כל מה שחשוב ויפה
צופיה דקל כספי. צילום: עמית שעל
צופיה דקל כספי. צילום: עמית שעל

מגלים אוצרות // צופיה דקל כספי

צופיה דקל כספי אוצרת תערוכה קבוצתית שעוסקת במחזוריות הטרגית הידועה מראש של חיינו, וחולמת לעסוק בצילום אופנה מערכתית בשנות ה־90, שאליה התוודעה במסגרת עבודתה בעיתונות

הפעם הראשונה

״חפץ/אובייקט: שיח בין אמנות לעיצוב״ בשנת 1994 – תערוכה ביוזמת פורום המוזיאונים לאמנות – עם 51 משתתפים בחמישה חללים: מוזיאון הרצליה, מוזיאון ינקו דאדא, הגלריה העירונית כפר סבא, מוזיאון בת ים ומוזיאון אשדוד. זה היה אחרי שעזבתי את עריכת מוסף/מדור גלריה שיזמתי וייסדתי בעיתון הארץ, ועם חזרתי לאוניברסיטת תל אביב לסיום התואר הראשון באמנות (שהיה בהקפאה) והמשך ללימודי תזה לתואר שני. במקביל הוזמנתי לגבש קבוצת מעצבים לאכלוס אוונגרדי בקומת הביניים של בניין האופרה, שעמד לפני סיום הקמתו על חוף ימה של תל אביב. הפרויקט דרש ממני היכרות רחבה עם קהילת המעצבים.

אני חושבת שהודות להכרותי זו פנתה אלי דליה לוין, שמונתה אז לתפקיד מנהלת ואוצרת מוזיאון הרצליה, והציעה לי לאצור תערוכת עיצוב במסגרת הפורום (מוסד חשוב שנעלם עם הזמן שבזכותו התאפשרה הפקת הקטלוג). ביקשתי להרחיב את הנושא ולאצור תערוכה שעוסקת בקו התפר בין עיצוב לאמנות, והשאר היסטוריה. 51 האמנים שבחרתי הציגו במקביל בהרצליה, עין חרוד וכפר סבא ואחר כך התערוכה עברה לאשדוד ולבת ים. כך התגלגלתי לאוצרות.

מאיר פיצ׳חזדה, מתוך ״חפץ/אובייקט: שיח בין אמנות לעיצוב״, 1994. צילום: אברהם חי

מאיר פיצ׳חזדה, מתוך ״חפץ/אובייקט: שיח בין אמנות לעיצוב״, 1994. צילומים: אברהם חי

אילנה הרשנברג והנס פלדה

אילנה הרשנברג והנס פלדה

אריה אופיר

אריה אופיר

התחנה האחרונה

התערוכה ״חד גדיא: מעגל האימה״ שמוצגת בימים אלה בבית האמנים בירושלים. מקור ההשראה לתערוכה הוא שירה של חוה אלברשטיין, חד גדיא, שעושה שימוש בפיוט המסורתי, תוך יציאה בשאלה רטורית: עד מתי? סיפורה של התערוכה עוסק במחזוריות הטרגית, הידועה מראש, המצויה בתשתית הווייתינו. העבודה על התערוכה החלה עוד קודם לאירועים המתרחשים בימים אלו הן על אדמת אירופה והן במחוזותינו אנו – יום ירושלים לדוגמה, אירועים המנכיחים את מחזוריותו של מעגל האימה והדם ואת אפסות האדם לנוכח הדברים המתחוללים לנגד עיניו, מבלי שתהיה לו יכולת להשפיע עליהם.

התערוכה מקבצת תחת קורת גג אחת 21 אמנים יוצרים, הפועלים במדיומים שונים, שנושא המחזוריות שזור בשפה החזותית שגיבשו. העבודות, קיימות וחדשות, נפרדות ומשותפות, משתרעות על פני המנעד התרבותי הרחב, המכונן את זהותנו הפרטית והציבורית. המקבץ הנבחר פורש תמונת עומק רחבה, המאירה הבטים שונים, היוצאים מתוך החווייה האישית של כל יוצר.

משתתפים.ות: אתי אברג׳ל, אליהו אריק בוקובזה, שרון בלבן, פסי גירש, אבי גנור, צוקי גרביאן, אסף גרובר, יוסף ז׳וזף יעקב דדון, יונתן הירשפלד, שלמה וזאנה, ראפת חטאב, קרן כץ וערן הדס, אסי משולם, רונן סימן טוב, עדי עוז־ארי, תמיר צדוק, מורן קליגר, גבי קריכלי, יוסף קריספל, דפנה שלום.

חד גדיא מעגל האימה בבית האמנים ירושלים. צילומי הצבה: שלמה סרי

חד גדיא מעגל האימה בבית האמנים ירושלים. צילומי הצבה: שלמה סרי

תמיר צדוק

תמיר צדוק

אתי אברג׳ל

אתי אברג׳ל

מכל מלמדיי השכלתי

למדתי מתוך העבודה בשטח כשלימודי אוצרות עוד היו בחיתוליהם, ובעיקר למדתי ממורי ורבי פרופ׳ מוטי עומר, שהיה גם המנחה שלי לתזה. בניגוד למקובל לחשוב, הוא איפשר לי חופש פעולה מירבי ונתן בי אמון מלא.

תערוכה אחת שעד היום צרובה בזיכרוני היא Fashion and Surealism שראיתי בתקופת לימודי לתואר ראשון בבית הספר לאופנה בניו יורק ב־1988. אחר כך היא נדדה למוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ולמקומות נוספים, ביחד עם הקטלוג המעמיק, החכם והמרהיב שלה, בעריכתו של ריצ׳רד מרטין (בהוצאת ריזולי).

התערוכה שיקפה תמונת עולם מדויקת, גיאופוליטית של הזמן, על כל המשתמע מכך תרבותית ואסתטית. המקבץ שהוצג כלל את עולם האמנות הפלסטית, העיצוב, התיאטרון, האופנה, האדריכלות והתקשורת, שהיו בהתפתחות עצומה באותה העת. התערוכה גרמה לי לבחור בראייה אינטרדיסציפלינרית בעבודתי, הן בעיתונות והן ביחסי לנושאי התערוכות שאצרתי במהלך השנים, בין אם בתערוכות היחיד ובין אם בתערוכות קבוצתיות, שבהן ביקשתי לנסות ולפענח תופעות שנבטו בשטח.

רפאת חטאב בהקמת התערוכה בבית האמנים ירושלים. צילום: מ״ל

רפאת חטאב בהקמת התערוכה בבית האמנים ירושלים. צילום: מ״ל

רונן סימן טוב. צילום: מ״ל

רונן סימן טוב. צילום: מ״ל

תערוכת החלומות

תערוכה הקשורה בצילום אופנה מערכתי בשנות ה־80, שנים שבהן הייתי מעורבת בנושא כעורכת בעיתונות הכתובה. הייתה זו תקופה חשובה – צומת תרבותית וחברתית ששיקפה מהלכים ותופעות טעונות שהיה בהם ביטוי לערכי המקום וקמצוץ של תקווה.

בקרוב אצלך

שלוש השנים האחרונות היו עמוסות. מלבד התערוכה הנוכחית שעוד יהיו בה אירועים מרגשים, הגשתי את עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת תל אביב, שעסקה בתפיסת השכונה של האדריכל דוד רזניק. עכשיו אני זקוקה לפסק זמן לטובת הטענה – אבל מאחורי הקלעים מתגבשים להם מהלכים חדשים שמוקדם מדי לדבררם.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden