כל מה שחשוב ויפה

פז אדרי // TLV Timemachine

פז אדרי מציג בתערוכה נקודת מבט במרכז תאו הרצליה, עבודת וידאו סטופ־מושן של התפתחות עירונית מואצת וצמיחת המגדלים לאורך האיילון, כמו בסרטי טבע

הפרטים הטכניים

TLV Timemachine, עבודת וידאו סטופ־מושן (טיים־לאפס) שמקבצת חמש שנות צילום במספר דקות, מוצגת בתערוכה נקודת מבט במרכז תאו לתרבות, הרצליה, עד 28 בפברואר.

מי אני

פז אדרי, אמן וידאו, במקור מערד. את התואר הראשון עשיתי במכללת ספיר, במחלקה לקולנוע וטלוויזיה (במסלול טלוויזיה). לקראת סוף התואר נתקלתי במיני־סדרה הדוקומנטרית המשובחת ״תל אביב־יפו״ של שניים מהמרצים היקרים שלי, מודי בראון וענת זלצר (שגם הנחתה אותי בפרוייקט הגמר). הסדרה עוררה אצלי אהבה ישנה לאדריכלות ואהבה חדשה – לעיר תל אביב. אם לא הייתי מתעסק בווידאו כנראה שהייתי רוצה להיות אדריכל.

פז אדרי. צילום: מ״ל

פז אדרי. צילום: מ״ל

אחרי התואר הראשון עברתי לתל אביב וגרתי (לא במקרה) לא רחוק מהצומת ההיסטורי והמאוד סואן של דרך יפו ורחוב הרצל, שם הוצב הרמזור הראשון במדינה. כילד אחותי ואני היינו מעבירים שעות בצפייה ממושכת ב־MTV ואכילת ביסלי עד כאב בטן, משם נולדה האהבה שלי לווידאו קליפים – שבהם אני עוסק.

קליפ אורבני שעשיתי בשיתוף עם ישגב דותן (חבר מהלימודים) להרכב שלו Lucille Crew פתח לי לא מעט דלתות. וכך הגעתי לחברת החדשות בנווה אילן. במקביל המשכתי לביים קליפים, בין היתר ללהקת המים ״ריו״ של זוג המוכשרות זואי פולנסקי ואור אדרי (שהיא גם אחותי הגדולה). ובינתיים העיר תפסה יותר ויותר מקום ביצירותי.

העבודה

הפרויקט התחיל להתהוות קודם כל אצלי בראש, לפני יותר מחמש שנים, כשעבדתי בחברת החדשות של ערוץ 2 בנווה אילן. בזמן ההמתנה להסעה, במחלף השלום, חשבתי לעצמי מתוך סקרנות וקריאה חובבת על אדריכלות באינטרנט, שכל קו הרקיע של עורף האיילון והמע״ר הצפוני הולך להשתנות לחלוטין עם עשרות מגדלים חדשים.

התחלתי לצלם בלי תוכנית מיוחדת, בטלפון שלי (אייפון 4 ישן בזמנו). צילמתי בכל פעם מאותן הנקודות באותו המחלף. לפתע הזמן המת הזה של להמתין להסעה התמלא והפך לזמן תיעוד וחקירה של עתיד האיזור. על הדרך חשבתי שזה יוכל להיות ממש מעניין לחזות בשינוי המתפרס על פני שנים.

רק אחרי שנה ויותר, אחרי שכבר התחלתי לעבוד בסטודיו Snowball, והאקלים התאים – ניסיתי בפעם הראשונה לקחת את כל החומרים שצברתי בטלפון ולהניח אותם על טיימליין. הקסם שציפיתי לו אכן התממש מהחומרים שנאספו עד כה. אט אט הפרוייקט גדל ועוד זוויות צילום הצטרפו, תחילה בסביבת מגורי ובהמשך בעוד סביבות שעמדו על סף שינוי, כמו פארק המסילה שהתהווה מחניון עזוב לפארק ירוק. בשנתיים האחרונות, עם הקורונה, התמסרתי לכך עוד יותר.

הקרנת העבודה בפתיחת התערוכה נקודת מבט

הקרנת העבודה בפתיחת התערוכה נקודת מבט

ה־Timemachine (מכונת זמן) מחברת מספר אהבות ודברים שמסקרנים אותי מאוד: צילום, אורבניות ושינוי. לאחרונה גם התחלתי ללמוד את הנושא לעומק, בתואר שני בעיצוב אורבני בבצלאל (החלום הוא שאוכל גם להשפיע על הנוף העירוני ולא רק לתעד אותו).

בד בבד אני שמח לבחון את הטכניקה של טיים־לאפס גם על דברים נוספים: צמחים, אחות הרה והאחיינים שגדלים מול העיניים שלי. היא נותנת לנו הצצה מתוך נקודת מבט על־זמנית ועל־אנושית -לחזות בתהליכים שלוקחים שנים רבות בשניות ספורות. האפשרות של הווידאו – להקרין הכל בלופ ולחזור לאחור – מציג תהליך שאני רואה בו מהלך אינסופי הכולל בתוכו הרכבה ופירוק, לידה ומוות וכמובן תחייה מחדש.

birds

תעבירו את זה הלאה

אשמח להציג את TLV Timemachine במוזיאון תל אביב, בבית ליבלינג או באיזה גורד שחקים משוגע שממנו ניתן לחזות באתרים המצולמים; אני לא אהיה בררן. בינתיים הפתיחה של התערוכה שבה העבודה הוקרנה בגדול על קירות מרכז תאו הייתה סוג של הגשמת חלום לתצוגת ביכורים.

אבל אם להיות יותר שאפתן – החלום הוא לקבל חדר משלי בתערוכה ולמקם את העבודות במסכים שיתייחסו לאופן שהן ממוקמות במרחב; ואולי גם בהמשך להתפרס לערים אחרות. אני כבר מתחיל לצבור חומר ל־JLM Timemachine.

פלוס אחד

ביימתי וידאו קליפ לפרוייקט סולו של אחותי לשיר ״זיכרון קצר״, שהוא בעיני אחד השירים הכי יפים.  הקליפ צולם בבית המידות בלילינבלום הרצל, דקה לפני שזה נסגר לשיפוצים, שנמשכים ויימשכו עוד כמה שנים קדימה, עד שיסיימו להקים לו מגדל מעל הראש ולשמר את כל הבניינים המקוריים ששוכנים בבלוק הזה; מראשוני הבתים של אחוזת בית.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden