כל מה שחשוב ויפה
רננה אלדור, 25 סימנים
רננה אלדור, 25 סימנים

25 סימנים: רננה אלדור בבית האמנים ירושלים

נקודת המוצא לתערוכה של רננה אלדור הייתה הספרייה שבבניין ההיסטורי של מכון ון ליר בירושלים, ״קפסולה של זמן מעולם אחר, מעין שמורת טבע של הרגע המודרניסטי״

יובל: הי רננה, בוקר טוב. מה שלומך בימים אלו של עידן האומיקרון?

רננה: הי יובל! שלומי טוב, ממשיכה בשגרה, עובדת סביב התערוכה ובסטודיו למרות שהאומיקרון עושה הרבה רעש מסביב

יובל: כן. נקווה שזה ישאר ברמת הרעש, אבל מי יודע…

והנה בכל זאת בתוך כל הרעש (קצת לפני ליתר דיוק) פתחת בבית האמנים ירושלים תערוכת יחיד, 25 סימנים. מה את מציגה בתערוכה ומהם אותם 25 סימנים?

רננה: נכון, התערוכה התהוותה דווקא בזמן של הרבה שקט, לפני שנה ויותר בתקופה של הסגרים. בתערוכה אני מציגה עבודת וידאו ״ספריה״ ועבודות הצבה ״הברות״ ו״תוכנית רצפה״ בשלושה חללים. 25 סימנים, שמה של התערוכה, הם 22 אותיות, פסיק, נקודה ורווח. השם לקוח מתוך ציטוט של בורחס מהסיפור ״ספריית בבל״ בה הוא מתאר ספרייה עצומת מימדים, המכילה את כל הווריאציות האפשריות של 25 סימני הדפוס

יובל: מה מעניין אותך בספריות?

רננה: העבודות שלי תמיד נובעות מתוך מרחבי פנים ובספריה יש חיבור מעניין בין הציבורי והפרטי, הממסדי והאינטימי, ואני חושבת שזה התחבר לי עם רוח הזמן. חשבתי הרבה על הרמות השונות של השקט שמתקיימות בספריה ועל האזורים הנסתרים שיש בה לעומת האזורים הגלויים והמוארים

יובל: באיזה מובן זה מתחבר עם רוח הזמן? למה הכוונה?

רננה: כשדמיינתי את הכוריאוגרפיה של המצלמה בתוך הספריה, זה היה בתקופה שכולם ישבנו בבית באיזה חוסר ודאות ביחס לעולם בחוץ מול האיום של המגיפה, והספריה גילמה עבורי את הפער בין הפנים לחוץ ואת החוויה האינדיבידואלית מאוד בתוך מרחב שהוא ציבורי.

בחרתי לצלם את הווידאו בספריה ההיסטורית במכון ון ליר בירושלים, מכיוון שזו ספריה שמכילה ספרות של מדעי החברה והרוח, וגם כי היא מגלמת קפסולה של זמן מעולם אחר, מעין שמורת טבע של הרגע המודרניסטי; הרגע האדריכלי של רזניק ופובזנר האדריכלים ושל מעצבת הפנים חנה לבנטל שעבדה אז במקביל לדורה גד

רננה אלדור. צילום: יערית סילבי שפטל

רננה אלדור. צילום: יערית סילבי שפטל

יובל: אז מה קורה בעבודת הווידאו? ספרי עליה קצת

רננה: בווידאו המצלמה עוקבת אחר דמות של ספרנית צעירה ודרכה אנחנו מגלים את מרחב הספריה. הדמות פונקציונלית, מסדרת ופועלת בתחומה. תוך כדי השיטוט הקולנועי הכוריאוגרפי נבנה מתח עצור, חידתי, ובו בזמן נשזר מרחב נוסף, חלל של מערכת האיוורור שדרכו חודרת לספריה רוח שמפרה את סדר הדברים

יובל: ולמה היה לך חשוב להציג בתערוכה גם עבודת וידאו וגם עבודת הצבה דמויית ספריה? או איזה חיבור את מנסה להשיג בין שני המדיומים?

רננה: עבודת ההצבה נוצרה תוך כדי ההפקה של הווידאו, היא קשורה אליו אבל גם נפרדת ממנו. נקודת המוצא שלה היא תוכנית המידוף של הספריה במכון ון ליר, אבל גם מחשבות נוספות שהיו לי על מערכות מידוף ביתיות ואופן ההרכבה שלהן.

רציתי לייצר תחביר צורני שמורכב מחלק בודד כמו הברה / אות שיוכל להתחבר למערכת מורכבות כמו שפה, אבל באופן פיסולי בחלל. התערוכה מציעה אפשרויות שונות של ייצוג הספריה, במעבר בין המרחב המצולם בווידאו למרחב המדומיין המסומן דרך עבודות ההצבה

המצלמה עוקבת אחר דמות של ספרנית צעירה ודרכה אנחנו מגלים את מרחב הספריה. הדמות פונקציונלית, מסדרת ופועלת בתחומה. תוך כדי השיטוט הקולנועי הכוריאוגרפי נבנה מתח עצור, חידתי, ובו בזמן נשזר מרחב נוסף, חלל של מערכת האיוורור שדרכו חודרת לספריה רוח שמפרה את סדר הדברים

יובל: מעניין אותי כמה ידעת מראש מה יקרה בעבודת הווידאו, כמה זה היה מתוסרט, עד כמה התוצר הסופי דומה למה שחשבת שייצא בסוף

רננה: זו שאלה חשובה, כי אני באמת לא עובדת עם תסריט והעבודה לא בנויה באופן נרטיבי במובן הקלאסי. אבל מצד שני יצאתי לצילומים עם שוטינג וסטוריבורד מאוד ברור של סצנות, זויות ומהלכים.

זו היתה הפקה קולנועית בכל מובן, עם 12 אנשי צוות על הסט, 2 ימי צילום בלוקיישן, עם הרבה ציוד צילום ותאורה יקר ככה שאי אפשר לבוא בלי תכנון מדויק. מצד שני בתוך המבנה והלו״ז הברור של הצילומים היה לי מקום וזמן לבדיקות חשובות, וממה שלמדתי הרגעים הכי יפים הם אלה שלא מתוכננים מראש וצריך לתת להם לקרות.

לאחר הצילומים ושלב הבימוי עברתי לערוך את הסרט וגם בשלב הזה יש הרבה חירות חדשה והפתעות. אז התוצר הסופי הוא דומה מאוד למה דמיינתי אבל הוא גם תמיד אחר וכיף להסתכל עליו עכשיו גם דרך העיניים של הצופים.ות בתערוכה

יובל: הייתה לי תחושה כזו… יכולה לתת דוגמה לרגע יפה שכזה?

רננה: יש רגע שהספרנית משקיפה על מרחב הספריה מהמדרגות, שעונה על המעקה, מוארת באור דמדומים שהפך להיות השוט האחרון של הסרט והוא לא היה מתוכנן בצילומים. מעין רגע עדין של התבוננות שנבע משפת הגוף של השחקנית, דניאל שפירא הנפלאה, וממכלול האלמנטים סביב שהם חלק מעבודת הצוות הקולנועית, שעבורי היא קצת כמו מערכת של קסם

צילומי הצבה: אלעד שריג

צילומי הצבה: אלעד שריג

יובל: תגידי, איפה את רואה בתערוכה המשך והתפתחות של העשייה שלך, מהתואר הראשון במחלקה לאמנויות המסך והתואר השני באמנויות – בבצלאל – ועד היום? ואיפה את רואה בה משהו אחר, חדש, שאולי הפתיע אותך, או מספיק שונה?

רננה: זה מעניין, חשבתי על זה לאחרונה שאני רואה קשר בין עבודת הוידאו ״ספריה״ לבין העבודה ״האשה שמחפשת״ שעשיתי בסיום התואר הראשון: שתיהן יוצאות מתוך דימוי צילומי ושתיהן עוסקות בשיטוט בתוך מרחב רפאים. יש כמובן גם שוני והוא מתבטא במובהק בקנה מידה ובמימוש הקולנועי, האשה שמחפשת צולם בתוך סטים מיניאטוריים שיצרתי בקנה מידה 1:10 וב״ספריה״ יש עבודת בימוי עם דמות אנושית וקנה מידה אנושי. 

בתואר השני התחדדה אצלי ההבנה שיש לי עיסוק בחלל ובהצבה ואני חושבת שבתערוכה הנוכחית יכולתי לממש את השאיפות הללו. אני חושבת שהעיסוק בהצבה הוא מפתיע עבורי: מצד אחד הוא מרגיש לי מאוד טבעי אבל הוא גם חדש לי והחושים שלי עוד מתחדדים לתוכו. זה לגמרי מדיה שמסקרנת אותי ומפעילה אותי ליצירה לא פחות מהפנטזיה הקולנועית

יובל: לגמרי. אני כבר מחכה לראות לאן תקחי את זה מפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

רננה: תודה על השיחה! היה כיף 🙂

מזמינה לבקר בתערוכה, ובקרוב שיח גלריה איתי ועם הדס מאור, האוצרת הנפלאה של התערוכה. תאריך מעודכן יפורסם בהמשך


רננה אלדור | 25 סימנים
תערוכת הפרס לאמנות חזותית על שם מירון סימה 2021
אוצרת: הדס מאור
בית האמנים, שמואל הנגיד 12, ירושלים
נעילה: 26.2

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden