כל מה שחשוב ויפה
עדן אורבך עפרת, פרויקט מליסה
עדן אורבך עפרת, פרויקט מליסה

עדן אורבך עפרת בוראת דבורים מתוך עצמות

פורטפוליו Promotion: בעקבות טקסט מהמאה העשירית לספירה, יצרה עדן אורבך עפרת עבודת וידאו שבה היא מפעילה מכונת תעופה עשויה עצמות שבוראת דבורים חיות. בימים אלה היא מוצגת בחלל שבכיכר המרכזית בעולם – טיימס סקוור בניו יורק

״בנה בית, בגובה עשר אמות, כשכל צדדיו במימדים שווים, עם דלת, וארבעה חלונות, אחד מכל צד; שים בתוכו שור, בן 30 חודשים, שמן ובשרני; תן לכמה גברים צעירים להרוג אותו באלימות עם אלות, אבל בזהירות כך שלא יקזו את דמו; אטום את כל הפתחים של השור – פה, עיניים, אף וכדומה בבד לבן נקי; בשל עלי תימין מתחת לבעל החיים ואז אטום את כל חלונות ודלתות הבית בציפוי של חימר כדי למנוע מאוויר או רוח לחדור אליו.

״אחרי שלושה שבועות, פתח את הבית ותן לאור ולאוויר נקי להכנס מכל הצדדים – מלבד מהצד שבו נושבת הרוח הכי חזק. 11 ימים אחר כך תמצא את הבית מלא בדבורים, תלויות יחד באשכולות, ושום דבר לא יישאר מהשור מלבד קרניים, עצמות ושיער״.

מתוך הגאופוניקה – אוסף בן 20 ספרים של ידע חקלאי, שנאסף במהלך המאה ה־10 בקונסטנטינופוליס עבור הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס

הטקסט המוזר בקיצוניות הזה, היה אחד ממקורות ההשראה המרכזיים של האמנית עדן אורבך עופרת בעבודת הווידיאו החדשה שלה, ״פרויקט מליסה״. העבודה עומדת במרכז תערוכת יחיד חדשה שלה שנפתחה בסוף השבוע שעבר בגלריה ZAZ10TS בניו יורק.

הגלריה היא חלק ממיזם תרבותי־אמנותי שהשיקה לפני כארבע שנים היזמת והפילנתרופית צילי צ׳רני. במסגרתו מוצגות עבודות וידיאו על מסכי ענק מעל הכיכר המרכזית בעולם – טיימס סקוור במנהטן. במקביל למסכי החוצות פועלת גם גלריה, חלל פנימי שנמצא ממש מתחתיהם, בקומת הרחוב, כך שגם חלק מהעבודות שמוצגות בתוך החלל עצמו הן כאלה שאפשר לראות אם חולפים במקום מבחוץ.

מטרת המיזם היא, בין השאר, לקדם אמנות ישראלית עכשווית בארצות הברית בפרט ובעולם בכלל. בשנים האחרונות הציגו בה תערוכות ועבודות של אמנים כמו בועז אהרונוביץ׳, שוני ריבנאי, אורי קצנשטיין וגם עבודות של סטודנטים מהמחלקה לאמנויות המסך בבצלאל.

את הקשר עם אורבך עפרת יצרה צ׳רני אחרי שהשתתפה באחת מהתערוכות הקבוצתיות במקום. בהתחלה דובר על הקרנה של אחת מעבודות הווידיאו הקודמות שלה, אבל ככל שהתקדמה בפרויקט מליסה הנוכחי היה ברור שלשם נושבת הרוח. אורבך עפרת (43) היא אמנית רב־תחומית שעוסקת בעיקר בווידאו ובמיצב. היא בתם של היסטוריון ומבקר האמנות גדעון עפרת והצלמת עליזה אורבך, בוגרת התואר הראשון והשני באמנות בבצלאל וזוכת פרס אמן צעיר של משרד התרבות לשנת 2014. ברבות מהעבודות הקודמות שלה התעסקה ביחסים בין חיים למוות, נושא שהיא ממשיכה לעסוק בו גם בעבודה ובתערוכה הנוכחית, אם כי מזווית קצת אחרת.

מצאתי את הטקסט מהמאה העשירית לספירה שמתאר איך מייצרים או איך בוראים דבורים. הוא היה כל כך הזוי שהרגשתי שאני חייבת לעשות איתו משהו. הוא תפס אותי מהמקום של משחק החיים והמוות, אותו הלופ שנמצא ברוב העבודות שלי

״הרעיון התחיל מהרצון שלי לעסוק בדבורים, שהגיע דווקא מתוך המשיכה לדימוי הוויזואלי שלהן״, היא מספרת. ״רוב העבודות שלי מתחילות באיזה ויז׳ואל ראשוני שאני מתחילה לחפור בו ולהבין אותו, ורק אז אני מפתחת את הסיפור שנקשר אליו. אחר כך מצאתי את אותו הטקסט מהמאה העשירית לספירה שמתאר איך מייצרים או איך בוראים דבורים. הוא היה כל כך הזוי שהרגשתי שאני חייבת לעשות איתו משהו. הוא תפס אותי מהמקום של משחק החיים והמוות, אותו הלופ שנמצא ברוב העבודות שלי.

״השלב הבא היה לחפש סביבה טבעית לצלם בה. ברוב העבודות הקודמות שלי יש הרבה משחק עם אפטר־אפקטס, דברים שמתווספים באופן דיגיטלי באמצעות מחשב בעריכה, אבל הפעם לא רציתי שזה ייראה ככה. הייתי עייפה מזה ומאיך שזה נראה ויזואלית. לכן היה לי חשוב למצוא את הלוקיישן הנכון והמדויק ולא לייצר סביבה בעצמי״.

היא ניסתה למצוא סביבה טבעית שתזכיר מבחינה ויזואלית את כוורות הדבורים. ״התחלתי בבריכת המשושים, שהיא דומה בצורת המשושה, אבל היא לא היתה נכונה מבחינת הגודל. משם הגעתי לקולומבריום (מתקן חצוב בסלע ששימש היסטורית גם לפולחן מתים וקבורת אפר המתים וגם לגידול יונים, קינון והטלת ביצים), שהוא אמנם מקום שמיועד ליונים ולא לדבורים אבל יש איזו תחושה דומה בחלל, גם מבחינת הצפיפות של התאים שמזכירים כוורת. הקולומבריום שנבחר היה אחד סמוך למערות בית גוברין״.

מתוך המוות נולדים חיים

בעבודת הווידאו הסופית נראית אורבך עפרת נכנסת אל תוך הקולומבריום, כשהיא נושאת איתה מוטות ברזל, משטחי עץ ושני שלדים של שור בגודל טבעי – ומהם היא מרכיבה מכונת תעופה. כשהמכונה פועלת, הופכים שלדי השור לכנפיים שמשחררות אלפי דבורים אל חלל המערה, ומתוך המוות נולדים חיים.

״ידעתי שאני רוצה לבנות מכונת עצמות, אבל חשבתי שאכין אותה לבד בהתחלה. כשהבנתי שזה לא ריאלי פניתי לאיש מקצוע מהצפון שאוסף עצמות ועוסק בזה באופן קבוע והוא עזר לי לבנות את המכונה מעצמות אמיתיות – לא בטוח שהן של שור – אבל הן אמיתיות. גם לטובת השימוש בדבורים הייתי צריכה אנשי מקצוע.

״בהתחלה חשבתי שאני אשתמש באימג׳ים של דבורים בעריכה ואוסיף אותן באופן דיגיטלי, ועם הזמן הבנתי שאני רוצה להביא למקום דבורים אמיתיות. זה דרש יעוץ ועזרה מאנשים שמגדלים ומתעסקים בדבורים. כל התהליך הזה היה לי חדש. אני רגילה להפקות קטנות שאני עושה לבד, לכן היה לי קצת מוזר בהתחלה לסמוך על אנשים אחרים בתוך הדבר הזה״.

עדן אורבך עפרת. צילום: אניה קרופיאקוב

עדן אורבך עפרת. צילום: אניה קרופיאקוב

birds

כמו בעבודות קודמות, גם בעבודה זו משמשת אורבך עפרת בעצמה כדמות הראשית בעבודה. ״גם בעבודות קודמות אני מצולמת בעצמי, אבל בדרך כלל עם מסכות או אביזרים מהסוג הזה. יש לי תמיד רצון לעמוד גם מאחורי המצלמה וגם לפניה, אבל זו הפעם הראשונה שאני ללא מסכות.

״דיאנה דלאל, האוצרת שליוותה אותי בפרויקט, דירבנה אותי להיות כמה שיותר ישירה הפעם. אני רגילה להיות וואן־וומן־בנד והפעם ניסיתי לשנות גם את זה, אחרי שקצת התעייפתי ממה שאני עושה תמיד. אז במהלך הפרויקט הזה סמכתי קצת יותר על אחרים, אבל בזמן העריכה שלו כן הייתי נוכחת שם כדי לערוך את עצמי״.

שם העבודה, פרויקט מליסה (מליסה = דבורה ביוונית) מחבר את עולם התוכן הטקסי שלו לכזה שמרפרר גם לעולמות אחרים, כמו מבצעים צבאיים. ״יש בעבודה פעולה טקסית, אבל אני לא עדן הכוהנת. מעבר לנושא של המשחק בחיים ובמוות מתקיים בה גם התהליך במסגרתו עצמות מפורקות וסטטיות הופכות להיות חיה חדשה.

״דרך התנועה שהם עושות הן מייצרות חיים חדשים. מבחינתי העצמות האלה הן מכונת תעופה שמייצרת תנועה וגוררת איתה את הדבורים, שלהן מיוחסות הרבה אמונות מסורתיות – הן נחשבו לשליחות האלים, לכאלה שמעבירות מסרים, לכאלה שמגיעות מהעולם שמעבר״.


פרויקט מליסה | עדן אורבך עפרת
גלריה ZAZ10TS, מנהטן, ניו יורק
נעילה: 12.12

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden