כל מה שחשוב ויפה
נועה צ׳רניחובסקי, Facing the Plenty. צילומים: מ״ל
נועה צ׳רניחובסקי, Facing the Plenty. צילומים: מ״ל

RCA 2022 // נועה צ׳רניחובסקי

בפרויקט הגמר ב־RCA בנתה נועה צ׳רניחובסקי מיצב פיסולי מקרמיקה בשילוב רדי־מייד, שהושפע מהארכיטקטורה הוויקטוריאנית של לונדון

למדה במחלקה לקרמיקה וזכוכית. בת 31, בוגרת תואר ראשון במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל.
noachernichovsky.com


הבחירה ללמוד תואר שני בקרמיקה הייתה עבורי טבעית, כמו גם הבחירה שהייתה לי בתואר הראשון. מגיל צעיר אני עובדת בחומר וזה הפך להיות חלק בלתי נפרד מהזהות שלי. אחרי שסיימתי את הלימודים בבצלאל פתחתי סטודיו גדול ללימודי קרמיקה, ״קרמיקה בפרישמן״, שהיום מתופעל על ידי צוות גדול ומדהים. לאחר שלוש שנים של השקעה אדירה בבניית העסק ותפעולו, הרגשתי שאני חייבת לחזור ולהעמיק את החיבור האישי שלי כאמנית ובנוסף הסתקרנתי לראות אורחות חיים של יוצרים אחרים בשדה, שכחלק מהפרקטיקה שלהם עובדים עם קהילות ויוצרים שיתופי פעולה ויוזמות עסקיות.

עבורי הבחירה ללמוד קרמיקה הייתה מתוך הרצון להמשיך להתפתח ולפתח את השדה הספציפי שבו אני פועלת. לשמחתי הרבה קיבלתי את המלגה של קרן קלור־בצלאל, שאפשרה לי ללמוד ב־RCA. לקולג׳ יש צביון בינלאומי של מרצים וסטודנטים, האווירה דוחפת אותך תמיד לתת את הכי טוב שלך ויש דגש גדול על מחקר ובניית מתודולוגיית עבודה.

לצד זה גם היה לי חשוב להכיר מקרוב את הרמה והאופן בו מתנהלת המחלקה הנחשבת מבין הטובות בעולם: להיחשף לתקשורת בין סטודנטים, מרצים וקולגות; לשיתוף ידע מקצועי; לניהול מרחב העבודה והסדנאות; לתרבות הסטודיו ועוד. לונדון היא צומת עולמי שקורים בה כל כך הרבה דברים בשדה האמנות, וזה חלק בלתי נפרד מהסביבה הלימודית. העיר מלאה בהיסטוריה ומורשת בכל מקום (גם היסטוריה קרמית מפוארת כמובן) וזה סיקרן אותי לחיות במקום כזה.

ואז הגיעה הקורונה

למדתי מהארץ במשך חמישה חודשים כשלונדון היתה בסגר. רוב הסטודנטים נשארו היכן שיכלו לספק לעצמם מרחב עבודה, בין אם בסטודיו פרטי שלהם ובין אם בבית, וכך גם אני. התכנית בתקופה הזו התקיימה בתקשורת רחוקה והייתה אינטנסיבית כי הייתה מבוססת ברובה על מחקר תיאורטי סביב הפרקטיקה. בהזדמנות הראשונה שיכולתי להגיע לעבוד בסדנאות – עליתי על מטוס ובאתי. הסביבה שבה אני פועלת משפיעה על תהליך היצירה שלי ולכן היה לי חשוב לבוא הנה גם כשהיו מגבלות בסדנאות.

נועה צ׳רניחובסקי. צילום: סילביאן דלו

נועה צ׳רניחובסקי. צילום: סילביאן דלו

בעקבות השהות הממושכת בבית, במהלך הסגרים בישראל והבידוד בלונדון, מצאתי את עצמי משלבת חפצי רדי־מייד בתוך גופי העבודות הקרמיות שיצרתי. זה הוביל אותי למסע ארוך סביב היחסים שבין חפצים קיימים והמטען הערכי שלהם לבין המטען שאני מוסיפה עליהם, בהתערבות ישירה שלי בהם או בשילובם בגופים קרמים שלי.

כפועל יוצא מזה, את התזה שלי כתבתי על הנושא של רשת אסוציאציות ונרטיבים שנוצרת סביב חפצים מצויים ועל האופן בו היא מתכתבת עם דרכי העבודה שלי עם חומר קרמי. גם פרויקט הגמר שלי הוא המשך ישיר של המחקר הזה, וזה ניכר בשינוי שעברה השפה הוויזואלית שלי. מצאתי את עצמי מתרחקת מהעיסוק של דימוי בכלי (Vessel) ומתקרבת לעולמות יותר פיגורטיבים, נרטיבים וסוריאליסטים.

פרויקט הגמר

העבודה שעליה עבדתי השנה היא מיצב בשם Facing the Plenty (ניצבים אל מול השפע). הוא כולל למעלה משמונה פסלים קרמים גדולים עד קטנים כמו בקולאז׳, המרכיבים אי ובו נוף אלטרנטיבי דמיוני. המיצב ברובו בנוי מפיסול יד של חיבור משטחי חומר הלחוצים אל תוך תבניות גבס, בשילוב של חפצי רדי־מייד.

בתהליך העבודה הקרמי שילבתי חפצים מצויים ומוכנים מסוגים שונים שהיה להם עבורי ערך – בין אם זה ערך נרטיבי, היסטורי או צורני. עניינו אותי היחסים המבניים בין הצטברות חלקים שיוצרים אוביקט ובין ריבוי אובייקים שיוצרים הצטברות.

צילום: ברונו רונדינלי

צילום: ברונו רונדינלי

צילום: סילביאן דלו

צילום: סילביאן דלו

מצאתי את עצמי חשופה ומושפעת מכל מה שסובב אותי. בחנתי מרקמים וצורות מתוך רגעים יומיומיים סתמיים, כאלה שראיתי בדרך שבין הסטודיו לבית או בשיטוטים שלי בעיר, שאותם צילמתי והחזרתי אל הסטודיו לעיבוד חומרי חדש. בחיבור שבין ציטוטי המציאות האלה לפיסות החומר יצרתי יחסים חדשים ובניתי פסלים היברידיים המשלבים את האסתטיקה של מרקם החיים סביבי. בחרתי להביא לעבודה איכויות המתבססות על זו המחוספסת והכאוטית של הרחוב: הבטון, הכבישים, עמודי הבטיחות, רעש המכוניות, השפע, החנויות ועוד.

בניתי פסלים היברידיים המשלבים את האסתטיקה של מרקם החיים סביבי. בחרתי להביא לעבודה איכויות המתבססות על זו המחוספסת והכאוטית של הרחוב: הבטון, הכבישים, עמודי הבטיחות, רעש המכוניות, השפע, החנויות ועוד

לצד אלה הושפעתי גם מהאסתטיקה הוויקטוריאנית בעיר המתבטאת בארכיטקטורה ובתרבות הגנים והפארקים. לונדון מלאת ירק ומרגישים בה את שינויי העונות. הדימוי של האלמנטים הסטטיים שבנוף אל אלה המתחלפים היה מעורר השראה. בשילוב של השניים יחד יצרתי תמונה רפלקטיבית שיוצרת גודש גירויים: רווי צבעים, צורות ומרקמים הנמצאים ביחסים מורכבים זה עם זה.

ניתוח עבודות קרמיקה וזכוכית

בשנה שעברה תחת מגבלות הקורונה ודרך הזום, הייתי חלק מפרויקט שנוצר בשיתוף פעולה בין המחלקה לקרמיקה וזכוכית וסטודנטים להיסטורית העיצוב ב־RCA. יחד עבדנו על בניית סימפוזיון ופרסום של קובץ מאמרים שמנתחים את העבודות הקרמיקה והזכוכית, תחת נושאי חתך שונים שבחרו הסטודנטים להיסטוריה.

העבודות עצמן היו חלק מפרויקט פנים מחלקתי שלנו, שעודד חקירה ותגובה לפריטי אוספים מוזיאליים: החל מהטכנולוגיה שבה הם נעשו, דרך הקשרם התרבותי, וכלה בהגעתם לכותלי המוזיאון (בפרט מוזיאון ויקטוריה ואלברט). זה היה פרויקט שתרם לפרקטיקה של שני הצדדים וזה היה מעניין להיות חלק משיח הקולקטיבי שבוחן את העבודות בהקשרים שונים, לאו דווקא כאלה ראינו לפניכן. הדיאלוג הארוך הסתיים בסוף מפגש פיזי מרגש בלונדון עם פתיחת תערוכה והשקת פאבליקיישן לפרויקט.

birds

עתידות

בעתיד הקרוב אחזור לארץ לעבוד עם הצוות שלי בסטודיו שהוא כמו משפחה. יש לנו הרבה תוכניות מרגשות של שיתופי פעולה, בניית תוכניות לימוד חדשות ועוד. הרבה דברים התבשלו ואני מחכה בקוצר רוח להתחיל להוציא אותם לפועל. בספטמבר אציג את פרויקט הגמר שלי בתערוכה בגלריית Charles Burnand במסגרת שבוע העיצוב בלונדון. יש עוד כמה דברים בקנה, אז ככל הנראה קו לונדון־תל אביב ימשיך להיות פעיל.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אורית גולדמן

    יובל, לא הבנתי היכן אתה מוצא קשר לארכיטקטורה הויקטוריאנית, רואה הרבה דברים פאליים וזהו.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden