כל מה שחשוב ויפה
צילום מסך מחשבון האינסטגרם של קים קרדשיאן
צילום מסך מחשבון האינסטגרם של קים קרדשיאן

The Critical F // אופנה היא תמיד וריאציה על וריאציה

איך נוסעים בסטייל, האם נוח יכול להיות גם יפה, ומה אומרת הכמיהה שלנו ללבוש אריסטוקרטי על אמות המידה שלנו?

מידה שווה של אושר וחופש

תמיד חשבתי שאם אסע מספיק, ואאסוף המון חפצים מסביב לעולם, אוכל לכתוב על עצמי יום אחד את מה שנכתב על אלזה סקיאפרלי בספר הביוגרפי ״שוקינג לייף״. ואולי זו הסיבה שבגללה הלכתי להיות דייל אוויר בגיל 22. ובכלל, התיאור המונומנטלי שלה בספר הוא כל מה שצריך כדי לעורר מחדש חדוות נסיעות.

״היא שוכבת על ספה כתומה עשויה עור מרוקאי שנוצרה בפריז על ידי ז׳אן פרנק, עטופה ברדיד סקוטי משובץ בצהוב ושחור, מוקפת במושבים נמוכים בסגנון ערבי, כריות שנוצרו בבזאר מקומי ושטיח קש קלוע על הרצפה […] מסביבה – ערמות של כובעים איטלקיים שנרכשו בגלרי לאפייט, ארגז נסיעות שנקנה בניו יורק וקופסת כסף לסיגריות המצופה בלקה וורודה מלנינגרד […] על גופה – מכנסיים קצרים שנתפרו בפריז מכותנה אמריקאית, טבעת כסף אנגלית, נעלי בית סיניות, גפרורים משוודיה, סיגריות טורקיות ומאפרה שבורה שהובאה דרך הים מארץ לעולם לא״.

ואולי השנה חדוות הנסיעות כבר מתעוררת מעצמה. עם האור הקרמלי של ראשית הקיץ וחירחורי הגסיסה של הקורונה הארורה, כל שנדרש הוא לדמיין פיסת חוף או פארק רחב ידיים בברלין, שתמיד מעלה את השאלה – למה שם אפשר לרבוץ בשקט וכאן אי אפשר.

ואם לוקחים בחשבון שסגנון הוא הדבר החשוב ביותר, השאלה איך נוסעים בסטייל היא שאלה קריטית. אני מהמר שסקיאפרלי – כמו איב סן לורן, אז במרקש – הייתה בוחרת בכפתן. ארוך, עשוי כותנה, ומכיוון שחייבים גם להוסיף – מקושט היטב בחוטי זהב או ארוג מאריג מפוספס ועשיר. כי האמת היא – יש בו הכל. מידה שווה של אושר וחופש ומכפלת לחה מגלים סוררים.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)


נשל־נחש חונק במיוחד

לקים קרדשיאן יש חוש מיוחד שמאפשר לה לבלוט מעל ההמון באירועים כמו המט גאלה. זה עבד לה בפעם הקודמת, כשהיא לבשה שחורים מכף רגל ועד ראש, וזה גם עבד לה אמש, כשהיא הפציעה לפתיחת החלק השני של תערוכת האופנה ״באמריקה״. קרדשיאן, שהופיעה בשיער בלונדיני מבהיק ואסוף, בחרה באחת השמלות הזכירות ביותר של מרילין מונרו, שאותה לבשה בזמנו ליום הולדתו של הנשיא קנדי – צינורית, דקה, מעכסת ומשובצת אבנים נוצצות. זו הייתה בחירה מקורית ונועזת לכל הדעות.

אבל האמת היא, שמה שעבד היטב בתמונות קפואות, והיה אלגנטי להפליא, התגלה כסיוט של השמלות המודרניסטיות בסרטוני טיקטוק וריל. אמנם סביר להניח שהשמלה של מונרו־קרדשיאן הייתה גזורה באלכסון, מה שהיה אמור להפוך את האריג לגמיש יותר, אבל קל היה לשים לב עד כמה הכוכבת נאבקת. הצעדים מוגבלים. הנשימה שטוחה. היה זה נשל־נחש חונק במיוחד. הנוחות הוקרבה עבור אפקט.

קוד הלבוש לאותו הערב היה ״העידן המוזהב״, כינוי לתקופה מסחררת של שגשוג וקיטוב בחברה האמריקאית בסוף המאה ה־19, מה שעודד רבות מהמשתתפות לנסות ולבטא עושר פראי מתובל בתמות תקופתיות. ברוב המקרים התוצאה הייתה מסורבלת להפליא.

למעט הופעות יוצאות דופן, כמו אלו של אמבר ולטה או קאיה גרבר, הייתה הפעם כמות ניכרת וגדולה מהרגיל של מחוכים, של חצאיות הנתמכות בקרינולינות ושאר סטרוקטורות, ושל מערכות לבוש שמצריכות עזרה: עזרה בעלייה במדרגות; עזרה ביציאה מדלתות; עזרה בעמידה מול צלמים.

האם נוח יכול להיות גם יפה? זוהי אולי השאלה הגדולה ביותר של האופנה המודרנית. מאז סוף המאה ה־19, תנועות של לבוש רציונלי – ״לבוש הגיוני״ באנגליה ובארצות הברית – ביקשו להפנות עורף למסורת התפירה העילית של פריז, שהייתה מפוארת מאוד, מצועצעת מאוד, ובעיקר מתישה מאוד ללובשת.

שורה של הוגי דעות ומעצבים ופעילות פמיניסטיות ביקשו לחתור תחת אמות המידה של האופנה המעיקה והכבדה והמסורתית, ולנסות להוכיח שיופי יכול להיות מגולם גם בהליכה נינוחה. ולמעט רגעים מסוימים במהלך המאה ה־20, ניכר שהמרד הרציונלי הצליח לשכנע את כולנו. הכי יפים כשנוח לנו וכו׳.

אבל אולי אנחנו סתם משקרים לעצמנו? ייתכן שמה שקרה על השטיח האדום של המט גאלה אתמול, כמו גם האקלים האופנתי מסביב שחוזר בעצמו למחוכים, עקבים וצלליות סקיני, מרמז על סיבוב נוסף של ספק; במאבק על תשומת הלב, שקורה עכשיו במרחב של הרשת החברתית, עומדת שוב למבחן השאלה ״האם נוח יכול להיות גם יפה?״. אירוני שדווקא במדיה הדמוקרטית לכאורה, הספקטקל כולל בתוכו מנות גדושות של סבל.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)


קבוצות של כוכבים

אלסנדרו מיקלה, המעצב הראשי של גוצ׳י, השווה את קולקציית הריזורט החדשה לקבוצות כוכבים; ל״קונסטלציות״. קבוצות כוכבים עשויות להיראות מכדור הארץ כעשויות כוכבים הקרובים זה לזה, ואף מסודרות בצורה מסוימת, על אף שמפרידות ביניהן אלפי שנות אור ואין ביניהן שום קשר צורני ממשי. הקשר שאנחנו מוצאים בין כוכב כזה או אחר תלוי בדבר אחד בלבד – זווית הראייה. אם נסתכל על הקבוצות האלה ממקום אחר בחלל, הרי שהן ייראו מאורגנות אחרת לגמרי.

מיקלה מעוניין שנבין את העבודה שלו כך. הוא מעולם לא ראה עצמו כיוצר מקורי, שממציא יש מאין, אם כבר בדיוק להפך – כמעצב שתולש רעיונות ממקומות אחרים ומזמנים אחרים ומקבץ אותם יחד. הוא לא בורא כוכבים, אם כי מזמן אותם יחד. אלה מתחברים לכדי דבר מה בעל משמעות רק בזכות העובדה שהם ״זינקו כנמר״, בעזרתו כמובן, מהמקום או מהזמן שבו הם היו, ונפגשו ברגע מסוים בהווה.

שלא במקרה, מיקלה ציטט בידיעה לתקשורת שליוותה את התצוגה את ולטר בנימין, ואת מחשבותיה של חנה ארדנט עליו. אחרי הכל, פאזל של ציטוטים, של רפרנסים והקשרים מהעבר המופיעים בהווה – קרועים, שלובים, משודכים ומפורקים – הם לב־ליבה של הפילוסופיה שלו.

העבר הרחוק, והעבר הקרוב, היו לגמרי נוכחים בקולקציה הזו. גם מי שאינו בקיא בהיסטוריית הלבוש היה יכול לשים לב לצווארוני ראף מסולסלים נוסח המאה ה־17, פרופורציות שנלקחו מהרנסאנס, שמלות מקולקציות קודמות של גוצ׳י או בגדים בחלוקה צבעונית המכונה ״מי־פארטי״, שהייתה פופולרית מאוד בסוף ימי הביניים. הנקודה היא שהערבוביה הזו היא לחלוטין רנדומלית למעט עבור אדם אחד – מיקלה עצמו.

אבל מה שמעניין יותר מהצידוק של מיקלה – בואו נודה, אופנה היא תמיד וריאציה על וריאציה, והיא לעולם לא חדשה באמת – הייתה הכמות הגדולה של פריטים מההיסטוריה הקדם־מודרנית ששולבו בה. בכך מיקלה רחוק מלהיות ייחודי. כבר בקולקציה ״נייט פואם״ של סלין מהשנה שעברה, שלקחה השראה מהמאה ה־16 ומדמויות כמו מלך צרפת פרנסואה הראשון, החלה לנבוט אובססיה אל זמני עבר רחוקים.

גם ניקולה ג׳סקייר חזר בקולקציה הקודמת של לואי ויטון אל מארי אנטואנט ואל חצאיות עצומות הנתמכות ב״פאנייה״. ובכלל, בכל השנה האחרונה, על המסלולים השטיחים האדומים ובמט גאלה, היה אפשר לזהות מחוכים וחצאיות נתמכות באמצעים שונים. אם אנחנו משוועים לצורה כזו של לבוש אריסטוקרטי, מה זה אומר על אמות המידה שלנו כיום?


הטקסטים התפרסמו לראשונה בחשבון האינסטגרם של לירוי שופן במהלך חודש מאי

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden