כל מה שחשוב ויפה
מייקרז, כאן 11. צילום: מיכה לובטון
מייקרז, כאן 11. צילום: מיכה לובטון

מייקרז: דוקו־ריאליטי שבא בטוב

הסדרה החדשה של כאן 11, בהובלת ארנון זמיר ואסף נאוי, נולדה בתקופת הקורונה וכעת שואפת להרחיב את העשייה גם לחו״ל

המילה מייקרז (או מייקרים), שנכנסה ללקסיקון לפני כעשור (וזכתה למקבילה העברית ״עשיינים״), סימנה מפנה בחשיבה יזמית: יוצרים וממציאים שמשלבים כוחות, ידע וכישורים – מעולמות העיצוב, הנדסה, תוכנה, ועבודת כפיים – לפתרון בעיות משותף וליצירת חפצים (מוזרים לעתים) שעשויים להקל על החיים של עצמם או של אחרים. המייקרז פועלים לא פעם בקהילות, והפיתוחים שלהם מיועדים לשימוש של כל מי שזקוק להם. כלומר – הם לא רושמים פטנט וקוד סגור, אלא להפך, שואפים לשתף יידע משוחרר מזכויות יוצרים, כחלק מתפיסת עולם של כלכלה שיתופית ועשייה חברתית.

סדרת הטלוויזיה החדשה של כאן 11 ״מייקרז״, שעלתה לשידור ביום שלישי האחרון בהנחייתו של יפתח קליין, מפגישה בכל פרק קבוצה של שמונה מייקרים – פותרי בעיות מקצוענים ומובילים בתחומם – בכל פעם עם ארגון אחר בארץ, וביחד הם מנסים למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות ולצרכים שהם פוגשים. המשימות מנוהלות בזמן קצוב, הם מסתובבים עם סדנה ניידת ברחבי הארץ, ויוצרים פתרונות יצירתיים לצרכים שנותרו ללא מענה.

בששת הפרקים הם נפגשים עם דמויות מעוררות השראה: אלוף עולם בטיפוס קירות; עמותת ״רובין פוד״, שעוסקת בהצלת מזון ומניעת בזבוז ושואפת להגיע עם הפעילות לרחבי הארץ; הלום קרב ממבצע צוק איתן, המתנדב בחווה טיפולית לבעלי חיים; פעילים חברתיים, בעלי מוגבלויות ועוד.

מעבר לסיפורים האישיים של האנשים שהם פוגשים, הסידרה מציגה את עולמם המקצועי והאישי של המייקרים: אילן שרמן – מהנדס ומומחה מכניקה, אחראי מחלקת הנגשה ב״מידברן״ ומשפץ רכבים; מעין כהנא – מעצבת מוצר ומפתחת אביזרי עזר לאנשים עם מוגבלויות; עמית עדוי – מפתחת תוכנה, עוסקת בחשמל ואלקטרוניקה ורקדנית סווינג; שלומי אמר – מעצב תעשייתי, שף וקונדיטור; ספיר כדורי – מהנדסת תוכנה בגוגל ומומחית אלקטרוניקה; מאור גשורי – מסגר ורתך, בעלי מסגריה בקיבוץ אשדות יעקב; ואיל הרשקו – מהנדס מכונות, מחלוצי תנועת המייקרז בישראל, איש חינוך ומורה לרובוטיקה.

המייקר השמיני בחבורה הוא הוגה הרעיון, ארנון זמיר. זמיר (41) – בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, מתכנת אוטודידקט ויזם טכנולוגי, שמעיד על עצמו שהוא מייקר בנשמה ואיש חינוך – יסד וניהל את TOM, מיזם בינלאומי לפתרונות ברי השגה עבור אנשים עם מוגבלויות.

״הרעיון להפיק סדרת טלוויזיה דוקו־ריאליטי על עולמות המייקרים עלה עוד כשהייתי מנכ״ל של TOM״, הוא אומר. ״אבל אני לא יודע לעשות טלוויזיה, וחיפשתי אנשי הפקה ובימוי, שהנושא ייגע בהם. ככה הגעתי לאסף נאוי, בעל חברת הפקה שחלק מהדי.אן.איי העסקי שלו הוא יצירת קולנוע וטלוויזיה בעלי ערך חברתי, והוא רתם לעניין את עופר דנציגר העורך הראשי ואת איל אלישע הבמאי״.

הקשר בין זמיר לנאוי התחיל בשלהי 2018 ואת הפורמט שיצרו הציגו לאנשי כאן 11. בסדרה, המייקרים מגיעים עם סדנה ניידת בכל פעם למקום אחר בארץ, וביחד הם מנסים למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות ולצרכים שהם פוגשים, במטרה ליצור שינוי מהותי בשטח ובחיי האנשים שפגשו.

לרגע חשבנו שיהיה פה עולם טוב יותר

״המטרה שלי היא להיות שגריר של תרבות המייקרים ולחבר עוד אנשים לעולמות המייקרים, ובעיקר למשימה החברתית שכרוכה בכך״, אומר זמיר. ״אנחנו נחטא אם לא נלמד את דור העתיד שלנו, שזכותם ואולי חובתם לעשות עם הכישורים שלהם משהו טוב. אנחנו מגדלים דור שהוא קצת בלי כיוון, ומנגד הם גדלים בעולם עם אין סוף כלים טכנולוגיים. האחריות שלנו היא להעביר להם ולחנך אותם לעשות נכון וטוב עם כל מה שעומד לרשותם.

״המשימה שלי בחיים היא שאנשים שמיומנים בייצור של משהו, יידעו שאפשרי באמצעות הכישורים שלהם ליצור משהו שיעזור למישהו. אנחנו המייקרים יודעים שאנחנו יכולים די בקלות לעזור לאנשים״. לפי תפיסה זו – גם כל הפיתוחים שיוצגו בסדרה חופשיים לשימוש הציבור (פבליק דומיין).

כך לדוגמה, בפרק שבו הם פוגשים באחיות תאומות כבדות שמיעה, שבין השאר לא שמעו את האזעקות בזמן מבצע שומר החומות. המייקרים פיתחו עבורן מוצר מאוד פשוט, שקראו לו ״מתריעון״, כזה שמייצר שלל גירויים שלא ניתן להתעלם מהם. באותו השבוע פורסם סרטון ביוטיוב על תהליך הפיתוח, ובתוך ימים הגיעו לזמיר פניות מבית ספר למייקרים (תיכון וחטיבת ביניים) שביקשו לייצר מוצר מדף שמבוסס על המתריעון. ״הם קיבלו מאיתנו את התוכניות וכל מה שנדרש, כדי להמשיך מכאן הלאה״, אומר זמיר.

נאוי (41) הוא מפיק בעל רקורד מרשים, החתום בין היתר על הסדרה ״האחיין שלי בנץ״, מלהיטי כאן 11; סרט הקולנוע ״עוד סיפור אחד״; סרטי התעודה ״בין חומות״, ״מוטלים בספק״ ועוד. עם תחילת הקורונה, דווקא כשנראה שהכל נעצר, פנה לכאן 11 והציע לקדם את היציאה לצילומים. ״התקופה יצרה תחושה שעכשיו זה הזמן להתאחד, והתוכן של הסדרה  תפור למציאות שנוצרה. חיפשנו לעזור ולסייע האחד לשניה. לרגע חשבנו שהולך להיות פה עולם יותר טוב״, הוא אומר.

״התחלנו לצלם ממש בימים הראשונים של הקורונה. הסתובבנו עם אישורים מיוחדים והיינו תלויים בכל מיני ספקים ובתי עסק, שחלקם נסגרו. הסגר הקשה מאוד על ההפקה, אבל איכשהו הצלחנו להתגבר על כל המכשולים ובתוך מספר חודשים צילמנו את ששת הפרקים של הסדרה״.

כמפיק מנוסה הוא מאמין שמדובר בתוכן מעניין, שירגש לא רק את הצופים המקומיים. לדבריו כבר מתקיימים מגעים מול יוצרים וחברות הפקה אמריקאיות, ויש עניין רב בפורמט. המגעים עם חו״ל מתקיימים באמצעות חברת ניו לג׳נד, שהקים נאוי יחד עם בית ההשקעות מיטב דש, שנכנסת לתחום עם הקמת שתי קרנות להקשעה בתעשיית הסרטים בהוליווד ובאירופה, ומצהירה על כוונתה להשקיע גם בסרטים ובסדרות בישראל.

וכבר חושבים על עונה שניה?

״כן, בהחלט, אני מקווה שזה לא תלוי רק ברייטינג. זו סדרת דוקו ריאליטי שיושבת על משבצת של תוכן איכותי וחברתי, ובזה היא אחרת מכל סדרה או תוכנית ריאליטי מסחרית״.

היו פה שישה סיפורים שונים איזה הכי ריגש אותך?

״זה כמו לשאול את אמא ואבא איזה ילד הם אוהבים יותר״, הוא מחייך. ״אבל למרות הכל, הפרק ׳עושים שכונה׳ (פרק 2), פשוט גרם לי להתמלא בגאווה על העשייה שלנו. מדובר בשכונה של יוצאי אתיופיה בראשון לציון, לא בפריפריה המאוד רחוקה. שכונה שבה המייקרים עבדו יחד עם תושבי השכונה כדי לייצר דברים שנראים לנו הכי בסיסיים, כמו תאורת רחוב שלא היתה קיימת, לצד מרחבים ציבוריים, שבהם תושבי המקום יכולים להתכנס ולהיפגש ולא על הברזלים.

״אני גדלתי בגבול חולון ראשון לציון, לא רחוק משם. לא ידעתי ולא הכרתי את המציאות הזו. וזה לא שבנינו להם עכשיו עמודי תאורה, שיצטרכו לשלם בגינם מיסי עירייה גבוהים יותר. הפתרונות שלנו יצירתיים: בנינו עמודי תאורה סולריים, וכאלו שלא יידרש תקציב נוסף. כך גם הפינות הציבוריות שייצרנו״.

זה נשמע כאילו זה בעולם השלישי?

״כן. מדובר בשכונה שקיבלה חיים. את מבינה מה זה שמשש בערב השכונה נכנסה לחושך, וכעת בשש בערב נדלק האור? היית צריכה לראות את האור בעיניים של התושבים, כשהארנו את השכונה בערב, אחרי שעד כה הייתה חשוכה לחלוטין״.

ארנון זמיר: המשימה שלי בחיים היא שאנשים שמיומנים בייצור של משהו, יידעו שאפשרי באמצעות הכישורים שלהם ליצור משהו שיעזור למישהו. אנחנו המייקרים יודעים שאנחנו יכולים די בקלות לעזור לאנשים

בתשובה לאותה שאלה זמיר מספר, שאותו חנקו הדמעות כשהגישו אוזניית שמיעה מיוחדת לזמרת חרשת בשם אוזי, שבאמצעותה היא יכולה לחבר את מוסיקת הרקע עם השירה של עצמה.

אילן שרמן (46), חבר קבוצת המייקרים, הוא בוגר לימודי הנדסת טקסטיל בשנקר, שבמשך עשור ניהל מחלקת פלסטיקה וחומרים מרוכבים בתעשייה האווירית. ״חומרים עילאיים ומתנשאים, שמיועדים לייצור טילים ולווייניים״, הוא מסביר בטון מחוייך. ״לא היה לי קל אחרי 10 שנים להחליט שאני עוזב את העיסוק בדברים המובילים שעושים בתעשייה האווירית, אבל הבנתי שאני ׳פרי־ספיריט׳ שחייב לעשות משהו אחר שמאפשר לי חופש פעולה״.

אז מה אתה עכשיו?

״עזבתי את כלוב הזהב הזה לפני 4.5 שנים והחלטתי שאני מחפש משהו שמתאים לי יותר. היום אני מגדיר את עצמי לגמרי כמייקר. יש לי מותג עצמאי שנקרא SHERMAN-PLAYGROUND, ואנשים מגיעים אליי ומזמינים ממני פרויקטים מיוחדים כמו בנייה של כלי רכב מוזרים, רסטורציה של רכבי אספנות, או פרויקטים בחומרים מרוכבים. אני עושה גם סדנאות מייקינג לחברות והרבה פרויקטים בהתנדבות.

״היום אני יכול להגיד שהפרויקטים ההתנדבותיים שלי הם אלו שממלאים ומספקים אותי. אני מתפרנס ממגוון אפשרויות שהעולם פותח בפני. מחזיק רגל אחת בפיתוח בקדמת הטכנולוגיה, אבל אני לא נגרר למשרה מלאה, כדי לאפשר לי כל הזמן לעשות פרויקטים לצד העבודה״.

איך הגעת לתוכנית?

״בקהילת המייקרים רובנו מכירים האחד את השנייה. חשבו שאני מתאים והזמינו אותי לאודישנים, שלא פשוטים בכלל״.

הפרק שריגש אותו במיוחד, הוא מספר, היה זה שבו פיתחו ״יורה כדורים״ לקבוצת שחקניות פראלימפיות, אמצעי שהיה נחוץ להם לאימונים. ״מדובר באתגר טכנולוגי מהגדולים ביותר שהיו לי בסדרה. עוד רגע שריגש אותי במיוחד היה כשמסרנו לדרור כהן את הרכב/כסא גלגלים שפיתחנו עבורו, כדי שיוכל להגיע עם הבנות שלו לקו המים בחוף הים. ״אלה שני פרויקטים שניפחו לי את החזה. נסעתי הביתה בטרנספורטר האספנות המקרטע שלי וייבבתי מרוב אושר וגאווה״.

שרמן מתאר הבט חשוב, שמטעין את התוכנית במתח הנחוץ בריאליטי: ״כל פרק היה חוויה אינטנסיבית, נלחמנו מול השעון. היופי שבסדרה היה שלא הייתה תחרות בין החברים, התחרות היא מול האתגר. כולנו יחד, כתף אל כתף, חייבים לפצח את העניין תוך פרק זמן קצוב מראש.

״כל אחד מהמייקרים מביא את הפתרון שלו – מדובר בליהוק מדוייק, שאיפשר לנו להצליח. מדובר בתוכנית ריאלטי שעושה טוב. אני רוצה להאמין שהתוכנית הזו תראה שאפשר גם אחרת״.


מייקרז I כאן 11
ימי שלישי בשעה 21:15 ובכאן דיגיטל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אפרת

    כמה חבל שהפוסט חוטא לאמת!!!
    המייקרים בתוכנית הציגו רעיונות ומוצרים מוגמרים!!!
    רישום פטנטים לוקח מעל שנה וחצי לאיזור מסוים בעולם כדי להגן עליו.
    העגלת תינוק קיימת לפני 2018
    כנ"ל גם מיזם הרובין פוד שנחשף בכתבות שונות.

    כבר קיים פורמט דומה, מ2013
    "מה נגיש לכם?"
    שהוצג כבר במיפ ועובדים צוותים בעולם במימון קרנות ועמותות לגרסאות מותאמות מקומיות בעולם.
    מי שטוען שבכל העולם פונים להפקה – חוטא לאמת.
    מכיוום שחושבים שזה הפורמט שהוצג במיפ בקאן.
    וגם למה לקנות פורמט כאשר קיים פורמט דומה שהוצג כבר?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden