כל מה שחשוב ויפה
הטביעו חותם, גלריה ויטרינה. צילומי חלל: עופר עמרם
הטביעו חותם, גלריה ויטרינה. צילומי חלל: עופר עמרם

הטביעו חותם: הנשים החלוצות של העיצוב הגרפי הארץ ישראלי

תערוכה בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון עוסקת בתרומתן של המעצבות אסתר ברלי־יואל ופרנציסקה ברוך לשדה העיצוב הגרפי הארץ ישראלי

שדה העיצוב הגרפי המקומי בתחילת ואמצע המאה הקודמת נשלט באופן כמעט מוחלט בידי גברים. אבל גם נשים מעצבות חיו ופעלו כאן. בתוך אותו נוף גברי בלטו שתי מעצבות גרפיות: אסתר ברלי־יואל ופרנציסקה ברוך, שבימים אלה מוצגות עבודותיהן בתערוכה ״הטביעו חותם״ בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון.

אוצרות התערוכה, דליה מנור ויעל סגל חרמוני, מבקשות לעמוד על החותם שהותירו ברלי־יואל (1972-1895) וברוך (1989-1901). הן חושפות את יצירתן של השתיים, את השפות הגרפיות שפיתחו ואת תרומתן לפרויקט הלאומי של בניית התרבות העברית, משנות ה־20 ועד לשנות ה־60 של המאה העשרים. אבל, התערוכה בעיקר מבקשת לציין את מקומן של שתי המעצבות בדפי ההיסטוריה של תולדות העיצוב הגרפי הישראלי.

התערוכה נערכת לרגל יום האישה הבינלאומי, בשיתוף עם היחידה להוגנות מגדרית במכון. מוצגות בה מבחר מעבודותיהן של השתיים, בין השאר סמלי ערים, כרזות וחומרים פרסומיים למוסדות ולארגונים (ארגון אימהות עובדות, יריד המזרח, קרן קיימת לישראל), עיצובי אותיות וטיפוגרפיה מקורית (לוגו עיתון הארץ, לוגו של הוצאת ספרים, הדרכון הישראלי ועוד).

רובם של המעצבים הגרפיים הארצישראלים הגיעו לארץ בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת מאירופה, בעיקר מגרמניה, וכך גם שתי המעצבות הללו. אותם מעצבים ומעצבות הביאו איתם בשורות עיצוביות מארצות מוצאם – וזו הסיבה שהעיצוב הגרפי המקומי הושפע כל כך מזה האירופאי.

אסתר ברלי יואל. צילומים: מ״ל

אסתר ברלי יואל. צילומים: מ״ל

אסתר ברלי יואל, סמל העיר חיפה, 1936

אסתר ברלי יואל, סמל העיר חיפה, 1936

אסתר ברלי יואל, הכנה לכרזה לרגל חגיגות 25 לשוק אמות עובדות, 1954. צילום: יעל סגל חרמוני

אסתר ברלי יואל, הכנה לכרזה לרגל חגיגות 25 לשוק אמות עובדות, 1954. צילום: יעל סגל חרמוני

אסתר ברלי־יואל נולדה בהמבורג שבגרמניה במאי 1895. היא היתה מעצבת גרפית ואמנית, שבין עבודותיה הידועות עיצוב סמלי הערים חיפה וחולון. היא למדה בבית ספר הגבוה לאמנויות בברלין אצל האמנים אלכסנדר ארכיפנקו ולודוויג מיידנר. בעולם העיצוב והאמנות המקומיים היא ידועה גם כאסתר ברלין־יואל. בשנת 1922 התחתנה עם חיים ברלין, ושנה אחר כך נולד בנם דן. בשנת 1925 עלו שלושתם ארצה. הזוג התגרש בשנת 1930, ובעקבות הרצון לעברת את שם המשפחה, שינתה את שמה לאחר הגירושים לברלי־יואל.

את סמל העיר חיפה עיצבה בשנת 1936, ואת זה של העיר חולון עיצבה עשור מאוחר יותר, ב־1946. בשנת 1942 היא הציעה עיצוב סמל חדש גם עבור העיר ירושלים. הסמל אומץ על ידי ראש העירייה, אבל נגנז בשל המצב הפוליטי־מדיני ששרר באותה תקופה. מתווים לסמלי הערים מוצגים בתערוכה.

משנות ה־30 ועד שנות ה־50 יצרה ברלי־יואל סמלים, כרזות ועלונים עבור חברות וארגונים בולטים במרחב הארץ ישראלי, בהם ״לויד״, ״שמן״, ״קרן קימת לישראל״, ״יריד המזרח״ ובמיוחד ״ארגון אמהות עובדות״ שהיה לקוח קבוע. היא מתה בשנת 1972.

ממרציפן עד הדרכון הישראלי

לעומת ברלי־יואל, ששמה כמעט ונשכח בתולדות העיצוב המקומי וגוף העבודות שלה כמעט ולא נחקר, פרנציסקה ברוך זכתה לחשיפה לא מעטה בשנים האחרונות. זאת בעיקר בזכות תערוכה שהוצגה בשנים 2015-2016 במוזיאון ישראל בירושלים. את התערוכה דפוסים משתנים – מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר אצרה עדה ורדי, ששימשה גם כעורכת קטלוג התערוכה, שתיעד את עבודתם של שפיצר, ברוך ופרידלנדר והציג מחקר מקיף אודות פועלם של שלושה מחלוצי האות העברית החדשה.

גם ברוך נולדה בהמבורג, בנובמבר 1901. היא היתה מעצבת גרפית, טיפוגרפית וציירת. בין עבודותיה הידועות עיצוב הדרכון הישראלי, סמל העיר ירושלים ופונט ״שוקן״. היא למדה בברלין את מקצועות העיטור והאיור הדקורטיביים, הגרפיקה ומלאכת הספר וציור אותיות. במקביל ללימודיה החלה לעבוד ועסקה בפרויקטים מגוונים: עיצוב צלחות ליצרן החרסינה של בית המלוכה בברלין, ציור האותיות בהגדה של פסח שאייר האמן יעקב שטיינהרט (1921) ועיצוב פונט ״סתם״ (1924) שבשנות ה־40 זכה לשימוש רחב בארץ ישראל ובניירת הרשמית של מדינת ישראל.

בשנת 1933 עלתה ברוך לארץ מברלין והשתקעה בירושלים. בשנים הראשונות בארץ חיה בדוחק והתפרנסה לצד עבודות גרפיקה מזדמנות, מאפייה ומכירה של עוגות מרציפן, באריזות קרטון שעליהן סימן מסחרי ״תופיני ברוך״. בהמשך עבדה עבור המוסדות הלאומיים, ועיצבה תערוכות, לוגואים, שילוט עבור מוסדות ממשלתיים ומסחריים ועוד. בין היתר עיצבה את אותיות הכריכה של ״ספר הזהב״ התשיעי של הקרן קימת לישראל, שטרי מלווה, בולי הכנסה ואת הטיפוגרפיה לדרכון הישראלי הראשון.

פרנציסקה ברוך. צילום: מ״ל

פרנציסקה ברוך. צילום: מ״ל

פרנציסקה ברוך, דרכון ישראלי, 1948. צילום: יעל סגל חרמוני

פרנציסקה ברוך, דרכון ישראלי, 1948. צילום: יעל סגל חרמוני

פרנציסקה ברוך, מקבת מאת שיקספיר / לוח הארץ לשנת תשטו. צילומים: יעל סגל חרמוני

פרנציסקה ברוך, מקבת מאת שיקספיר / לוח הארץ לשנת תשטו. צילומים: יעל סגל חרמוני

לצד הדרכון המפורסם, הטביעה ברוך את חותמה גם בעיצוב סמלה של העיר ירושלים בשנת 1949. את הסמל, שמורכב מאריה שואג על רקע חומות ירושלים ומסביב עלי זית, עיצבה כחלק מפועלה בקולקטיב ״אגודת האמנים לגרפיקה שימושית בירושלים״. פרק חשוב בקריירה של ברוך נקשר במשפחת שוקן, בעלת עיתון הארץ והוצאת הספרים שוקן. היא חידשה את לוגו העיתון (1937־1936), עיצבה את סמל ההוצאה (1945) ופיתחה בעבור ספרי ההוצאה את גופן "שוקן־ברוך״ (שנות ה־40 וה־50). היא מתה בירושלים בשנת 1989, ועזבונה נמצא באוסף מוזיאון ישראל, ירושלים.

על פי דבריה של מנור, שמכהנת כאוצרת גלריה ויטרינה, על אף שישנו בין השתיים חיבור ביוגרפי והיסטורי, ברלי־יואל וברוך היו מעצבות שונות מבחינת העיסוקים שלהן. מסיבה זו מוצגות בתערוכה בעיקר כרזות שעיצבה ברלי־יואל ,לעומת עבודות טיפוגרפיה של ברוך. עוד מדגישה מנור כי בתערוכה מוצגות סקיצות רבות של ברלי־יואל שמסרה משפחתה.

לטענתה של מנור, השתיים עדיין לא זוכות למספיק איזכורים: ״אני גאה מאוד להציג תערוכה מחקרית מקורית שחושפת את יצירתן של שתי נשים שפעלו כאן והשתכחו, למרות שאת מפעלן התרבותי אנחנו רואים סביבנו כל הזמן. הגיע הזמן לתת את הקרדיט הנכון. התערוכה נוצרה לרגל יום האישה הבינלאומי כדי לכבד ולזכור את פועלן של נשים ביצירת התרבות הישראלית.

״כשנודע לי באמצעות החוקרת והאוצרת השותפה, יעל סגל חרמוני, שאסתר ברלי־יואל עיצבה את סמל העיר חולון, היה לי ברור שאני רוצה את התערוכה הזאת בגלריה שלנו בחולון, הנמצאת בבניין הפקולטה לעיצוב במכון. באמצעות התוצרים הגרפיים השונים, התערוכה היא הזדמנות להיפגש עם המוסדות והארגונים ההיסטוריים שמיוצגים בכרזות, לעמוד על שינויי סגנון ושפה ולהיפגש עם השורשים של הגרפיקה העברית״.

לכל אחת מהשתיים יש תיק עבודות מאוד רחב ומאוד מגוון, שמתייחס לעיצוב גרפי במובן הלאומי. בתקופה שבה עבדו כמעצבות, הכירו את פועלן. הן היו בקדמת הבמה ועשו דברים משמעותיים, כגון עיצוב הדרכון הישראלי וסמלי הערים חיפה וחולון

סגל חרמוני היא דוקטורנטית במחלקה לאמנות יהודית באוניברסיטת בר אילן, שחוקרת את פועלן של הנשים המעצבות הגרפיות שפעלו בארץ ישראל. לדבריה, בדומה לעולם האמנות, גם בעולם העיצוב הגרפי אנחנו עדים לתופעה דומה: ״בשני העולמות יש כבר זמן רב נרטיב מכוון בהקשר של מי מאוזכר ומי לא. אבל בשנים האחרונות מתרחש שינוי וישנו ניסיון להביא נשים לחזית, לצד מגזרים נוספים שלא זכו לאיזכורים״.

הטביעו חותם, גלריה ויטרינה. צילומי חלל: עופר עמרם

הטביעו חותם, גלריה ויטרינה. צילומי חלל: עופר עמרם

לטענתה של סגל חרמוני, מדובר בשתי הנשים החלוצות של העיצוב הגרפי הארץ ישראלי. ״לכל אחת מהשתיים האלה יש תיק עבודות מאוד רחב ומאוד מגוון, שמתייחס לעיצוב גרפי במובן הלאומי. בתקופה שבה עבדו כמעצבות, הכירו את פועלן. הן היו בקדמת הבמה ועשו דברים משמעותיים, כגון עיצוב הדרכון הישראלי וסמלי הערים חיפה וחולון.

״שתיהן התפרנסו מהמקצוע הזה שנקרא עיצוב גרפי. הראשונה עסקה בגרפיקה וגם באמנות, והשניה בגרפיקה ובעיצוב אותיות״. היא מצביעה גם על מקורות ההשפעה של השתיים: ״מקור השפעה מובהק על הטיפוגרפיה של פרנציסקה ברוך הוא הכתב העברי האשכנזי, היא ממש חקרה את הנושא. לעומתה ברלי־יואל הושפעה בין השאר מהאקספרסיוניזם הגרמני, זאת בעיקר בעיצוב הכרזות שלה. גם בעיצוב הסמלים שהיא עיצבה ניתן להבחין בגישת העיצוב הגרפי הגרמני של התקופה״.


הטביעו חותם: מעצבות גרפיות בארץ ישראל
אוצרות: דליה מנור, יעל סגל חרמוני
גלריה ויטרינה, מכון טכנולוגי חולון
נעילה: 19.5

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. אורית גולדמן

    אחת החלוצות בארץ בעיצוב גרפי שזכתה בפרס בעבר זאת אסתר ארותי,
    חבל שלא הוזכרה.

  2. קר מוש

    מעניין.
    חבל שלא הוזכרה גם עלי גרוס.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden