כל מה שחשוב ויפה
גל מלניק, ידיים מאובקות. צילומים: שיר לוסקי
גל מלניק, ידיים מאובקות. צילומים: שיר לוסקי

ידיים מאובקות: כמו ארכיאולוג שמוציא ממצאים מתוך האדמה

תערוכת היחיד של גל מלניק בגלריה קו 16 יוצאת מאתר אכיאולוגי מדברי ומהדהדת את רוח התקופה, ״מידיים מאובקות מתוך העשייה - לידיים המעלות אבק מכיוון שלא היו בשימוש זמן מה״

יובל: הי גל, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו של סוף שנה?

גל: בוקר טוב, אני בטוב. השנה עברה מאוד מהר

יובל: זה טוב או רע שהיא עברה מהר? או גם וגם?

גל: זה גם וגם. נראה לי שתחושת הזמן שלי קצת השתנתה ואני מרגישה שהשבועות טסים. עבדתי השנה על תערוכת היחיד שלי, שמרגיש שרק נפתחה אבל נשארו רק עוד שבועיים

יובל: אז בואי נדבר על התערוכה: ידיים מאובקות. מה את מציגה בה?

גל: אני מציגה מיצב המורכב מחמישה פסלים, רישומים ועבודת בד, חלק מהפסלים בעלי יכולת תנועה בחלל על ידי הצופה וההצבה משתנה מדי פעם בהתאם.

המיצב הפיסולי מורכב מכמה אלמנטים: שני פסלים גדולים עשויים אלומניום מכופף וצבועים בצבע תעשייתי, מונחים על בסיס עץ המדמה את רצפה העץ של הגלריה, הפסלים נעים על גלגלים ויכולים לנוע בעזרת הצופה ולשנות את מיקומם בחלל. בנוסף ישנו פסל עשוי עץ מכופה טיח צבוע בצהוב, ועוד פסל תלוי מהתקרה. על הקיר תלויה עבודת בד, מעין שטיח קיר – המורכב מחתיכות בדים תפורות ומצוירות בצבעי הדפס

יובל: ולמה ידיים מאובקות? מאיפה הגיע השם?

גל: השם ידיים מאובקות מתקשר לפעולה של ידיים עובדות, כמו ידי ארכיאולוג שמוציאות ממצאים מתוך האדמה. נקודת המוצא לעבודה התחילה מתוך מחשבה על אתר אכיאולוגי מדברי, ואתרי פולחן פרה־היסטוריים. חברה סיפרה לי על מקדש הנמרים בשחרות ומשהו במקום ובשם שלו סיקרן אותי: המחשבה על המדבר כמרחב פתוח, צורות מופשטות וצבעוניות מסויימת, שיוצרת מרחב בין מציאות לדמיון.

בנוסף זה התחבר לאופני הפעולה השונים של הידיים בתערוכה כמו העיסוק במלאכות היד והשימוש בחומרים שונים, של המתכת, ועבודת התפירה. קרני (האוצרת) ואני התחלתנו לדבר על התערוכה לפני שנתיים, ומאז עברנו הרבה דברים (סגרים, וכו׳). משהו בניגודיות של השם התאים לרוח התקופה, מידיים מאובקות מתוך העשייה – לידיים המעלות אבק מכיוון שלא היו בשימוש זמן מה

נקודת המוצא לעבודה התחילה מתוך מחשבה על אתר אכיאולוגי מדברי, ואתרי פולחן פרה־היסטוריים. חברה סיפרה לי על מקדש הנמרים בשחרות ומשהו במקום ובשם שלו סיקרן אותי: המחשבה על המדבר כמרחב פתוח, צורות מופשטות וצבעוניות מסויימת, שיוצרת מרחב בין מציאות לדמיון

יובל: מעניין. ספרי קצת על הרקע שלך, מה למדת, מתי ומה עשית מאז

גל: למדתי במחלקה לאמנות בבצלאל, ומיד אחרי שסיימתי שכרתי סטדיו משותף בתל אביב והתחלתי לעבוד בו. לצד עבודה על פרוייקטים של אמנות אני עובדת כמאיירת ומעצבת והקמתי מותג שנקרא Stolen Goods, שעיקר העשייה שלו הוא הדפסה (דפוס משי) של איורים על מוצרים שתפרתי כמו תיקים, חולצות ופרינטים.

רציתי לעשות משהו שיפנה לקהל רחב יותר ועדיין יוכל להיות אמנותי. בנוסף עבדתי בעיצוב סטים לצילומים ותפאורות ותמיד עניין אותי לגלות חומרים וטכניקות חדשות בהתאם לסוגי פרוייקטים שונים.

ב־2017 הצגתי בתערוכה בעיר פורצהיים בגרמניה עבודה משותפת עם מאיה ארוך בשם Showtime; ב־2019 בתערוכה קבוצתית ״המאמינים״ במוזיאון בת ים שאצרה הילה כהן שניידמן. לפני שנה השתתפתי בחממת האמנים של צבע טרי (בפורמט הדיגיטלי) והשנה איירתי ספר ילדים ראשון, שהוא ספר שירים שנקרא ״כוכב הילדים״ בהוצאת אגם.

אני אוהבת הגיוון של לעסוק בכמה תחומים במקביל והחיבור ביניהם. מצד שני לפעמיים זה קשה ואני מרגישה שאני צריכה להתמקד במשהו אחד

גל מלניק. צילום: אלעד ברנגה

גל מלניק. צילום: אלעד ברנגה

birds

יובל: אז איפה את רואה בתערוכה המשך לעבודות קודמות ואיפה את רואה בה משהו חדש או אחר?

גל: אני חושבת שהעיסוק שלי בצורות בסיסיות, מופשטות יומיומיות ומעברים בין הדו־ממד לתלת־ממד, והרצון ליצור ציור בחלל ויכולת להכניס את הצופה אל תוך ההצבה. בתערוכה יש צמצום והגדלה של האוביקטים ביחס לעבודות קודמות.

אני תמיד מנסה לחשוב על החלל והמקום שבו תוצג העבודה, ותמיד מתחילה בסקיצות דגמים קטנים ורישומים. הגלריה – והחלל שבה התערוכה מוצגת – היא לא מקום סטנדרטי: גלריה שנמצאת בתוך מרכז קהילתי, שכונתי ויש משהו שבין מרחב אישי לציבורי, שנותן סוג של משחק בתוך התערוכה

יובל: למה הכוונה בסוג של משחק בתוך התערוכה?

גל: יש משהו במשחקים שמתקשר לתרבות הפנאי, אבל גם כאיזשהו צורך בסיסי. אני חושבת על סוג של משחק כמשהו שתמיד נמצא בתנועה, בין אם זה התנועה של הצופים בתערוכה או של האלמנטים עצמם, המשחק עם החומר או דימויים שיוצרים תנועה מתוך שחרור וקלילות. המחשבה על הצבה שמאפשרת לשוטט בה כמו בתוך גינת פסלים או אתר מסוים שהפך לגינת משחקים, ויש בו מלא אפשרויות לקומפוציות שונות של האלמנטים יחד או לחוד

יובל: ואיזו חוויה את רוצה לייצר אצל המבקרים בתערוכה? עם מה את רוצה שהם ייצאו ממנה?

גל: אני חושבת ששאיפה לטשטש את תחושת החלל והזמן, ליצור איזה סוג של ממד חלופי, אבל בסופו של דבר כל אחד יקח ויראה בזה משהו אחר. יש הרבה הדרכות וקבוצות ילדים בתערוכה וזה מעניין לראות איך הם רואים את זה ונהנים מהאפשרות לגעת ולהזיז בעצמם, ולמצוא את הסדר משלהם

יובל: יפה. משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת?

גל: כן, מחר (שישי 17.12) יתקיים שיח והרצאה בתערוכה על עיצוב – סביבה – משחק עם  נדב גולדנברג,  מוזמנים להגיע


גל מלניק | ידיים מאובקות
אוצרת: קרני ברזילי
גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6, תל אביב
נעילה: 24.12

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden