כל מה שחשוב ויפה
מריה סלאח מחמיד. צילומים: לנה גומון (באדיבות האמנית ו־Fireflies Project)
מריה סלאח מחמיד בגלריה מאיה. צילומים: לנה גומון (באדיבות האמנית ו־Fireflies Project)

מאום אל פחם לקייב ובחזרה: תערוכת היחיד של מריה סאלח מחאמיד

בתערוכה בגלריה מאיה עוסקת מריה סלאח מחאמיד בסיפור חייו של אביה, יליד אום אל פחם שהגר לאוקראינה. המלחמה לא היתה חלק מהעניין, אבל היא לא הצליחה למנוע מעצמה להתייחס אליה

כשמריה סאלח מחאמיד החלה לעבוד על התערוכה הנוכחית שלה, המלחמה באוקראינה לא היתה חלק מהרעיון. האירועים האקטואליים המצערים רק הוסיפו עוד אלמנטים – קונספטואליים וויזואליים – לסיפור הקיים.

סאלח מחאמיד, נולדה ב־1990 באום אל פחם לאב בן העיר ולאמא ממוצא אוקראיני, שאביה הכיר באוקראינה אחרי שגלה לשם בשנות ה־70 של המאה ה־20. התערוכה הנוכחית, ״הגלולה האחרונה״, שמוצגת בימים אלה בגלריה מאיה (אוצרת: רותי שגיא), עוסקת בסיפורו המיוחד של אביה סאלח, שהיה סטודנט לסיעוד ופעיל בתנועה הקומוניסטית בישראל. כמו עבודותיה ותערוכותיה הקודמות של סאלח מחאמיד (במוזיאון הרצליה, בארטפורט, במשכן לאמנות עין חרוד ועוד), גם הפעם היא מציגה עבודות קיר גדולות שמבוססות על עבודה בפחם.

״התערוכה היא המשך לתערוכה הקודמת שהצגת בגלריה באום אל פחם שנקראה על שם אימי, ׳לודמילה׳. הפעם בחרתי לעסוק בדמות של אבא שלי ובסיפור שלו״, אומרת סאלח מחאמיד. התערוכות האלו גם הן המשך ישיר לעיסוק של סאלח מחאמיד בסיפורים אישיים.

עד כה היה זה הסיפור שלה, בדגש על פרטים ביוגרפיים שרק הם יכולים לפרנס סרט הוליוודי: בת לאב ערבי ואם אוקראינית, תרומת מח העצם שתרמה לנער אלמוני, תאונת דרכים קשה שעברה על כביש 6, חתונה עם הפיזיותרפיסט שסייע בתהליך החלמתה ועוד. בתערוכה שהציגה בסיום הרזידנסי בארטפורט בשנה שעברה (2021) היא התייחסה לנושא ההיריון והלידה של בתה לונה, היום בת קצת יותר משנה. העבודה, ״מוניטור״, נרכשה לאוסף של מוזיאון תל אביב והיום מוצגת כאחת העבודות שמקבלות את פני הצופים בתערוכה החדשה של אוסף האמנות העכשווית של המוזיאון, ״דימיון חומרי״. בימים אלה נמצאת סאלח מחאמיד בחודש התשיעי להריונה השני, חוויה שבטח תבוא עוד לידי ביטוי בעבודות עתידיות.

מריה סלאח מחמיד. צילום: איתן מיקוצקי (באדיבות גלריית א.א.פחם לאמנות)

מריה סלאח מחמיד. צילום: איתן מיקוצקי (באדיבות גלריית א.א.פחם לאמנות)

״הרעיון לספר את הסיפור של אבא שלי קיים כבר זמן מה, עוד לפני שהתחילה המלחמה באוקראינה. התכנון המקורי שלי היה לנסות למצוא מקום שיציג את העבודות גם שם, אבל עכשיו זה בלתי אפשרי. בשנות ה־70 היה אבי סטודנט לסיעוד, ונשארו לו שלושה חודשים בלבד לסיום התואר ולהפיכתו לאח מוסמך בבית החולים בילינסון. במקביל הוא היה פעיל בתנועה הקומוניסטית.

אבי זומן לחקירה של השב״כ, שבה התבקש להפסיק את הפעילות בתנועה הקומוניסטית. בגלל שסרב, הוא הופלל בעוון גניבת מפתחות של ארון תרופות בבית החולים, הועמד למשפט ונאסר עליו לעסוק ברפואה בארץ

"בתקופה הזו פעילי התנועה נרדפו על ידי הממשלה, בדגש על הפעילים הערבים. למרות שהוא היה אחד המצטיינים בלימודים – הציבו בפניו אולטימטום. הוא זומן לחקירה של השב״כ, שבה התבקש להפסיק את הפעילות שלו בתנועה הקומוניסטית. בגלל שסרב, הוא הופלל בעוון גניבת מפתחות של ארון תרופות בבית החולים, הועמד למשפט ונאסר עליו לעסוק ברפואה בארץ.

״הוא נאלץ לעזוב את הארץ, ובגלל שאז היתה המפלגה הקומוניסטית מעניקה מלגות לפעיליה, הוא נסע ללמוד באמצעות מלגה כזאת משפט בינלאומי בקייב שבאוקראינה, שהיתה אז חלק מברית המועצות. הוא רצה להמשיך לעסוק ברפואה, אבל לא היה יכול״.

לתת לצופים מקום

בקייב הכיר אביה את אמה, ואחרי שחי שם שש שנים וסיים תואר ראשון ושני, הם שבו ארצה לאום אל פחם. זה היה לפני 36 שנים. בתערוכה, מתארת סאלח מחאמיד שלוש סצנות, כל אחת מהן על קיר אחר בחלל הגלריה. ״על הקיר הראשון מוצגת העבודה שעוסקת על החיים של אבא שלי באום אל פחם, לפני שגלה לאוקראינה. היא מייצגת את המשפחה שלו ואת האמונה שלו. על הקיר האמצעי ציור שבו מופיעה סצנת החקירה, שיש בה התכתבות עם הקומפוזיציה של הסעודה האחרונה, ומשם גם הגיע שם התערוכה – הגלולה האחרונה.

"על הקיר השלישי עבודה שעוסקת בחיים של הוריי באוקראינה, בקומוניזם ובברית המועצות. מופיעה בה דמות גדולה של אישה, בהשראה של פסל אוקראיני מפורסם בשם ׳אם המולדת׳ – פסל שנוצר בתקופה הסובייטית ומטרתו להסביר שהמולדת היא זו שמגינה על אזרחיה. אבל אני עשיתי בה שינויים – הלבשתי אותה בלבוש אחר ושמתי על ראשה כתר שבדרך כלל מזוהה עם סצנות ניצחון. אל תוך הדמות שלה גם הכנסתי את הצבע הכחול והצהוב, אלה שמסמנים היום את המאבק העכשווי של אוקראינה ברוסים״.

עוד צבע שמופיע בעבודות יותר מבעבודות קודמות שלה הוא האדום. ״זה צבע שיכול לעורר קונוטציות שליליות אבל גם כאלה חיוביות. אני אוהבת להשאיר בעבודות שלי דברים לפרשנות של הצופים, לתת להם מקום. לא לספר להם את הכל, אלא לתת להם לחוות ולגרום להם לחוש מה שהם רוצים״.

הטכניקה היא אותה טכניקה שבה היא עובדת כבר שנים – פחם על קנבס, כשהפעם נוספו לו גם צבעי פסטל. ״אני פורשת את הקנבס על הרצפה ועובדת ללא סקיצה. תוך כדי העבודה קורים דברים – נוצרים דימויים חדשים ואני נותנת לעצמי להיות מופתעת מהם. בכל העבודות שלי רואים תמיד סימנים פיזיים של טביעות אצבע, כפות רגליים, הגוף שלי תמיד נוכח שם כי באמצעותו אני מסמנת שאני עצמי שם, בתוך היצירה.

״בגלל שהעבודות גדולות ואין לי מספיק מקום בסטודיו, הפעם הראשונה שאני רואה אותן במלואן היא כשאנחנו תולים אותן בגלריה. לפני כן אני רואה כל חלק בנפרד וצריכה לדמיין איך כל החלקים מתיישבים יחד. זה מסקרן ומפחיד, אבל כל מי שעובד איתי כבר יודע את זה מראש, ועד עכשיו זה עובד טוב״.

כל השנים התעסקתי עם חומרים ביוגרפיים בעבודות שלי, ודווקא עכשיו כשחשבתי להביא צדדים נוספים – החלה המלחמה

בתקופה האחרונה, בין השאר בגלל המגבלות הפיזיות שלה הודות להיריונות הרצופים והלידה, החלה סאלח מחאמיד לקחת דימויים ספציפיים מתוך העבודות הגדולות, להפריד אותם ולהפוך אותם לעבודות קטנות יותר שעומדות בפני עצמן. ״אני מנסה לראות מה קורה לדימוי כשאני מפרידה אותו, אם הוא מוצלח בפני עצמו והאם הוא מספר את אותו הסיפור או שגם הסיפור שלו משתנה.

״כשהדימוי עומד בפני עצמו וגודל העבודה יותר קטן ודחוס, יש בו ברוב המקרים משהו אחר. הבעיה העיקרית שלי עם העבודות הקטנות היא שאני לא יכולה לשבת בתוך הקנבס כמו שאני רגילה לעשות בעבודות הגדולות. אבל איכשהו גם אליהן אני מוצאת את הדרכים שלי להיכנס״.

birds

יש לך עוד משפחה באוקראינה? את בקשר איתם?

״ההורים של אמא שלי נפטרו, אבל יש לנו שם דירה ויש לנו חברים. לאורך כל השנים נסענו לשם המון, אבל בשנים האחרונות לא הצלחנו – בהתחלה בגלל הקורונה ועכשיו בגלל המלחמה. המצב שם קשה ואנחנו מקבלים דיווחים כל הזמן.

״כל השנים התעסקתי עם חומרים ביוגרפיים בעבודות שלי, ודווקא עכשיו כשחשבתי להביא צדדים נוספים – החלה המלחמה. בעקבותיה גם העולם האמנותי שלי נהיה מלא יותר בסמלים של מלחמות ומאבקים, וזה לא פשוט עבורי להתעסק בחומרים כאלה כל הזמן״.


מריה סאלח מחאמיד | הגלולה האחרונה
אוצרת: רותי שגיא
גלריה מאיה, שביל המרץ 2, קריית המלאכה, תל אביב
נעילה: 9.7

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden