כל מה שחשוב ויפה
תום זיידמן־פרויד מתוך ״ספר תום״, בעריכת עדה ורדי ומרית בן ישראל
תום זיידמן־פרויד מתוך ״ספר תום״, בעריכת עדה ורדי ומרית בן ישראל

ספר תום: ״פלא אנושי ואמנותי; העושר של הנפש והחיים״

עדה ורדי ומרית בן ישראל חוקרות ב״ספר תום״ את יצירתה של תום זיידמן־פרויד, מאיירת ספרי הילדים שפעלה בברלין בשנות ה־20 והקדימה את זמנה בסגנון האיור ובתכנים המורכבים, ״שלא מהססים להפנות מבט ישיר אל הילדות בלי לנסות לייפות ולפשר״

יובל: בוקר טוב מרית, בוקר טוב עדה. מה שלומכן ואיך עובר עליכן הקיץ עד כה?

עדה: עמוס מאד מאד מאד! במרתון ארוך לסגירת הספר אבל מקווה שתכף זהו זה ובדפוס

מרית: שלי מטורף כי יחד עם ספר תום יוצאת גם הטרילוגיה שלי ״בנות הדרקון״ בשלמותה. הכל מגיע יחד לקו הגמר

יובל: נכון! בדיוק קיבלתי את הטרילוגיה בשלמותה ואני רוצה להחמיא לך על הבחירה בצילומים של מיכל חלבין. אני סקרן לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה מצלמת אותך בגיל 12 אבל זה לצ׳אט אחר ואנחנו פה לדבר על ספר תום, שאני הכי רוצה כבר להחזיק את האוביקט הפיזי ולדפדף בין דפיו.

ובואו ונעשה רגע ישור קו: ספרו על ההכרות האישית של כל אחת מכן על עם היצירה של תום זיידמן פרויד

עדה: לפני עשר שנים בערך ראיתי בפעם הראשונה ומכיוון אחר את הארכיון של תום, ששמור אצל הנכדה שלה, אילה דרורי. האיורים כולם נראו טריים כאילו צוירו אתמול, העזות של האיורים היתה חריפה ומהפנטת, סקיצות, ספרים, מכתבים, תמונות וצעצועי עץ, הכל שמור לעילא ולעילא בקופסאות בד, אבל כולן, בארון, בבית. הפער הזה בין חומרים כל כך נדירים ואיורים שספונים בחושך, היה לא נתפס. אחרי שסיימתי את התערוכה דפוסים משתנים (שהתחילה בערך מאותו הפער), היה ברור שהפרויקט הבא הוא ספר שמוקדש לתום

מרית בן ישראל: מיד התאהבתי. ישר קלטתי את המתח הזה בין הגיאומטריות והמודרניזם לבין עומק רגשי ואפילו סערת רגשות, וקשה לתאר כמה זה הקסים אותי. ככל שהתוודעתי אל הספרים והאיורים גברה ההשתאות שלי מהחדשנות האינסופית שלה, מהחסינות שלה לכל סמכות חיצונית. היא פלא אנושי ואמנותי בשבילי

מרית: אני לא נתקלתי בה בילדותי למרבה הצער, רק בעשר האגדות שמוזיאון ישראל הוציא בשעתו. ומיד התאהבתי. לא היו לי מילים אבל ישר קלטתי את המתח הזה בין הגיאומטריות והמודרניזם לבין עומק רגשי ואפילו סערת רגשות, וקשה לתאר כמה זה הקסים אותי. ככל שהתוודעתי אל הספרים והאיורים גברה ההשתאות שלי מהחדשנות האינסופית שלה, מהחסינות שלה לכל סמכות חיצונית. היא פלא אנושי ואמנותי בשבילי

עדה: תוך כדי עבודה עם מרית על הספר הכרתי הרבה יותר לעומק את העולם העשיר שיש באיורים, וגם את המארג יוצא הדופן של העבודה שלה, את ההקף העצום שמתנקז ל־14 ספרים שכל אחד מהם עולם שלם וקצוות של כל ראשית המאה ה־20 שזורה בתוכם

יובל: איך נוצרו בכלל הקשר וההכרות ביניכן?

עדה: קראתי את הרשימות של מרית על תום בעיר האושר, וכשהתחלנו לעבוד על הספר (אני ומרון ארן) היה לנו ברור שספר על תום הוא בדיוק בשבילה

מרית: הכרנו באופן כללי, ואז עדה ומרון הוציאו את ״ספר שפיצר״ וביקשו ממני לדבר בהשקה. חשבתי שאף אחד לא יבין את ההרצאה המוזרה שלי, אבל הם באו והציעו לי להוציא את ספר תום ביחד. קצת אחר כך מרב שאול מהוצאת אסיה כתבה לי שהיא חלמה על תום ואולי נעשה משהו ביחד וגם היא הצטרפה למוסקטרים

יובל: יפה. אז עדה, ספרי לנו בכמה מילים מי הייתה תום זיידמן פרויד לטובת מי שלא מכיר.ה

עדה: וואי. תום (שנולדה מרתה, אבל מגיל 15 התחילה לחתום בשם תום), היתה מאיירת בשנות ה־20 בברלין, שהקדימה את זמנה, גם בסגנון האיור, גם בתכנים המורכבים שלא מהססים להפנות מבט ישיר אל הילדות בלי לנסות לייפות ולפשר. הספרים שלה רדיקליים עד היום, יוצאים דופן ביופים. 

אחרי מלחמת העולם הראשונה היא זיהתה את הצורך בספר אותיות עבריות כחלק מהתחדשות השפה העברית, ויזמה ספר אותיות שזלמן שוקן בקש להוציא לאור ושלח למינכן את ש״י עגנון לעבוד איתה על החרוזים. כשהגיעה לברלין בראשית שנות ה־20, אחרי שנישאה ליעקב זיידמן, הקימו שניהם יחד עם ביאליק את הוצאת ״אופיר״ שבה ראו רק שלושה ספרים, אבל הם אבן דרך של ממש בתרבות ספרי הילדים העברית. 

עדה ורדי: ולטר בנימין כתב על התפיסה הייחודית של תום של לימוד מתוך משחק, חלום ודמיון. בספר תום הרשימות האלו מתפרסמות פעם ראשונה בעברית, וזו רק דוגמה אחת לשבילים הרבים שמסתעפים מתוך העבודה שלה

אחרי התפרקות ההוצאה (שבטח עוד מרית תרחיב תכף גם על ביאליק) התחילה לעבוד עם מוציא לאור צעיר ונמרץ – הרברט שטופר – שאצלו ראו אור ספרי משחק ולימוד שכתבה ואיירה, חלקם נבחרו לספרים היפים ביותר שראו אור בגרמניה, והם מושתתים על תפיסה אינטראקטיבית, ממש, שהקדימה את זמנה.

ולטר בנימין כתב על הספרים האלו שני מאמרים, על התפיסה הייחודית של תום של לימוד מתוך משחק, חלום ודמיון. בספר תום הרשימות האלו מתפרסמות פעם ראשונה בעברית, וזו רק דוגמה אחת לשבילים הרבים שמסתעפים מתוך העבודה שלה.

בסוף שנות ה־20, יעקב זיידמן בעלה, שהיה מוציא לאור נמרץ, נקלע לחובות כבדים, חשש שעומד להיות פושט רגל והתאבד. תום שקעה לדכאון עמוק ותוך כמה חודשים נפטרה. ככה נקטעה ממש היצירה שלה, ואני חושבת שיותר מזה, היצירה שלה כוסתה בסיפור הטראגי, שבדרך כלל כשכתבו עליה, התמקדו בו, וכמעט שלא ביצירה המסעירה שלה

מרית: האיורים שלה הם עולם ומלואו, זה היה אושר גדול לצלול לתוכם. יש לי דחף מסיונרי להפיץ את הבשורה, ובעצם לא מסיונרי, דחף רובין־הודי, לקחת את הזהב הזה ששמור אצל האספנים ולחלק אותו לבני אדם ואמנים שישתמשו בו, ויקחו אותו הלאה

תום זיידמן פרויד, 1921. צלם לא ידוע

תום זיידמן פרויד, 1921. צלם לא ידוע

יובל: מרית – רוצה להרחיב את עניין ביאליק שעדה הזכירה?

מרית: על רגל אחת: כשביאליק הקים את הוצאת אופיר איתה ועם בעלה כולם היו באופוריה. זה נראה כמו שידוך מושלם: שלושה אנשים שמאמינים באיכות ובאמנות לילדים. אבל כשהתחילו לעבוד ביחד התברר שהם לא מתכוונים לאותה אמנות (ביאליק היה מאד שמרן אמנותית ותום היתה אוונגרד), שתפיסת האיור שלהם הפוכה (על רגל אחת: ביאליק האמין שתפקידו של האיור להמחיש ולהעצים את הכתוב, ותום היתה פוסט מודרניסטית שהקדימה את זמנה. היא האמינה בריבוי קולות, בפער בין הטקסט לאיור, בדיאלוג שנוצר ביניהם, כשהם מסכימים וכשהם חולקים זה על זה, זה קשור גם לחוסר האמון שלה בסמכות).

התברר שהם לא מתכוונים לאותה ילדות: ביאליק האמין בצחוק, ותום לא נבהלה מתהומות העצב, היא היתה בין השאר מרים ילן שטקליס של המאיירים. הם אפילו לא הסכימו בשאלה הפשוטה של איך מאיירים יהודי… כל הראיות לפרשה הזאת נמצאות אגב באיורים. בלשות פואטית זה חלק גדול ממה שעשיתי, בהתחלה בתמימות ואחר כך במודע

מרית בן ישראל: התברר שהם לא מתכוונים לאותה ילדות: ביאליק האמין בצחוק, ותום לא נבהלה מתהומות העצב, היא היתה בין השאר מרים ילן שטקליס של המאיירים. הם אפילו לא הסכימו בשאלה הפשוטה של איך מאיירים יהודי

יובל: כן, אני מסתכל על שלל האיורים שמופיעים בספר, ואפילו לפני שקוראים מילה אחת זה ברור שיש בהם משהו שונה וסופר רלוונטי לאיך שאנחנו תופסים איור היום. אבל אני רוצה רגע לחזור אחורה – החלטתן שצריך ספר, למרבה המזל החומרים נשמרו אצל המשפחה. מה עכשיו? מה אתן יכולות לספר על תהליך העבודה?

עדה: התהליך נמשך כמעט עד רגע הסגירה של הספר, כי היה ברור שהספר צריך להיות של תום ולא במבנה שגרתי, ורק תוך כדי העבודה גילינו כל פעם מכיוון אחר, עוד ועוד רבדים שלה. כתשתית נצמדנו ל־14 הספרים: בניתי מסמך של כל הספרים בשלמותם – כמו עמוד שדרה.

היה לנו ברור, לדוגמה, שנרצה לתרגם את ולטר בנימין, ולהכניס מאמר על ספרות ילדים בגרמניה ערב המלחמה כדי לתת קונטקסט לעשיה של תום, אבל כל היתר היה כמו מסע שהלך והתגבש, שש שנים, תוך כדי כתיבה, מחקר ועריכה. בשלב מסוים פרענו את הסדר של הספר (שהיה לינארי) לחטיבה שמוקדשת למסות של מרית, ואחריהם מבט אל ספרי הלימוד שלה – עברית וגרמנית, וחתמנו את הספר במה שמרית הציעה – מהסוף להתחלה, ביצירת הנעורים הראשונה של תום

מרית: מבחינות רבות זה היה גן עדן בשבילי. פתאום היתה לי גישה לכל הספרים והסקיצות והמידע. היה לי מתורגמן צמוד מגרמנית ומידיש. כל האמצעים לצאת למסע. והיו גם מתחים כמובן, ככה זה כשהספר והגיבורה הם בנפשן של הכותבות. אני חושבת שהשוני בין עדה לביני תרם המון לספר, והיה נאמן לרוחה של תום שהאמינה בסתירות ובפערים כי זה נאמן לאמת, כי זה מאפשר להציג את העושר של הנפש והחיים

עדה: והיה גם מפרך מאד – להרים את התשתית של הספר, איסוף כל החומרים, הצלבות ומחקר, תרגום, עריכה, זכויות, ועבודת עיצוב והפקה מורכבות מאד. הכל נעשה לבד וכמעט בלי תקציב.

בתחילת הדרך הייתי בטוחה שיהיה קל להשיג מימון, כי תום יושבת באמת על צומת כל כך רחבה (ועוד לא אמרנו, אחיינית של זיגמונד פרויד) אבל לצערי הספר נפל תמיד בין כסאות של הגדרות תקציב, ולהפתעתי גופים שתומכים במחקר עיצוב, לא נרתמו. אבל זה אולי כבר נושא אחר

מרית: ואני גם רוצה להוסיף, שהספר הוא לא רק הטקסטים, גם העיצוב הנפלא של עדה הוא מסה בפני עצמה, רק חזותית. ועוד לא מאוחר לתמוך בפלא!

birds

יובל: אז אולי זה נושא אחר אבל אותי זה לא מפתיע וזה אכן פלא (שלא לומר, נס). אני מרשה לעצמי רגע לדבר בשם שלושתנו – כמי שעוסקות בתרבות וביצירה עצמאית שני עשורים (לפחות?) – למרבה הצער סדרי העדיפויות של המקום הזה שסביבנו ידועים.

ועכשיו כשיש ספר – ורגע לפני סיום – אשמח אם תבחרו כל אחת עבודה אחת, איור אחד שדיבר אליכן במיוחד, שהתחברתן אליו מבחינה רגשית. אני יודע שאולי זה לא פשוט, ובכל זאת – עבודה אחת, מהי, ומה אתן מוצאות בה

עדה: באחד מספרי המשחק של תום יש כפולה שמבוססת על הפרדות צבעים. חלק מהדמויות באדום, חלק בכחול. לספר צורף מלבן של נייר שקוף אדום ככה שאפשר להעלים איתו חלקים מהאיורים. ככה המיטה נעלמת מתחת לילד, וילדה (אלוהים ישמור) הופכת לחזרזיר קטן, ילד אחר נעלם מהחברים שמשחקים איתו. יש משהו שובה לב וכל כך רענן במשחק כל כך פשוט שבונה על האלף בית של הדפוס ושמותר בו הכל

עדה ורדי. צילום: אלדד רפאלי

עדה ורדי. צילום: אלדד רפאלי

מרית בן ישראל. צילום: מ״ל

מרית בן ישראל. צילום: מ״ל

מרית: כל איור שריגש אותי הוא עולם ומלואו שקשה לסכם בקיצור, אבל אני אבחר באיור לחלום של דיוויד על הספר שקרא אותו. בכל פעם שדיוויד סיים לקרוא סיפור, האותיות התרוצצו והחליפו מקומות ויצרו משפטים שדיברו ישירות אל דיוויד על ענייניו הכמוסים ביותר. הספר החלומי מגלם את חווית הקריאה, את הפלא שבו טקסט שנכתב על ידי מישהו זר ורחוק (או איור שצויר על ידי מישהי זרה ורחוקה) מדבר אל תוככי נפשך כאילו הכיר אותך מאז ומתמיד. 

שני אגסים נשרו מהעץ, האחד בטעם גלידת תות: אי אפשר לצייר את הכפילות, את הפיצול בין טעם לצורה. אז תום מצמיחה על העץ פרחים ופירות בו בזמן. זה לא כתוב בסיפור, זו דרך אחרת לשמר את פלאי העץ והבו־זמניות.

ומה טעמו של האגס השני, זה שמוטל על העשב? עד שדיוויד ינגוס בו לא נדע, הטעם עוד לא קיים. את חוסר הקיום הזה תום מתרגמת למרחב: מעברה האחד של הגדר צומח עץ. מתחתיו, על האדמה הזרועה פרחים, שוכב לו דיוויד וקורא. ואילו מעברה האחר של הגדר אין כלום. יש פתח בגדר, ״שער״, קורא לו הסופר, אבל תום מציירת רק רווח שכלום לא נשקף מתוכו; (עד שלא עוברים בו, ״הדברים האלה לא קיימים שם בכלל״, אומר מיכאל אנדה על שער החידות הגדול של ״הסיפור שאינו נגמר״)

על־פי ממדיו, הספר הוא בדיוק החתיכה החסרה להשלמת הגדר. הספר הוא השער, אומרת תום. ואם חושבים על כך, הספר – כל ספר – הוא למעשה אוסף של דלתות נייר שאנחנו פותחים בזו אחר זו בזמן הקריאה, באופן ליטרלי ומטפורי כאחד. 

וזאת רק טעימה ממה שיש לי להגיד על האיור הזה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר לפני שנפרדים?

עדה: בהמשך לנס והיעדר תקציב, הספר מודפס במהדורה מוגבלת והוא עולה קודם כל להדסטארט

מרית: תום מתה בדמי ימיה, ואחר כך היתה שואה וספריה הושמדו, ומלבד זאת היתה פורצת דרך בכל כך הרבה אופנים שקשה להכיל בבת אחת. ומכיוון שכך, הרבה דלתות שפתחה התכסו בקוצים כמו הארמון של היפהפיה הנרדמת. הספר הזה מנסה להחזיר את מה שאבד ואני מקווה שאמנים בכלל, ובייחוד אמנים שיוצרים לילדים, יעברו עכשיו בדלתות האלה, שזה ישפיע סוף סוף, גם אם במאוחר את הברכה שיש בו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. אתיקה יפה

    כתבה נהדרת וחשובה!
    יוזמה ברוכה להעלות ולהאיר
    את יצירתה הנפלאה של תום זיידמן פרויד!
    בהצלחה !!!!!!!!
    כחוקרת איור ותרבות חזותית בכלל,
    מצוי עימי אוסף נאה של ספרי ילדים
    וכל הנוגע בא׳ ב….
    וספר ילדים ״מרכבה מזהב״
    עם איוריה של תום ז. פ.
    שיצא לאור בשנת תשע״ד, מס שנים שמור עימי.

  2. פרילינג רחל

    שלום. מרית עדה,
    בהקשר לתום זיידמן יש לנו בבית שני ספרים מאויירים של תום זיידמן פרויד לצערנו אין לנו ממשיכי התעניינות בהם. והייתי מבקשת למכרם. אחד מהם על הדברים הפשוטים בהוצאה מברלי
    י האם יש לכן מידע מי ירצה אולי לרכוש את שכיות החמדה הללו?
    תודה רבה רחל 0528356542.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden