כל מה שחשוב ויפה
מורן קליגר במוזיאון פתח תקוה. צילומים: אלעד שריג
מורן קליגר במוזיאון פתח תקוה. צילומים: אלעד שריג

מורן קליגר הורסת את העולם ובוראת אותו מחדש

בתערוכת היחידה ״שמש ערב״ במוזיאון פתח תקווה, מורן קליגר מציגה סדרת רישומים אפלים לצד פוחלצים של ציפורים סימבוליות, ומתחברת למיתוס המבול

ענבל: בוקר טוב מורן, נעים להכיר. איך עוברים עלייך ימי הקיץ החמים?

מורן: הי ענבל, נעים גם לי. אני דווקא אוהבת קיץ, אז הם עוברים בטוב

ענבל: אנחנו נפגשות בעקבות פתיחת התערוכה שלך במוזיאון פתח תקווה שנקראת ״שמש ערב״, שנוצרה כחלק מפרויקט חממת הפיס שמוצג כרגע במוזיאון – ״אם עץ נופל ביער״. אולי נתחיל מפרויקט החממה?

מורן: פרויקט החממה הוא יוזמה של מפעל הפיס. בעקבות משבר הקורונה שבעקבותיו הרבה אמנים חוו קשיים החליט מפעל הפיס להוציא קול קורא שמזמין אמנים להציע פרויקטים למספר חממות שהתארחו במוסדות תרבות שונים. החממה של מוזיאון פתח תקווה עסקה בנושא אדם, טבע וסביבה – נושא מרכזי שבו אני עוסקת בעבודותיי ולכן באופן טבעי התחברתי אליו.

מורן קליגר. צילום: גיא טובול

מורן קליגר. צילום: גיא טובול

מורן קליגר במוזיאון פתח תקוה. צילומים: אלעד שריג

מורן קליגר במוזיאון פתח תקוה. צילומים: אלעד שריג

ביולי בשנה שעברה נפגשנו בפעם ראשונה כל חברי החממה, ערכנו סיור במוזיאון ובגן החי הסמוך לו בו, שזו הפעם הראשונה שמתקיים שיתוף פעולה בין השניים. במהלך השנה האחרונה, גיבוש הפרויקט והעבודה על התערוכה, נפגשנו עוד מספר פעמים גם כקבוצה וגם במפגשים אישיים עם אוצרת החממה והמוזיאון אירנה גורדון. זה היה תהליך מעניין שבו התייעצנו, שיתפנו ועבדנו – גם כקבוצה וגם כיחידים

ענבל: מה הניע אותך במקום ובמפגשים לכיוון התערוכה שיצרת?

מורן: הרעיון של התערוכה גובש עוד בזמן הקול הקורא שהגשתי לחממה, אבל כל הזמן השתנה והתהדק עם העבודה והתהליך.

הציפורים קפואות במקומן, מעין פסלים דוממים, ייצוג של טבע או מה שהיה פעם טבע. אבל הצל המוטל על הרישומים כמו מפיח בהן לרגע רוח חיים

ענבל: מה היה הרעיון שהתחלת איתו?

מורן: התערוכה עוסקת במיתוסים של מבול כפי שאנחנו מכירים מסיפורי מיתולוגיה שונים – כמו המבול של תיבת נח וסיפור גילגמש הקדום יותר, במסגרתו שיטפון כלל עולמי מוחה באופן כמעט מוחלט את האנושות ובעלי החיים על פני כדור הארץ. מיתוסים הנקשרים לרצף של מעשי חורבן ובריאה, הרס ויצירה מחודשת, סיפורים בהם קורסים כל סדרי עולם, תיאור שעתו של התוהו ובוהו, ומתוך המקום הזה – תחייה ולידה מחודשת של עולם שטרם היה כמותו. הרגשתי שהנושא הזה רלוונטי לנקודת הזמן בה גיבשתי את ההצעה (בשיא משבר הקורונה), בה סכנת ההכחדה מאסון אפידמיולוגי או אקולוגי ריחפה מעל ראשינו ושינתה סדרי עולם

ענבל: מעניין שקישרת בין הקורונה ובין הכחדה אקולוגית – שהיו אולי כמעט הפוכים. הקורונה איימה על האנושות, אבל דווקא עבור הטבע היא הייתה טובה – האדם צמצם את הפעילות והנוכחות שלו. אסון אקולוגי בדרך כלל מיוחס למעורבות יתר של האדם

רישומי נוף היברידי

מורן: התערוכה מורכבת מרישומי נוף היברידי, המאחד בתוכו טבע בראשיתי, אוטופי, מעין שום מקום וכל מקום. במבט מעמיק יותר, כל אחד מהרישומים מכיל בתוכו רמז לאסון אקולוגי במינונים שונים. במרכז החלל מוצב פדסטל עליו שלוש ציפורים מפוחלצות (עורב, יונה וסנונית, המתקשרות לסיפור המבול המקראי וסיפור גילגמש). הציפורים קפואות במקומן, מעין פסלים דוממים, ייצוג של טבע או מה שהיה פעם טבע. אבל הצל המוקרן המוטל על הרישומים מפיח בהן לרגע רוח חיים. התערוכה, בהקשר הרחב יותר שלה, עוסקת בהשתנות, בזמן החולף, בארעיות קיומם של החיים – במחזוריות, מעגל החיים והמוות שבטבע

ענבל: הצל שעל הרישומים היה אחד הדברים שאהבתי בתערוכה. לקח לי זמן להבחין בו, ועוד יותר זמן להבחין שהוא זז, ושהוא לא באמת צל – אלא הקרנה

מורן: מעולה, זאת בדיוק התחושה שרציתי לייצר אצל הצופה. מעין בלבול, חוסר התמצאות וחוסר הבנה

ענבל: זו הפעם הראשונה שאת משלבת הקרנה בעבודות שלך?

מורן: כן. בהצעה הראשונית שלי חשבתי להאיר את הציפורים כך שהצל באמת יוטל על הרישומים. אבל עם ההתקדמות בעבודה, הרגשתי שאני רוצה להחיות אותן מחדש ולהרחיב את העיסוק הזה בחיים ומוות. הציפורים מוצבות בתנוחת תעופה אבל היא קפואה במקומה. כמו נציגות של אובדן, שהצל לרגע מחייה אותן – יפה ומטריד כאחד

ענבל: אכן, זה מורגש. החיים של הציפורים בהקרנה מחיים גם את הציורים, ומעצימים את הפער בין היופי בציור והאסון שגלום בו. מחוץ לחדר התצוגה שלך יש עבודה קצת שונה. איך היא קשורה?

מורן: מחוץ לחלל, מול הכניסה אליו, תלוי הרישום הרביעי שמבחינתי מהווה קריאה של התערוכה כולה. הוא גם הסוף וגם ההתחלה, הוא השמש ערב הזאת, התוהו ובוהו שממנו הכל נוצר, מתחיל, נגמר וחוזר חלילה

ענבל: זה רישום מופשט, שגם זה פחות מופיע בעבודה שלך – תוהו ובוהו אני יכולה לראות בו, אבל איך הוא קשור לשמש ערב, לשקיעה?

מורן: שמש ערב היא שעת הדמדומים, מצב ביניים של הגם וגם. רגע לפני שהיום מסתיים ומתחיל מחדש. סיפורי מבול הם סוג של סיפורי בריאה. מיתוסים שנועדו לשמש כמטאפורה להעברת מסר שהעולם כשל ועל הבורא להרסו על מנת שיברא מחדש בצורה טובה יותר. המהות הסימבולית היא של שטיפת העולם במים לצורך תיקונו וטיהורו. הוא תלוי בכניסה אל החלל וביציאה ממנו, כך שהצופה מתחיל ומסיים עם הדימוי הזה

הרבה פעמים תהליך היצירה נבנה מתוך ניסיון לפרק את המציאות ולבנות סביבת מציאות חדשה, בין הריאליסטי לסוריאליסטי, כך שנוצר מפגש עם מושגים ויזואליים מוכרים, שמופקעים ממקומם ומייצרים פרשנות חדשה

ענבל: את מחברת כמה דברים – תוהו ובוהו – שממנו נוצרת הבריאה, המבול שהוא סוג של אתחול לבריאה, והשקיעה שהיא המחזוריות של הטבע. זה גורם לי לחשוב על שינה – ה״מוות הקטן״ שקורה כל לילה, אובדן החושים וההכרה, אל מול המוות שהוא סופי (או אולי לא, למי שמאמין בגלגול נשמות)

מורן: זה מעניין, ההקשר של השינה שמאפשרת לנו לעבד את מה שחווינו במהלך היום ולעשות מעין אתחול מחדש לקראת היום הבא. זה רלוונטי גם בהקשר נוסף שהתערוכה מעלה – הקשר שבין המציאותי היומיומי לפנטסטי (העולם אליו אנחנו נכנסים בלילה בזמן חלום, אולי), בין פנטזיה לסיוט, הבו־זמניות של הטוב והרע

ענבל: מעניין, ואולי גם מקשר לעבודות קודמות שלך – הפרימטים האנושיים שיצרת, שנראים גם כיצורים בין מציאות לפנטזיה, ובין פנטזיה לסיוט. ואולי גם לקין והבל מהפרויקט האחרון שלך – הטוב והרע, שני אחים?

מורן: נכון, אלה נושאים שמעסיקים אותי ובאים לידי ביטוי גם בעבודות ותערוכות קודמות באופנים שונים. עבודות המוזנות מצד אחד מחומרים מציאותיים ובמקביל מארכיטיפים השאולים ממיתולוגיות קדומות, אגדות ילדים וסיפורים מקראיים. הרבה פעמים תהליך היצירה של העבודות נבנה מתוך עיסוק בהיברידיות, ניסיון לפרק את המציאות ולבנות סביבת מציאות חדשה, בין הריאליסטי לסוריאליסטי, כך שנוצר מפגש עם מושגים ויזואליים מוכרים שמופקעים ממקומם ומייצרים פרשנות חדשה

ענבל: אם אנחנו חוזרות לפרויקט החממה – היכן את רואה שהוא השפיע על העבודה שלך? נשמע שהגעת אליו די מגובשת

מורן: היה לי את הרעיון הכללי. תהליך העבודה שלי בדרך כלל מתחיל מחקירת הנושא, קריאה עליו, גיבוש של רעיון כללי ורק אז אני מגיעה לעבודה על סקיצות ורישומים. ההצעה הראשונה שלי כללה רישומי קיר על כל החלל. כשהבנתי שזה לא ריאלי, הגיע הרעיון של רישומים בפורמט עגול שמהדהד חלון של ספינה. ידעתי שאני רוצה שתהיה במרכז הצבה של פוחלצים שמהדהדת תצוגה במוזיאון טבע

birds

במהלך התהליך הבנתי שהן צריכות להיות ציפורים, ואז גם דייקתי את הבחירה של אלו ציפורים: מעבר לכך שהן קשורות לסיפור המבול, כל אחת מהן מייצגת משהו בזיכרון התרבותי הארכיטיפי שלנו (העורב שמבשר מוות ואת כוחות האופל והשחור; היונה שמסמלת חיי זוגיות ואהבה, בנצרות מייצגת את רוח הקודש ומסמלת חיי נצח וביהדות מסמלת את השלום; הסנונית שמייצגת את הבין לבין, את עונות המעבר בשנה, ובארץ גם בוא הסתיו). גם הצל שבהתחלה חשבתי שיהיה סטטי התגבש והפך להיות הקרנה עם תנועה. המפגשים, השיחות עם הקבוצה ועם אירנה עזרו לעבודה להגיע למקום מדויק יותר מבחינתי

ענבל: הפריה הדדית בוודאי חשובה ותורמת לתהליך היצירתי. מה הפרויקט הבא? לאן הלאה?

מורן: לגמרי 🙂 אני עובדת עכשיו על עבודה חדשה לקראת הביאנלה לרישום שתתקיים בבית האמנים בירושלים באוקטובר־נובמבר הקרובים

ענבל: בהצלחה!

מורן: תודה רבה ענבל, היה כיף לשוחח איתך

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden