כל מה שחשוב ויפה
מאיה נגרי בסטודיו. צילומים: עמית מוזר
מאיה נגרי בסטודיו. צילומים: עמית מוזר

מעצבת האופנה מאיה נגרי: מאשת הנשיא ל״מאיה הבוהמיינית״

מעצבת האופנה מאיה נגרי משיקה קולקציה חדשה וגם בית חדש בקיבוץ בצמוד לסטודיו שלה, ומסבירה למה תצוגות אופנה הן כבר לא הכרח – אבל היא בכל זאת תמשיך לקיים אותן

בסצנת האופנה המקומית עובדים מספר קטן של מעצבות ומעצבים שעושים את עבודת העיצוב שלהם מבלי להיות חלק מהרעשים המקומיים. מאיה נגרי היא אחת כזאת. מרכז הפעילות שלה הוא בקיבוץ געש, שבו קורה הכל: העיצוב, התכנון, השיווק והמרכז הלוגיסטי. נגרי גם מתגוררת בגעש, שם השלימה ממש לאחרונה לבנות את בית חלומותיה. היא מספרת שהבית החדש שלה, של בן זוגה וילדיהם, ״מדבר אותה״, את סגנון חייהם, ומתחבר לבגדים שהיא מעצבת. לדבריה, יש בו חיבור לאמנות ישראלית, אסתטיקה אלגנטית וקווים נקיים – שקיימים גם בעיצוב שלה.

שפת העיצוב של נגרי מובהקת ומתפתחת עם השנים. כך גם קולקציית אביב־קיץ 2022, שממשיכה את הקו העדין והמתוחכם שמעניק ללובשות נוכחות נשית חזקה. הקולקציה נוצרה בהשראת עבודותיו של האמן הסקנדינבי Soren Solkeor, שיוצר קומפוזיציות אלגנטיות שבנויות מרבדים של טקסטורות. יש בה צבעי אדמה לצד גווני שמיים משתנים וגזרות נקיות, מינימליסטיות ובלתי מתאמצות.

בכל עונה מייצרת נגרי כ־250 דגמים שונים, שמושקים בכמה דרופים נפרדים לאורכה. לצידה, כמנהל הקריאייטיבי של המותג, החל לעבוד לאחרונה המעצב ניב קרן. קרן הוא בוגר המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר משנת 2016 וזוכה פרס חממת הפיס משנת 2019, שעבד בעבר אצל ראף סימונס (מי שהחליף את ג׳ון גליאנו כמעצב הראשי של בית האופנה דיור, וכיום משמש כמעצב הראשי של בית האופנה פראדה).

נעלי עקב ותיק עסקים

נגרי מספרת שכבר בגיל שש חלמה להיות אשת קריירה. ״לא ממש הבנתי מה זה אומר, אבל היה לי ברור איך זה צריך להיראות. הייתי נועלת נעלי עקב של אמא, לוקחת את תיק העסקים של אבא, ומדמיינת את עצמי בעולמות האלו.

״ידעתי שאני רוצה להיות דומה לאבא שלי, שאמנם היה איש עסקים ומי שייסד את חברת הבנייה ׳טר ארמה׳ – אבל בנשמתו היה אמן זן בודהיסטי. אמא שלי היתה זו ששמה גבולות, אבל גם זו שלימדה וחיברה אותי לעולמות האופנה. כשהתבגרתי הבנתי את הקשר בין נעלי העקב ותיק העסקים, שייצגו עבורי את החלום ואת התשוקה לאופנה. הם שילבו בין מה שקיבלתי מכל אחד מההורים שלי בנפרד.

״הבית שלי היה בית מאפשר. אבא שלי היה מאמין גדול בחלומות. על כל חלום ומשאלה שביטאתי בפניו, תמיד אמר לי ׳וואו – זה לא יאומן שאת כבר יודעת מה את רוצה׳. הוא תמיד אמר שברגע שאמרתי את החלום שלי בקול רם – כבר השגתי 50 אחוז מההגשמה שלו״.

באיזה אופן?

״אני הגדרתי מה אני רוצה ואוהבת ומשם הם אפשרו: כשגיליתי את האהבה שלי לציור שלחו אותי ללמוד ציור, כשהפכתי ספורטאית סייעו לי לטפח גם את הצד הזה. הפעילות הספורטיבית סייעה לי לממש סגנון של חיים שבו אני משלבת נחישות, השגיות וגם תחרותיות, אבל במובן הטוב של המילה.

״כל אלה משתלבים בצד היוצר האמנותי שבי. זו הפכה להיות שיטת העבודה שלי: הכל מתוכנן לפי שלבי התקדמות, ממש כמו בספורט. ככה אני עושה גם עם הילדים שלי – הבן שלי, בן ה־10, מנהל לעצמו רשימה של מה יעשה במהלך השבוע. הוא מחליט איזה יום יהיה יום ללא מסך, באיזה יום יבצע טיפול נגד כינים (היא צוחקת) ובאיזה יום סבתא מגיעה״.

birds

ואיך זה בא לידי ביטוי בבגדים שאת מעצבת?

״סדר אצלי הוא בבחינת חובה. אחרת ההזדמנויות שנקרות כאן מסביבי היו מושכות אותי ומסיטות אותי מהדרך. זו שיטה שיוצרת עבורי קרקע. יש בזה מידה של פיצול אישיותי. מצד אחד אני אמנית יוצרת וקצת מרחפת, ומצד שני זקוקה למשמעת, סדר וארגון נוקשים.

״וכאלה הם גם הבגדים שאני מעצבת: מצד אחד הם בעלי קו מסחרי שקורץ לקהל לקוחות בוגר, מבוסס ושמרני. מהצד השני יש עיצובים שמגיעים מהצד של מאיה הבוהמיינית, שגרה בקיבוץ, מתרגלת יוגה ומדיטציה ונוסעת לפסטיבל הברנינג מן. יש בי תמיד את שני הצדדים האלה – וזה כנראה הסוד שלי לאיזון.

״תמיד אהבתי אסתטיקה, לאו דווקא אופנה. תמיד אמרו עלי שיש לי סגנון אופנתי. יש אנשים שיש להם את זה מולד ואני חושבת שאני כזו. זה בהחלט משהו נרכש שאפשר ללמוד, אבל זה יהיה שונה מאצל אלה שזה בא להם מבפנים. אחרי הצבא טיילתי בהודו. באחת הפעמים שצלצלתי הביתה, אמא שלי אמרה לי שדי, אני צריכה לחזור הביתה. שאלתי אותה ׳מה אעשה? מה אלמד?׳ והיא מיד ענתה ׳אופנה׳. היום אני יודעת שזו היתה אינטואיציה מטורפת שלה, ושהיה לה הרבה אומץ כדי לקבוע את זה בנחרצות כזו״.

מצד אחד הבגדים הם בעלי קו מסחרי שקורץ לקהל לקוחות בוגר, מבוסס ושמרני. מהצד השני יש עיצובים שמגיעים מהצד של מאיה הבוהמיינית, שגרה בקיבוץ, מתרגלת יוגה ומדיטציה ונוסעת לפסטיבל הברנינג מן

את תיק העבודות שלה היא הכינה בעודה בהודו, וכשחזרה הגיעה איתו לוועדת הקבלה בשנקר, שבה ישבה גם לאה פרץ, מי שהיתה אז ראשת המחלקה לעיצוב אופנה. נגרי כמובן התקבלה ללימודים, ועם פתיחת בית האופנה שלה הפכה פרץ להיות אחת מהלקוחות הקבועות והנאמנות שלה.

״ברור לי שאילולא אופנה הייתי לומדת משהו שקשור לספורט, בריאות, קואוצ׳ינג וכדומה – אבל בכל מקרה הייתי מגיעה לעבוד עם נשים. בימים שאני מגיעה לחנויות ופוגשת את הנשים שמגיעות, אני בשיא האושר והסיפוק. אני אוהבת את המגע עם הלקוחות. זה ממלא אותי״.

טוטאל לוק לאשת הנשיא

מיד עם סיום הלימודים בשנת 2004 פתחה נגרי את בית האופנה שלה ברשפון. ״לא היה סיכוי וגם עכשיו אין סיכוי שאפתח סטודיו בתל אביב. כילדה שגדלה בקומה 14 בתל אביב, החלום שלי היה גינה וחיבור לאדמה. מושב רשפון חיבר עבורי שני עולמות שאני אוהבת: את הפשוט השקט והכפרי, ומצד שני חי, שמח ועכשווי״.

אל תצוגת האופנה הראשונה שעשתה הגיעו בעיקר חברות של אמה ועוד כמה מכרות. ״הן נכנסו וחיסלו את הקולקציה. אבל אחרי זה כבר אף אחד לא הגיע, למרות שהמשכתי וייצרתי והכל היה מאוד יפה. אז הבנתי שיש צורך בשיווק מסודר והחלטתי שאני מתייחסת לעצמי כאילו שאני לפחות ג׳ורג׳יו ארמני. וזה עבד: דרך יחסי ציבור כבשתי יעד אחרי יעד. החנות השנייה שנפתחה אחרי רשפון היתה החנות בכיכר המדינה שפועלת עד היום, וכן הלאה״.

נכון להיום מפעילה נגרי שבע חנויות כולל חנות האונליין ומעסיקה כ־40 עובדים. כמו רבים מהקולגות שלה גם היא מתייחסת לאתר כאל חנות לכל דבר. ״זו עדיין לא החנות הכי חזקה שלנו, אבל זה עובד מצוין. במהלך הקורונה שיפרנו אותו בצורה משמעותית וזה הוכיח את עצמו. כדי למכור באינטרנט נדרש צילום של הפריטים מאין סוף זוויות, שרות לקוחות מוקפד, מערך שליחים מצוין ועוד. אנחנו מקפידים על כל אלה – ברור לנו שהם אלה שמשפיעים על קבלת ההחלטה של הקונה ועל מהירות הקניה״.

מי הלקוחה הטיפוסית שלך?

״הלקוחות שלי אוהבות את הסגנון שאני מציעה והן מגיעות מכל חלקי הארץ. אני לא בהכרח מותג תל אביבי״, היא מדגישה. ״הן באות כמו בד קנבס נקי, ונותנות לנו לבנות להן לוקים מלאים. לכן, גם בעיצוב הפריטים, אנחנו מראש מתכננים טוטאל לוק. טווח המידות שלנו רחב ונע החל מ־XXS ועד XXXL״.

מיכל הרצוג, אשת נשיא המדינה, היא לקוחה קבועה, שעבורה מעצבת נגרי דרך קבע. כל הפריטים שלבשה הרצוג בחגיגות יום העצמאות ה־74, לדוגמה, עוצבו על ידיה. ״עיצבנו עבורה באופן אקסקלוסיבי פרטי טוטאל לוק. אנחנו לגמרי מתייחסים אליה כאל שגרירה שלנו. זה כבוד ענק עבורי לעצב לה״. עוד בין הלקוחות שלה אפשר למצוא את רותי ברודו, צופית גרנט, נשות ראשי ערים, נשות עסקים ועוד. ״זה ממש לא חשוב לי. כל הלקוחות שלי הן הנשים הכי שוות שיכולתי לחלום עליהן – אחת אחת. להלביש נשים זה היעוד שלי״.

האם באמת צריך תצוגות אופנה? התשובה שלי היא לא בהכרח. בקיום תצוגת אופנה יש אמירה כלפי המותג, אבל מבחינה מסחרית ממש אין בהן צורך

למה מעולם לא השתתפת בשבוע האופנה?

״כי אני לא מסוגלת להציג באותו מעמד ובאותו המקום עם עוד 25 מעצבים. אני חושבת ששבוע האופנה הוא מפעל יוצא דופן וחשוב במיוחד. אני מעריכה הערכה עצומה את מוטי רייף על הנחישות וההתמדה שלו ועל התרומה שלו לתעשיית הטקסטיל המקומית. אבל אני אוהבת לקיים כל תצוגה במקום אחר ובקונספט אחר. ערכתי תצוגה במוזיאון הטבע שבה דוגמניות צעדו בין הפוחלצים, או אצל האמן גדי כלייזמר שניפח עבורנו בלון ענק שבתוכו צעדו הדוגמניות.

״האם באמת צריך תצוגות אופנה? התשובה שלי היא לא בהכרח. בקיום תצוגת אופנה יש אמירה כלפי המותג, אבל מבחינה מסחרית ממש אין בהן צורך. עם זאת, אני אחזור לעשות תצוגות אופנה כי זה אירוע אסטרטגי חשוב בחיי חברת ומותג אופנה״.

מהו החלום הבא?

״רק עכשיו הגשמתי חלום גדול של בניית בית במקום שבו יש לי סטודיו – בקיבוץ געש. הכל קרוב לי ואני מגיעה לעבודה באופניים. זה בית שקט מבחינה עיצובית, שהולם אותנו ואת הסגנון שלנו. אני רוצה לקום בבוקר ולהרגיש בת מזל על מה שיש לי. אני עובדת על זה, על האושר הפנימי שלי. בעבר לא הייתי כזו.

״אני רוצה להמשיך ולצייד כל לקוחה שלי במעטפת הנכונה, כזו שתאפשר לה תחושה טובה ונינוחה ובעיקר שתרגיש יופי ועוצמה פנימית. יש לי עוד הרבה רעיונות לכל מיני פרויקטים שאני חולמת לקיים וכמו שכבר אמרתי – חלומות מתגשמים רק אחרי שיודעים להגיד אותם. אז חצי מהדרך כבר נעשתה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden