סודות במוזיאון ישראל: הצדדים הטובים של הסוד

כשהיינו קטנים לימדו אותנו לא לשמור סודות. אבל התערוכה החדשה באגף הנוער באגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל מציעה, שאולי, לפעמים זה גם בסדר. התערוכה, שנקראת ״סודות״, מזמינה את המבקרים למסע בעקבות פריטים מאוספי המוזיאון שקשורים לסודות, להצצה אל אחורי הקלעים של מחקר הפריטים – גילוי טכניקות למציאת חומרים סודיים, פיצוח כתבי סתר וסמלים, חשיפת יצירות שבעברן טמון סוד – ולהצטרפות לקהיליית הסוד של המוזיאון.

״כמו ברוב התערוכות באגף הנוער, חיפשנו נושא שמצד אחד הוא יומיומי ומדבר לקהל צעיר, ומצד שני יש לו ביטוי גדול בתרבות ובאמנות״ מספרת אוצרת התערוכה, מיכל ברושי נחמני. ״סודות היה ממש קליעה בול במטרה. לראשונה בתולדות המוזיאון, כינסנו פורום של ילדים בני 5-9, וגלגלנו איתם את הנושא, כמעין אוצרים צעירים. ראינו שהרעיון של סודות ברור להם, שהם מכירים אותו מספרים ומסרטים, ובמקביל גם מבינים את המורכבות שלו ואת הביטויים התרבותיים שלו.

״אחר כך כינסנו עוד קבוצה של ילדים, ואיתם צילמנו סרטון שמוצג בתערוכה שבו הם מדברים על סודות. זה סרטון מקסים, ואפשר לראות בו את כל החוכמה ואת כל היצירתיות שיש לילדים בגיל הזה״.

כל סודות המוזיאון

לצד מועצת הילדים שכינסו, פנה אגף הנוער לכל אגפי המוזיאון האחרים, והתחיל לנבור בפריטים הקיימים בו שקשורים לנושא הסודות. ״מצאנו מגוון פנטסטי של מוצגים. אחד הפרקים בתערוכה, לדוגמה, עוסק בחבורות סוד. זה עולם בפני עצמו שקיים כמעט בכל התרבויות – מהבונים החופשיים במדינות המערב ועד תרבויות שבטיות באפריקה. בין השאר אנחנו מתייחסים לחבורת הסוד הנשית היחידה באפריקה שנועדה לטקסי מעבר של הבנות. בשבטים מסוימים לוקחים את בנות הנוער הצעירות למקום סודי ביער שלאף גבר אסור להתקרב אליו, שם הן עוברות חניכה ולומדות להיות נשים טובות, לומדות את תפקידן בחברה ובמשפחה.

״למרות שיש שינויים בחברות האפריקאיות האלה, ונשים כבר לומדות בבתי ספר – הדברים האלה עדיין מתקיימים. עם סיום כל פרק בחניכה מופיעה מסכה של חבורת הסוד, מסכה שאחת הנשים המבוגרות והמכובדות מבנות השבט עוטה. היא מגיעה איתה לטקס מיוחד שבו היא מודיעה על כך שפרק החניכה המסוים עבר בשלום. בתערוכה אנחנו מציגים מסכה כזו וגם סרט שמראה את אחד הריקודים מהטקס״.

עוד בתערוכה מוצגים אוביקטים שמטרתם להחביא סודות, לדוגמה פסלי בודהה שנהוג היה להחביא בתוכם זרעים או מגילות. ״יש לנו עיסוק גדול באנשי הסוד – המכשפים, השמאנים, כותבי הקמעות. גם הם קיימים בתרבויות שונות, הם יודעים איך לרפא, לכשף. הם יודעים את הסוד.

״יש גם אמנות עכשווית שמוצגת במסגרת התערוכה – לדוגמה עבודה של הילה לולו לין – מיצג שנקרא ׳פוטו רצח׳, שהוא מעין תא וידוי. הצופה שנכנס אליו אמור לבחור מילה אחת מבין שבע מילים שמוצעות כמו ׳אהבתי׳, ׳נשברתי׳, ׳גנבתי׳ ואחרות. הוא נכנס לתא שבו הוא מקבל הוראה מתי להגיד את המילה שבחר. התא מצלם את הצופה, וכל אותם קטעי הוידיאו משתרשרים ומוקרנים על מסך שמחוץ לחדר, ושאר הצופים יכולים לצפות בכל האנשים שבעצם עוברים את הוידוי שלהם״.

כינסנו פורום של ילדים בני 5-9, וגלגלנו איתם את הנושא, כמעין אוצרים צעירים. ראינו שהרעיון של סודות ברור להם, שהם מכירים אותו מספרים ומסרטים, ובמקביל גם מבינים את המורכבות שלו ואת הביטויים התרבותיים שלו

אחד הנתיבים שבהם בחרה ברושי נחמני ללכת הוא לספר בתערוכה את סודות המוזיאון. ״החלום המקורי שלי היה לפתוח את כל ׳העיר התחתית׳ של המוזיאון, לאפשר כניסה לכל המקומות שנעשית בהם כל הפעילות שנסתרת מעיני הקהל. אבל זה לא הסתייע. על אותו בסיס הקמנו מעין מעבדה של מוזיאון בחלל התערוכה, שבה מוצגים למשל צילומי רנטגן של פריטים. גילינו בצורה הזו שבתוך יצירה של דושאן מוחבא משהו שלא ידענו מה הוא״.

באמת? מה גיליתם?

״אני לא מגלה. זה סוד״.

התערוכה, כמו אחרות שמיועדות לקהל צעיר, היא תערוכה פעילה ואינטראקטיבית. כל ילד (או מבוגר) שנכנס אליה מקבל ״אביזר חושף סודות״ שבאמצעותו הוא יכול להקשיב לסיפורים, להדליק אורות במקומות מסוימים, ולפצח סודות.

הדעה הרווחת היא ללמד ילדים שאסור לשמור סודות. איך זה משתלב עם הקונספט של התערוכה?

״רצינו להראות גם את המקום החיובי של הסוד. נכון, סודות הם עניין מורכב ולא פשוט, אבל יש להם גם חשיבות נוספת. אנחנו לא יכולים להפוך להיות בני אדם אינדיבידואליים בלי שיהיה לנו עולם פנימי אישי.

״כילדים, אנחנו מתאמנים על היחסים עם בני אדם מהרגע הראשון באמצעות חברויות סוד. הסוד הוא גם מרחב לדימיון. בסוף התערוכה יש מקום אליו מוזמנים הצופים להכנס ולהביע משאלה – אותה לימדו אותנו שצריך לשמור בסוד. למה צריך לשמור עליה בסוד? התערוכה מעוררת מחשבה גם בנושאים האלה.

״אנחנו כן מראים גם את הגילומים של סודות קשים, כמו סודות של גיבורים או דמויות כמו בת פרעה, שאסור היה לה לגלות שמשה הוא בן העבריים. כך אנחנו מנסים לגרום לצופים לחשוב על המצוקה שלה. במקביל, יש התייחסות לסודות היומיומיים, לדברים שאנחנו מחביאים במגרות שלנו בבית. זה נכון שמלמדים אותנו שאין סודות בחברה, אבל בעיני לחיות ללא סודות לגמרי זה לא טבעי, לא אנושי״.

---

סודות
אוצרת: מיכל ברושי נחמני
מוזיאון ישראל, דרך רופין 11, ירושלים
נעילה: 15.2.23