כל מה שחשוב ויפה
אניה קרופיאקוב, זיכרון, 2008
אניה קרופיאקוב, זיכרון, 2008

מנסיך ועד פרינס: גלגולו של אייקון אופנתי

בתערוכה חדשה במוזיאון לאמנות האסלאם מתואר גלגולו של דגם הפייזלי האופנתי מראשית דרכו במאה ה־18 בחצרות האצולה ועד להיותו אחד הדגמים הפופולריים – כולל הבנדנה

במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים תפתח ביום שישי (27.5) תערוכה חדשה שמוקדשת כל כולה לאחד הדגמים הפופולריים בעולם – הפייזלי. התערוכה, ״מנסיך ועד פרינס״, מציגה את גלגולו של דגם הפייזלי בן מאות השנים – דגם חוצה אופנה ועיצובים, דתות ומסורות, שנחשב לאחד מהאייקונים הפופולריים ביותר בעולם.

אגדות רבות נרקמו על מקור צורתו ושמו של הפייזלי: באגדה הראשונה מככב עץ הברוש שתחתיו היו שתולים פרחים. יחד הם התמודדו עם סערת גשמים חזקה שממנה פחדו במיוחד הפרחים. הם פנו לברוש וביקשו ממנו שיסתיר אותם מפני הסערה, וזה התכופף כדי למנוע מהגשם לפגוע בהם. צורת הברוש המכופף היא זו שמיוחסת לצורת הפייזלי. אגדות נוספות מספרות שהדגם נוצר מאגרוף ידו של ילד שאגודלו מזדקר, או שהדגם נוצר בהשראת צורתו של פרי המנגו שתחת ענפי העץ שלו ישב בודהה.

במקביל לאגדות החינניות, ההיסטוריה מלמדת שדגם הפייזלי החל את דרכו עוד בפרס העתיקה, שם שימש כסמל אצולה של מלכים ואצילים. בהמשך, כשנפוץ ברחבי העולם, הפך לאחד הדגמים האייקונים והאהובים. נכון להיום, בתי אופנה הוט קוטור וגם רשתות אופנה להמונים עושות בו שימוש תדיר.

יסמין, 1972.הצילום של העטיפה: אלונה איינשטיין. באדיבות יואב קוטנר; צילום: שי בן אפרים

יסמין, 1972.הצילום של העטיפה: אלונה איינשטיין. באדיבות יואב קוטנר; צילום: שי בן אפרים

פרינס, תקליט פייזלי פארק. באדיבות תומר זמורה. צילום: שי בן אפרים

פרינס, תקליט פייזלי פארק. באדיבות תומר זמורה. צילום: שי בן אפרים

בנדנה סגולה, H&M. צילום: שי בן אפרים

בנדנה סגולה, H&M. צילום: שי בן אפרים

לתערוכה הנוכחית שלוש אוצרות: נעמה ברוש, עידית שרוני ועדי יאיר. ברוש, ששימשה במשך למעלה מ־40 שנה כאוצרת אמנות האסלאם במוזיאון ישראל, מספרת שהרעיון לתערוכה נרקם אצלה עוד כשעבדה שם.

״לשמחתי, הוא מתממש כעת. בעולם כבר הקדישו תערוכות רבות לדגם הזה ועדיין אני חושבת שהתערוכה שלנו מקיפה במיוחד. היא מחולקת לשני חלקים, עבר והווה – מפרס העתיקה ועד מסלולי תצוגות האופנה העכשוויים, ועל כן גם שם התערוכה. היא מציגה את ההתגלגלות שלו לאורך ההיסטוריה ועד לעבודות אמנות של אמנים ישראליים עכשוויים שהתבקשו ליצור עבודות שמתייחסות לדגם״.

ברוש מספרת על תצוגה יוצאת דופן בה אוסף של 12 שלי קשמיר בדגמי פייזלי, שהם חלק מהאוסף של מייסדת המוזיאון ורה ברייס סלומונס. השלים נשמרו בכספת המוזיאון כחמישים שנה ומוצגים לציבור הרחב בפעם הראשונה

ברוש מסבירה שמקורו של הדגם הוא באסלאם, ותרבות המערב היא זו שאימצה אותו לחיקה במהלך השנים. לדבריה, השושלת הפרסית קאג׳רי היתה הראשונה להשתמש בו, עוד במאה ה־18, בעיקר באריגים ובבגדים שאותם לבשו. הפייזלי הופיע גם על הכתרים שעל ראשם וסימל את הנצחיות של השושלת.

עוד היא מציינת שבתחילת הדרך קראו לדגם בשם ״בוטה״ – ״שיח״ בפרסית. עם השנים קיבל הדגם שמות נוספים ובהם: מנגו, שקד, מלפפונים טורקיים, אגס וולשי, חמוצים פרסיים, ועוד נוספים במדינות נוספות. שמו הנוכחי מגיע מהעיירה פייזלי שבסקוטלנד – עיר שהפכה עם השנים למקום ייצור מרכזי של בדים מעוטרים בדגם.

מסמל מלוכה ועד למוצר להמונים

החלק ההיסטורי בתערוכה מציג את האגדות והמיתוסים שנרקמו סביב הפייזלי ואת סיפור התגלגלותו לאורך השנים: מחצרות הנסיכים הפרסיים והקיסרים המונגוליים, דרך הכתרתו של השאה האחרון של איראן במאה ה־20 וכלה במעבר לאירופה, שם הפכה אותו המלכה ג׳וזפין לפריט חובה בקרב האצולה האירופאית.

ברוש מספרת על תצוגה יוצאת דופן בה אוסף של 12 שלי קשמיר בדגמי פייזלי, שהם חלק מהאוסף של מייסדת המוזיאון ורה ברייס סלומונס. השלים נשמרו בכספת המוזיאון כ־50 שנה ומוצגים לציבור הרחב בפעם הראשונה. מהאוסף הפרטי של ברייס סלומונס יוצגו בתערוכה גם מעילים, חלקי שלים, חלקי ריקמות לבגדים קשמירים וציורים לאריגת שלים.

מקטורן לאישה, איראן, אמצע המאה ה19. המכון למחקר טקסטיל, ליידן; צילום: שי בן אפרים

מקטורן לאישה, איראן, אמצע המאה ה19. המכון למחקר טקסטיל, ליידן; צילום: שי בן אפרים

שאל, הודו-קשמיר ,סוף המאה ה־19. צילום: שי בן אפרים

מעיל, איראן, אמצע המאה ה19. המכון למחקר טקסטיל, ליידן; צילום: שי בן אפרים

מעיל, איראן, אמצע המאה ה19. המכון למחקר טקסטיל, ליידן; צילום: שי בן אפרים

רימונים לתורה, אפגניסטן, 1880 בקירוב. קרן נאמנות אוסף משפחת גרוס. צילום: ארדן בר חמא

רימונים לתורה, אפגניסטן, 1880 בקירוב. קרן נאמנות אוסף משפחת גרוס. צילום: ארדן בר חמא

ברוש מסבירה כי התצוגה מאפשרת מבט ולימוד מעמיק על השל הקשמירי ומסבירה כיצד הפך הקשמיר המעוטר בפייזלי ממוצר יוקרתי המיועד למלוכה ולאצולה למוצר צריכה המוני: השל הקשמירי שעוטר בפייזלי ששימש את בני האצולה היה עשוי מצמר שמקורו בעיזים בהרי ההימלאיה, ונדרשו 18 חודשי עבודה ו־12 מומחים על מנת לייצר כל אחד. עם התפתחות הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי ופתיחת דרכי המסחר, הגיע השל הקשמירי לאירופה. שם הוא כבש את חצרות המלוכה, ועם התגברות הביקוש ושינויים בשיטות הייצור איבד את מזוהרו והפך למוצר צריכה להמונים.

בחלק העכשווי של התערוכה מוצג בין השאר האופן שבו בא לידי ביטוי הפייזלי בראי המוסיקה. מהביטלס ועד פרינס, ממהפכת התרבות והפסיכדליה של שנות ה־60 ועד פייזלי פארק – קומפלקס האולפנים שהקים פרינס במיניאפוליס בשנות ה־80. אפשר למצוא שם פריטי לבוש אותנטיים משנות ה־60 וה־70, עטיפות תקליטים, הומאז׳ לפרינס שיצר מעצב האופנה דורון אשכנזי ועוד.

לצד המוזיקה, מוצג הפייזלי בראי האופנה בין השנים 1930 ל־2022. אפשר לראות בו איך שמר הדגם על צורתו הבסיסית, אבל קיבל פרשנות עכשווית בזכות התפתחות טכנולוגית וחומרית בשילוב עולם שלם של צבעים ומידות. בין מעצבי האופנה שמציגים את דגמיהם אפשר למצוא את ויקטור (ויוי) בלאיש, דורית בר אור, ירון מינקובסקי, המעצבת האיראנית־בריטית פארייה פארזאנך, לארה רוזנובסקי ורונה דורון.

birds

התערוכה מתייחסת גם לבנדנה, שמפריט הודי אקזוטי ויוקרתי הפכה לאייקון אמריקאי להמונים: האבולוציה של הבנדנה מפריט אופנתי גרידא לכלי להעברת מסרים, מהפוליטיקאים דרך העובדים, ההיפים, הקהילה הלהט״בית ועד האופנוענים וכנופיות הרחוב. בין המוצגים בחלק הזה אפשר למצוא חליפה של המותג הצרפתי ״קרא לזה בשם שלך״ וכן עבודות של האמנים אישירו סוזוקי, מיכל לוריא, מיטל כץ מינרבו, אביר סולטן ועוד.

התערוכה אינה פוסחת על החלק של יהודי ארצות האסלאם וכוללת חפצי קדושה בהם מעוצב דגם הפייזלי כסמל של יוקרה, נצח ומלכות. בין הפריטים מוצגים בו רימונים לתורה בצורת פייזלי, כיסוי לשולחן סדר, שמלת כלה ופרוכות של קהילת הבגדדים בהודו.

ויקטור ויוי בלאיש, sign of the times. צילום: שי בן אפרים

ויקטור ויוי בלאיש, sign of the times. צילום: שי בן אפרים

דורי צ׳נגרי, בואי כלה, 2022. צילום: שי בן אפרים

דורי צ׳נגרי, בואי כלה, 2022. צילום: שי בן אפרים

פארייה פארזנאך, סתיו 21. צילום: שי בן אפרים

פארייה פארזנאך, סתיו 21. צילום: שי בן אפרים

פאטמה שנאן, דיוקן עצמי ושטיח #3 , 2017. אוסף דובי שיף, צילום: רן ארדה

פאטמה שנאן, דיוקן עצמי ושטיח #3 , 2017. אוסף דובי שיף, צילום: רן ארדה

בחלק שמוקדש לאמנות עכשווית התבקשו האמנים להביא לידי ביטוי את דגם הפייזלי כמטאפורה למסע נדודים, הגירה והשלכותיה. מוצגים בו עבודות המנכיחות את שורשיו העמוקים של הדגם במסורת הטקסטילית שספח לעצמו לאורך השנים של אמנים ואמניות כמו פאטמה שנאן, אניה קרופיקוב ואלקה שמידט.

״פרק זה מוקדש לאופן שבו הפייזלי בא לידי ביטוי באמנות העכשווית. מעניין לראות כיצד הדגם על כל מורשת ארוכת השנים שהוא נושא עמו מקבל ייצוג שונה בכל אחת מהעבודות המוצגות וזאת בהתאם למסורות התרבותיות והאזורים הגיאוגרפים שהאמנים מגיעים מהם.

״כך לדוגמה, בצילום של אניה קרופיאקוב נראים זוג מבוגרים הלובשים בבגדים מעוטרים בפייזלי שאותם הביאו ממולדתם, זו שפעם נקראה בשם ברית המועצות. פאטמה שנאן ציירה את עצמה כשהיא עומדת מעל שטיח מעוטר בברוש: השטיח גדול הממדים, מוטיב חוזר בעבודתה, משמש כסימן למרחב עבודה ביתי ומשפחתי, כמו גם מסמן את היחסים בין מזרח למערב״.


מנסיך ועד פרינס
אוצרות: נעמה ברוש, עידית שרוני, עדי יאיר
המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים
פתיחה: 27.5; נעילה 15.4.23

צילומי הצבה: שי בן אפרים

צילומי הצבה: שי בן אפרים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. תערוכה עמוסה לבלי הכר, שלש אוצרות שלשה קולות שלא מתחברים

    כמה הברקות חביבות אך מעבר לזה עומס של פריטים שחוזרים על עצמם. רפרודוקציות מיותרות מוצבות בין כל עומס הפריטים. משהו בין דידקטי לריבוי קולות אוצרותיים שלא מתאספים למשהו מעניין

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden