי ספינר, דרורה ויצמן, הדסה שרשבסקי, הדר גד, ורדה שרון קרמר, ז׳אק ז׳אנו, חיה גרץ רן, חנה גולדברג, יאיר גרבוז, יגאל צבן, ישראל רבינוביץ, לאה וינשטיין, ליאורה לוי, ליאורה קוריס, מוריה אשכנזי רוזנבלום, מיכל ויטלס, נורית גור לביא, נחמה גולן, נעה ונציאן, סיגל מאור, סילביה בר עם, עמירה דוידוביץ, רות קסטנבאום בן דב, רחל אהרון.

מכל מלמדיי השכלתי

למדתי רבות על תהליכי אוצרות מהאוצרת ציפורה לוריא ז״ל. לצערי היא נפטרה לפני כ־12 שנים. הייתה בה היכולת לזהות אמנות טובה וליצור חיבורים מעניינים באוצרות גם מעולמות התוכן של שירה, ספרות ותיאטרון. בדרכה הצנועה היא הניעה מהלכים משמעותיים באמנות במגזר הדתי.

אוצרת נוספת היא נגה מגדל, מהמרכז לאמנויות במעלות. היא הרשימה אותי בידע האמנותי שלה וביכולת שלה ליצור מרכז אמנותי נפלא בפריפריה. נגה התחילה ממבנה קטן, עם תערוכות מצוינות, ולאט לאט רכשה קהילה גדולה של אוהבי אמנות. היא הצליחה לפני קצת יותר מעשור להקים מבנה חדש עם חלל מעולה ומואר להצגת תערוכות. נגה מהווה השראה עבורי, כמי שגם אוצרת ויוצרת קהילה שוחרת אמנות בישוב פריפריאלי.

הדר גד, הפרעת זיכרון 2

הדר גד, הפרעת זיכרון 2

יאיר גרבוז, הנני העני ממעמ

יאיר גרבוז, הנני העני ממעמ

נחמה גולן, הרי את מקודשת

נחמה גולן, הרי את מקודשת

ז׳אק ז׳אנו, אני

ז׳אק ז׳אנו, אני

לפני כשנתיים, בביאנלה בוונציה, התרשמתי מאוד מהתערוכה של יאניס קונליס שאצר ג׳רמנו צ׳לנט. האוצרות הייתה מצוינת, התאמת התצוגה של הדימויים בתוך המבנה. ממש מרתק. תערוכה נוספת, ״לשכוח דברים יפים״ של הילה לביב, שאצר יניב שפירא במשכן לאמנות בעין חרוד. האוצרות של שפירא העניקה אור מיוחד על הדימויים, והצבתם בחלל התערוכה יצרה מרחב התבוננות ייחודי במינימליזם שלו. למדתי עם השנים, שהחכמה באוצרות היא שמעט שווה הרבה. 

תערוכת החלומות

גלריה אורייתא נמצאת בביתי הפרטי בישוב הושעיה. כשפתחתי אותה, לפני עשור, פרצתי דרך לקונספט חדש, שעולם האמנות היום הולך לכיוונו יותר ויותר. חללים אלטרנטיביים, חיבור בין אמנים בסטודיואים שלהם, מקומות אינטימיים. במיוחד בשנתיים האחרונות סביב הקורונה. 

שתי מחשבות על תערוכת חלומות: האחת, כשאצליח לקבל תקציב עבור הפעילות בגלריה. כיום, בגלל שהגלריה נמצאת בתוך בית פרטי, היא לא נתמכת משום מוסד ציבורי. לא מהמועצה, ולא ממשרד התרבות, לא מאגף לתרבות יהודית. אני מקווה שיימצא ערוץ שיוכל להכיר בעשייה פורצת דרך, ולעזור במימונה. הגלריה הינה מודל לשימוש במרחב הביתי לטובת האמנות.

birds

והמחשבה השנייה – לפני כשלוש שנים יצרנו שיתוף פעולה בין מוזיאון וילפריד, גלריה בבית חנקין בכפר יהושע, הגלריה באורנים, הגלריה במרכז ההנצחה בטבעון ואורייתא. יצרנו מעין מסלול אמנות וקראנו לו ׳בשביל האמנות׳. מעניין אותי להרחיב את השביל גם רעיונית בנושאי התערוכות. לאצור תערוכה בכמה מתחמים בו זמנית. תחת נושא אחד שנבחר, וכל גלריה תציג נדבך מתוך הנושא הרחב יותר. אוצרות משותפת.

בקרוב אצלך

בין התערוכות העתידיות, מאתגר אותי להציג תערוכת צילום אמנותי, במיוחד בעידן הדיגיטלי. מתגבשת אצלי המחשבה לאצור תערוכה של אמנים המצלמים בתוך המוזיאונים; אמנות העין: נקודות מבט ייחודיות שנתפסות בעדשת המצלמה, בעיקר חיבורים שהצלם מצליח לתפוס בעדשה שלו – בין המבקרים במוזיאון לבין האוביקטים המוצגים, או בין המבקרים לבין חללי התצוגה.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden