כל מה שחשוב ויפה
שירלי אבנון קרייזל, הבית האופטימי. צילום: רויטל טופיול
שירלי אבנון קרייזל, הבית האופטימי. צילום: רויטל טופיול

הבית האופטימי: בית טוב דיו

בספרה החדש ״הבית האופטימי״ מסבירה המעצבת ומסדרת הבתים שירלי אבנון קרייזל איך יהפוך הבית שלכם למיטיב, גם אם הוא לא תמיד מסודר כמו בצילומי מגזין

בחיים כמו בחיים, יש מי שסידור הבית הוא בעבורם צורך ואפילו דחף, ומנגד יש מי שכלל לא מבינים על מה מדובר. לשיטתה של המעצבת ומסדרת הבתים שירלי אבנון קרייזל, ״רוב האנשים נמצאים על הרצף שבין לבין, בין סדרנים לבלגניסטים״, כמו שהיא כותבת בספרה ״הבית האופטימי״ שראה אור לאחרונה בהוצאה עצמית. הספר, בעל השם המבטיח, הוא ספר מעשי המכיל פרקטיקות ועצות יעילות לסידור הבית. אבל יותר מכל הוא ספר אנושי, ואפילו מנחם, בדרך שבה הוא מתייחס למשימה הסיזיפית: מכיל, משלב את המעשי עם הרגשי, וחותר לסדר את הראש בהתייחסות אליה.

בשפה קולחת, שמדברת בגובה העיניים ומשלבת הומור, הבית האופטימי מבקש להטמיע גישת סידור של ״בית טוב דיו״ – גישה יומיומית שתכליתה לרכך תסכולים בעידן מקוון שמעתיר צילומי בתים מגזיניים ולהניע לפעולה שפויה. את המונח טוב דיו שאלה אבנון קרייזל מהפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט, שטבע אותו בהתייחס להורות.

צילומים מתוך הספר: רוני כנעני

צילומים מתוך הספר: רוני כנעני

כשם שויניקוט ביקש לרכך אידיאלים נוקשים ותסכולים שנובעים מפערים בין רצוי למצוי, כך גם בזירת הבית מנסה אבנון קרייזל לשחרר את קוראיה. ״הכוונה היא לעגל פינות. לאפשר לאנשים להיות שמחים גם אם הבית מתבלגן לפעמים; לבסס הבנה שבית הוא ישות חיה, עולם ומלואו של רגשות, חוויות, אנשים שחיים בו ודינמיקות שמתקיימות ביניהם. ככזה, יעדי הסידור והעיצוב שמציבים ביחס אליו צריכים להיות שפויים ובעיקר לגרום למי שחיים בו להרגיש טוב״.

בין המלצות טובות ועצות מעשיות לסידור פיזי, שזור סאבטקסט שנוגע ליחסים בין אנשים ושואף לעשות סדר בפערים שקיימים לפעמים בנושא בין בני משפחה. ״יש כאלה שסדר לא נולד בתוכם, וזה לא עניין של נכון או לא נכון. סדר בבית הוא לא מתמטיקה ולא נוסחאות מדויקות. יש את ׳אני׳ ויש את ׳את/אתה/הם׳ ומה שחשוב זה שתהיה הבנה; להבין שיש מקום לעשות דברים כמחווה, כי אחרי הכול אנחנו מדברים על משפחה, על אנשים ועל חפצים״.

הבנתי שבמקום לטפל באנשים אני מטפלת בבתים, ושיש לא מעט קווי דמיון בין השניים. כשמתייחסים לסידור בית הנטייה היא להתייחסות עניינית, אבל זה הרבה יותר מזה. להיכנס למגירות זה כמו להיכנס לנבכי הנפש

אבנון קרייזל עצמה שייכת לקטגוריית הסדרנים, ומספרת שתמיד הייתה ילדה מסודרת ומסדרת. לפני שהגיעה לעסוק בסדר היא עברה כברת דרך בה כל תחנה הובילה לזו שאחריה: שירות צבאי כקצינת חינוך שלעבודה במסגרתו הייתה, לדבריה, גון טיפולי. זה הוביל אותה ללימודי ריפוי בעיסוק ולשנים של עבודה בתחום, ובכלל זה הוראתו באוניברסיטה.

״נמשכתי לצד הפסיכולוגי שנכרך בריפוי בעיסוק. עסקתי גם בפסיכודרמה ובהנחיית קבוצות, ובחיפוש אחר ריגוש בחרתי לעסוק בכך בכלא. אבל בכל זאת משהו נדנד לי ולא הייתי שלמה עד הסוף עם חיי המקצועיים. ליוותה אותי תחושה מסוימת של חוסר מיצוי ולא פעם היו לי רגעי כפירה״.

לא רק מסודר, גם יפה 

לפני 11 שנים, כשמשפחתה העתיקה את מגוריה מתל אביב לכפר סבא, הגיע הזמן לשינוי. ״ידעתי בתוכי שזה יקרה ושזאת ההזדמנות. בוקר אחד כשהבאתי את הבן הקטן שלי לגן, שהיה עמוס מאוד, הצעתי לגננת שאסדר אותו. כסדרנית לא יכולתי להתעלם מהעומס ומחוסר הארגון ששררו בו, והפכתי את הסידור שלו לפרויקט שהסב לי הרבה הנאה״.

מה שלכאורה החל כאפיזודה על הדרך הפך לשמועה שעשתה לה כנפיים. אבנון קרייזל החלה לסדר בתים וחוותה סוג של הארה. ״הבנתי שבמקום לטפל באנשים אני מטפלת בבתים, ושיש לא מעט קווי דמיון בין השניים. כשמתייחסים לסידור בית הנטייה היא להתייחס לכך עניינית, אבל זה הרבה יותר מזה. להיכנס למגירות זה כמו להיכנס לנבכי הנפש. הניסיון שרכשתי עם אנשים, כמו הקשבה או להקנות מיומנויות חדשות, משרת אותי גם כמסדרת״.

אלא שלאחר זמן מה הנדנוד שהביאו אותה לעיסוק החדש כמסדרת בתים שוב החלו להציק. ״לא הסתפקתי בזה שהבית יהיה מסודר ורציתי שהוא יהיה גם יפה. התחלתי להלביש בתים, אבל הרגשתי אי נוחות מהעובדה שלא למדתי עיצוב פנים, אז הלכתי ללמוד. רציתי לדעת ולהרגיש שאני מעצבת ומורשית רשמית לגעת בעיצוב ובאסתטיקה״.

שירלי אבנון קרייזל. צילום: שרון שטרן

שירלי אבנון קרייזל. צילום: שרון שטרן

אבנון קרייזל מסתכלת על הבית כעל מכלול, כעל מקום של חיים ורגש, ומשם נובעת תפיסת הסדר המכילה שלה. כסדרנית מלידה, היא קראה את ספרה של מארי קונדו ״סוד הקסם היפני״, שעוסק בסידור וארגון חללי מגורים מיד כשיצא לאור, עוד לפני שתורגם לעברית.

״פחדתי לפתוח אותו. לא ידעתי אם אפגוש בו את עצמי או שאגלה שאני לא מבינה ולא יודעת כלום. אצל קונדו (אליה מתייחסת אבנון קרייזל גם בספרה החדש) שיטת הסדר היא חד פעמית וגורפת, משהו בסגנון הכול או לא כלום. קונדו טוענת שצריך להשאיר בבית אך ורק דברים שמשמחים אותנו ואז מובטח שהוא יהיה מושלם. מדויק עד כדי כך שלא נצטרך יותר להיות מוטרדים מענייני סדר״.

חתירה בלתי מתפשרת למושלמות מתמדת עלולה לתסכל. הרי זה רק טבעי שיש זמנים בהם הבית חגיגי יותר ויש זמנים שבו הוא רגיל, בית שחיים בו

שיטת סדר נוספת שמצוינת בספר היא השיטה השוודית, שמקורה בספר ״האמנות העדינה של ניקוי המוות השוודי״ שכתבה הסופרת מרגרטה מגנוסון. מדובר בשיטה דרמטית, שלא לומר מורבידית, הגורסת שלטובת יום המחר, כשלא נהיה עוד בין דרי העולם הזה, רצוי להיפטר מחפצים כבר היום; להוציא מהבית כל מה שלא בשימוש ולהותיר רק את מה שכן, החיוני וההכרחי. כך, לפי מגנוסון, מונעים עול רגשי (בעיקר אבל לא רק) ממי שיידרש לטפל בבית ובחפצים שנצברו בו ביום שאחרי.

״השיטה השוודית קשוחה, וזו של קונדו, שקרויה על שמה ׳קונמארי׳, טובה למי שזה מתאים לו. אני באה ממקום אחר. יותר יומיומי, כזה שמכוון לעשות בקטנה, להקל ולא להפחיד, ולכן המיקוד הוא על טוב דיו. אני מאמינה שבית הוא אורגניזם חי שדורש טיפול שוטף. חתירה בלתי מתפשרת למושלמות מתמדת עלולה לתסכל. הרי זה רק טבעי שיש זמנים בהם הבית חגיגי יותר ויש זמנים שבו הוא רגיל, בית שחיים בו״.

birds

הבית האופטימי נוגע בתמות ובסיטואציות ששאובות מהחיים ומוכרות לכולם: סידור יומיומי, חדרי ילדים ומתבגרים, איך לסדר את ארון הבגדים, מה עושים עם חפצים אמוציונליים דוגמת דיסקים, ספרים ומתנות, ולחילופין עם כאלה שהם בלתי נסבלים כמו ניירת, גרביים או כבלים. לכתיבתו קדמה סדרת כתבות של אבנון קרייזל בנושא, שהתפרסמה באתר הבית של עיתון הארץ.

״כתבות גוררות תגובות של טוקבקיסטים, והייתה ביניהן אחת שחזרה ושאלה מתי יגיע ספר בנושא״. אבנון קרייזל זוכרת במדויק את הרגע שבו הכול התכנס לידיעה שהיא אכן הולכת לכתוב ספר: ״זה היה בוקר שבת לפני כשנה. פשוט קמתי וידעתי. הבנתי שכל מי שאני, מה שאני אוהבת, וכל המהלכים השונים שעשיתי בחיי הובילו למקום הזה, ועכשיו אני הולכת לעשות מעשה״.

בתים שמרגישים כמו שירי הייקו

את הספר היא החליטה להוציא בהוצאה עצמית. ״הגעתי אליו בשלה ולא רציתי לקבל תשובות שליליות, לא הכתבות למיניהן, ולא להתפשר – לא על התוכן ולא על העיצוב״. סדרנית היא לעולם סדרנית, וכך גם הספר, שעיצבה נועה שורץ, הוא לדברי אבנון קרייזל ״מסודר ומאוורר, עם הרבה חשיבה מאחורי כל פרט. אין בו שום דבר מקרי״.

כך, סידור הטקסט כפסקאות קטנות מדמה מגירות קטנות של שידה; בראש כל עמוד מופיע שם הפרק שאליו הוא שייך; וקרדיטים נדרשים ממוקמים לצד האזכור הרלוונטי. מיישרים איתו קו כך שהעין לא צריכה לנדוד ולחפש את המידע בתחתית העמוד. כל פרק מתחיל באיור חינני של חלל ביתי שאותר ברשת. ״נועה רצתה שכל פרק ילווה באיור מקדים ומצאה אותם. באמצעות תחקיר מידעני גילינו שהם של סופי ת׳ורסן, מאיירת דנית שחיה היום בווינה, ורכשנו את כל הסדרה שהיא איירה במסגרת פרויקט לימודי בנושא בית לפני כמעט 20 שנים״.

צילומים מתוך הספר: רוני כנעני

צילומים מתוך הספר: רוני כנעני

הצילומים בספר הם של בתים אהובים, יפים אך לא מוגזמים, כאלה שמרגישים כמו שירי הייקו שמנציחים רגעים קטנים. ״לא עשינו סטיילינג ולא הוצאנו מהפריים ילדים או חיות. רצינו צילומים שמייצרים קרבה, שאפשר להזדהות איתם. להראות איך אסתטיקה יכולה להיות אותנטית״. בספר מופיעים מעין פתקים צהובים עם ״שיעורי בית״ – הנחיות שמתרגמות את תוכן הטקסט לפרקטיקה, וכן שירים. ״את השיר המסיים ׳עצה לעצמי׳, שמופיע בסופו, שלחה לי לקוחה. החלטתי שאשלב אותו בגלל הרלוונטיות שלו לתוכן, ואז התחלתי לגלות שירים נוספים שנראו לי ראויים ונכונים להיכלל בו כעוד ממד״.

במסגרת עיסוקיה בעיצוב ובסידור בתים מקיימת אבנון קרייזל מפגשים והרצאות בנושאים אלה. בכל פעם, לדבריה, עולות לה עוד הארות ועוד מחשבות על איך למנוע את תופעת קורבנות העיצוב ולהטמיע תפיסה של בית טוב דיו – מסודר, חי ומיטיב כאחד.

״מבחינתי הספר התחיל להיכתב כבר שהייתי ילדה, ומדמה את התהליך שעברתי מאז להתגלגלות שהובילה להתפרצות. אני שמחה עם הפורמט שלו כספר קטן וקומפקטי יחסית לספרי עיצוב, כזה שאפשר לשבת איתו קרוב וגם להרגיש קרוב. אני רואה בו הזדמנות, ולאן שהוא ייקח אותי – אני אלך״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden