כל מה שחשוב ויפה
יוסי ברג ועודד גרף, אתם נראים כמו הקהל האחרון שנשאר בכדור הארץ. צילום: אפרת מזור
יוסי ברג ועודד גרף, אתם נראים כמו הקהל האחרון שנשאר בכדור הארץ. צילום: אפרת מזור

פרויקט הפיצ׳ינג של סוזן דלל: ״ליגה אחרת״ 

13 יוצרים ישראלים השתתפו בפרויקט הפיצ׳ינג של מרכז סוזן דלל: ״זו הייתה הרפתקה, להתחייב להזמין את אחד המציגים, לא משנה מי יהיו ומה תהיה איכות העבודות״, אומר סמואל וורסטן, המנהל האמנותי של ״הולנד דאנס פסטיבל״

״יכולת לשמוע את אנחת הרווחה שלנו עד ישראל״, אומר סמואל וורסטן ומחייך. ״זה היה הרבה מעבר למה שיכולנו לדמיין. ממש ליגה אחרת: במוכנות, בפוקוס, בסיפור שהיוצרים סיפרו. זה היה תענוג אמיתי: הזמן ממש טס, וכשהפרזנטציות נגמרו אמרתי זהו? אתם בטוחים שאין עוד?״.

כך מסכם המנהל האמנותי של ״הולנד דאנס פסטיבל״ ושל אוניברסיטת ציריך לאמנויות המחול – את ההתרשמות שלו מאירוע הפיצ׳ינג שיזם מרכז סוזן דלל, במסגרת פסטיבל חשיפה בינלאומית שהתקיים בראשית החודש. הפלטפורמה, הלקוחה מעולם הסטארט־אפים, איפשרה ל־13 יוצרים ישראלים להציג בפני ועדה בינלאומית שכללה מנהלי פסטיבלים, מנהלים אמנותיים מנהלי אקדמיות למחול, מנהלי להקות ותיאטראות, ולקבל הצעות מקצועית לתוכניות ועבודות חדשות עתידיות.

״זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים משהו כזה, וזו הייתה הרפתקה, לעשות משהו שלא עשית אף פעם. היינו צריכים למצוא קולגות שיסכימו להתחייב להגיד ׳אני הולך להזמין את אחד המציגים׳ – לא משנה מי יהיו המציגים ומה תהיה איכות העבודות. זו התחייבות גדולה, לא שגרתית, שהעלתה הרבה שאלות של ׳מה אם׳״.

ובכל זאת אני מניח שהייתה לכם הכרות עם סצינת המחול המקומית. 

״כן, כולנו יודעים שיש בישראל סצינת מחול עכשווי חזקה ובועטת, גם מהצד של הכוריאוגרפים וגם מהצד של הרקדנים. אז זה היה סיכון מחושב, זה לא שלא ראינו את המחול הישראלי קודם לכן. הרמה ממש גבוהה: תמיד מעניין אותי מה אתם שמים במים שלכם שממשיך להציב את הכוריאוגרפים בקדמת הבמה. ומה שיפה שזה לא תמיד אותם אנשים, אלה לא השמות שאנחנו מכירים בהכרח״.

סמואל וורסטן. צילום: מ״ל

סמואל וורסטן. צילום: מ״ל

מה היה ההבדל לעומת ללבוא ולראות עבודות בפסטיבל כזה או אחר?

״בדרך כלל אנחנו מגיעים לאיזה פסטיבל, רואים עבודות, לא מחוייבים לכלום, ופה היינו צריכים למצוא אנשים אמיצים ונדיבים מספיק שיסכימו להתחייב. אנחנו תמיד פוגשים אחד את השני וזה נחמד, אבל הרבה פעמים אתה אומר בסוף שלא היו מספיק דברים מעניינים, כולם קצת עייפים, חוזרים הביתה ושום דבר לא קורה.

״אבל פה אתה מחויב ואני אוהב את זה. זו הייתה הבחירה שלנו להשתתף, אף אחד הרי לא היה חייב לעשות את זה. וזה נובע מתחושה של הרפתקנות ונדיבות: אחרי הכל, רוב הזמן רוב האנשים שמחים להיות הרפתקנים ונדיבים״. 

להקשיב ליוצרים ולחיות את הרגע

את הרעיון לפלטפורמת הפיצ׳ינג שאבה נעמי פרלוב, המנהלת האמנותית של מרכז סוזן דלל, מתוך צפייה במהלך השנים באירוע פיצי׳נג ליצירה דוקומנטרית בסינמטק על שם אביה, יוצר הקולנוע דוד פרלוב. היא לקחה את הרעיון מעולם הקולנוע לעולם היצירה הכוריאוגרפית והטעינה אותו מחדש: ״הפלטפורמה החדשה הזו, יופייה במתן האפשרות לכל אמן להגדיר מחדש את העבודה העתידית וזיקוק הרעיון ממנו העבודה תיווצר״, היא אומרת.

במהלך הפיצ׳ינג הכוריאוגרפים הציגו את הצעתם באמצעות וידאו באורך חמש דקות והסבר על העבודה, לפרויקט כוריאוגרפי עתידי לשנת 2022/23. הוועדה יכלה להציע להם הזדמנויות בארבעה תחומים: הזמנת יצירות להפקות ולקו־פרודוקציה בחו״ל; הזדמנות ליצור ללהקות מחול באירופה; רזידנסי – תכנית שהות אמן בחו״ל; הזדמנויות ללמד – שילוב של תכנית רזידנסי עם הוראה הכוללת הרצאות, סדנאות ושיעורי מחול.

תמיד מעניין אותי מה אתם שמים במים שלכם שממשיך להציב את הכוריאוגרפים בקדמת הבמה. ומה שיפה שזה לא תמיד אותם אנשים, אלה לא השמות שאנחנו מכירים בהכרח

בראש הוועדה עמד וורסטן, ובין היתר, השתתפו בנבחרת הוועדה הבינלאומית גם ג׳ייסון ביצ׳י, מנהל אוניברסיטת פאלוקה למחול בדרזדן, גרמניה; ליסה רוזובה, מנהלת תכניות קרן מארט; ואיבונה קרוזמנובה, מנהלת פסטיבל בינלאומי ״מחול בפראג״.

וורסטן, בעל קריירה מגוונת ועשירה בעולם המחול – כרקדן, יוצר, מרצה ומנהל אמנותי – ביקר לראשונה בישראל ב־1995, מיד לאחר רצח רבין (״זה היה מבוא מעניין לישראל״, הוא נזכר בחיוך). כשהוא מביט לאחור השנים שעברו מאז, הוא אומר ש״תמיד מעניין לראות מה קורה פה, לגלות שמות חדשים ולעקוב אחר יוצרים שנשארים פעילים גם שנים אחר כך״.

בניגוד לתכנית המקורית, הביקור הפיזי לא הסתדר בגלל מגבלות הקורונה. ״קיווינו שנוכל להגיע לישראל לראות את האמנים בלייב, אבל זה לא הסתדר, אז הפיצ׳ינג התבצע אונליין. זה לא אידיאלי, אבל היה לנו חשוב להמשיך עם הפרויקט ולא להפיל אותו: זה חשוב לאמנים שהתכוננו לפגוש אותנו, ובסופו של דבר זה רעיון מעולה ואני מקווה שיבואו עוד רבים אחריו״.

כדי לשמור על רעננות הפורמט הוא מספר שהוא נמנע להכין את עצמו, לא צפה בקטעי הווידאו ולא קרא את כל החומרים שהוכנו מראש. ״רציתי להקשיב ליוצרים ולחיות את הרגע, לראות מה יוצא מזה ואז להחליט״. 

שאדן אבו אל אסאל. צילום: איסה פריג׳

שאדן אבו אל אסאל. צילום: איסה פריג׳

רביד אברבנל. צילום: Vallinas

רביד אברבנל. צילום: Vallinas

מה אתה יכול לספר על ההצעות?

״בסך הכל ההצעות היו מאוד מגוונות: הגוף העירום, ההגדרה של בית, מה טראומה עושה לחיים של בן אדם, נשים מדורות שונים. לפעמים אתה מוצא בקהילות מחול נושא משותף, גישה דומה ושיקוף דומה של העולם. פה לכל אחד הייתה זוית שונה. זה היה מאוד רחב״.

איך והאם תקופת המגיפה והסגרים באה לידי ביטוי בהצעות?

״לא היה עיסוק במגיפה לכשעצמה. כולם היו מאוד בפוקוס, ואולי זו התוצאה של המגיפה – למדנו להתמקד במה שחשוב ומהותי לנו, למדנו להפריד את מה שלא חשוב, את מה שמיותר, ולהתמקד במהות, בליבה. למה הם היו כל כך בפוקוס ולמה מנעד ההצעות היה אקלקטי? אולי הם נבחרו ככה והוכנו טוב כל כך. הם ממש עבדו על הפיצ׳ינג, היה להם קואצ׳ינג ועזרה של סוזן דלל להתכונן – הסרטים, הטיימינג, הדיבור – הכל ביחד״.

אתה יכול להגיד כמה או איזה פרויקטים בחרת?

״כולם התחייבו לבחור פרויקט אחד, אבל כולנו בחרנו יותר מאחד. בנוסף היו שלושה חברי ועדה שבחרו ביחד את ההצעה של יוסי ברג ועודד גרף, רטרוספקטיבה לעבודותיהם. לאחד כוחות ולעשות משהו ביחד, זה לא משהו שתוכנן אבל זה מראה לך כמה מוצלח זה היה.

״אני בחרתי להביא לציריך שני פרויקטים שדיברו אלי. רביד אברבנל שאלה מה ההגדרה של בית: זו שאלה כל כך חשובה אצל אנשים צעירים, והתשובה שהיא מציעה היא שהבית הוא בתוכך. העיסוק במחול יכול להיות חווית נוודות, אתה עובד בכמה מדינות – אז מה ההגדרה שלך לבית?

״ובכלל זו שאלה רלוונטית בחברה שלנו. אנחנו לגמרי מחוברים כמו שמעולם לא היינו, בזכות הטכנולוגיה, ובו בזמן אנחנו מבודדים כמו שמעולם לא היינו כי כל האינטראקציה בין אנשים השתנתה.

״שאדן אבו אל אסאל היא כוריאוגרפית שעובדת עם השאלה של טראומה ומה היא עושה לחיים של מישהו, במיוחד אם הסביבה לא מכירה בה. זה נושא אוניברסלי מעניין להעלות בקרב אמנים צעירים, מעבר לטראומה שהיא מעלה של ההיסטוריה של ישראל ופלסטין, וחשבתי שיהיה מעניין להביא אותה לציריך״. 

birds

איזו עצה אתה יכול לתת למי שישתתף בפרויקט דומה בעתיד?

״הייתי ממליץ להמשיך להשקיע בהכנות לקראת הפיצ׳ינג: הקואצ׳ינג, הפוקוס – זה מאוד חשוב שהיוצרים הצליחו לתפוס ולהעביר את המהות של הפרויקט שלהם. גם הנשיאים של ארצות הברית או ישראל לא נושאים נאומים בלי שמישהו עובד איתם עליהם, הם לא עושים את זה לבד. לקבל עזרה זה דבר מאוד חשוב וזה לא סימן לחולשה; להפך: זה סימן לחוזקה.

״ומי שבא לשולחן מהצד שלי, צריך לבוא עם הנדיבות והפתיחות שנדרשת. רק אחד מהם זה לא מספיק. וצריך להרחיב את האנשים שמסביב לשולחן. עכשיו כולם נרגשים ואומרים בואו נעשה את זה שוב בשנה הבאה, אבל צריכים למצוא עוד אנשים להרחיב את האפשרויות, עוד מדינות, עוד מוסדות.

״כל הכבוד לסוזן דלל, זה מעורר השראה. אנחנו כבר מדברים על איך לעשות משהו כזה גם אצלנו. אני מקווה שזה יהפוך למשהו בינלאומי״. 

המשתתפים בפרויקט הפיצ׳ינג של סוזן דלל. צילום: אורי קיטון שאשא

המשתתפים בפרויקט הפיצ׳ינג של סוזן דלל. צילום: אורי קיטון שאשא

מה התכניות להולנד דנס פסטיבל שיתקיים בפברואר? תהיה בו נציגות ישראלית?

״כן, הזמנתי שני פרויקטים, 1|2|3 ומחול בחוץ. חשבתי שזה יהיה מעולה לתת פוקוס על כוריאוגרפים ורקדנים בתחילת דרכם. אני מאמין שהמפתח לסצינת מחול חזקה הוא הטיפוח של כשרונות בכל דרך שאתה יכול לחשוב עליה. 

״ההשקעה הכי טובה שאתה יכול לעשות היא ברקדנים צעירים. אם אתה רוצה באמת להשקיע במחול באופן שיביא לך רווח לעתיד – תשקיע ברקדן צעיר. אתה לא תפסיד. אתה בונה משהו חדש עם הידע שלך, זה מאוד חשוב להשקיע בתהליך הזה: לקבל חשיפה, להציג יצירות חשובות, שיבינו מה מחול יכול להיות. 

״לשמחתי אני יכול לשלב בין ניהול בית ספר לניהול פסטיבל. אני בר מזל ואני אוהב את זה, זה נפלא. רק לנהל בית ספר או רק פסטיבל מחול זה היה פחות מעניין״. 


פרויקט הפיצ׳ינג התקיים במרכז סוזן דלל בתאריכים 1-5 בדצמבר
היוצרים והלהקות: דפי אלטבב, אלה רוטשילד, ליאור תבורי, מעיין כהן מרציאנו, מיכאל גטמן, אוליביה קורט מסה, עמרי דרומלביץ׳, רייצ׳ל ארדוס, רביד אברבנל, שאדן אבו אל אסאל, אורי שפיר, יוסי ברג, עודד גרף

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden