קולט ליינמן מציפה את החושים באמצעות הצבע הכחול

העולם סביבנו מלא בשלל צבעים: טבע, צומח, בעלי חיים, צבעי רקיע ועוד. בעבר נהוג היה לחשוב שלצבעים שמופיעים בטבע יש גם תועלות, אבל עם השנים, ככל שנערכו מחקרים בנושא, נמצא שלצבעים יש כוח שמועיל דווקא לבריאות הנפש או למצב רוח. צבע מסוגל לגרום לתגובות פזיולוגיות של הגוף – החל בהתרגשות ודופק מואץ ועד יצירת רוגע ונינוחות. עוד נמצא במחקרים השונים שבאמצעות הצבעים אפשר ללמוד על אישיותו של אדם ושהעדפותיו לצבע אחד על פני האחר יכולות לשקף את מצבו הנפשי.

בגלריה סאגה שביפו העתיקה מוצגת בימים אלו תערוכת ציורים של הציירת קולט ליינמן (אוצרת: יפעת פרל). בתערוכה מוצגים 60 ציורים מופשטים בגוונים שונים של כחול – משטחים עוצמתיים שמוצגים זה לצד זה בסינרגיה בחלל שכולו מוקדש לצבע הכחול. לדברי ליינמן היא בוחנת בעבודותיה את הצבע הכחול על כל הקשריו לרבות הצליל, הטעם והריח שלו. במסגרת התערוכה שולבו הרצאות שקשורות לעולם התוכן הכחול, כאלה שמהוות ערך מוסף, נותנות השראה ופותחות את החשיבה על הקשריו השונים של הצבע הכחול.

קולט ליינמן: העשייה יוצרת אצלי תהליך מכונן פנימי ולא ידוע מראש. כל אחד מהמשטחים הכחולים האלה הוא עולם בפני עצמו, שמבקש לעורר תגובה או הדהוד בעולם הפנימי של הצופה

זרמים שונים בתולדות האמנות ואמנים רבים כמו קנדינסקי, פיקאסו, איב קליין ולורי בראון השתמשו בצבע הכחול באופן מובהק בעבודותיהם כדי להביע באמצעותו את הרגש, התחושה והמחשבה. קנדינסקי, כתיאורטיקן של הציור המופשט, השווה בין היתר את הציור למוזיקה שיכולה להפתיע ולרגש את האדם כמו רטט של מיתר, וטען ש״הציור יכול לעורר את נשמתו של מי שמתבונן בו״. הקומפוזיציות הצבעוניות של קנדינסקי שכוללות את הצהוב שמעורר תחושה פיזית ואת הכחול שמסמל רוחניות – הן אלה שעוררו השראה עבור ליינמן בציוריה.

״אני מציירת גם בצבעים שונים כמו אפורים, חומים ועוד״, מסבירה ליינמן את הבחירה בכחול, ״אבל לאורך שנים הכחול מהדהד בציורים שלי באופן מובהק. ישנן סדרות שלמות של גוונים בכחול שנוצרו לפי התחושות, המחשבות והרגשות שציירתי באותו רגע. הצבע הכחול מייצר עבורי תנועה של צלילה וחוסר ציות לחוקי הפיזיקה וההיגיון״.

בתערוכה מוצגים ציורים ומשטחים עוצמתיים של כחולים משנים קודמות ומשטחים חדשים שנוצרו בשנים האחרונות; ובכל פעם מצאה את עצמה ליינמן חוזרת דווקא לגוון הכחול. ״הרגשתי את הצורך לבדוק את עצמי לגבי המשיכה הזאת ולבדוק מחדש את הכחול – את העוצמות והגבולות של הגוון, מהשקוף ביותר ועד הכהה והאטום.

״לצבע הכחול משמעות ייחודית מעבר לתפקיד האסתטי בציור. בכל פעם שאני עובדת עם הצבע, העשייה יוצרת אצלי תהליך מכונן פנימי ולא ידוע מראש. כל אחד מהמשטחים הכחולים האלה הוא עולם בפני עצמו שמבקש לעורר תגובה או הדהוד בעולם הפנימי של הצופה. הכחול מציף את החושים, הוא לא מרפה, והחוויה היא גם טרנספורמטיבית אל עבר בחינת המציאות של הצופה״.

״כחול הוא אחד הצבעים הנחקרים ביותר בנושא של הקשר בין צבעים ורגשות״, מוסיפה פרל, שאצרה את התערוכה: ״הוא נחשב לצבע שהשפעתו על הרגש גדולה. ברוב תרבויות העולם קיימות משמעויות, אסוציאציות ורגשות שנהוג לקשור אותן לצבע הכחול״.

אי אפשר להתעלם מהצבע

ליינמן גדלה בצרפת, ולדבריה ספגה אמנות ותרבות מגיל צעיר. ״השירה הייתה לי כמו שפת אם נוספת. כשהגעתי לארץ השפה הקשתה עלי את המשך כתיבת השירה והתחברתי מחדש לשפה שעבורי הייתה בלתי אמצעית, אוניברסלית (כך חשבתי) – השפה החזותית״.

במשך שנים היא הציגה במספר תערוכות בחו״ל. בתערוכה הראשונה שלה בארץ, ״צלע״, הציגה בגלריה תירוש עבודות נייר גדולות של מבנים דמיוניים בתוך חלל ששתיים מהן נרכשו לאוסף מוזיאון ישראל. הציורים הראשונים של ליינמן התאפיינו דווקא בצבעים אפורים עם הבזקים של צהוב. העבודות כוללות רישומים שלדבריה היא יוצרת בצורה אובססיבית במשך שנים רבות, במרביתם היה המון איפוק והיעדר קונטקסט.

״אני מייצרת עבודות בו זמנית בכמה נושאים ספציפיים (נוודות, מסעות, אדריכלות) שנבנים כסדרות. לא עבדתי על הכחול באופן נקודתי. המשטחים הכחולים נצברו עם השנים ונעשו ביחד עם עבודות שונות כמו כאלה שנוצרו בהשראת בולים מהתקופה של שלטון הנאצים בגרמניה. אני עוסקת גם ביצירת דמויות קטנות בתוך משטחים אינסופיים בגוונים של טבע, אדמה וים״.

יפעת פרל: הנוכחות החומרית של הכחול בציורים עומדת בדיסוננס עם המרחק הרעיוני והניתוק מהגוף שהכחול מייצג. הכחולים של קולט גרמו לי לתהות על ההקשרים התרבותיים של הכחול לרבות צלילו, טעמו וריחו

פרל שימשה עד לאחרונה כעוזרת לאוצרת בגלריה האוניברסיטאית תל אביב; בין התערוכות המשמעותיות שבהן לקחה חלק ״נימוסי שולחן״, ״קווי הגנה״ ו״פלאנט״. את ליינמן הכירה בלימודים באוניברסיטה ומאז היא עוקבת אחרי עבודותיה.

״הסטודיו שלה ברמת השרון מלא וגדוש בציורי שמן על בד בנושאים שונים, ובציורים בצבעי אקריליק על נייר בגדלים שונים מתקופות שונות. אי אפשר היה להתעלם מהצבע הכחול שחזר על עצמו בכמה וכמה מהציורים, וככל שליקטתי אותם – הבנתי את העוצמה של הכחול. הנוכחות החומרית של הכחול בציורים עומדת בדיסוננס עם המרחק הרעיוני והניתוק מהגוף שהכחול מייצג. הכחולים של קולט גרמו לי לתהות על ההקשרים התרבותיים של הכחול לרבות צלילו, טעמו וריחו״.

לצבעים השונים באמת יש ריחות שונים?

ליינמן: ״במהלך ההתפתחות האנושית איבדנו חושים ובימינו הדגש הוא בעיקר על חוש הראייה. לכן אנחנו כלואים בתוך אסוציאציות תרבותיות שידועות לנו מראש. הירוק מזכיר את הנוף, האדום את החייתיות או האלימות (דם). לצבעים השונים אין ריח מוגדר אבל הם מעוררים תחושות, זיכרונות וחוויות שקשורים לעולמות פנימיים של כל אחד באופן אישי. לכן החיבור בין המשטחים המופשטים הכחולים לריחות השונים שנוצרו בהשראתם יוצרים עבור הצופה חוויה שלא היתה מתקבלת רק מצפייה בציורים.

״במסגרת הניסיון שלי לבחון את עוצמת הכחול, שיתפתי פעולה עם הבשם רענן כהני. בעבודה המשותפת ביקשנו לחקור את הנושא דרך חוש הריח מול יצירות האמנות שלי בסטודיו. התערוכה איפשרה לנו לחוות חוויה מיוחדת כי לראשונה נפרשו כל המשטחים הכחולים שיצרתי בחלל אחד שכולו כחול. קיימנו את המשך הדיאלוג בינינו בחלל הזה, מול המשטחים הכחולים.

״כהני נוהג לרקוח בשמים לפי אופי ותכונות של אנשים, והאתגר שעמד בפנינו היה לראות אם אפשר לתרגם את התצוגה החזותית של המשטחים הכחולים לריח״. ביום שישי (7.10) בשעה 11:00 יתקיים אירוע בתערוכה שבמסגרתו יציג כהני את הריחות שרקח על פי הציורים של ליינמן והקהל מוזמן לחוות אותם במקביל לצפייה.

מה היווה השראה לעבודות בצבע הכחול?

״הצבע הכחול כאילו מזמין לתוכו להתנסות, אפילו אם היא מלווה באכזבה או בכישלון. מבחינתי זו דרך להביע את החוויה שאני עוברת ואת ההליכה ללב ליבו של הלא מוכר והלא צפוי. זו תשוקה ורצון לנטרל כל ידע מוקדם או קשר לוגי באמצעות הכחולים, ליצור ולהיפתח לסוג של קונקרטיות שונה ולמציאות שנוצרת מתוך החוויה הזאת״.

תהליך האוצרות של תערוכה שמוקדשת כולה לצבע אחד, כלל דיאלוג ארוך של כשנתיים בין ליינמן ופרל. ״נדרשו הרבה דמיון ותעוזה״ מסכמת פרל, ״כדי להציג כ־60 עבודות שנבחרו בקפידה והונחו זו לצד זו כמשטחים המשלימים אחד את השני באופן סינרגי והרמוני, כשהחיבורים עצמם חושפים את הגוונים השונים והמתחים של הכחול.

״לאורך התערוכה חווינו את הציורים גם בהקשרים תרבותיים והיסטוריה של הצליל, הטעם והריח של הצבע הכחול. ככל שחווינו יותר את התערוכה, כך נפתחו כיווני חשיבה חדשים ורעיונות יצירתיים. העניין בחוויה הרב־חושית המערבת את חושי הראייה, השמיעה, המישוש, הריח והטעם מתפתח ללא הרף לא רק בקרב חוקרים העוסקים בתרבות והיסטוריה יומיומית, אלא גם בקרב סוציולוגים ומומחים לחינוך. ובעשור האחרון היא מסמנת בבירור את נוכחותה גם בנוף התקשורתי, לדוגמה בהקשר של שימוש רב־חושני במדיה דיגיטלית וחברתית.

״חוש הראייה, שהוא ידוע כחוש דומיננטי של האנושות, מאבד את עמדתו המיוחסת לטובת חוויה רב־חושית, שיתוף פעולה של כל החושים. האם זה טוב לאמנות הפלסטית? החוויה החושית של המציאות שסביבנו משפיעה ישירות על איך ומה אנחנו חושבים ומרגישים, על מה שאנחנו יודעים ויוצרים – ולכן על מי ושאנחנו״.

---

קולט ליינמן | טעם הכחול
אוצרת: יפעת פרל
גלריה סאגה, סמטת מזל דגים 5, יפו העתיקה
נעילה: 8.10
צילומי חלל: כפיר זיו
צילום ועריכה וידאו: רותי מנדיל חלבי