שבוע האופנה 2022: מרגי, מגדר ושנקר

בואו נבין רגע: מהו ״שבוע אופנה״ ומה מטרתו? בעולם, שבוע האופנה הראשון התקיים בניו יורק כבר ב־1943. מטרתו הייתה אחת: להציע לקנייני האופנה האמריקנים אלטרנטיבה לאופנה הצרפתית, לאור העובדה שבמהלך מלחמת העולם השנייה לא היתה אפשרות לנסוע לפריז. שבוע האופנה הראשון בפריז התרחש הרבה אחרי כן, ב־1973, ורק בהמשך הצטרפו בירות אופנה נוספות שמקיימות מאז שבועות אופנה.

בראש ובראשונה מסמן שבוע האופנה את שתי העונות הגדולות – הסתיו והאביב. אלו הן העונות שבהן מעצבים ובתי אופנה מציגים את הקולקציות החדשות שלהם לעיתונות האופנה, לקונים קמעונאיים ולבעלי השפעה בעולם האופנה. כל אלה, ללא קשר לשיטת השיווק והרכש של האופנה כיום, שהשתנתה לבלי הכר בשנים האחרונות.

גם אנחנו בישראל רצינו וב־1965 (שימו לב, עוד לפני פריז) נערך לראשונה בתל אביב ״שבוע האופנה הישראלי״. במהלך השבוע הזה ביקרו בישראל עשרות בתי אופנה מרחבי העולם, צפו בתצוגות ואף קיימו מפגשי רכש עם היצרנים המקומיים. אלו היו הימים בהם שתעשיית הטקסטיל והאופנה הישראלית היתה מקור לגאווה ונהנתה מתמיכה וסיוע ממשלתיים וציבוריים. אירועים מסוג זה התקיימו עד שנות השמונים, ואז נפסקו.

תעשייה שזקוקה לפרגון – אבל לא רק

שבוע האופנה בגרסתו הנוכחית התקיים לראשונה בשנת 2011 בתל אביב, ביוזמתו של המפיק מוטי רייף. מדובר באירוע שמציג עיצובים של מעצבים ישראלים ותיקים כמו גם צעירים, ונותן כבוד ובמה גם לסטודנטים לעיצוב אופנה. על ההפקה, גיוס התומכים וכל השאר מנצח רייף, שראוי לכל מילה טובה על הנחישות, ההתמדה ועל העובדה שאינו מוותר או מתייאש.

רייף לא מאפשר לנו לשכוח שיש כאן אופנה; שיש כאן מעצבים מוכשרים ושיש כאן תעשיה שזקוקה לפירגון – אבל לא רק. התעשייה זקוקה גם לתמיכה ועידוד, בטח נוכח כניסתן של כל רשתות האופנה הזרות שפועלות כאן, שכמעט ונתנו מכת מוות לתעשייה המקומית, ובעיקר למעצבים המקומיים שפועלים עצמאית.

ינקי ונטף. צילום: ניר סלקמן

שחר אבנט. צילום: ניר סלקמן

ויוי בלאיש. צילום: ניר סלקמן

דוד וקסלר. צילום: ניר סלקמן

טובהלה. צילום: ניר סלקמן

24 תצוגות אופנה שבהן צעדו עשרות דוגמנים ודוגמניות. גם השנה המשיך רייף וביסס את שינוי אידיאל היופי באופנה והנ״ל הופיעו בכל טווחי המידות, המינים וצבעי העור. רגע לפני התצוגות, כשהתכנסנו באולם קבלת הפנים החשוך והמלא בגלאם אופנתי (אם כי מקומי), אי אפשר היה להתעלם מהרצון של חלק מהבאים לתת שואו.

בעולם שבו אידיאל היופי משתנה ואופנה נשית וגברית מתערבבות, בלטו במיוחד האורחים הגברים שהגיעו לצפות בתצוגות השונות, כשהם לבושים בבגדים ובאביזרים קוויריים, מוגזמים במיוחד, שמשכו את תשומת הלב. כי אם לא בשבוע חגיגות האופנה – אי מתי?

מגזין שבוע האופנה הקדיש לעניין הפקת אופנה בשם ״ללבוש אותך כמו שיר״, שחיברה בין מעצבי אופנה ומשוררים תחת התמה ״ריפוי״. את הבגדים נטולי המגדר שעוצבו עבור ההפקה דיגמנו גברים. לקחו בה חלק המעצבים ויוי בלאיש, דרור קונטנטו, טובה׳לה, שחר אבנט, דוד וקסלר, ינקי ונטף והמשוררים רוני סומק, ציפי שחרור, טלי דביר לבנת, נעם פרתום, דוד שבת וניקולא יוזגוף אורבך.

רועי דרהי: גברים מאפשרים לעצמם לחגוג יצירתיות ורוך ולמרוד בערכים פטריארכליים  באמצעות שימוש באופנה. הרשתות החברתיות מוצפות בגברים שחוגגים יצירתיות וקוויריות, ומייצרים סביבם קהילות שמרגישות בטוח להביע את עצמן באותו האופן

רועי דרהי, המנהל האמנותי של מותג האופנה הווירטואלית Placebo, שהגיע לארץ מקופנהגן שם הוא מתגורר ופועל בשנים האחרונות, התייחס לתופעה. הוא הסביר ש״יש תחושה שהדורות הצעירים מציפים שאלות ומאתגרים הגדרות כפי שלא הכרנו אותן עד היום: הגדרות לגבי אלו בני אדם אנחנו רוצים להיות במאה ה־21, והגדרות הקשורות למגדר ומיניות.

״אפשר לזהות מגמה שלפיה גברים מאפשרים לעצמם לחגוג יצירתיות ורוך ולמרוד בערכים פטריארכליים – באמצעות שימוש באופנה. כך גם במרחב הדיגיטלי, מרחב שבו אתה יכול להחליט מהו מגדרו של האוואטר שלך ומה הוא לובש. הרשתות החברתיות מוצפות בגברים שחוגגים יצירתיות וקוויריות, ומייצרים סביבם קהילות שמרגישות בטוח להביע את עצמן באותו האופן״.

תעוזה ומקוריות מצד הצעירים

ייתכן שתעשיית האופנה והטקסטיל המקומית לא נמצאות במצב אידיאלי, אבל לנו, כפי שהיה אפשר לראות ביום השלישי של שבוע האופנה, יש את שנקר. המחלקה לעיצוב אופנה של שנקר נחשבת לאחת המוערכות בתחום בארץ ובעולם. 70 דגמים שונים הוצגו בתצוגה – שהתקיימה תחת ניהולם הקריאייטיבי של עידית ברק (מרצה בכירה במחלקה) ואילן בז׳ה (ראש המחלקה) – פרי עיצובם של סטודנטים משנים ב׳ עד ד׳.

שמות הקורסים שבמסגרתם עוצבו הדגמים, מהווים נקודת פתיחה להבנת התוצרים שנצפו על המסלול: Genderless, מה אכפת לי, מישהו לרוץ אתו, Old and Fashion, כור היתוך, ההיסטוריה של המחר, Fashion Tech ,יוצא מן הכלל, אתחול אופנה ועוד. כך, התוצרים אופיינו בתעוזה ומקוריות, לא תמיד מרוסנת, כזו שמצויה בקרב מעצבים צעירים שעדיין לא מושפעים משיקולים מסחריים. כל אלו יחד יצרו הפנינג אופנה, אקלקטי, אבל משמח ונותן תקווה שיש כאן דור המשך שימשיך ויפיח חמצן בתעשייה ובענף.

המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר. צילום: אבי ולדמן

המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר. צילום: אבי ולדמן

אבירם פימה ודקלה לבסקי למותג IÇIÀLÀBAS. צילום: אבי ולדמן

House of Jaffa. צילום: אבי ולדמן

אהרון גניש. צילום: אבי ולדמן

דניאל מריאש. צילום: אבי ולדמן

פרט לסטודנטים משנקר, ניתנה השנה בשבוע האופנה במה גם למעצבים צעירים שנמצאים בתחילת דרכם תחת קטגוריה בשם Upcoming Designers. היא כללה שתי תצוגות אופנה שבהן הציגו אהרון גניש, דניאל מריאש, רותם שאול, House of Jaffa, אבירם פימה ודקלה לבסקי למותג IÇIÀLÀBAS וג׳ניפר קים. קטגוריה כזו, שמשולבת אף היא בשבוע אופנה, ראויה לציון שכן היא נותנת כבוד לאלו שבתחילת דרכם,  שכוכבם זורח, אך זקוקים לחשיפה הגדולה שהמסלול מאפשר.

פרויקט נוסף שיצר עניין היה ״החממה פרוג׳קט טופולסקי״, עם 25 מעצבי אופנה שצוותו ל־25 אדריכלים. כל צמד של מעצב ואדריכל יצר יחד דגם אופנה ייחודי, בהשראת השפה העיצובית או יצירה ספציפית של האדריכל. אדריכלות מאז ומעולם נחשבה למקצוע אמנותי ומוערך; עיצוב אופנה, לעומת זאת, זכה לפחות תהילה וכבוד. החיבור בין שתי הדיסציפלינות, והעבודה המשותפת של הצמדים משתי הזירות, הפכו את התצוגה ליצירתית ומעוררת השראה.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

ראויים לציון האדריכלים והמעצבים מהשורה הראשונה שנרתמו לפרויקט המשותף והמאתגר הזה. בין העבודות המשותפות שצעדו על המסלול אפשר היה לצפות בדגמים של אורלי שרם עם ויוי בלאיש, פיצו קדם עם אלון לבנה, דנה אוברזון עם תמרה סאלם, אלכס מייטליס עם טובה׳לה, אירמה אורנשטיין עם שי שלום, אבנר ישר עם אהרון גניש ועוד. האירוע עצמו היווה ערב התרמה לקרן לקרן אמהות ע״ש פינצ׳י מור בשיתוף קרן תל אביב, כשכל ההכנסות ממנו הוקדשו להעשרה ולמימון חוגים לילדי משפחות חד־הוריות בדרום תל אביב.

במהלך ארבעת הימים גדושי אבק הכוכבים, השמחה והתחושה שאנחנו חלק מהעולם הגדול, נחשפנו לקולקציות מרעננות וחדשות של שרון טל ממשכית, שכובשת יעדים עולמיים כמו גם מקומיים; נדב רוזנברג מ־NORTHERN STAR שחוגג עשור למותג ולשפתו המובהקת והמתפתחת; עידן לרוס שמיקם עצמו בין מעצבי שמלות הכלה המובילים; סבינה מוסיוב שיש לה יכולת לפצח בתחכום את הסגנון הנשי; סיגל דקל שחזרה למגרש האופנה המאתגר שממנו נעדרה מספר שנים; ואלון ליבנה, שחתם את שבוע האופנה עם קולקציה קיצית בצבעי פסטל שהפעם היו בה גם בגדי גברים – ויהונתן מרגי שגנב, עם בגד הגוף הוורוד את ההצגה (אפרופו בלבול מגדרי).

עידן לרוס ואילן פיבקו, פרויקט החממה. צילום: אבי ולדמן

נדב רוזנברג. צילום: אבי ולדמן

לסיכום, אלה היו ארבעה ימים עמוסים באופנה, בסטייל ובהרבה שמחה מקומית – ומה עוד נותר לנו לבקש מלבד קצת שמחה כמו שיש בעולם הגדול? בשנים הקודמות ראו חלק מהמציגים בשבוע האופנה הזדמנות לייצר מחאות חברתיות כמו כאלה נגד אלימות כלפי נשים או הדרות מגדריות, ואילו השנה לא היו כאלה.

היה ניסיון אמיתי מצד כולם להוכיח שמדובר בענף חי, נושם ובועט, שיש לו מה להגיד כאן וגם בעולם. הלוואי ואירועים כאלה – שמופקים על ידי גורמים פרטיים שבמאמץ רב מצרפים אליהם גורמים ציבוריים וממשלתיים – יהפכו לאירועים שמקדמים גופים ציבוריים וממשלתיים, בדומה למה שקורה במדינות שמקדמות את עסקיהן וכישרונותיהן (גם אלה שאינם בהכרח הייטק).