כל מה שחשוב ויפה
האדריכל ברוך ברוך. צילום: מיכאל לין
האדריכל ברוך ברוך. צילום: מיכאל לין

ברוך ברוך 1946-2022: אדריכל, איש חינוך, חזון ועשייה

ברוך ברוך, שהלך לעולמו באוקטובר האחרון, היה מהאדריכלים המשפיעים שהתוו את התפיסה בסצנה המקומית, וגם איש חינוך שהכשיר דורות של אדריכלים צעירים. חברים, קולגות ובני משפחה מספרים על מורשתו ותרומתו לשדה האדריכלות הישראלי

האדריכל ופרופסור ברוך ברוך, מי שהקים את המחלקה לארכיטקטורה בויצו חיפה ועמד בראשה עד 2009, הלך לעולמו באוקטובר האחרון והותיר אחריו קונצנזוס גורף על אובדן כבד. עמיתים שהלכו איתו שנים, דורות של סטודנטים שהכשיר, ועוד רבים וטובים שדרכם הצטלבה בדרכו, מספרים על איש תרבות, חזון ועשייה שארכיטקטורה וחינוך היו בנפשו. איש של אנשים, פילוסוף שאחז בתפיסה הומניסטית רחבה של חינוך, ואדריכל שהמעשה האדריכלי היה לדידו מעשה תרבותי.

-לתלמידיו נהג ברוך לומר שאדריכל צריך להיות עם הראש בעננים ורגליים על הקרקע, והוא עצמו היטיב לגלם איזון בין השניים. ״אבא לא היה הולך לעבודה, הוא היה העבודה׳״ מספר בנו של ברוך, האדריכל שמר ברוך. ״הארכיטקטורה הייתה בילט־אין אצלו, והשתלבה עם האבהות שלו ועם המחנך שבו. הוא היה המורה והבנאי״.

האדריכלית ד״ר גלי ליכטרוב, שותפתו של ברוך להנחיית סטודיו אדריכלי בתכנון אורבני, מספרת ש״הייתי בת מזל שנפלתי לידיים של ברוך כשעליתי לארץ מרוסיה לפני 31 שנים. הייתה לו רגישות גדולה לעולים והוא הרבה לעזור להם. הוא קלט אותי במחלקה בלי שידעתי מילה בעברית, ומאז היה עבורי חבר נדיר וכתובת לכל דבר ועניין״.

המעצב אלון רזגור, שנמנה על סגל המחלקה מאז שברוך שלף אותו להוראה בה עם סיום לימודיו בבצלאל, מספר על מנטור בנשמתו; והאדריכלים גיא ארבל ואייל ומלכא, בוגרי המחלקה שבהמשך שימשו בה כמרצים, אומרים שבלתי אפשרי לדבר על ברוך בלשון עבר. ״הוא הרי האיש שתמיד שם. אדם ענק תרתי משמע״.

מדיטק חולון. צילום: RunX; ויקיפדיה CC BY 2.5

מדיטק חולון. צילום: RunX; ויקיפדיה CC BY 2.5

האדריכל שמר ברוך, בנו של ברוך ברוך: כזה הוא היה, אנליטי, חוקר, שחשוב לו לבדוק, לבחון ולהבין. זו הייתה גם הרוח שהשרה בבית. אותנו הילדים הוא תמיד עודד לשאול עוד, לחקור ולחשוב הלאה, והכל תוך כדי שיחה ובגובה העיניים

ואכן, קשה לחשוב על הלימה מדויקת יותר בין חזותו הגדולה ורבת הנוכחות של ברוך, האיש גבה הקומה שרעמת תלתלים לבנים עיטרה את פניו, לבין הרוח הגדולה שהכילה. ״ברוך תמיד ראה את התמונה הכוללת ואני התבדחתי איתו שבגלל הגובה שלו הוא רואה יותר, וגם יותר רחוק״, אומרת האדריכלית ד״ר הדס שדר, שהנחתה איתו סטודיו מחקרי. ״כשהתחלתי להנחות איתו הייתי ירוקה בהוראה והוא הבכיר, הידען והמנוסה, אבל הוא מעולם לא נתן לי להרגיש ככה. מהרגע הראשון ההתייחסות שלו הייתה מכבדת ומעצימה״.

אני יודע מה הייתה הטעות

ברוך נולד בעיר קורסק, רוסיה, ובהיותו בן שנתיים עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בחיפה. כשמכר מהשכונה פתח חנות ספרים, ברוך הנער פגש דרכה תרבות שלא הכיר ונשאב לתוכה. ״הוא סייע לו בחנות, ושם נפתחו בפניו עולמות חדשים שריתקו אותו״, אומר בנו שמר. ״מאוחר יותר הם הביאו אותו לבחור בלימודי ארכיטקטורה, על אפו ועל חמתו של אביו, שלא ראה בכך מקצוע רציני מספיק לגבר״.

את לימודיו בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון סיים ברוך בשנת 1972. שנה לאחר מכן, בעקבות זכייה בתחרות לתכנון מבנה המועצה בזיכרון יעקב אליה ניגש יחד עם האדריכל יוסי סלמון, הקימו השניים משרד משותף. המשרד, שניצב על סף יובל לקיומו ופעיל עד היום, זוקף לזכותו גוף עשייה מרשים ומגוון, הכולל פרויקטים רבים ברחבי הארץ: בינוי ערים, תכנון שכונות, מבני ציבור, בתים פרטיים, עיצוב פנים ותכנון נוף; זכיות רבות בתחרויות; השתתפות בתערוכות מקומיות ובינלאומיות ופרסומים של עבודותיו בספרים ובכתבי עת.

ברוך ושותפו סלמון, שגם הוא עסק בהוראה, חלקו תשוקה וייעוד משותפים ליצור ארכיטקטורה איכותית ולהנחיל את ערכי התחום באמצעות חינוך. ״לאורך השנים הם שמרו על משרד קטן כדי לא לאבד את האידיאולוגיה ותחרויות תכנון מעניינות אתגרו אותם״, מספר שמר. ״כשהייתה תחרות כזאת על הפרק – המשפחות היו מגויסות לעזרה. כילד אני זוכר את עצמי גוזר, חותך וצובע, ואת ההתרגשות שליוותה את כל זה״.

התחרויות שאליהן ניגשו העשירו את הרזומה של המשרד בזכיות בפרסים, ושמר משתף בזיכרון רחוק דווקא של אי זכייה, אך כזה שיותר מכל מלמד על יושרתו המקצועית וגישתו המעמיקה של ברוך האדריכל. ״באותו לילה התעוררתי ומצאתי את אבא יושב ליד השולחן במטבח מול התכנית שהייתה פרושה לפניו.

״׳אני יודע מה הייתה הטעות׳ הוא אמר לי, והצביע על אחד הקווים. ׳הקיר הזה היה צריך להיות ארוך יותר׳. כזה הוא היה, אנליטי, חוקר, שחשוב לו לבדוק, לבחון ולהבין. זו הייתה גם הרוח שהשרה בבית. אותנו הילדים הוא תמיד עודד לשאול עוד, לחקור ולחשוב הלאה, והכל תוך כדי שיחה ובגובה העיניים״.

האדריכלית פרופ׳ אירית צרף נתניהו: להחליף את ברוך בתפקיד ראש המחלקה היה להיכנס לנעליים ענקיות, תרתי משמע, של אדם שמעבר להיותו אדריכל מצוין ואיש חינוך נפלא, הגדולה שלו הייתה בכישורים האנושיים שהוא ניחן בהם

פעילותו של ברוך בשדה החינוך והאקדמיה התנהלה כל השנים במקביל להיותו אדריכל פעיל, והגישה החוקרת שחותרת להעמיק ולהרחיב אפיינה גם את המחנך והמנחה שהיה. ״הביקורות שלו בהגשות לא התייחסו רק לפרויקטים שהוצגו, אלא להרבה מעבר לכך״, מספר מלכא. ״הן נגעו בהקשרים רחבים נוספים ונוצלו על ידו כהזדמנות לקידום חשיבה וכפלטפורמה לקיום דיון רעיוני״.

דרכו כמנחה החלה עוד כסטודנט לפני סוף לימודיו בטכניון, וסימנה, מסתבר, מסלול פורה ורב הישגים שעשה תוך שילוב שני עולמות התוכן האהובים עליו. הוא כיהן בפקולטה כמרצה וכמרצה בכיר עד שנת 1988, כשבד בבד נענה בשנת 1986 לאתגר שהוצע לו – להקים את המחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצו בחיפה. המטרה הייתה לבסס את מגמת האדריכלות, שהייתה עד אז משולבת כקורס לימודי ערב במכללה, לכדי מחלקה אקדמית עצמאית.

״המחלקה היא יותר מכל התגשמות החזון של ברוך כאדריכל וכאיש חינוך ואקדמיה״, אומרת ד״ר ליאורה ברעם, שליוותה את ברוך בתהליך הקמתה ועד לפני שלוש שנים שימשה כיועצת האקדמית של המרכז. אחרי שקידם קשר עם עם אוניברסיטת קרדיף הנחשבת באנגליה, שהעניקה לבוגרים תואר Bsc – בוגר לימודי אדריכלות – המשיך ברוך את המהלך עם גיבוש אג׳נדה ששנתיים לאחר מכן העניקה למחלקה אישור של המל״ג (ולבוגריה תואר של אדריכל).

״החזון החינוכי של ברוך הגדיר את האדריכל כמורה דרך בחברה״, אומרת ברעם. ״התכנית שהגה, גיבש ומיסד מיזגה באופן מושלם את ההבט המקצועי עם ההבט האקדמי וההבט החינוכי״. ברוך הגשים את תכניתו תוך ביסוס סגל מקצועי איכותי, והיא זו שהתוותה, ומתווה עד היום, את דרכה של המחלקה ואת מעמדה המוערך.

להיכנס לנעליים ענקיות

לצד היותו אדריכל פעיל בעל משרד ואיש אקדמיה מחויב, יריעת העשייה הרחבה של ברוך הייתה בלתי נלאית ובלתי נדלית. נכללו בה תקופת כהונה כיו״ר עמותת האדריכלים, כהונות כיו״ר וחבר בוועדות מקצועיות, בוועדות מינויים ובוועדות שיפוט בתחרויות תכנון מקומיות ובינלאומיות, מעורבות בוועדות בתחומי תרבות ואמנות, ופעילות ענפה כמרצה בכנסים ובסמינרים בארץ ובעולם.

בשנת 2010 מונה ברוך לפרופסור חבר בארכיטקטורה ובשנים 2018-2021 כיהן כראש המועצה האקדמית העליונה של ויצו חיפה. בשנה החולפת, עם פתיחת התכנית לתואר שני בעיצוב סביבה וחינוך – M. Ed Des – עמד ברוך בראשה. בשנה האחרונה, יחד עם נשיא המרכז פרופסור שמעון עמאר וסגנית הנשיא פרופ׳ אדריכלית אירית צרף נתניהו, היה שותף למהלך שבמסגרתו עתיד המרכז האקדמי להתאחד עם אוניברסיטת חיפה – מהלך שכבר אושר על ידי המל״ג.

״דיברנו על האיחוד הזה לא פעם במהלך הזמן, ואני כואבת ומתקשה לחשוב שברוך לא יראה אותו מתממש״, אומרת צרף נתניהו, שהחליפה את ברוך בתפקיד ראש המחלקה וכיהנה בו עד 2019. ״להחליף את ברוך בתפקיד ראש המחלקה היה להיכנס לנעליים ענקיות, תרתי משמע, של אדם שמעבר להיותו אדריכל מצוין ואיש חינוך נפלא, הגדולה שלו הייתה בכישורים האנושיים שהוא ניחן בהם. צניעות, טביעת עין ויכולת מופלאה לראות דברים, וסגולה מיוחדת לגשר, להכיל ולאפשר. הוא ליווה אותי בתפקיד כמורה רוחני, והקדיש לי הרבה מזמנו, מחוכמתו ומניסיונו בכל פעם שנזקקתי להתייעץ איתו. כשביצעתי שינויים במסגרת התפקיד, הוא תמיד נתן לי את ברכתו, גם אם הם היו מהלכים שונים מאלה שלו״.

אתר הזיכרון לחללי קהילת המודיעין. צילום: אבישי טייכר; ויקיפדיה CC BY 3.0

אתר הזיכרון לחללי קהילת המודיעין. צילום: אבישי טייכר; ויקיפדיה CC BY 3.0

birds

במישור האדריכלי, אחת התמות שבהן עסק ברוך לאורך השנים, כמתכנן וגם במסגרת האקדמית, הייתה ״ממושג לצורה״ – יצוג של אידיאה באמצעות נוכחות מרחבית. אחד הפרויקטים שמגלם זאת באופן מיטבי הוא תכנונו המרשים של אתר הזיכרון לחללי קהילת המודיעין, שבו זכה המשרד בתחרות בשנת 1981. הקונספט ביקש לייצר עולם בתוך עולם, שמהדהד את ממדי החידה והסוד שמאפיינים את המודיעין.

ככזה נשען האתר על רעיון של מבוך, על מכלול ההקשרים והמשמעויות של המושג, ומתרגם אותו למבניות, כמערך של צורות המייצג את המורכבות שנדרשת לעבודת המודיעין ואת תחושת הסוד שנלווית אליה. הפרויקט זכה בפרס קרן תל אביב לתרבות ואמנות ע״ש א. אלחנני (1987) המוענק לפרויקטים המשלבים אמנות וארכיטקטורה, וב־2006 הוצג בביאנלה לארכיטקטורה בוונציה (אוצרת: אדריכלית טולה עמיר).

פרויקט אחר, גם הוא תוצר של זכייה בתחרות, הוא המדיטק בחולון, שאליו התייחס ברוך באחד הראיונות שהתקיימו עמו כ״מציג תרבות של מקום השייך לכולם״. על תכנונו של בית הכנסת בקריית יערים, שחובר לטופוגרפיה ההררית והיה הפרויקט הראשון שזיכה את המשרד בפרס, סיפר ברוך שקיבל ״הכשר״ למיקומו הנמוך שדורש ירידה במדרגות מהפסוק ״ממעמקים קראתיך ה׳״. לאלה מצטרפת שורה ארוכה של פרויקטים זוכי פרסים נוספים ובקני מידה שונים, דוגמת תכנון שכונת מגורים בקיבוץ מעגן מיכאל, אגף כניסה חדש במוזיאון חיפה, המרכז המוניציפלי של הוד השרון – מבני ציבור וכ־1,700 יחידות דיור, אגף כניסה חדש ותכנית אב למוזיאון לוחמי הגטאות ועוד.

״מורשתו ורוחו של ברוך תמשכנה ללוות אותנו כהשראה בהמשך דרכנו״, אמרה האדריכלית ד״ר דנה מרגלית, המכהנת כראש המחלקה לארכיטקטורה בויצו חיפה, עם היוודע דבר לכתו. עכשיו, שבועות ספורים לתוך שנה אקדמית חדשה שהחלה בלעדיו, דומה שאין דרך הולמת יותר להתייחס להסתלקותו, לדמותו המיוחדת ולדרכו ברוכת העשייה, מאשר לשאול את מילותיו של ביאליק משירו אחרי מותי: ״קודם זמנו מת האיש הזה ושירת חייו באמצע נפסקה. וצר!״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. חיים זבולון קסטלניץ

    כל כך מרגש.
    כן ביאליק דייק צפה את העתיד.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden