עצות מעולות לתלמידי בית ספר: ״כאוס (מבורך) מוחלט״

יובל: הי נדב, בוקר טוב, מה קורה? ומה שלומך בימים אלו של חורף שלא ממש מגיע?

נדב: בוקר מצוין, שלומי טוב מאוד, עסוק בשלל פרוייקטים. ודווקא את החורף אני כן מרגיש פה, בדיוק עברתי לאיזור הכרמל בחיפה וכאן דווקא יש קרירות וחזירים אחרי הגשם

יובל: כן, אבל זה לא באמת חורף… בכל אופן, אנחנו פה קודם כל כדי לדבר על האיורים שלך לספר עצות מעולות לתלמידי בית ספר בהוצאת עם עובד, שכתבו אריאל כהאן (ורועי לוי, כיתה ה׳1…). ספר לנו קצת עליו?

נדב: עצות מעולות לתלמידי בית ספר הוא מעין גרסה ישראלית ליומנו של חנון. זה ספר שכתוב מנקודת מבטו של רועי לוי, תלמיד בכיתה ה׳, שמרגיש שיש לו המון עצות טובות ומועילות לחלוק עם העולם. הספר בנוי כאילו הוא עדיין בשלבי עריכה כשבתוך הספר יש הערות של חברו הטוב אלון ואחותו הגדולה יעל, והוא משלב בתוכו המון איורים וקומיקסים שמשתוללים ברקע בפרשנות חופשייה

יובל: כשאתה קיבלת את הספר הוא כבר היה גמור? מאיזה שלב ידעת שככה הוא הולך להיראות ומה התבקשת לעשות?

נדב: כשקיבלתי את הספר הוא היה גמור אבל לא ממש ידענו איך הוא הולך להראות מבחינה ויזואלית, ואלו קטעים הולכים להיות מאויירים ואיפה הם ישתלבו. היו כמה מחשבות ששיחקנו איתם וכמה טסטים שעשינו עד שהכיוון התחיל להתגבש, ובסופו של דבר זה היה קצת אלתור. 

בניגוד לעבודות על ספרים שאתה בדרך כלל יודע שאתה מאייר ראש פרק או כפולה מסויימת, פה זה היה כאוס (מבורך) מוחלט. וברגע שפיצחנו את הסגנון הכללי והגישה פשוט התחלתי ליצור טריליון סקיצות לכל סצינה שהרגישה לי מתבקשת

יובל: בוא תתן איזה 2/3 דוגמאות לאיורים לסצינות כאלו שנכנסו לספר?

נדב: בפרק שמדבר על הסכנה בלהשאיר סוגים מסויימים של אוכל בתיק, יש בעמוד 16 קומיקס על בננה שנפרדת מההורים שלה לבקר את התיק של רועי.

בעמ׳ 59 יש קומיקס שמתאר דיאלוג חמוד של רועי מנהל ״קשר״ עם החברה שלו בטלפון. ובעמ׳ 124 מופיע הקומיקס על כדור הארץ שמתבשר לו שרועי לא יצא לטיול השנתי

יובל: אז יש פה כמה דרכים להתייחס לטקסט – אחד זה איור מלווה, והשני זה ממש לקחת את הטקסט ולהפוך אותו לקומיקס, טגן טבלת בולטים, או התכתבות כמו בצ׳אט וכן הלאה. מה אתה יכול לספר על התהליך מול אריאל, או ההוצאה, או תמר הוכשטטר שערכה את הספר?

נדב: רוב העבודה נעשתה מול תמר ומול לירון המעצבת הגרפית. והעבודה מולן נעשתה אחרי שיצרתי מאגר מספיק גדול של סקיצות וחומרים לשחק איתם ולהבין מה משאירים, איפה מרגיש חסר או לא מאוזן. ניסינו לשמור על איזון בין איורים קטנים שמקשטים ומייצרים אווירה, לאיורים שמתלווים לטקסט או לקומיקסים

יובל: והשפה האיורית? מה אתה יכול להגיד עליה?

נדב: רצינו ליצור שפה שמרגישה מהירה וקלילה, כאילו הם איזה ביטוי מופרע של תת המודע של רועי שכל הזמן מקשקש ברקע וקופץ ומתפזר לכל עבר. לכן גם ההחלטה לשמור על זה בקו שחור שמרגיש כמו דיו פשוט

רצינו ליצור שפה שמרגישה מהירה וקלילה, כאילו הם איזה ביטוי מופרע של תת המודע של רועי שכל הזמן מקשקש ברקע וקופץ ומתפזר לכל עבר. לכן גם ההחלטה לשמור על זה בקו שחור שמרגיש כמו דיו פשוט

יובל: נראה לי שזה עובד. ונראה לי שזה גם הזמן לדבר על איך זה מתקשר לדברים נוספים שאתה עושה, במיוחד לעמוד האינסטגרם שלך, אבל אולי קודם תספר על עצמך כמה מילים? אתה בכלל למדת אנימציה, נכון?

נדב: כן, למדתי אנימציה בבצלאל. החלום שלי היה להיות אנימטור בדיסני בכלל. לאחר הלימודים זה קצת השתנה ורציתי ליצור יותר פרויקטים עצמאיים והתחלתי ליצור הרבה סרטים וקליפים קצרים ועשיתי את הכל בעצמי מה שהיה מאוד מתיש ותובעני.

אחרי בערך חמש שנים של הרבה נסיונות להרים פרויקטים באנימציה, התחיל לתסכל אותי שלוקח כל כך הרבה זמן לספר סיפור דרך אנימציה וחיפשתי מפלט בביטוי יותר מהיר, וזה הוביל אותי להתחיל לעשות קומיקסים ממש לכיף. כשראיתי שאנשים מגיבים לזה בצורה חיובית זה נתן לי מוטיבציה לחקור את זה יותר ולפרסם לעיתים קרובות, בהתחלה בפייסבוק ומאוחר יותר באינסטגרם, שם זה ממש הצליח וזה לאט לאט גרם לי להתעסק יותר בקומיקס ובאיור

יובל: רק מוודא – למדת במחלקה לאמנויות המסך, נכון? ומתי סיימת?

נדב: כן, נכון, סיימתי ב־2011

יובל: מתי הבנת שמה שקורה בעמוד האינסטגרם שלך (שיש בו כרגע 46.5K עוקבים!) זה משהו שעובד? שזה לא ברור מאליו?

נדב: האמת שבאינסטגרם הבנתי את זה מיידית, כי התגובה הייתה ממש מהירה וחזקה. פשוט שמתי לב שהחשיפה בפייסבוק מתחילה לרדת ותהיתי אם הקומיקס יכול לעבור לעוד פלטפורמה. ואיך שהתחלתי לפרסם שם, זה רץ מאוד מאוד חזק ועורר הרבה יותר תגובות ותנועה. אולי גם כי החומרים שלי מהדהדים יותר טוב לגילאים צעירים יותר ובאינסטגרם היו יותר בני נוער וילדים שנהנו ממה שפרסמתי

יובל: והאיש הכחול? מתי הוא נולד ומה קרה איתו לאורך השנים?

נדב: האיש הכחול נולד, כמו שאמרתי לך, כשחיפשתי דרך נוספת לספר סיפורים והתחלתי ליצור קומיקסים. בגלל שהייתי מותש מאנימציה, חיפשתי עיצוב כמה שיותר פשוט ומהיר שיאפשר לי להתמקד בתוכן וסיפור ובביצוע מהיר.

בהתחלה הוא היה נראה טיפה אחרת, הרקעים ובועות הדיבור גם. ועם השנים הוא התעצב לאיך שהוא נראה היום. וגם בשנים האחרונות הוא הוביל אותי לחשוב איך הוא היה כילד (איך אני הייתי כילד) מה שהוביל אותי לכתוב ספר קומיקס לילדים ״הילד הכחול״

יובל: ואתה מעביר גם סדנאות, נכון?

נדב: נכון, התחלתי להעביר סדנאות קומיקס במקרה בקורונה, וגם שם הייתה תגובה מיידית מאוד חזקה. לא היה לי המון ניסיון בלימוד אבל זרמתי לזה בספונטניות וגיליתי שאני מאוד אוהב את זה ובאופן מפתיע ללמד בזום עבד מדהים.

בתקופת הקורונה העברתי אינספור סדנאות בעיקר לילדים, מה שגם הוביל לסדנאות קבועות דרך בית אביחי. הסדנאות היו מפוצצות והיו מגיעים כ־500 ילדים לפעמים. זה היה מדהים. ומאז זה משהו שאני עושה מדי פעם ובחודשים האחרונים גם סדנאות פיזיות

יובל: 500! מגניב. אז מה הלאה? מה עוד על הפרק?

נדב: כרגע אני עסוק בלקדם את הספר החדש שלי, הילד הכחול, בהוצאת כנרת, שהולך להיות סדרת ספרי קומיקס, אז אני כבר על הספר הבא. כמו כן, התחלתי לאייר את סדרת ספרי הקומיקס של כראמל מאת מאירה ברנע גולדברג. הספר הראשון יצא לפני חצי שנה והוא מצליח בטירוף, אז אני עובד גם על הספר הבא בסדרה שלו. חוץ מזה ממשיך לפתח כל הזמן סיפורים ורעיונות, ממשיך לפרסם קומיקסים בפייסבוק ואינסטגרם ולהעביר סדנאות