כל מה שחשוב ויפה
נעמי פרלוב וענת פישר לבנטון
נעמי פרלוב וענת פישר לבנטון. צילום: רפי דלויה

סוזן דלל: ככה זה כשבשתיים

לא רק צ׳ק וכרטיס טיסה: הפקות מקור, פנייה לקהלים חדשים, בית למחול הישראלי. נעמי פרלוב וענת פישר לבנטון, המנהלת האמנותית והמנכ״לית של מרכז סוזן דלל: ״אנחנו עובדות בלעשות את הכל אפשרי״

שנה וחצי לאחר שמונתה לתפקיד המנהלת האמנותית של מרכז סוזן דלל, במקביל למינויה של ענת פישר לבנטון למנכ״לית המרכז, נעמי פרלוב עדיין לא מבינה איך אדם אחד היה יכול למלא את שני התפקידים. 30 שנה עמד בראש המרכז יאיר ורדי, שבתקופת כהונתו זכה סוזן דלל בפרס ישראל – ולאחר פרישתו הוחלט לפצל את התפקיד לשניים.

״לפעמים כשאני מתקלחת״, מספרת פרלוב בחיוך, ״אני תוהה איך אפשר היה גם לעסוק בניהול אמנותי, וגם לעסוק בחישובים הכלכליים עם כל טבלאות האקסל, לנהל עובדים… זה בלתי אפשרי, רק בניהול האמנותי יש לי כל כך הרבה מה לעשות. 

״הפיצול הזה מעצים ונותן חופש: הוא כמו צמה שנשזרת, שמצליחה רק אם יודעים לעבוד ביחד. לדוגמה,  פרויקט כמו 3|2|1, שבלי ענת לא היה קורה. אנחנו בונות תכנית שמתגבשת כמו עמוד של קתדרלה: האם הוא יהיה עמוד חזק שיחזיק לשנים? רק בזכות הסימביוזה ביננו זה יקרה״. 

פישר לבנטון: ״המרכז נבנה על ידי יאיר ורדי במשך 30 שנה, והוא מרכז המחול הגדול ביותר בישראל. כל מה שנעשה פה – ונעשה המון המון המון, בצורה בלתי רגילה – הביא את המרכז למה שהוא היום: מותג סופר חזק בעשייה שלו ובחיבור שלו למחול. לשמחתנו זכינו לקבל את המרכז ולקחת אותו עוד יותר קדימה״.

לפרלוב עבר עשיר של יצירה, יזמות וניהול אמנותי בענף המחול – אנסמבל בת שבע, גוונים במחול, המסלול להכשרת רקדנים ועוד. פישר לבנטון מגיעה מעולם הפרסום, ועבדה כסמנכ״ל לקוחות במשרד הפרסום אדלר חומסקי. השתיים לא הכירו באופן אישי לפני המינוי המשותף, ונדמה שהשוני הבולט ביניהן – פרלוב נכנסה לראיון היישר מאודישנים כמו רוח סערה, בעוד שפישר לבנטון היא המיושבת והשקולה יותר – מזין, משלים ומפרה אחת את השניה בעבודה המשותפת.

נעמי פרלוב: בסוף זה לא מסתכם ב״הי, מה קורה, בואו תופיעו״. בשביל מה מביאים מנהל אמנותי? לא רק לתת כרטיס טיסה אלא לדאוג גם לכל מה שמסביב. לפתח דור חדש, לא רק לתת פרס של 5,000 ₪

״ניהול אמנותי הוא לא דבר זר לי, עשיתי אותו בעבר״, אומרת פרלוב. ״אבל סוזן דלל, מעצם המבנה וההיסטוריה שלו, ומה שהוא יכול להציע, הוא מעבר למה שדמיינתי. זה דירבן אותי, גרם לי אושר גדול להבין שיש לי המון מה ללמוד ואחריות כלפי מה שנעשה פה, כלפי האמנים, שאני מרגישה אליהם מחויבות, אחריות ורצון להכיר יותר לעומק.

״כי בסוף, זה לא מסתכם ב׳הי, מה קורה, בואו תופיעו׳. הידע והקשרים שצברתי בחו״ל עם מנהלי פסטיבלים, רקדנים, יוצרים – חייתי בחו״ל, במשך 30 שנה אני טסה ועובדת בחו״ל – הדבר הזה צריך לבוא לטובת המקום. צריך לנצל את הקשרים, להדק אותם, ולהפוך אותם למשהו מוחשי ומעשי; לא רק לתת כרטיס טיסה אלא לדאוג גם לכל מה שמסביב״.

למה חו״ל כל כך חשוב?

״אמן חי כשהוא מפרה את עצמו בתרבויות שונות. חזרתי עכשיו מטוסקנה, צפיתי בעבודות של כל בתי הספר הטובים באיטליה, וראיתי מה הביקור עשה לי: להסתכל על העיר, לשמוע את הקולות, להבחין בעדינות, באסתטיקה השונה, באופן שבו הם זזים.

״אני רוצה להביא לשם כוריאוגרפים ישראלים שיעבדו במקום. בשביל מה מביאים מנהל אמנותי? צריך לגרום לזה לקרות: לפתח דור חדש, ולא רק לתת פרס של 5,000 ₪״.

עמנואל גת, להקת ענבל

עמנואל גת, להקת ענבל. צילום: רפי דלויה

פישר לבנטון: ״אין דבר שפותח יותר את הראש לאמנים מחילופים בין תרבויות, במיוחד במדינה קטנה כל כך. באמצעות החילופים האלו אנחנו כמרכז נותנים להם כלים, פותחים להם דלתות, מאפשרים להם להפוך מיוצר ישראלי מקומי ליוצר בינלאומי״.

פרלוב: ״ואפרופו בינלאומי, בהשראת קרנות הקולנוע שאני מכירה בעשר השנים האחרונות, שאלתי את עצמי למה לא עושים פיצ׳ינג גם במחול? אנחנו מתכננים להביא נבחרת של שמונה מנהלי להקות, תיאטראות ומפיקים מחו״ל, שיש להם משהו קונקרטי להציע ושירצו להיות שותפים שלנו״.

פישר לבנטון: ״זה מהלך דרמטי. החוזקה של המרכז היא שבזכות הקשרים כבר תפרנו את המאצ׳ינג הזה: לא יישב בפאנל מישהו שיגיד ׳לא נראה לי, אין לי מה להציע׳״. 

פרלוב: ״היוצרים יקבלו הדרכה, איך לנסח באנגלית את רעיון היצירה העתידית, איך לדבר עליה. השלב הראשון יהיה ריאיון, השלב שני קטע מהחזרות, סוג של סקיצה, פיילוט, שמדמה את הרעיון הגדול. זה לא ׳לך תעשה מינגלינג ותקווה שתמצא חן בעיני מישהו׳״.

השמים הם הגבול

בשבוע הבא יפתח פסטיבל תל אביב דאנס 2021, שבשנה שעברה בעקבות הקורונה התקיים בפלטפורמה דיגיטלית. במסגרת הפסטיבל יוצגו 25 הופעות, מתוכן שמונה בכורות ו־13 הפקות חדשות של מיטב היוצרים המקומיים. לראשונה יכלול הפסטיבל גם שלוש הופעות חדשות המיועדות לילדים ולכל המשפחה.

תיאטרון מחול ענבל יציג בכורה מאת עמנואל גת, שחוזר לארץ לאחר שלא עבד ויצר בישראל מעל ל־17 שנה, במופע ״סוזן״ שייפתח את הפסטיבל. העבודה מתבוננת במושג הזמן דרך חקירה כוריאוגרפית שמתמקדת בשאלות וחומרי היסוד של המדיום – תנועה, חלל, זמן והאופנים האין־סופיים שבהם אפשר לארגן אותם.

להקת המחול הקיבוצית תציג בבכורה את ״תעתוע״ של הכוריאוגרף רמי באר; רננה רז תעלה בבכורה את ״ההצגה הכי משעממת בעולם״ (מופע מיוחד לילדים ולמשפחה, בהשראת ״הספר הכי משעמם בעולם״ מאת ננה אריאל); להקת יסמין גודר תעלה את ״מתרגלים #3״ (בפעם הראשונה מזה 25 שנות יצירה ללהקה, גודר יוצרת ומבצעת מופע באורך מלא לבדה); איריס ארז תעלה את ״געגועים לפנים״ (מה מספרים לנו הדימויים של חיינו על הזמן שלנו? ועל הנצח?); ולהקת מחול רועי אסף את ״צורה מס׳ 16״ (עבודת מחול לשלושה רקדנים ועפיפון).

יסמין גודר. צילום: תמר לם

יסמין גודר. צילום: תמר לם

״חרטנו על דגלנו להיות בית חם ומפרה ליוצרים ולרקדנים, כזה, שמעודד, מאפשר ומעניק כלים להתפתחות מקצועית״, אומרת פישר לבנטון. ״הנושא הזה קריטי בעיקר בתקופה המאתגרת שעברה על כולנו בשנה וחצי האחרונות״.

איך היה להיכנס לתפקיד אחרי כל כך הרבה שנים בעולם הפרסום?

״מאחר ובאתי מעולם אחר, הגעתי עם אחד הדברים הנפלאים: ללא דיעות קדומות, דף חלק ונקי, לעולם שאמנם היה מוכר לי, אבל יותר מהצד של הקהל. הגעתי בלי לדעת איך זה עובד באמת, והיה בזה משהו נהדר, כי הכל נראה אפשרי; הכל.

״היום אני מכירה את המקום לפני ולפנים. אם יש משהו טוב שאפשר להגיד על תקופת הקורונה, זה שהיא איפשרה לנו להכיר לעומק – בצורה יסודית, קרובה ואינטימית – את כל מי ששותף לעולם המחול, את כל העושים במלאכה. ואם קודם חשבנו שהכל אפשרי, עכשיו אנחנו עובדות בלעשות את הכל אפשרי; השמים הם הגבול.

״יש כמובן מגבלות תקציביות ואחרות, שאיתן אנחנו מתמודדות, אבל אני מגיעה ממקום שאין בו אי אפשר. השנה הזו איפשרה לנו לחלום ולבנות תכניות, וגם באין הזה עשינו הרבה דברים: פסטיבלים, חשיפה בינלאומית, נוכחות דיגיטלית, ועכשיו ההוצאה לפועל של כל התכניות שבנינו במהלך השנה האחרונה, כאבן יסוד משמעותית שמביאה את החזון שלנו לידי ביטוי גם לשנים הבאות״.

ענת פישר לבנטון: אם קודם חשבנו שהכל אפשרי, עכשיו אנחנו עובדות בלעשות את הכל אפשרי; השמים הם הגבול. אני מגיעה ממקום שאין בו אי אפשר

מה המשותף לכל התכניות? 

״החוט המקשר שלהן הוא בית למחול בישראל, שמשמש את עולם המחול – יוצרים, רקדנים, אמנים, תאורנים, מוזיקאים ועוד – ומהווה מקום שמטפח ומפתח את היוצרים באמצעות כל תכנית, איפה שלא ניגע.

״יש גם עולם שלם של קהל – של צרכני מחול וצרכני מחול פוטנציאליים – שלא מגיעים לכאן. המטרה של העשייה היא גם להמשיך ולהביא את הקהל היקר שלנו, שפוקד אותנו במשך שנים, וגם לפנות לקהלים פוטנציאליים חדשים. יש הרבה כאלה, וכל מה שאנחנו עושים נובע מהמחשבה איך אנחנו מגדילים את המעגלים שלנו, אם זה פעילויות שיביאו צעירים, קשר למרכזי מחול, עם הפריפריה, ועוד״.

אחד הצעדים המסקרנים של העונה הקרובה, תהיה עבודה חדשה של ענבל פינטו, שלראשונה יצרה הפקת מקור עבור מרכז סוזן דלל, שתעלה בבכורה בחודש ספטמבר. פרלוב: ״כחלק מהראייה של המרכז בטיפוח אמנים ישראלים, בחרנו להעניק לענבל פינטו כבוד, אחרי שנים ענפות ביצירה.

״ענבל ייחודית בחיפוש המתמיד שלה, במחקר, בשפה ובמקוריות, שמתגבשים לעולם בימתי קסום, מגוון ומלא בפנטזיה. כמנהלת אמנותית, אני מרגישה שהגיע הרגע לאפשר לה מסגרת שתתמוך בפנטזיה שלה ותכיר בכישרון שלה באופן מעשי, ולכן הזמנו אותה ליצור עבודה חדשה ומקורית״.

ניה בינגי, מתוך 1|2|3

ניה בינגי, מתוך 1|2|3. צילום: רפי דלויה

בנוסף, המרכז ימשיך לחזק את מסורת הטיפוח וההשקעה בדור הבא של היוצרים והרקדנים. תכנית 3|2|1 – הבמה ליוצרים חדשים – היא תכנית שנתית, בתמיכת המועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס, המיועדת לדור הבא של הכוריאוגרפים. התכנית, הנפרשת על פני תשעה חודשים, מורכבת משלושה שלבים: סולו, דואט, טריו (ומכאן שמה, 3|2|1). עשרה אמנים נבחרו להתחיל את התכנית ולאחר כל שלב, מספר הכוריאוגרפים יצטמצם עד שיוותרו שלושה.

במסגרת התכנית מתקיימת תכנית מקבילה של פיתוח מעצבי תאורה חדשים למחול, שייצאו למסע יצירתי משותף יחד עם הכוריאוגרפים. התכנית כוללת הנחייה מקצועית וסדנאות, לצד תהליך יצירה משותף עם הכוריאוגרפים שמציגים בתכנית, ומעודדת הקניית כלים לפיתוח זהויות חדשות של שפה עבור המשתתפים ומשמשת במה לפרי יצירתם. 

״התכנית תשמש במה לדור העתיד של יוצרי המחול בארץ ובו בזמן תחזק קשרים בין אמנים מדיסציפלינות שונות ותהווה קרש קפיצה מקצועי בינלאומי״, מוסיפה פרלוב. ״הקשרים המקצועיים הנרקמים במהלך פרויקטים שכאלה מהווים בסיס לרישות חברתי ומקצועי אל תוך העתיד.

״בדיוק ראיינו רקדנית צעירה שאמרה שאם לא היה פרויקט 3|2|1 היא לא הייתה מצליחה להתמיד ביצירה, והפרויקט הזה גרם לה להבין שהיא הולכת להיות כוראוגרפית״. 

פישר לבנטון: ״היא סיפרה כמה זה משמעותי בשבילה העובדה שזה קורה במרכז סוזן דלל, כילדה שהגיעה לראות מופעים במרכז, ופתאום היא פה, על הבמה״. 

birds

פרלוב: ״וזה גם מביא קהל, ולא רק את הסבים והסבתות. אם להביא קהל חדש, אז דרך פרויקט כזה. אתה יוצר משהו, ומזמין אחרי זה אנשים לבוא ולראות חזרה פתוחה. אתה מושך קהל בעזרת עשייה אמיתית״. 

פישר לבנטון: ״ולצד כל הדבר הזה של בנייה של הדור הבא, אנחנו עובדים במסלול מקביל על הפקות מקור. מהבחינה הזו, המינון בין האירוח ליזמות קצת משנה את הפוקוס של המרכז״.

פרלוב: ״גם את הרזידנסי שהתחיל לפני כן מינפנו ועיבינו. נתנו לו קצת יותר משקל – תנאי הסף והקבלה גדלו, שני שלבים ולא אחד. מבחינת סוג ההגשה המחקר צריך להיות רחב ורציני יותר: אתה צריך להיות משוכנע עם עצמך שאתה רוצה בית, והבית מצידו יתן לך הכל כי הוא מאמין בך״. 

פישר לבנטון: ״הגדלנו את מספר השעות ברזידנסי ויצרנו שתי קטגוריות של יוצרים – מבוססים וצעירים – שיעבוד במקביל ויפרו אחד את השני,  יראו את 3|2|1 ויעשו חזרות פתוחות, וכולם יצפו אחד בשני״.

שני רמקולים, בגדים שחורים ונעלי התעמלות

תכנית הרזידנסי של מרכז סוזן דלל, שעליה מדברות פרלוב ופישר לבנטון, היא תכנית שהות אמן לתקופה ארוכה, המיועדת לארבעה יוצרי מחול עכשוויים מידי שנה. הכוריאוגרפים הנבחרים מוזמנים להפוך את מרכז סוזן דלל לביתם האמנותי לצורך מחקר ופיתוח יצירה חדשה.

המטרה היא הפרייה הדדית של יוצרים, והתכנית הפתוחה בפני יוצרים מנוסים יותר לצד יוצרים צעירים עם מעט שנות ניסיון. במהלך שלושה חודשים, יזכו היוצרים לתקופה רציפה של סטודיו בחללי המרכז ולתמיכה וייעוץ מצוות מרכז סוזן דלל וכן הם זכאים ליהנות מכניסה חופשית למופעים.

רננה רז

רננה רז. צילום: רפי דלויה

בנוסף המרכז מקיים גם את תכנית מחול בחוץ למחול במרחב הציבורי, שנתמכת על ידי המחלקה לאמנויות של עיריית תל־אביב-יפו. התכנית היא יוזמה שהחלה במהלך חודשי הקורונה, בשיתוף המסלול להכשרת רקדנים – ביכורי העתים, על מנת להביא את יצירות המחול העכשווי למרחב הציבורי ולהנגיש אותן לקהל הרחב. התכנית המורכבת מעבודות המתאימות לקהל הרחב, למבוגרים ולילדים, מקיימת מופעים בפני תלמידי בתי ספר בערי המרכז וחושפת אותם למחול העכשווי.

התכנית תהווה לרקדנים הצעירים מסגרת נוספת, רגע לפני יציאתם לעולם המקצועי, ותקנה להם כלים נוספים שיאפשרו להם לשכלל את עצמם כרקדנים, להעצים ולהעשיר את ניסיונם מול קהל רחב ומגוון. מעבר לכך, רקדני התכנית ייהנו מהתוכניות השונות שמרכז סוזן דלל מציע – סדנאות של אמנים מתכנית הרזידנסי, כרטיסים מוזלים להופעות, השתתפות בפרויקטים שונים וקשרים עם אמנים ולהקות מהארץ ומחו״ל שיופיעו במרכז.

פרלוב: ״התכנית היא המשך ההכשרה המקצועית, עם מבחר עבודות של היוצרים החשובים בארץ. בנוסף היא מאפשרת לקהל הרחב לחוות מחול בצורה הכי פשוטה: שני רמקולים, בגדים שחורים ונעלי התעמלות״.

פישר לבנטון: ״אנחנו הולכים להיות הכי חשופים בכל מקום, גם בתל אביב ובתקווה גם ברחבי הארץ; ואולי גם במרחב הציבורי בחו״ל״.

פרלוב: ״הייתי עושה את זה גם בלי הקורונה. אני רוצה להנגיש את מיטב הכוריאגרופים לקהל בארץ, עם מיטב היצירות, ואחרי זה להביא אותם לראות את היצירה הישראלית של יוצרים צעירים בתוך האולם״. 

פישר לבנטון: ״אחד הדברים היפים במופעים שעשינו של מחול בחוץ, זה הקהל שהיה מורכב מילדים מגיל שנה והלאה. היתה לי תחושה חזקה שיכול להיות שבמפגש הזה בין הילדים למחול שינינו משהו למישהו.

״הם נגעו ברקדנים, הסתובבו להם בין הרגליים, היו מהופנטים. אין לי ספק שהרבה מפגשים כאלו ישפיעו על חיים של אנשים – בין אם כקהל ובין אם כרקדנים לעתיד״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden