כל מה שחשוב ויפה
ליהי תורג'מן
ליהי תורג׳מן בתערוכה ״חפירות, אמנות מזמן עכשיו״. צילומים: מיכאל עמר

שירה פרידמן מכניסה לראשונה אמנות עכשווית למוזיאון ארצות המקרא

הדמיות MRI, עבודות סאונד ומיצב, מתערבות בין מוצגים ארכיאולוגיים ומאירות אותם באור חדש, בתערוכה ״חפירות, אמנות מזמן עכשיו״

חגית: ערב טוב שירה, מה שלומך?

שירה: הי חגית, אצלי בסדר גמור, מקווה שגם אצלך ככה

חגית: לא רע, נמנעת מווריאנטים זרים… שוב תקופה של אי ודאות, עושה חשק להתחפר קצת. וזה הולם את נושא התערוכה האחרונה שלך, ״חפירות״ שמוצגת בימים אלה במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, תערוכה רבת משתתפים, שמכניסה אמנות עכשווית למוזיאון הארכיאולוגי – איך זה קרה?

שירה: יונית קולב רזניצקי, מנהלת מוזיאון ארצות המקרא, פנתה אלי וביקשה שאציע רעיון לתערוכה שמשלבת אמנות עכשווית בתוך אוספי הקבע של המוזיאון. הרעיון הוא לבחון באמצעות הצבות של ישן וחדש מה מתחדד ובולט בתצוגת הקבע, בזכות הזרקור שנוסף ואיזה הקשרים אפשר ליצור. בדיעבד, עיקר היופי הוא בהקשרים נוצרים בלי שהייתה כוונת מכוונת

יונתן הירשפלד

יונתן הירשפלד

סיגלית לנדאו

סיגלית לנדאו

תומר אזולאי

תומר אזולאי

חגית: ההתערבות בין המוצגים נותנת לעבודות האמנות נופך ״היסטורי״, ממקמת אותן על ציר זמן. אפילו בכותרת את מתייחסת לנושא ״אמנות מזמן עכשיו״

שירה: העבודות בתערוכה מתקשרות לאוביקטים המוצגים במוזיאון במגוון דרכים. יש עבודות שנעשו כתגובה למוצגים ויש עבודות שהבאתי בגלל הדמיון הרב שלהן לחפצים הארכיאולוגים העתיקים. כשהצבנו את העבודות החדשות חלקן אכן נראו כמעט דומות מדי לאוביקטים במוזיאון.

״מזמן עכשיו״ זה ציטוט מתוך שיר של טוביה ריבנר, ואילו אני הוספתי את התוספת של ממד האמנות לממד הזמן. מה המשמעות של אמנות שנעשית היום כשהיא מתייחסת לעבר בצורה כל־כך טוטלית? הזמן בתערוכה הופך למתעתע לעיתים, כשלא ברור מה חדש ומה ישן.

זה רגע מכונן שבו אנו מבינים שאופן הביטוי שלנו היום, בין אם זה בסמלים, חומרים או צורות, הוא לפעמים כמעט זהה למה שהיה כאן לפני אלפי שנים. עבודות אחרות מכניסות נעזרות באמצעים דיגיטליים וכאן נוצרים קשרי זמן אחרים

חגית: תכניסי אותנו קצת לתהליכי הבחירה בעבודות?

שירה: ניסיתי לייצר כמה צירים שחוצים זה את זה בהצבה עצמה. ציר אחד היה עבודות חדשות שנעשו במיוחד עבור התערוכה, מתוך התבוננות לעומק באוסף המוזיאון. לדוגמה, הפרויקט הנפלא של אסי משולם וזוגתו, טליה יונה קליגר. הם הגיעו למוזיאון, התוודעו לאלים ולאלות העתיקים השייכים לתרבויות שונות, בהמשך אסי חיבר מזמורים עכשוויים לאלים האלה וטליה הלחינה ושרה את המזמורים. המבקרים בתערוכה סורקים QR ויכולים לשמוע באמצעות הטלפון הנייד שלהם את הקול הצלול של טליה, בלחן שמחזיר אותנו לאיזשהו מקדש שמעולם לא ביקרנו בו.

עבודה נוספת כזאת היא של תומר אזולאי, שבוחן את התרבות המצרית המוצגת באופן נרחב במוזיאון, ובעיקר את טקס שקילת הלב. אזולאי יצר פנלים של עץ על פי ציור פפירוס מצרי ועל הקורות הוא מקרין עבודת וידאו של צלליות שחורות העוברות טקס עכשווי במקום לא ברור, ספק שדה תעופה ספק בית חרושת ענק.

מרב קמל וחליל בלבין

מרב קמל וחליל בלבין

שירה פרידמן

שירה פרידמן. צילום: דנה לוי

ורדי בוברוב הגיעה למוזיאון בין הסגרים והתוודעה אל האל בס – האל השומר על הבית ונראה כמו דמות דיסני מצחיקולה. היא יצרה אותו מבד גאזה בעבודה מלאת הומור שעושה בדיוק את מה שצריך בתקופות הקשות האלה. יונתן הירשפלד מציג ציורים המבוססים על עבודות מהמוזיאון, שבהם הוא משלב גם אוביקטים של מטפי אש

חגית: מרבית העבודות נעשו במיוחד לתערוכה?

שירה: יש עבודות שנוצרו בזיקה ישירה למוצגים ארכיאולוגיים – כמו שני הציורים של ליהי תורג׳מן – אחת מתייחסת אל מגילת המלחמה המוצגת בהיכל הספר והשניה מתארת נער מהרהר ומתייחסת לממצא ארכיאלוגי נדיר. אלה ליטביץ יצרה סדרה של חמישה שטחי סף, במיוחד עבור התערוכה. השטיחים מתייחסים לאתרים ארכיאולוגיים עתיקים אך גם כאלה הקשורים למיתוסים ואתוסים הקשורים לכיבוש הארץ, והיא מעלה כך שאלות אקטואליות. עבודות נוספות נבחרו אחרי שסקרתי את אוספי הקבע לעומק וניסיתי ״לשדך״ עבודות שיאתגרו או ישלבו באוסף

 ישנם לא מעט אמנים ואמניות היום שמתייחסים בעבודות שלהם לעבר הרחוק, אבל לאו דווקא נשארים שם. אני מזהה דווקא אפשרות של הצגת מה שבוער היום אצל אמנים ואמניות רבים, דרך העיסוק במוטיבים עתיקים

חגית: היו לך תגליות בלתי צפויות? הרי אוצרות היא גם קצת כמו ארכיאולוגיה, כל הזמן מגלים שכבות נוספות של משמעות

שירה: בתהליך עצמו הבנתי שהאמנות הישראלית העכשווית עוסקת בעבר ובארכיאולוגיה בצורה מעמיקה. גדעון עופרת כתב על כך. אני חושבת שאם היינו היום בתקופה של קבוצות כמו שבזמנו היו ה״כנענים״ ואחר כך ״אופקים חדשים״, אולי היתה מתגבשת קבוצה שעוסקת בארכיאולוגיה עם אוריינטציה פוליטית ולא לאומית כמו האמנות המוקדמת יותר

חגית: הבחנה מעניינת

שירה: בחרתי לצד עבודות שנעשו במיוחד, גם כאלה שההקשר כאן מקנה להם זווית שונה. כמו התצלום של מארק יאשאייב ועבודה החדשה של מעיין אליקים. השנה האחרונה הייתה כל כך מבלבלת מבחינת סגור־פתוח־סגור, והקורונה נכנסה גם אל התערוכה הזאת והיוותה השראה לחלק מהעבודות

birds

חגית: באמת נראה שהצלחת לכוון את המבט לפוקוס לא שגרתי. העיסוק בעבר הרחוק הרבה פחות מקובל כאן, כאילו הכל בוער. הייתה בעבודה לקראת התערוכה תחושה של אסקפיזם מסוים?

שירה: אני דווקא טוענת טענה הפוכה. ישנם לא מעט אמנים ואמניות היום שמתייחסים בעבודות שלהם לעבר הרחוק, אבל לאו דווקא נשארים שם. כמו רות פתיר, שמציגה גם היא עבודה שנעשתה במיוחד עבור התערוכה. רות הגיעה למוזיאון וביקשה לראות צלמיות מהתקופה היהודאית, ממלכת יהודה. היא סרקה את השדיים של הצלמית ומציגה בתערוכה וידאו ארט חדש המשלב בין סריקות MRI של בדיקות שד לבין הסריקות של הצלמית העתיקה. העבודה מוקרנת על צג של עמדת בדיקות ניידת

רות פתיר

רות פתיר

אלעד רוזן

אלעד רוזן

אלימה ריטה ומנשה קדישמן

אלימה ריטה ומנשה קדישמן

שירה: העבודה של זהר גוטסמן המוצגת בתערוכה מבוססת על ציור קיר מצרי עתיק, וכמו כן העבודה של אריאל הכהן שמתייחס אל מנסרות עתיקות שעליהן היו כותבים השליטים את המסרים הפוליטיים שלהם. אני מזהה דווקא אפשרות של הצגת מה שבוער היום אצל אמנים ואמניות רבים דרך העיסוק במוטיבים עתיקים

חגית: ואיך נכנסו קדישמן ועמוס קינן לתערוכה עכשווית וארכיאולוגית?

שירה: היה לי חשוב גם להביא את מה שקראנו לו oldies – עבודות של אמנים ואמניות ותיקים כמו דיויד פיין, יחיאל שמי, משה שק, עמוס קינן, רודי להמן, מרדכי גומפל, מרים גומפל; לשלב בתערוכה עצמה גם ציר היסטורי ולהזכיר את העיסוק של האמנות הישראלית כבר מתחילתה בנושא ארכיאולוגיה.

בתערוכה מוצגת צלמית של ונוס מויסלדורף, העתק כמובן. המפתיע הוא שעל העתק חתומים אלימה וקדישמן. יניב שפירא, האוצר הראשי במשכן לאמנות בעין חרוד, מספר שאלימה הביאה לו את הפסלון הזה וסיפרה שהיא וקדישמן הורידו אותו מתצוגת הקבע בלונדון ועשו לו תבנית מפלסטלינה…

חגית: לאורך השנים, גם בתפקידך כאוצרת ומנהלת הגלריה בנווה שכטר, נראה שאת חוקרת את הגבולות שבין אמנות עכשווית למסורת היהודית. גם בתערוכה הנוכחית נראה שאת מאתגרת את המוזיאון ומבקשת ממנו להיפתח לתחומים חדשים

שירה: הניסוח שלך ״מאתגרת את המוזיאון״ הוא מדוייק. כלומר, אני ניסיתי לאתגר את ההצבה המסורתית, את העובדה שזהו מוזיאון שבדרך כלל אינו מציג אמנות עכשווית. להביא עבודות שיאירו באופן ביקורתי את הנרטיב במוזיאון ארכיאולוגי. אני מאמינה שמוסד שאמיץ דיו לאפשר תערוכה כזאת מאפשר גם קריאות שונות בתוך האוסף המוצג, ולאו דווקא מבקש ללכת בנרטיב אחד ברור.

חשבתי במהלך התהליך חשבתי גם על זה שזאת תערוכה שמאד מתאימה לאופי האוצרותי שלי, להסתמך על העבר, להתייחס אליו, אך ללא התרפקות אלא לפרק אותו, להביט בו נכוחה

חפירות, מראה הצבה. צילומים: דור פזואלו

חפירות, מראה הצבה. צילומים: דור פזואלו

תומר ספיר

תומר ספיר

חגית: איך מגיב הקהל לרובד החדש שנוסף למוזיאון? מבינים שיש פה טוויסט בעלילה?

שירה: הקהל מגיב בצורה אוהדת. באופן טבעי יש מבקרים שלא מחפשים את האמנות העכשווית בתצוגה, אלא דווקא את האוביקטים היפיפיים של האוסף עצמו. זה אוסף שנאסף בתשוקה אדירה ועבור המבקרים האלה התערוכה ״חפירות״ היא יותר תפאורה, ולא הדבר המרכזי.

לעומתם, מבקרות ומבקרים רבים מספרים שפתאום הם רואים חפצים שלא שמו לב אליהם קודם. בזכות ההצבה הפריטים במקום דווקא בולטים יותר. בכניסה לתערוכה מוצג תצלום של מעין אליקים, שבו נראה פמוט כורים שנר שעווה כחול נעוץ בו. הנר הזה מסמל את האור החדש שבו התערוכה מבקשת להאיר את המוצגים החדשים, זה דווקא עובד יפה

חגית: ולאן פנייך עכשיו? יש כבר פרויקט חדש על הפרק?

שירה: את המילה האחרונה שלי בגלריה שכטר אני אגיד בסוף דצמבר, עם תערוכת יחיד נפלאה של יונתן הירשפלד. התערוכה במוזיאון ארצות המקרא הבהירה לי כמה אני נהנית מהמרחב המוזיאלי, לחשוב רוחבית, להצליב נושאים ורעיונות ולהתפרס על פני שטח גדול סוף סוף. מבחינתי ״חפירות״ היא סנונית מוזיאלית ראשונה, נהניתי מכל רגע של עשייה בה


חפירות | אמנות מזמן עכשיו
אוצרת: שירה פרידמן
מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים
משתתפים: אורי גרשוני, איריס סינטרה, אלה ליטביץ, אלימה ומנשה קדישמן, אלעד רוזן, אסי משולם וטליה יונה קליגר, אריאל הכהן, גלעד אפרת, גסטון צבי איצקוביץ, דגנית ברסט, דוד עדיקא, דוד פיין, דינה שנהב, ורדי בוברוב, זוהר גוטסמן, חוה מחותן, חיימי פניכל, חן שיש, טל שוחט, יונתן אופק, יונתן הירשפלד, יחיאל שמי, ליהי תורג׳מן, מארק יאשאייב, מיכל בראור, מעיין אליקים, מרב קמל וחליל בלבין, מרדכי גומפל, מרים גומפל, משה שק, סיגלית לנדאו, עמוס קינן, רודי להמן, רותי הלביץ כהן, רות פתיר, שחר מרקוס, תומר אזולאי, תומר ספיר, תמיר צדוק
נעילה: אפריל 2022

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. עשתורת

    מי שכתבה וכותבת מחקרים נרחבים אודות הקשרים בין אמנות ישראלית עכשווית והעולם העתיק היא ד״ר נאוה סביליה שדה ולא גדעון עפרת.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden