כל מה שחשוב ויפה
רותם רשף. צילום: אייל טואג
רותם רשף. צילום: אייל טואג

רתם רשף עושה את ניו יורק (ואת תל אביב)

עם שתי תערוכות במקביל, תוכנית רזידנסי וחיים על הקו, רתם רשף פורחת ומותחת את ציורי הקנבס הענקיים שלה ממוזיאון הטבע בתל אביב ועד בייקרספילד, קליפורניה

חגית: בוקר טוב ניו יורק, כמה חם אצלך?

רתם: בוקר טוב חגית 🙂 אני בבית אז בינתיים קריר (בזכות המזגן) ואפילו יורד גשם בחוץ, אבל ממש חם ולח. אוגוסט

חגית: לא הבטחתי לך גן של שושנים. ובכל זאת, ניו יורק, קיץ, העיר מלאה אמנות וגם לך יש תערוכה גדולה

רתם: ממש כך! יש לי קיץ פורה ומשמח. יש לי כרגע תערוכה גדולה בניו יורק ״לעבור בחרבה״ (עד 28.8) בגלריה לורי מ. טיש בעיר, ותערוכה גדולה ברחבת גליל שבמוזיאון הטבע בתל אביב

רתם רשף. צילום: ריצ׳ לי

רתם רשף, לעבור בחרבה, גלריה לורי מ טיש. צילום: מ״ל

צילום: ריץ׳ לי

חגית: אפשר להגיד שאת מדלגת בין שני הלוקיישנים כבר הרבה שנים. יש לך סטודיו בדרום תל אביב וסטודיו בברוקלין. איך זה קרה?

רתם: זו אכן התגלגלות של שנים רבות. לפני כ־15 שנה חזרנו לארץ לאחר שהות ארוכה בניו יורק ובעשר השנים האחרונות הקשר התהדק שוב, ככל שהפעילות האמנותית שלי בארצות הברית התרחבה. כרגע אכן יש לי סטודיו מקסים בקרית המלאכה בתל אביב, שם אני יכולה לצייר בצורה האידאלית מבחינתי; סטודיו בברוקלין, במסגרת תכנית הרזידנסי, שהות אמן, שאני משתתפת בה בנארס פאונדיישן – שיעמוד לרשותי עד סוף ספטמבר, אז תסתיים התכנית; וסטודיו נוסף בעיר, שמשמש אותי באופן שוטף כשאני בניו יורק

חגית: מה המשמעות של הרזידנסי, אם ממילא יש לך סטודיו בעיר?

רתם: בניו יורק פועלות מסגרות רבות של רזידנסי ומצאתי שזו דרך נהדרת לנטוורקינג, להרחיב רשת הקשרים וההיכרויות שלי, גם עם אמנים וגם עם אוצרים, גלריסטים ודמויות נוספות מעולם האמנות. כל רזידנסי והאופי שלו. בשנה שעברה הייתי בניו יורק חודשיים, מיד אחרי הקורונה, במסגרת תכנית בשם רזידנסי אנלימיטד, שם הדגש הוא על המפגשים והסטודיו אינו חלק אינטגרלי מהתכנית. השנה, אני שוהה בניו יורק שלושה חודשים בתכנית של נארס פאונדיישן, וזה מבוסס סטודיו. יש לנו ביקורי סטודיו – בעיקר פיזיים ולעיתים וירטואליים – עם אוצרים וגלריסטים, מרצים, אמנים וכו'. כל אמן ואמנית מקבלים סטודיו ויכולים להיות בו כמה שרוצים. בסוף התכנית, זו וגם זו, יש תערוכת סיום של המשתתפים

חגית: מדליק! וזו באמת חשיפה יקרת ערך. איזה אמנים מעניינים פגשת?

רתם: כן, לגמרי. אף פעם אי אפשר לדעת מראש. כלומר, מי שעומד בראש התכנית, עומדת בשני המקרים, בעצם מפעילה את הקשרים האישיים שלה כדי לייצר את הפגישות. בשני הרזידנסיז שציינתי, זוהי תוכנית של אמנים בינלאומיים. בשנה שעברה הייתי עם אמן מברלין, אמנית מנורבגיה, אמנית צרפתיה־אמריקאית ואמן אמריקאי. השנה אנחנו תשעה ויש בינינו אמנית קנדית, טורקיה־קנדית, אמנית מאוסטרליה, סין, יפן ועוד. אמנים ואמניות ממש מוכשרים וכיף לגלות מה הן עושות.

לקראת הסיום האוצרת מחפשת וגם מוצאת קווים משותפים כדי ליצור תערוכה בעלת איכות מגובשת. זה גם סוג של גיבושון חברתי במובן הטוב. תמיד יש עם מי ללכת לפתיחות של תערוכות ופעם בשבוע אמן או שניים מארגנים פעילות מחוץ לרזידנסי. היום תורי J  ואני לוקחת אותם לתערוכה שלי (כמובן) 🙂

חגית: התוכניות בתשלום? איך ניגשים? אני בטוחה שזה מעניין אמנים רבים

רתם: זו אכן בעיה. התוכנית הרבה יותר נגישה לאמריקאים, היא בתשלום ובסבסוד של מדינת ניו יורק. אבל במקביל להרשמה אפשר להגיש בקשה למענק (בארץ או בחו"ל) – למפעל הפיס, ארטיס או קרנות של משרד התרבות ועוד גופים. מבחינה כלכלית, כמובן שלא פשוט להיות אמנים (ואני לא מגלה כאן שום דבר חדש). אבל כשאפשר חשוב גם להגשים חלומות

חגית: ועכשיו בואי נדבר על התערוכות שלך בשני עברי האוקיינוס – מה משותף, מה שונה?

רתם: שתי התערוכות, זו בניו יורק וזו בתל אביב, שתיהן רחבות וגדולות, ומי שמבקרות ומבקרים בהן בעצם הולכות והולכים בתוך ציור. אני מטביעה על גבי יריעות ארוכות של קנבס, דימויים של צמחיה שאני מלקטת בסביבה העירונית. התערוכות עוסקות בין היתר בנושאים של אקולוגיה ושינויי האקלים. הדימויים שנוצרים נעים בין המופשט לפיגורטיבי, ונותנים סוג של הזדמנות שנייה למה שחלף מן העולם.

התערוכה בניו יורק היא למעשה תערוכת המשך לתערוכה ״אירוע לבבי״, שהצגתי בנובמבר 2020 בחלל ״המעבדה״ של שרון תובל. שם התחושה הייתה קלסטרופובית משהו, במיוחד בתקופה של ימי קורונה וימי מחאה, כשלא ברור מה מעבר לפינה והמבקרים צעדו במסדרונות צרים בינות יריעות הקנבס

חגית: זו באמת הייתה תקופה קצת אפלה

רתם: קיוויתי (וזכיתי) להציג את תערוכת ההמשך כשכבר יש פרספקטיבה לתקופה ההיא, וכך שלושת הקנבסים שהצגתי שם (כל אחד באורך 25 מ׳) יחד עם שלושה גלילים ארוכים נוספים מוצגים בתערוכה בניו יורק. הפעם היא מדברת על לשרוד, להגיע, להסתכל קדימה. זו תערוכה אופטימית ומבחינתי יש משמעות לעובדה שהיא מוצגת בחלל עם קונוטציה יהודית, כי המילה לשרוד הולכת מאד יפה עם העם היהודי J גם שם התערוכה, ״לעבור בחרבה״, מדבר בדיוק על זה, על סוג של נס שבו הים נפתח לשניים ועוברים בו בשלום. התערוכה מציגה שני ״איים״ שמסמלים את הבחירות שלנו בחיים תוך שמסתכלים קדימה.

התערוכה בארץ, ״שדרה״, מוצגת ברחבת הכניסה למוזיאון הטבע, בואך הגן הבוטני והמעבדות של אוניברסיטת תל אביב, מתחברת לנושאים של מודעות סביבתית שהמוזיאון מנסה לעורר בדרך קבע. היא מציגה מבנים גאומטריים שמוקפים ביריעות עמידות לתנאי חוץ, ועליהם הדפסות של דימויים מהסדרות של ספריות הרפאים וצמחיית הרפאים. בשני המקרים התערוכות פתוחות שעות ארוכות וללא עלות וגם זה חלק מהקסם, באופן שבו הן זמינות לכל

רתם רשף, שדרה במוזיאון הטבע. צילום: אבי אמסלם

רתם רשף, שדרה במוזיאון הטבע. צילום: אבי אמסלם

טרה אינקוגניטה. צילום: מ״ל

אמאבאבת. צילום: יובל חי

חגית: מה הקונוטציה היהודית של הגלריה בניו יורק?

רתם: גלריה לורי מ. טיש נמצאת בתוך המרכז הקהילתי היהודי בעיר (JCC). אחד מהדברים החביבים עלי הוא להציג בגלריות ציבוריות, שמאפשרות לי להציג מיצבים ציוריים גדולי מימדים, וכך גם במקרה הזה – החלל עצום ופתוח

חגית: אני מרגישה שיש לי זכות (ואולי אפילו תרומה צנועה) ללוות את ההתפתחות וההתפשטות של העבודות שלך מציורים קונבנציונליים לחללים שלמים, ולמיצבים שהופכים למקום בפני עצמם. זה תהליך שנכנסת אליו ועם הזמן (כשש שנים?) את נהיית יותר ויותר נועזת. גם בהחלטה להציג בחוץ – במוזיאון הטבע למשל

רתם: ממש כך 🙂 ב־2016 הצגתי את תערוכת המיצב הראשונה שלי ב״מקום לאמנות״ בתל אביב. בתערוכה הראשונה ההיא עוד חקרתי את הנושא והבנתי בכלל מה עושים עם יריעות קנבס שאינן מתוחות. בהמשך עוד ״נצמדתי לקירות״, כמו בתערוכה ״נוסעת בזמן״ שהצגתי בשני חללים אוניברסיטאיים בלוס אנג׳לס, ואחר כך התחלתי ״לצאת מהקירות״ כמו בתערוכה ״אמאבאבת״, שאצרה מירב רהט במסגרת שבוע האיור 2019. וכך גם בתערוכות כמו אלה שמוצגות עכשיו, שבהן אני קודם בוחרת מה אני רוצה להציג ואז יוצרת את הקונסטרוקציות שיוכלו לשאת את המיצב

חגית: ומה הלאה? את כבר עם החומרים לפרויקט הבא?

רתם: פרויקטים (ברבים) – בתחילת ספטמבר תיפתח תערוכה קבוצתית (של אמניות ואמני קרמיקה בעיקר) במרכז לאמנות של אוניברסיטת טאוסון בבולטימור, ארה״ב. שם אציג מיצב גדול של קנבס ו־80 אריחי קרמיקה שנובעים אחד מהשני, שייצרתי במיוחד לתערוכה. בשני המקרים, גם על הקנבס וגם על הקרמיקה, אני מטביעה צמחיה, ומדהים בעיני לראות עד כמה דומה התוצאה בעבודה בחומרים כל כך שונים.

בינואר 2023 אציג תערוכת יחיד במוזיאון לאמנות בבייקרספילד קליפורניה – בייקרספילד זו עיר מעניינת, שיש בה גם טבע משגע שמנסים להחיות אותו, וגם המון משאבות נפט. וכך גם התושבים, מצד אחד עוסקים בתעשיית הנפט ומצד שני אנשים עם סופר מודעות סביבתית. והתערוכה מתייחסת לסביבה הזו ומנסה למצוא את הקווים המחברים בין האוכלוסיות השונות ולהקיף את האספקטים הסביבתיים השונים שם. ממש מרגש והמון המון עבודה 🙂

חגית: מדהים. רותם גלובטרוטרס…

רתם: 😅

חגית: ואיפה את רואה את עצמך בעוד 5 שנים?

רתם: זו שאלה צפויה והגיונית ובכל זאת תמיד מפתיעה. מקווה שאמשיך לעשות את מה שאני אוהבת, שאמשיך להציג והרבה ואולי גם שהאמריקאים ילמדו בינתיים לבטא את שמי 😅

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden