אגודת משוררי הרחוב: איך מראים לילדים הומלס בצורה אמיתית?

יובל: הי עובדיה, מה שלומך בימים אלו של חגים ושנה חדשה?

עובדיה: הי יובל, שלומי מצויין. סיום העבודה על הספר נפל בדיוק על תחילת החגים אז אני מנסה לנוח כמה שיותר 🙂

יובל: וואלה. אבל הוא כבר בחנויות, נכון?

עובדיה: כן, הוא כבר שם, היה מאמץ לסיים אותו סמוך לתחילת שנת הלימודים (ולפני תחילת החגים)

יובל: יפה. אז בוא נדבר על אגודת משוררי הרחוב: אולי תתחיל בלספר על מה הספר, מה קורה בו

עובדיה: אוקי. הספר מתאר את החיפוש של שני חתולי רחוב בשם שמוליק ונוליק, אחר מישהו שיאהב אותם. הם מחליטים להשתתף בתחרות שירה מטעם העירייה, יוצאים במסע ומוצאים חבר אחד גבוה שגר ברחוב

יובל: ומה קורה אז?

עובדיה: הם מגלים שהחבר הגבוה מכיר את רחובות העיר מצויין, והוא לוקח אותם אל בניין העיריה ולראש העיר. בעודם שרים לראש העיר המסע מקבל תפנית כשהם מגלים שכולנו איפשהו מחפשים מישהו שיאהב אותנו, אז הרחוב כולו מצטרף לשירה עד שהחתולים והחבר הגבוה מבינים שיש להם אחד את השני וממשיכים במסעם יחד

יובל: ואת הסיפור, רק נזכיר, כתבה נורית זרחי. איך נוצר הקשר בינכם?

עובדיה: הסיפור הגיע לדורית צלטנר המקסימה שחיפשה סגנון מאוד ספציפי לספר, הראתה את עבודותי לנורית וככה נעשתה הבחירה לפי כמה שאני יודע

יובל: יפה. אז קיבלת את הסיפור, ואז מה? מאיפה התחלת?

עובדיה: שאלה מצוינת: כל מי שמכיר את הטקסטים של נורית יודע שהיא כותבת באופן מאוד לא מתפשר, מאוד כנה ואמיתי, אפילו אם קהל היעד כמו במקרה הזה הוא גיל 4 ומעלה. אז כל החודשים הראשונים אצלי הוקדשו להבנה של זה, אבל מהצד הוויזואלי, לדוגמה, איך מראים לילדים הומלס בצורה אמיתית?

הספר עוסק במה שנסתר מהעין אבל לא כי קשה להבחין, אלא כי אנחנו לא מעוניינים להסתכל, והאיורים עסקו בדיוק בזה, להראות את הלא יפה. וכל זה לא הגיע כל כך מהר, היו הרבה חיפושים

יובל: אתה יכול לתת דוגמה למשהו מהחיפושים ולספר למה זה התכנס בסוף?

עובדיה: בהחלט, אפשר לראות את זה בפרטים הקטנים, בדיוק כמו שאנחנו הולכים ברחוב ומציצים לשניה הצידה לראות איזה פצע על רגלו של הומלס או משהו כזה, לדוגמה. יש איור בסיפור של ההומלס נושא את החתולים בכיס שלו בזמן נסיעתם באופניים: אני חושב שהכפולה לא עבדה עד הסוף עד שצבעתי את קצות אצבעותיו בשחור. עוד דוגמה מתקשרת לאופי הטקסטורה של הצללים, כולם נעשו על ידי מריחות פחם באופן מאוד לא אסתטי; הכוונה הייתה שהספר הוא בעצמו ספר מספסל נתינה מהרחוב

יובל: וואלה. מעניין. והוא גם מאוד עירוני הספר, ואם אני זוכר נכון לא מצויים איפה הוא מתרחש אבל זה די ברור מהאיורים שזה תל אביב. אפילו ראש העיר הזכיר לי את חולדאי

עובדיה: האמת שזה כן מצויין כרמיזה, באבן גבירול 69 שזה כתובת בנין העיריה, אני גם גר ברחוב הזה בשמונה שנים האחרונות, זה לא היה מתוכנן ומאוד הקל על העבודה, בין אם זה בחיפוש רפרנסים (הסתכלות מהחלון), או מספר הפעמים שהייתי עובר ברחוב בשנים האחרונות ואומר לעצמי בראש ׳וואו, זה יכול להיות פרט מעניין לצייר׳, ואז פתאום יש מקום להכניס את הפרטים האלה. זאת הייתה חוויה מצויינת, לקבל לאייר ספר על הבית שלך

יובל: נייס. מה אתה יכול לספר על הצבעונית הסגנון של הקו, במיוחד אם מתייחסים לשאלה הנצחית – מה זה איור לילדים לעומת מבוגרים…

עובדיה: בכל מה שקשור לצבעוניות ישראלית, בכנות אני אוהב להשאיר את זה פשוט, תכלת לשמיים וחום לגגות, מה שלרוב משתנה ונותן את הטון זה הצבע העז שאמור לבוא ככתמים קטנים ולהקפיץ איפה שצריך, במקרה הזה צהוב. מה שכן, אין אותו לאף אחד מהדמויות הראשיות, כי שוב, נסתרים מהעין 😉 

שאלת האיור למבוגרים היא באמת שאלה נצחית, שאני לא יודע את התשובה אליה, אולי בגלל שאין כזאת (?) וינזור מקיי ואדוארד גורי, (בערך) אבי האיור, ידעו כמו נורית זרחי שלנו, שמה שחשוב זאת הכנות ביצירה, כל השאר זה קישוט. שגם הוא חשוב כמובן :))) אבל זה לשיחה אחרת

יובל: אפרופו נורית, תגיד, מה היה הפידבק שקיבלת ממנה במהלך העבודה? ומההוצאה?

עובדיה: בחלק הראשון של החיפושים, כאמור, נורית הרגישה שהסגנון ש״חשבתי״ שיתאים לספר, לא באמת מתאים וצריך לנקוט בקו נטורליסטי יותר. ככל שעבר הזמן והחיפושים הניבו פרי, אהבתי את הקו יותר ויותר.

האופי הלא מתפשר שלה ושל דורית מההוצאה, יש לומר, מאוד השתלם. אני מרגיש שהן הוציאו ממני דברים שפשוט לא הייתי מצליח לבד. אני מאוד אוהב לסגנן ולהצביע על האבסורד שמסביבי, אני איש מתבונן ואז מפלטר, בעבודה הזאת היה צריך להרגיע את הפילטר ולשמש כתחנת מעבר בלבד.

ועוד מילה לגבי ההוצאה: הם עשו עבודה פנומנלית בצלטנר מצד ההפקה, מלבד לעריכת הטקסט של נורית, מי שהחזיק את הספר יבין, סוג הנייר, הג׳קט והעטיפה, נעשה באופן שלא יצא לראות בשנים האחרונות

יובל: נייס! אני ראיתי רק את העותק הדיגיטלי ועכשיו סיקרנת

עובדיה: יש בתולעת ספרים :))

יובל: קל״ב…

מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד על הספר, התהליך, הגיבורים ובכלל שלא אמרנו?

עובדיה: יש עוד דבר קטן שהיה לי כיף לעשות. כמה ימים לפני שהספר יצא, יצאתי בעצמי במסע על האופניים בעיר והשארתי עשרה עותקים בספסלים ברחבי העיר, ושמתי בסושיאל מדיה מפה של איפה הם בדיוק. זה היה מעניין כי היה סיכוי די גדול ש״סתם״ מישהו לקח את הספר, או אולי עובד זבל זרק אותו. זה היה giveaway באופי הסיפור. אבל היה נחמד לקבל תמונה של אנשים שיצאו למסע ובסופו מצאו להם עותק