כל מה שחשוב ויפה
שרון ורותם אדר, סטודיו אנט. צילומים: גדעון לוין

סטודיו אנט: גם המוזיקאים וגם הקהל יוצאים נשכרים

את ביתה החדש של עמותת פליציה בלומנטל למוזיקה בקריית המלאכה, תכננו שרון ורותם אדר כחלל מינימליסטי עם טוויסטים מפתיעים, שמנציח את זכרה של מייסדת העמותה אנט סלין

קריית המלאכה בתל אביב, שהחלה את דרכה כאזור של תעשייה זעירה, מהווה היום מקור משיכה לאמנים ויוצרים. גלריות לאמנות וסטודיואים של יוצרים קבעו בה את משכנם, וקירות המבנים מעידים על סצנת גרפיטי ערה שרוחשת במקום.

״לא רצינו לנתק את הפרויקט מההוויה הזאת. הכוונה הייתה להשתלב במארג הפעילות התרבותית־אמנותית שהאזור חווה וששפת החלל תהדהד אותו״ אומרת האדריכלית שרון אדר, שיחד עם שותפתה וכלתה רותם אדר היו אמונות על פרויקט עיצובו של סטודיו אנט – ביתה החדש של עמותת פליציה בלומנטל למוזיקה. שמו של הסטודיו מנציח את זכרה של מייסדת העמותה אנט סלין המנוחה, אמנית וזמרת קלאסית, שהקימה אותה בשנת 1998 לזכר אימה, הפסנתרנית הנודעת פליציה בלומנטל.

מטרת העמותה היא לקדם פעילות מוזיקלית בתחום הזמרה הקלאסית ולתמוך במוזיקאים עצמאיים, ומאז הקמתה פעלה בספרייה למוזיקה שבכיכר ביאליק בתל אביב. לקראת סוף 2021, לאחר תהליך עיצוב וביצוע שקרם עור וגידים בין הסגרים, עקרה העמותה למשכנה החדש בקומת קרקע של מבנה ישן בשכונה הדרומית. החלל שבו התמקמה שימש קודם לכן את מערכת העיתון דה־מרקר, וככזה, לדברי שרון ״היו בו המון חדרים ועמדות עבודה בפורמט של קיוביקלס, וגם אולפן לשידורים חיים. שבועיים תמימים מהביצוע הוקדשו רק לפירוק הכמות העצומה של מחיצות הגבס שהיו במקום״.

בפרוגרמה שקדמה לתכנון הוגדרו הפונקציות המבוקשות, ובהן חלל קונצרטים מתאים להכלת 90 איש, חדרי חזרות, חדר אמנים והלבשה, מחסן ציוד, משרדים, מטבחון ופינת קפה לאמנים וקפיטריה קטנה. בהתבסס עליה, גובש קונספט עיצובי שחתר לייצר חלל דינמי ונוח, שיאפשר התאמה גמישה לדרישות משתנות של הופעות מסוגים שונים. ״רצינו לייצר חלל ׳אחר׳. כזה שחורג מהמסורתי־קונבנציונלי, ומתאים גם למופעים אלטרנטיביים ברוח המקום והזמן״.

החלל שהתגלה לאחר הסרת כל המחיצות הוא מרחב המשתרע על פני 500 מ״ר, שמרבית תקרתו גבוהה (מעל 5 מטר), ורק בקצה עברו האחד היא משופעת ונמוכה יותר, כתוצר של אגף שנוסף למבנה. בשטחו ניצבו שני טורים של עמודי בטון מסיביים, בחלק ממנו הייתה גלריה עליונה בנויה, ושתי כניסות הובילו אליו – אחת ממפלס רחוב שביל המרץ ואחת נוספת דרך הלובי של הבניין. מכניסה זו, שבה מפלס הריצוף של הלובי גבוה מעט ממפלס החלל, נמשכה לתוכו במה קטנה, כסוג של גשר מבוסס קונסטרוקציית פלדה.

התפיסה שלנו ככלל, בכל פרויקט, היא לכבד את הנתונים שהחלל מזמן ומשם להמשיך ולשפר אותם. גם עכשיו, כשהמקום כבר פעיל ועובד טוב, אנחנו עדיין עם אצבע על הדופק בנושא, כדי לראות אם ו/או איך אפשר לדייק אותו עוד יותר

בהיותו חלל שנועד להופעות מוזיקליות – יצירת אקוסטיקה מתאימה הייתה משמעותית מאוד בתכנון. ״אמנם אחרי שהוא הופשט מכל מחיצות הגבס, הסתבר שהאקוסטיקה הטבעית־בסיסית בו טובה ונעימה, אך בכל זאת, בעזרתו של יועץ אקוסטי כמובן, שילבנו בו פתרונות שונים כדי לטייב אותה״.

תקרת הבטון הגבוהה חופתה בלוחות גבס אקוסטיים, ובעיצוב המקום נעשה שימוש מרובה בלוחות עץ המתפקדים כמשטחי החזר המונעים הדהוד. ״התפיסה שלנו ככלל, בכל פרויקט, היא לכבד את הנתונים שהחלל מזמן ומשם להמשיך ולשפר אותם. במקרה הזה, גם עכשיו, כשהמקום כבר פעיל ועובד טוב, אנחנו עדיין עם אצבע על הדופק בנושא, כדי לראות אם ו/או איך אפשר לדייק אותו עוד יותר״.

עניין אסתטי וערך אקוסטי

שפת העיצוב נקייה, ונשענת על עץ וזכוכית החוברים היטב לעמודי הבטון שבחלל ולצביונו התעשייתי. מטעמי תקציב ורישוי הגלריה העליונה נותרה ללא שימוש, והבמה הקטנה, שהייתה בבחינת נתון בחלל, הוגדלה כך שהיא נמשכת לכל רוחבו.

במסגרת התכנון בחנו שרון ורותם מספר חלופות לטיפול בה, כולל אופציה להגביה את מפלס הריצוף ליצירת מישור אחיד שיתיישר איתה. ״בסופו של דבר החלטנו להגדיל אותה ובגלגולה הנוכחי והמוגדל יש לה ערך כפול – הן כאזור הסבה נעים עם כורסאות נוחות, והן כבמת הופעות למקרים שנדרשת כזאת. לטובת השימוש בה כבמה תכננו לה תוספת מצוידת בגלגלים שמאפשרת להרחיב את שטחה והצנענו אותה תחתיה״.

שרון ורותם אדר. צילום: סלי בן אריה

שרון ורותם אדר. צילום: סלי בן אריה

אולם הקונצרטים, לב לבו של המקום, תוכנן כמעין קופסה סגורה תחומה במחיצות זכוכית. הפונקציות האחרות ככלל מוקמו במעברים המקיפים אותה – חלקן מוצנעות מאחורי לוחות עץ אטומים וחלקן נחשפות לעין דרך שקיפות הזיגוג, עם אופציה להסתרה באמצעות וילונות כשמתעורר הצורך. האולפן שנכלל בחלל הוסב לשמש כחדר חזרות, והקפיטריה מוקמה בסמוך לכניסה מהרחוב.

מחיצות הזכוכית נתונות בתוך מסגרות פרופיל בלגי שחור, ותכנונן משלב ויטרינות קבועות לצד כאלה שנעות על מסילות ומאפשרות פתיחה. על הקבועות ביניהן הותקנו לייסטים אנכיים מעץ, כעוד שכבה המייצרת מקצב עם עניין אסתטי וערך אקוסטי נוסף. ריצוף החלל וחיפוי הבמה בוצעו מעץ אלון מולבן ומעושן ולוחות העץ המחפים את הקירות בוצעו מאלון שטרייף, תוך יצירת מופע קוהרנטי, מינימליסטי וניטרלי. ״אפילו מעכב הבעירה, שמחויב בעת שימוש בעץ מטעמי בטיחות, יוצר ייעודית עבורנו בנוסחה מיוחדת שלא תשפיע בשום צורה על הגוונים שלו ולא תפר את האחידות״.

שילוב האמנות בחלל נועד להוסיף עוד ממד ולייצג תרבות רב־תחומית, כמו אנט עצמה שעסקה במוזיקה ובאמנות וכמוה גם האנשים שסבבו אותה

היות ומדובר בחלל שמפלס הריצוף בו אחיד, ללא השיפוע שמאפיין אולמות קונצרטים, תכנון המושבים דרש חשיבה מיוחדת ובחן מספר חלופות. ״הפתרון שמצאנו לכך היה שילוב של כיסאות בעיצוב זהה אך בשלושה גבהים שונים: כיסאות רגילים, כיסאות בגובה חצי בר וכיסאות בגובה בר, כך שהתחושה הנוצרת היא של חלל מדורג״. הכיסאות, המעוצבים כשילוב של קונסטרוקציית ברזל ועץ בהיר, חוברים לשפתו החומרית של החלל והיותם קלים לניוד מאפשר לסדר אותם בצורות שונות בהתאם לסוג המופע.

התאורה במקום משלבת תאורה כללית ותאורת במה, והגופים מותקנים על קונסטרוקציית פלדה שנתלתה נמוך מעט מהתקרה. התקרה עצמה מפתיעה בצבעה הוורוד העז, שבו נצבעה גם כל צנרת המערכות שקבועות בה. ״רצינו שהחלל יהיה מינימליסטי ומאופק, ובה בעת רצינו להכניס לתוכו עניין שונה שייחד אותו, איזשהו טוויסט בעלילה. בחרנו בוורוד כי הוא הצבע שהיה אהוב על אנט, ובאור יום טבעי החלל מתמלא השתקפויות ורודות״.

birds

זכרה של אנט שזור בחלל גם באמצעות עבודות שיצרה, דוגמת עבודה גרפית גדולה שתלויה במעבר, ומותקנת על קופסת אור המשווה לה עניין מיוחד. ״שילוב האמנות בחלל נועד להוסיף עוד ממד ולייצג תרבות רב־תחומית, כמו אנט עצמה שעסקה במוזיקה ובאמנות וכמוה גם האנשים שסבבו אותה״. כך, ברחבי החלל משובצות עבודות נוספות של אנט, עבודות מאוסף מיזנה־בלומנטל (הוריה – מרקוס מיזנה ופליציה בלומנטל), עבודות צילום של שמעון מזרחי, ועבודה גדולה של אילן גריבי שמעטרת את הקיר התוחם את אזור הבמה שבאולם הקונצרטים.

בזמן הביצוע שהתה רותם באיטליה, במסגרת סיום לימודי הרפואה של בעלה. השתיים מציינות בחיוך ששרון הייתה המוציא והמביא של הפרויקט – מסתובבת בשטח, מלקטת את מה שצריך ואחר כך, בשיחות זום ממושכות, הן היו דנות בפרטים, מתגבשות ומקבלות החלטות.

מבחינה אישית, מוסיפה שרון, היא חשה זיקה מיוחדת לפרויקט. עם עבר של נגנית קלרינט, שמכירה היטב את טעמן של הופעות באולמות שונים, היה לה ברור מה צריך להתקיים בחלל. ״ידעתי בבירור שהוא צריך להיות נוח ונעים לא רק לקהל, אלא גם לנגנים. לשם חתרנו. כשהמוזיקאים חשים טוב ובנוח גם המוזיקה המנוגנת יוצאת טובה, וכך כולם יוצאים נשכרים״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. כרמלה טייכמן

    הייתי בשני קונצרטים במקום, עם כל הכבוד האקוסטיקה היא לא משהו. ובעייה נוספת – הסביבה רועשת מאד ולעיתים צלילי החוץ חודרים למבנה.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden