כל מה שחשוב ויפה
רם סמוכה בפסטיבל בברייטון. צילום: Marco Berardi
רם סמוכה בפסטיבל בברייטון. צילום: Marco Berardi

רם סמוכה: ציור, פעולה, פרפורמנס

האמן הישראלי רם סמוכה חוקר ומפתח את הז׳אנר של רישום פרפורמטיבי, ומנהל פסטיבל שנתי שמושך משתתפים וקהל מרחבי העולם

חגית: שלום שלום! מה נשמע בברייטון? אני מדמיינת לעצמי מזג אוויר בריטי קריר…

רם: היי תודה. האמת, במפתיע יש לנו כבר כמה ימים של שמש בלי עננים והרגשה מדומה של קיץ אמיתי (וזה עוד לפני גל החום)

חגית: כיף 🙂 ובימים אלה יש לך תערוכת יחיד בחלל אמנות מקומי Phoenix ובסוף השבוע פסטיבל ״רישום פרפורמנס״ או ״פרפורמנס רישום״ מה יותר נכון?

רם: כן, זאת שאלה שעדיין מנסים לעבוד עליה, כי המדיום האומנותי הזה חדש יחסית. בזמן האחרון התחלתי להשתמש במונח רישום פרפורמטיבי

Anji Main. צילומים: Draw to Perform festival 2022

Anji Main. צילומים: Draw to Perform festival 2022

Christine Coste & Catherine Ursin

רם סמוכה

פעילות עם קהל בפסטיבל

חגית: מאמצת. רישום פרפורמטיבי. אז אתה מתפקד עכשיו בשני כובעים: אמן ואוצר הפסטיבל?

רם: אכן, אני מציג כאן בברייטון תערוכה שגם תעבור בשנה הבאה ללונדון, ובה גוף עבודות חדש שעליו עבדתי כחמש שנים. בנוסף לזה מתקיים בחלל הגלריה הפסטיבל השישי של Draw to Perform, והפעם כולו בנושא המעבר מרישום לציור בהופעה חיה

חגית: כמה זמן אתה חי בברייטון? ספר קצת על דרכך

רם: אני חי בברייטון כבר כעשר שנים ועברתי לכאן מאונטריו קנדה, ששם היינו (אני ומשפחתי) כשש שנים, ועשיתי שם את המאסטר שלי. אני יליד רמת גן ובוגר בצלאל באמנות מתחילת שנות ה־90. לפני שהתחלתי לעשות פרפורמנס ניסיתי דרכים שונות להגיע לקהל ולצופים, שלא במסגרת תערוכה קונבנציונלית.

ההתחלה הייתה בתערוכת יחיד בבית הפרטי שלי, שהפך למשך חודש ימים לחלל מזמין לדיאלוג עם המבקרים. המשכתי באצירת תערוכה קבוצתית גדולה ב־1999 שנקראה ״פיצוץ רישומי״; ערכתי ערבי הקרנת וידאו ארט, ובסוף, ב־2004 עשיתי את המיצג הראשון שלי בתערוכה קבוצתית בנווה צדק, וזה היה בום גדול עבורי. השילוב הזה בין משהו שנוצר במקום והאינטראקציה והפידבק הישיר מהקהל היה מאוד אנרגטי ונכון עבורי.

אחרי זה, ב־2005 עברתי לקנדה, ושם בתוכנית המאסטר שסיימתי ב־2009 פיתחתי וכתבתי יותר על הנושא של רישום בהופעה חיה. פרקטיקה אמנותית שממש היתה בחיתולים אז

רם סמוכה

רם סמוכה

גרהם דין. צילומים: פסטיבל Draw to Perform

Graham Dean

Lola and Yukao צילומים: Marco Berardi

Lola and Yukao. צילומים: Marco Berardi

רם סמוכה, לולה ויוקאו

חגית: ומה הביא אתכם דווקא לברייטון?

רם: אחרי לימודים בקנדה רצינו להתקרב יותר למרכז אמנותי ולישראל. לונדון פחות מפתה מבחינת מגורים למשפחה וברייטון היא בדיוק מה שחיפשנו, קרוב לים וקרוב לטבע. אני תמיד אומר שזה משהו כמו שילוב בין תל אביב ואילת J רק שעה נסיעה ללונדון ברכבת

חגית: ושם פיתחת את האמנות שלך ובמקביל את הענף?

רם: Draw to Perform הוא פרויקט אמנותי שהקמתי ב־2013 ובשנה הבאה יחגוג עשר שנות פעילות. אבל זה יותר מכך – זוהי קהילה ופלטפורמה שנותנת במה למיצגי רישום חיים ושיתוף תהליכי יצירה עם קהל.

במשך השנים אצרתי תחת מטריה זו שישה פסטיבלים שעסקו בהבטיים שונים של הופעה והשארת סימן, נושאים כמו שיתופי פעולה בין אמנים ובין האמן והקהל, רישום ותנועה, רישום וסאונד, והפסטיבל האחרון העוסק במעבר בין רישום לציור בהופעה חיה.

בתהליך העבודה על המיצגים אני מתכנן עד שמונים אחוז, והלא מתוכנן קורה בהופעה חיה. וזה המרכיב הכי משמעותי וממכר מבחינתי, כי שם קורים הדברים הלא צפויים, שגורמים לי להמשיך וליצור מול קהל

במסגרת Draw to Perform אני מקיים אירועים בחללי תצוגה מוזיאליים ואלטרנטיביים, מעביר סדנאות רישום־פעולה עם אמנים שותפים מרחבי העולם ומפעיל תוכנית רזידנסי מצליחה בברייטון, אנגליה. התוכנית מושכת אליה אמנים ויוצרים מתחומים שונים מכל העולם המגיעים להעשיר את השפה היצירתית שלהם ולקבל ניסיון בתחום המיצג הרישומי.

חגית: נשמע מקסים ולא שגרתי. פרפורמנס הוא מדיום חמקמק ותובעני – משהו שקורה בזמן אמת ולא תמיד יש לו רישום המשכי. כאן פתרת שתי בעיות – 1. יש תוצרים שנשארים, 2. שיתוף הקהל הוא אקטיבי (בחלקו) ולא רק כצופים

רם: כן נכון, כיוצר אני אוהב לטעום מהכול, וזה כולל עבודה עם ציור, פיסול, מיצב, סאונד וכמובן מיצג. הרישום בסיטואציה הזאת מחבר בין כל המרכיבים ונותן לי מסגרת של גמישות, שבתוכה אני יכול ליצור ולבדוק פרקטיקות שונות של הבעה. החיבור לפרפורמנס הוא מתוך הצורך הפרטי שלי לתקשר ולקבל פידבק ישיר מהקהל.

בתהליך העבודה על המיצגים אני מתכנן עד שמונים אחוז, והלא מתוכנן קורה בהופעה חיה. וזה המרכיב הכי משמעותי וממכר מבחינתי, כי שם קורים הדברים הלא צפויים, המפתיעים שגורמים לי להמשיך וליצור מול קהל

חגית: בצילומים מאתר התערוכה שלך, אתה נראה ״גולש״ על משטח הציור, או שזו רק תחבולה של זווית צילום? כמה מהפרפורמנס הוא ציור וכמה מהציור הוא רקע למופע תנועה ונוכחות בימתית?

רם: האמת בשבוע שעבר בחלק הראשון של הפסטיבל שיתפתי פעולה עם זוג יוצרים שהגיעו מצרפת ומשלבים ציור דיגיטלי וסאונד בהופעה שלהם וזו הייתה ממש חוויה – לרשום ולהיות מוקף ברישום דיגיטלי, שמוקרן עלי וסאונד שחודר ועוטף את כל האירוע. הקהל הצטרף לקראת סוף המופע וזה החלק הכי מרגש ומורכב תמיד

חגית: באמת המעבר לדיגיטל יכול להוסיף, או להעלות שאלות על הרלוונטיות של מדיום מסורתי מול מדיה חדשה. מיהם האמנים שמגיעים לפסטיבל? יש איזה קאסט קבוע או שזה משהו דינמי?

רם: אני כל הזמן מנסה להשתנות ולחפש, ולכן האמנים שאני פונה אליהם הם שונים וקשורים לנושא הפסטיבל. כל הפעילויות של Draw to Perform באות מהמחקר שלי בסטודיו ובהופעות. כך נולד הרצון לנסות לעבוד עם אמן נוסף שהוביל אותי לבנות פסטיבל שלם סביב זה כדי לראות מה אחרים עושים עם אותו נושא. דבר דומה קרה עם סאונד ורישום וכמו למשל מה שקורה בפסטיבל האחרון עם המעבר מרישום לציור.

החלטתי להמשיך לעבוד בסטודיו על הרישומים שנשארו מההופעות החיות ולאט לאט הבנתי שהעבודות הופכות ליותר מורכבות ומרובדות ומתפתחות לכיוון של ציור. עניין אותי לבדוק את הנושא הזה בפסטיבל הנוכחי ולראות מה אמנים אחרים מציעים בנושא. דברים נהדרים כמו ציור אלקטרוני, מכונות ציור, ציורי גוף ועוד הרבה פעילויות שמשלימות ומרחיבות את מושג הציור הקונבנציונלי.

את האנרגיה הזאת בדיוק ניסיתי לחקור בעבודות האחרונות שמוצגות בתערוכה. לקחתי את השאריות שנעשו במהירות בהופעה חייה ובסטודיו עבדתי עליהם לפעמים חודשים עם טכניקה מאוד ישנה ופיסית, של רישום עם מתכות שונות

Nick Sayers. צילומים: Marco Berardi

Nick Sayers. צילומים: Marco Berardi

Christine Coste & Catherine Ursin

Christine Coste & Catherine Ursin

Joseph Wilk

Joseph Wilk

חגית: אני מודה שיש לי בראש דימוי קצת אידילי – ברייטון, עיירת חוף רגועה בדרום מערב אנגליה, לא בדיוק בירת תרבות, שעה מלונדון. אנשים באים לפסטיבל של ציור פעולה… כמעט טקס שמאני, לא?

רם: כן, יש במפגש החי הזה משהו ממכר ומשתף. תמיד הפריע לי הבדידות הטוטלית של האמן (אני) בסטודיו שלו. אני אוהב להתבודד ולעבוד לבד אבל גם מאוד צריך את התקשורת עם אחרים והפידבק.

הרשתות החברתיות עזרו לי מאוד בעניין הזה וגרמו לי מצד אחד להפיץ את ה׳בשורה׳ של רישום פעולה ומצד שני לחפש בקלות ובישירות עוד ועוד יוצרים מאותו תחום כדי לעבוד איתם, לשתף פעולה ולפתח את כל הנושא החדש הזה. פתאום הבנתי שאני לא לבד בתחום ושיש קהילה של יוצרים כמוני שמעוניינים להכניס באופן קבוע את הפרקטיקה של רישום חי לתוך לקסיקון ההבעה שלהם. זה מה שהוביל אותי ב־2013 לעשות בלונדון את הפסטיבל הראשון של Draw to Perform. בדיעבד הבנתי את גודל הנחיצות שהיתה בשטח לדבר כזה

birds

חגית: אני מתבוננת בצילומים מאירועי הפרפורמנס ושואלת את עצמי גם מיהו הקהל? מה האנרגיה הזו עושה לפעולת הציור?

רם: אמנים משתתפים הגיעו במימון פרטי מברזיל, מארצות הברית, מניו זילנד, וצופים הגיעו במיוחד מברלין, מוויילס ומהולנד. תמיד מפתיע אותי שבכל פסטיבל וגם בתוכנית הרזידנסי יש יוצרים וכמה צופים שמגיעים בטיסות ממקומות רחוקים כדי להשתתף ולהיות חלק מההתרחשות והפעילות

רישום כפעולה פרפורמטיבית מן הסתם קיים מאז הסימנים הראשונים שידועים לנו של ציורי המערות אבל רק במהלך החמש עשרה שנים האחרונות זה התקבל והתפתח כפרקטיקה אמנותית רלוונטית להבעה

חגית: מרשים. והיום, אחרי עצירת הקורונה, אתה מרגיש שיש צמא להיפגש, לעשות פעולות שיתופיות? כמה זה דומה או שונה מהתארגנויות של אמנות ״עממית״ וספקטקלרית כמו ברנינג מן?

רם: אני אוהב אירועים עם הרבה משתתפים כמו הברנינג מן. למרות שלא יצא לי להיות בכזה פסטיבל, זה נראה לי כיף גדול. אם אני צריך לנסות להסביר את ההבדל בין Draw to Perform לדברים אחרים, אני יכול להגיד שזה קצת כמו ההבדל בין אופנה עילית ליריד אופנה. אני בוחר אמנים שפועלים להרחיב ולפתח את השפה האמנותית המאוד ספציפית הזאת ככה ש Draw to Perform זה בעצם סוג של מעבדה אמנותית לפיתוח והרחבת רעיונות בנושא רישום פרפורמטיבי

חגית: אתה אומר שהז'אנר של רישום פרפורמטיבי הוא די חדש, אבל למעשה הייתה לו נוכחות משמעותית בשנות ה-50, ג'קסון פולוק action painting – יש קשר? יש דמיון לפחות

רם: היי בוודאי, רישום כפעולה פרפורמטיבית מן הסתם קיים מאז הסימנים הראשונים שידועים לנו של ציורי המערות אבל רק במהלך החמש עשרה שנים האחרונות זה התקבל והתפתח כפרקטיקה אמנותית רלוונטית להבעה ושימוש נרחב ועכשווי. רק לפני שנה פורסם הספר הראשון שעוסק אך ורק בפריסה של פרקטיקות חדשות בתחום הרישום פרפורמטיבי מאז שנת 1945. Draw to Perform כמובן נמצא בתוכו

חגית: אתה מתכנן לעשות משהו גם בארץ מתישהו?

רם: אני תמיד פתוח לרעיונות והזמנות ושמח לעשות דברים גם בארץ, זה בסופו של דבר תלוי תקציבים וזמינות. יש כמה תכנונים שמתגבשים אבל הם עדיין לא לפרסום בשלב הזה.

birds

חגית: איך נראית האמנות שלך, כשאתה לא עושה פרפורמנס? אלה חומרים אחרים?

רם: הפרקטיקה האמנותית שלי מתחלקת לשניים: רישום ומיצג. כשאני בסטודיו, אני יוצר רישומים ועבודות תלת ממדיות שנוצרות בטכניקה שפיתחתי של רישום על נייר שעשוי מאבקת אבן גיר. גם ברישום אני נוטה לחקור ולפתח שיטות וגישות חדשות שבדרך כלל מבוססות על טכניקות ישנות כמו רישום עם מתכת.

בתערוכת היחיד שלי שמוצגת עכשיו במסגרת הפסטיבל של 10 שנים ל־Draw to Perform אפשר לראות סדרות של עבודות מחמש השנים האחרונות שנעשו בטכניקה הזו וגם עבודות שנעשו של בסיס ניירות מתוך מיצגים שהמשכתי לעבוד עליהם בסטודיו. כך שיש גם פיצול וגם חיבור בין שתי הפרקטיקות האלו.

חגית: תוכניות לעתיד? עוד משהו חשוב שהשמטנו?

רם: אני מתחיל לעבוד על ספר שיציג את עשר שנות הפעילות של Draw to Perform. לציון עשר השנים האלו מתוכנן בשנה הבאה אירוע מיצגים נרחב בלונדון עם עשרה אמנים שלא עבדו בעבר תחת המסגרת של הפרויקט. בטווח הקצר, בתחילת ספטמבר אסע לרזידנסי שהוזמנתי אליו בדרום צרפת במסגרת יריד רישום במונטפלייה שנקרא Drawing Draw

חגית: נשמע טוב! בהצלחה

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden