כל מה שחשוב ויפה
גרא דוידי. צילום: דימיטרי טליאנסקי
גרא דוידי. צילום: דימיטרי טליאנסקי

גרא דוידי מצייר, מעצב ורוקם – ועכשיו גם יוצר אופנה

האמן גרא דוידי משתף פעולה עם קום איל פו בפריטי לבוש שעליהם הודפסו ציורים שלו. במקביל הוא רוקד, מציג בתערוכות וחולם לעצב בניין בשפתו האמנותית

עמית: הי גרא. בוקר טוב, מה שלומך?

גרא: הי הי, אני טוב, מה איתך?

עמית: אני בסדר, מתחילה שבוע חדש. בוא נתחיל: מי אתה גרא דוידי? ספר

גרא: גרא דוידי זה כללי, זה בן אדם, מה מעניין אותך לדעת? בדרך כלל לא מתחילים מאפס למאה בחיים

עמית: אתה אמן. נכון? ספר קצת על האמנות שלך: מתי התחלת, איפה אתה היום?

גרא: אמן? כן. התחלתי לפני עשור וחצי, כשהייתי בן 18־19. גרתי בקריות וציירתי מה שראיתי דאז, בעיקר עיניים ומקטעי גוף. מגיל 12 התחלתי לכתוב על דברים בבית הספר, שולחנות, קירות, הילקוט שלי – כל מה שבית הספר נשען עליו

עמית: מישהו בבית צייר? אפשרו לך?

גרא: לא. בבית לא ציירו בכלל, גם לא עודדו לציור ואמנות. שמו דגש על עבודה מעשית. אבל מגיל צעיר הבנתי שאני אמן. זה היה ברור, לא היו שאלות. סך הכל לצייר בדלות חומר זה לא ביג דיל, אז זה לא היה מאמץ. יותר מאוחר, עם ההתוודעות שלי לחומר, גם הגיע ההבנה שאני אמן

גרא דוידי לקום איל פו. צילומים: אריאל שליו

גרא דוידי לקום איל פו. צילומים: אריאל שליו

עמית: אמרת משהו על עיניים ומקטעי גוף – מאיפה זה בא?

גרא: גם היום אני מתעסק בעיניים ובאישונים. היה לי פחד נוראי ממבט בעיניים.

עמית: הוווו. כשהביטו בך?

גרא: כן. וזה כנראה תורגם לחוויה רגשית של התבוננות. עכשיו אני בונה בציור מבנים מופשטים מאישונים

עמית: לאילו חומרים עברת אחרי שלב הציור ב״דלות החומר״, להגדרתך?

גרא: עברתי לבד, לנייר של מחברות, לבלוק ציור. לשימוש באקריל ובמכחולים. במקביל התחלתי לרקום. הריקמה הראשונה שלי היתה בגיל 21. רקמתי את מלכת אנגליה מחוטי תפירה של אמא שלי שהכפלתי כדי ליצור עובי. עד היום אני רוקם ומשלב ריקמה וציור

עמית: למדת בהמשך אמנות או ציור?

גרא: לא, לא למדתי אמנות בכלל. לא בבית הספר ולא לימודים גבוהים. את התערוכה הראשונה שלי הצגתי בבית הגפן בחיפה כשהייתי בן 24. ציירתי על קירות בוואדי ניסנאס, ברשות, בהזמנה. עבד עאבדי היה המלווה שלי

הדמויות בדיוניות, קיימות לא קיימות; סוג של חלום, חופשיות ומשוחררות, צועדות בעיר המדומיינת שהן נמצאות בה, עם הפודל שלהן, הולכות בעירום ולא ממש מוטרדות. גם לריבוי האברים שמופיע בדמויות שלי אין אג׳נדה מובהקת. ככה נוצרה הדמות, מתוך פלואידיות

עמית: זה מעניין. בלי לימודי אמנות פורמליים, ילד מהקריות, איך אתה הופך להיות חלק מהמיליה האמנותי? מי מקדם אותך לשם? לא פשוט

גרא: הייתי מסתובב בערבי רישום אצל שחר סיון ושם הכרתי אנשים. בנוסף רקדתי בלהקת פאנק היפ־הופ פסיכדלי, הייתי עושה שם פעלולים – שפאגטים, עמידות ראש ופרפורמנס. ואז פגשתי במסיבת גג את ניסים טריאטראקוב, שעשה לי אודישן בסלון שבדירה שלי בחיפה והתקבלתי ללהקת Karma She

עמית: ומאיפה החיבור לאופנה? איך נולד שיתוף הפעולה עם קום איל פו?

גרא: כבר למעלה מעשור שאני מתעסק באופנה. יש לי עסק שבו אני מוכר פרטי וינטג׳. אל קום איל פו הגעתי דרך ניב קרן, המנהל הקריאטיבי של המותג, שהכרתי עוד שגדלנו יחד באותה השכונה בקריות. הוא ביקש ממני לעצב פרינט שיודפס על פריטים קיימים בקולקציה. בחרנו שלושה ציורים שהודפסו על חולצה מכופרת, טי שירט ושמלה.

הדמויות בדיוניות, קיימות לא קיימות. הרעיונות שהובילו ליצירה שלהן הם סוג של חלום, לעיתים בא לידי ביטוי באדום, לעיתים בשחור לבן. הדמויות האדומות לדוגמה הן חופשיות ומשוחררות, צועדות בעיר המדומיינת שהן נמצאות בה. הן צועדות עם הפודל שלהן, הולכות בעירום ולא ממש מוטרדות. גם לריבוי האברים שמופיע בדמויות שלי אין אג׳נדה מובהקת. ככה נוצרה הדמות, מתוך פלואידיות: היא נוצרה בלהט ולא היתה לי כשום כוונה להמשיג אותה – מלשון מושג – כי מושג זה משהו קיים והדמויות הן מיוחדות ומשוחררות בעולם.

מאז ציירתי גם על כמה קירות בחנות הדגל שבנמל תל אביב ויצרתי בה אינסטליישן לכבוד שבוע האופנה, שנקרא ״לידתו של גרא״. גם בו יש דמויות רבות, נשים היברידיות ורעש קווי – כל אלו שיצרו אותי אחרי שיצאתי מבית מהוריי. שם הכל בשחור ולבן, בטוש שחור עבה, ללא סקיצה, ישירות על הקיר, באופן הכי אינטואטיבי

עמית: זו טכניקה שאתה מתעסק בה הרבה?

גרא: בטח. אני רושם הרבה והקו השחור מאוד נוכח בעבודה שלי

צילומים: דנה גושן

צילומים: דנה גושן

עמית: על מה אתה עובד עכשיו?

גרא: בחודש הבא אציג בתערוכה קבוצתית במוזיאון לאמנות האסלאם, ציורים גדולים שמאופיינים בקו גרפי, צורות חלומיות ושופעות, פייזלי ומזרקות

עמית: אתה מאושר ממה שאתה עושה?

גרא: שאלה מצוינת. אני משתדל. האושר שלי נמצא בעבודה, הכאב שלי בעבודה, העמלנות שלי בעבודה, העבר והעתיד שלי בעבודה. כל כולי בעבודה שלי, כל החלקים שבי

עמית: אז מה העתיד? איפה אתה רואה את עצמך בעתיד הקרוב והרחוק?

גרא: בעתיד הקרוב יש לי שתי תערוכות: הקרובה שאוצרת קמיע סמית תפתח ב־6.6 בבית אריאלה, ובסוף מאי תפתח התערוכה במוזיאון לאמנות האסלאם שאציג בה עבודות חדשות לצד ישנות. בעתיד היותר רחוק אני חולם על בניין שיהיה בעיצובי. בגלל שלא למדתי אדריכלות כנראה שאצטרך להסתפק רק בעיצוב. אני מאוד רוצה לתרגם ציור שלי לבניין – שיראה וירגיש כמו ציור שלי

עמית:: איך זה יבוא לידי ביטוי?

גרא: מבחוץ ומבפנים: החלונות, החיפויים, הצורות של החללים, הריהוט, הכלים השימושיים ועוד

עמית: יש מודל כזה שעורר בך השראה?

גרא: כמובן שהמבנים האיקונים של גאודי

עמית: וואו… הולך להיות מעניין. יש עוד משהו שאתה רוצה להגיד לנו?

גרא: אמן שיהיה מעניין ושנהיה טובים אחת לשנייה

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden