כל מה שחשוב ויפה

דינה סטסקוביץ׳ // וולווה ודיניה

סרטה של דינה סטסקוביץ׳ עוסק בנשים שחוות כאבים בעת קיום יחסי מין. הסרט, שהיה פרויקט הגמר שלה במכון טכנולוגי חולון, השתתף עד כה בשבע תחרויות בפסטיבלים שונים בעולם, ומטרתו היא בין השאר להעלות מודעות ולנרמל את השיח אודות התסמונת  

אני לא זוכרת מתי בדיוק היה הרגע שבו החלטתי שאעשה פרויקט בנושא כאבים ביחסי מין. אבל ברגע שידעתי, שעטתי קדימה ולא אפשרתי לעצמי לעצור ולהעלות מחשבות של חרטה. וולווה ודיניה הוא סרט הגמר שלי מהמחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון. זהו סרט קצר המציג מונולוג של אישה המתמודדת עם האתגרים הרבים שתסמונות כאבים בחדירה מציבים בפניה.

אולי זו הייתה האבחנה המאוחרת שקיבלתי וגרמה לי לחשוב על הזמן האבוד. זה היה בלתי נמנע, חשתי אחריות להעלות את הנושא לתודעה. רציתי שכולם.ן ידעו, שלא תהיה אישה שתפספס את העובדה שיש אור בקצה המנהרה ושתדע שהיא סובלת ממשהו שיש לו טיפול. אם אתם.ן לא יודעים.ות מה זה וולוודיניה, אז אדפוק בדלת ואומר ״היי, אולי זה לא נעים, אבל בואו נכיר״.

בשבועות הראשונים של העבודה אפפו אותי תחושות שביזות ולחץ. באחד הימים שלושה אנשים שונים זרקו לי ״רק אל תשכחי להנות״, ספק בצחוק ספק ברצינות. המשפט הזה חלחל ומאותו היום התחלתי להסתכל בחיוב על כל תקופת העבודה.

היה לי ברור שכדי ליצור הזדהות וחיבור אצל הצופות.ים, עליי להשתמש בסיפור אישי שיעורר עניין. הבנתי שהדרך הנכונה לעשות זאת היא דרך מדיום של סרט שיכול להכיל נרטיב מורכב ולשמור על רגישות. המטרה הייתה ועודנה לחשוף את הסרט לקהל מגוון – מהסובלות ועד טינאייג׳רים.ות.

צילומים: אמבר אלון

צילומים: אמבר אלון

בחרתי להפיק סרט לייב אקשן מתוך רצון להעביר את הסיפור באופן מעורר הזדהות. שילוב האנימציה נועד להדגיש את המתח עד לרגעים המכוננים של הידיעה של הגיבורה. בעזרת המנחה שלי, קרין קיינר, התחלתי במסע עיבוד של החוויות הרגשיות שלי בשנים האחרונות.

במקביל, ליקטתי סיפורים אישיים של נשים נוספות דרך ראיונות וזיקקתי את החוויות שלנו לכדי מאפיינים משותפים. כך כתבתי את המונולוג של הסרט, שעליו עבדתי עם נטע שריג שהיא עורכת נהדרת ושיחקה בתפקיד הראשי.

התחלתי במסע עיבוד של החוויות הרגשיות שלי בשנים האחרונות. במקביל, ליקטתי סיפורים אישיים של נשים נוספות דרך ראיונות וזיקקתי את החוויות שלנו לכדי מאפיינים משותפים

הסרט צולם בשלושה סטים – קליניקה רפואית, חדר שינה ומטבח – שמייצגים נקודות שונות ברצף החיים של הדמות, ונותנים לנו הצצה אל התחושה הזהה שהיא חווה בכל מקום: ניתוק, או לחילופין החוויה ״החוץ־גופית״ שאפשר לחוש במהלך יחסים לא נעימים. השפה הגרפית דמתה למילוי טופס ביקור רפואי במחשב הרופא. רציתי להזכיר את ההרגשה המוכרת של הקלדה ידנית איטית וחוסר הנוחות שהיא מעבירה.

השתמשתי במונטאז׳ צורני ותמטי שהמחישו בדרך משחקית את הטקסט, בקלוז אפים ותנועות מצלמה שסוגרות על החלל בכדי ליצור את תחושת קרבה ומחנק. ההשפעות שלי היו הסדרה פליבאג לשבירת הקיר הרביעי, שמדמה את הצורה בה הדמות מרגישה כמחוץ לסיטואציה ומבוקרת; ״קן הקוקיה״ ו־RATCHED­ נתנו לי השראה לצבעוניות הירוקה קרה. את ״עולם הוולוודיניה״, כפי שקראתי לקטע האנימציה שנעשה פריים־ביי־פריים, דימיתי לטיול בסרט צוללת צהובה, וגם הדינוזאור שנוגס בזחל תמים הגיע משם לביקור.

אוזניים קשובות ומכילות

הייתי צריכה להניע את החלום לעבר המציאות וחיפשתי צוות מנצח. הצטרפו אלי הצלמת אמבר אלון והתאורנית שרון קרייתי שהיו סטודנטיות לקולנוע, חברים ובני משפחה הגיעו כעוזרי הפקה ברוטציה מדויקת. נטע וטל עמר שיחקו, בני זוג מתוקים של חברות היו ניצבים ואבא שלי היה הרופא המקסים שאיתגר את נטע בדיבוב כי יש לו מבטא ארגנטינאי.

הפתעות כמו הקורונה ו״שומר חומות״ אילצו אותי להקים את הסט בדירתי השכורה בפלורנטין, את הקירות שצבעתי בטורקיז למדתי לחבב והשארתי עד סוף החוזה. את הלחן והעריכה המוזיקלית עשה אלון גלסנר, שהיה מאוד יצירתי והכין פסקול מדויק ומפעים. אם היו לי חששות שתהיה אי נעימות בשיח על הפרויקט מול גברים נוכחתי לגלות אוזניים קשובות ומכילות. כל המשתתפים וגם המרצים במכללה היו ענייניים, רגישים וסקרנים.

דינה סטסקוביץ׳, וולווה ודיניה

birds

הצגתי את הסרט בתערוכת הגמר באוגוסט 2020. לראשונה מצאתי את עצמי מדברת בפתיחות על הנושא עם הסביבה, הופתעתי לגלות חברות שמרגישות כמוני ולא ידענו אחת על השנייה. אחרים ניגשו אלי עם שאלות על ההתמודדות שלי. ״הוצאת לי את המילים מהפה וגילית לי משהו שלא ידעתי״ הייתה התגובה שהכי היה כיף לקבל, והגיעו לא מעט כמוה לאינבוקס שלי.

הסרט השתתף עד כה בשבע תחרויות בפסטיבלים שונים בעולם – באירופה, הונג קונג וארצות הברית. נסעתי לראות אותו מוקרן בפסטיבל סרטים בפורטוגל – חוויה חד פעמית (שהפכה לדו פעמית). כשנסעתי באוקטובר האחרון לסלרנו באיטליה להשתתף בתחרות סרטי סטודנטים, הסטודיו שאני עובדת בו כמעצבת מוצר שלח אותי להביא גאווה ולתמוך בנפש היוצרת שלי. לא הייתה מאושרת ממני.

פרט לקידום היצירה הפרטית שלי חשוב לי להעלות את המודעות ולנרמל את השיח על תסמונת של כאבים ביחסים. כך יותר נשים יוכלו להכיר את האפשרויות שעומדות בפניהן מבחינת טיפול ,ישנו את גישתן כלפי התסמונות, ובעיקר יתאפשר להפיג את הקושי בקבלה העצמית שלהן.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אופיר יוסף

    פרויקט מדהים!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden